הפמיניסטיות לא ינוחו עד שהפטריארכיה לא תיפול. מה זה תיפול? תתרסק, תישבר לחתיכות, תישרף, תעלה בעשן ולא יישאר ממנה זכר. רק שזה לא יקרה אף פעם, כי אולי זה בעצם כבר קרה.
לפני שלוש מאות שנה קריאת הקרב נגד הפטריארכיה היתה יכולה להישמע מהפכנית, היום היא מלמדת בעיקר על חוסר עניין וידע בגאופוליטיקה, בהיסטוריה ובמדע. מדובר בפמיניזם אמוציונלי, שזורק סיסמאות נדושות ולא מדויקות, מה שמצער בעיקר את מי שסולד מהטיעון השוביניסטי שקובע שנשים אינן מסוגלות לטיעונים רציונליים ולא רגשיים.
עוד לא מצאתי שני אנשים שמסכימים אפילו על הפירוש המדויק של המושג פטריארכיה, על אחת כמה וכמה קשה להסכים על שאלת קיומו או אי קיומו בעולם המערבי בימינו. יש שטוענים שאף פעם לא היה דבר כזה, יש שהיה ואיננו ויש כאלה שאומרים שהוא הכוח שעדיין שולט בעולם מאחורי הקלעים, כמו האילומינטי, זקני ציון או הבונים החופשיים.
מה שברור הוא שלהמשיך ולהשתמש באותו מושג ששימש בתקופה בה לנשים לא היתה זכות הצבעה בבחירות, זכות לירושה ולעבודה מחוץ לבית, תקופה בה מעמדן החוקי היה נחות בכל לזה של הגברים, זו הגזמה על גבול הפרובוקציה.
אפשר להתווכח על השאלה אם ישראל מקיימת משטר אפרטהייד בשטחים, אבל מי שיטען שבתוך גבולות המדינה אזרחי ישראל הפלסטינים חיים במשטר אפרטהייד הוא פרובוקטור. אפליה? יש. גזענות? יש. דורש שיפור? כן. אפרטהייד? איבדתם אותי.
להמשיך לקרוא לפירוק הפטריארכיה זו לא רק פרובוקציה, זה גם חוסר כבוד כלפי המאבק וההישגים של הpמיניסטיות שלחמו והשיגו נצחונות עצומים. זכויות שרק לפני 50-80 שנה לא היו עולים על הדעת. אז אני לא אומר שהעבודה נגמרה, יש עוד מה לעשות, אבל אפשר להחליף תקליט. אין פטריארכיה, אנחנו לא חיים בחברה שבאופן מובהק מפלה נשים בחוק, זכויותיהן שוות לאלה של הגברים, בחלק מהמקרים הן אפילו מופלות לטובה.
אני חושש רוב רובן של הפמיניסטיות לא ממש התעמקו בכתבים של כמילה פיגליה או של רוי באוומייסטר על הפטריארכיה, או טרחו לבדוק את דעתם של הפסיכולוגים האבולוציוניים שהפטריארכיה היא בעצם המצאה של הנשים שתרמה להתפתחות ולהשרדות המין האנושי, יותר קל הרי להרים שלטים ולזרוק סיסמאות.
גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.
בימים האחרונים הרשת גועשת סביב דירוג הדמוקרטיה של מכון V-Dem (זנים של דמוקרטיה), שפרסם ב"גרף השבוע" שלו את ירידת הדירוג של ישראל:
דו"ח הדמוקרטיה של מכון V-Dem הפך כנראה למדד הנפוץ ביותר לאיכות הדמוקרטיה (או היעדרה של הדמוקרטיה, כמו במקרה של אוטוקרטיה). יש לו כמה חוזקות על פני מדדים אחרים, וכמו לכל מדד, חולשות.
פרופ' רוזנאי הוא סגן דיקן בבית ספר הארי רדזינר למשפטים, מנהל אקדמי משותף של מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים, אוניברסיטת רייכמן, ויו״ר משותף של הסניף הישראלי של הארגון הבינלאומי למשפט ציבורי. בעל תואר דוקטור במשפטים מה-LSE. תחומי ההתמחות שלו הם משפט חוקתי השוואתי ותאוריה חוקתית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
החברותא האקדמית, משפטית, תקשורתית וביטחונית משכשכת לה במי אפסיים. כבר לא צריך לנמק, להוכיח, לדבר לחוש הצדק וההיגיון של הקורא. עורמים כמה סיסמאות פבלוביות – אותם שמות קוד שמונפקים ע"י פירסומאים ששייכים לאותה הקליקה – והנה לכם מאמר.
יתכן שהזנת הנתונים למערכת AI יכולה כבר להניב מאמרים יותר מעניינים ואפילו מפתיעים ומרעננים. ואולי זאת בדיוק התכנית..?
אז יופי. החזקנו עוד שנה כדמוקרטיה אלקטוראלית. נו אז מה. עדיין קצת פחות מחצי העם בעד דמוקרטיה ליברלית אבל הכיוון ברור והדמוגרפיות מנצחות. אנחנו בדרך לתיאוקרטיה פשיסטית ומשיחית עד שנימחה מעל פני האדמה
ב-17 ביולי פרסמתי מכתב למערכת "הארץ", שם פניתי ישירות לנשיא המדינה יצחק הרצוג לאמץ את הדוגמא של הנשיא המנוח יצחק נבון, אשר קרא פומבית להקמת וועדת-חקירה ממלכתית לבדיקת הטבח שנעשה במחנות הפליטים סברה ושתילה ב-20 בספטמבר 1982 על-ידי הפלנגות הנוצריות.
במכתב ביקשתי מנשיא המדינה לצאת לתקשורת ולדרוש פומבית מראש הממשלה בנימין נתניהו להביא סוף סוף את תוכנית נתניהו-ביידן לשחרור החטופים לאישור מידי בממשלה. תוכנית זאת כללה נכונות ישראלית לסגת בשלב השני של המתווה מרצועת עזה ולסיים את המלחמה, בכפוף להסדר שלא ישאיר את חמאס כגורם שלטוני שם.
פרופ' אריה קצוביץ הוא מרצה במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית מאז פברואר 1993, חוקר יחסים בינלאומיים של אמריקה הלטינית, גלובליזציה, ובעיקר מחקרי שלום (רב הספרים שכתב או ערך הם על שלום והוא מלמד 20 שנה על הסכסוך הישראלי-ערבי במסגרת קורס של "תהליכי שלום במזרח התיכון").
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
נו אתה רציני? פונה לכלומניק הזה? אם היה לו חוט שידרה לא היה צריך את הפניה שלך כדי לצאת נגד ההפיכה המשטרית המשיחית הנאו-פשיסטית הפונדמנטליסטית שקורית פה. היה מזעזע אמות הסיפין גם בלעדיך האפס הזה
החוק לחיסול התאגיד ועמו העיתונות החופשית כולה הגיע לשלבי הכרעה, והגיע הזמן לברר מה עומד אחרי בליץ החקיקה הזה ולאן הוא חותר באמת.
מובן מאליו שזה עוד מהלך במסגרת הפיכת ישראל לדיקטטורה, זאת המסגרת הכללית, אבל לעניין התאגיד, והתקשורת בכלל, ואחרי זה הקולנוע והתיאטרון, יש ניחוח מיוחד לו המגיע מחצרו של הרב מאיר ניסים מאזוז, שהוא הפוסק של השר קרעי, אשר איננו אלא נושא כליו הנאמן. בלי להבין מיהו הרב מאזוז אי אפשר לפענח את מטרת חיסול התאגיד.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אינני יודע עד כמה הניתוח הזה נכון אבל זה נשמע מפחיד מאוד! אז אני מקווה ששום דבר מזה לא יתרחש ושאתה רק רואה "צל-הרים כהרים"… על כל פנים ברור שהשידור הציבורי חייב להימשך! כפי שהוא קיים בכל הדמוקרטיות בעולם ואסור לסגור את התאגיד!!!
"הגליל יחזור להיות המקום הכי שווה בעולם. אני מבטיחה"
"בכל פעם שאני מאבדת את התקווה, אני פונה לצ'לו, ליצירה"
הספר החשוב ביותר שפורסם השנה בישראל צועד בעקבות הזמן האבוד ומתאר את החטא ועונשו
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם