אישיות
אהוד אולמרט

דעה עם הראש בקיר

במדינת האין-חוקה, אין-אכיפה, אין-אלוהים - הרבה יותר קל לדבר על "העידן שאחרי-ביבי" ולהבטיח ש"אפשר אחרת", בלי להגיד כיצד

בסבב תכניות הבוקר, שכתשו את הכלום שהיה בלילה, התראיין גם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. התחזית (המבעיתה) שלו הייתה: הולכים לסיבוב בחירות שלישי, אחרי שנתניהו יפנים שזמנו עבר וייבחר מנהיג חדש לליכוד.

אולמרט תיאר את המערכת הפוליטית ואת הדחת נתניהו באופן שהזכיר לי איך סיינפלד תיאר פעם כיצד מפילים מכונה למכירת ממתקים: מנדנדים אותה אחורה-קדימה שוב ושוב, בכל פעם עוד קצת, עד שבסוף היא נופלת. בדחיפה הראשונה זה לא ילך והמכונה תישאר נטועה במקומה.

הגישה האולמרטית, שבאופן מבהיל אוחזת בעוד ועוד אנשים, מתייחסת לדמוקרטיה כניסוי מדעי רב-שלבי, במקום כאל שיטת בחירות שנסמכת על רוב בסיבוב הראשון, פעם בארבע שנים.

הגישה הזאת מחזירה אותי לרגע אל אחת ה"טראומות" המביכות מימיי בצבא. במהלך הטירונות נדרשנו לעבור מסלול מכשולים, אבל בכל פעם שהגעתי אל "הקיר" – התחנה שבה מאיצים לעבר קיר כדי להיאחז בו גבוה מספיק ולטפס לצדו השני – נתקעתי בו כמו מסמר, ולא הצלחתי לקפוץ מעלה.

כולם כבר השלימו את המסלול, ורק אני המשכתי לרוץ בכל פעם מחדש. בניסיון לעזור לי עודדו אותי החיילים והמפקדים לנסות שוב ושוב. לכל סיבוב הגעתי עייף ומרוט יותר, ובכל פעם נתקעתי בקיר חזק ונמוך יותר, ובכל זאת לא עברתי. היה לי כוח רצון, והייתה לי מהירות, אבל הטכניקה הייתה מחורבנת.

ישראל תקועה כבר שנים בקיר אימתני, ובמקום להחליף את הטכניקה, היא לוקחת בכל פעם כמה צעדים לאחור, ורצה בכל הכוח כדי לנסות ולעבור את הקיר.

המחשבה האווילית ש"הפעם" נתגבר על הקיר ונצא מהצד השני עם ניצחון מובהק – אם רק נצא כולנו להצביע, אם רק נאמין באמת באמת בכוחנו, אם רק נגייס את כל התקוות המפעימות – פשוט לא מוכיחה את עצמה.

ולמרות הייאוש שמתקבל בהאנג-אובר של היום שאחרי, לאף אחד אין אומץ להתייצב מול הקיר ולהוריד אותו באבחת גרזן.

אף אחד מהמועמדים שחדרו לחיינו בשנים האחרונות לא מדבר על שינוי שיטת הממשל, על העבודה הרצינית שיש לעשות כדי להשיב את האמון במערכת הפוליטית, או על מתווה בחירות אחר, שבו יש מנצח ומנוצח

הציבור דווקא משתף פעולה עם הפטליות של הקיר. הוא מבין ששיטת הבחירות היא בלתי-נסבלת ומכיל אותה בהבנה בכל פעם מחדש: נותן כוח לקבוצות סקטוריאליות, מחלק את המנדטים בתוך הגוש, ויוצר שוויון אסטרטגי שלא מאפשר להחליף את ראש הממשלה, אבל גם לא ממש מעניק לו את האמון הנדרש.

אפשר להפיל את האשמה על נתניהו, האיש שממקסם חוליים ומנצל את פחדי-הציבור עד זרא. אולי משום כך אולמרט מייחל להכרעה ברורה בסיבוב השלישי, אי-שם אחרי ינואר, בלי ביבי השד הנורא. אבל האמת היא שאין כל סיבה שהדד-לוק לא יישאר גם אחרי שנתניהו יפרוש לטפל בענייניו המשפטיים.

בשיטה הפרלמנטרית הקיימת, כמעט אף פעם לא יודעים בוודאות מי ניצח ומי הפסיד אחרי שהקלפיות נסגרות. בדיוק כפי שכאשר מטפסים על קיר תמיד קיים הסיכוי שעם עוד קצת מאמץ באצבעות, נמתח את הידיים עד הקצה ונצליח לעבור, רגע לפני שנחליק בחזרה למטה.

מעניין שאף אחד מהמועמדים הגיבורים שחדרו לחיינו בשנים האחרונות לא מדבר באופן אקטיבי על שינוי שיטת הממשל, על העבודה הרצינית שיש לעשות כדי להשיב את האמון במערכת הפוליטית, או על מתווה בחירות אחר, שבו יש מנצח ומנוצח, גם אם הפערים קטנים מאוד.

מדי פעם מישהו משליך אמירה אגבית ובלתי-מחייבת בנושא, אבל ברור שאף אחד לא באמת מתכוון ללוות אותה במעשים. בטח שלא בתכנון לטווח ארוך.

במדינת האין-חוקה, אין-אכיפה, אין-אלוהים – הרבה יותר קל לדבר על "העידן שאחרי-ביבי" ולהבטיח ש"אפשר אחרת", בלי להגיד כיצד.

טוב, אולי זה יקרה אחרי הסיבוב השלישי.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 518 מילים ו-1 תגובות

אחרי ששוק המלט נפתח לייבוא ולתחרות, מחירו צנח ● אבל ההוזלה הזו לא השפיעה על מחירי הדירות, והיצרנים הישראלים טוענים שהם עומדים בפני קריסה ● מי בוחש בחוטים בתעשייה הוותיקה הזו, כיצד מעורבבים שם הון ושלטון, אוליגרכים ופוליטיקאים, ומדוע איש לא סופר את העובדים עצמם

עוד 2,179 מילים

דעה מה גנץ צריך לעשות עכשיו

לא, זו לא עוד קריאה לביטול הרוטציה ● המאבק של נתניהו בערבים הוא הזדמנות עבור יו"ר כחול לבן: עליו לכרות ברית עם הרשימה המשותפת

בספטמבר 2008 הגיעה ציפי לבני לרגע שפוליטיקאים ישראלים רבים – אם לא כולם – חולמים עליו: נשיא המדינה הטיל עליה את מלאכת הרכבת הממשלה, אחרי התפטרותו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט. הסוף ידוע: יושבת הראש הטרייה של קדימה כשלה במשימה שהטיל עליה הנשיא, והכנסת התפזרה.

לבני הסבירה אז לציבור שנכשלה בהרכבת הממשלה, כי סירבה להיכנע לדרישותיהן של המפלגות החרדיות. פוליטית, הבחירה בהסבר זה הייתה נכונה: עם 28 המנדטים שגרפה בבחירות 2009, ביססה לבני את מעמדה של קדימה כמפלגה הגדולה ביותר בכנסת. אבל המציאות הייתה מורכבת יותר, ומי שהיה שני צעדים לפניה לכל אורך המשא ומתן הקואליציוני, הוא בנימין נתניהו.

כדאי להזכיר: נתניהו של 2008 איננו נתניהו האומניפוטנט של היום; זהו נתניהו שהביא את הליכוד לשפל של 12 מנדטים, פחות מש"ס של אלי ישי. זהו נתניהו פוסט הכהונה הקצרה של שנות ה-90 וטרום שובו לבית ברחוב בלפור.

אבל זהו גם נתניהו נחוש, שמעוניין לשוב לשלטון, ופועל לשם כך מאחורי הקלעים כדי להתניע את מחאת המילואימניקים נגד אולמרט אחרי מלחמת לבנון השנייה.

איימן עודה ובנימין נתניהו, ארכיון, 2016 (צילום: Hadas Parush/Flash90)
איימן עודה ובנימין נתניהו, ארכיון, 2016 (צילום: Hadas Parush/Flash90)

בחזרה לבחירות 2019

סקרי הבחירות מתעתעים, וקשה לדעת עד כמה הם משקפים את מה שיקרה בשבוע הבא. ובכל זאת, לפי שורה של סקרים, מחנה תומכי נתניהו, שמורכב מהליכוד, ימינה, יהדות התורה וש"ס, לא מצליח לקבל 61 מנדטים, שיאפשרו ליושב ראש הליכוד להקים ממשלה עם שותפיו הטבעיים.  תומכי בני גנץ – כחול לבן, המחנה הדמוקרטי והעבודה-גשר – רחוקים עוד ממספר הקסם 61.

בשונה מרוב עמיתיו בבחירות, אביגדור ליברמן מסרב להתחייב שימליץ בפני הנשיא על מועמד מסוים, והודיע שיתמוך בראשון מבין שני ראשי הרשימות הגדולות שיודיע שיקים ממשלה שתורכב מהליכוד, כחול לבן וישראל ביתנו.

זהו תנאי שגם גנץ – שמנהל קמפיין מסורבל ועמוס טעויות – יכול למלא. אבל גם המלצה של ליברמן לא תספיק לו כדי לזכות בתמיכת יותר ממחצית מהח"כים.

מה שעשוי להיות שובר שוויון זו תמיכה של הרשימה המשותפת בגנץ, אלא שכרגע האפשרות נראית רחוקה מלהיות ראלית. במיוחד אם גנץ יודיע על תמיכה בממשלה עם ליברמן והליכוד. מה גם, שבכחול לבן דחו את הצעתו של איימן עודה, שהרשימה המשותפת תהיה חלק מהממשלה.

נקודת המוצא של הרמטכ"ל לשעבר, אם כן, לא ממש מטיבה עמו. לצדו ניצבים שלושה גנרלים, לא בדיוק סמל של שיתוף פעולה ודו קיום. החבר הרביעי בצמרת כחול לבן, יאיר לפיד, הוא מי שכינה את הערבים "זועביז" ומי שמעולם לא כלל מועמד ערבי במקום ראלי ביש עתיד.

בנוסף, לא רק שבכחול לבן נמצאים בעמדת נחיתות, לליכוד יש אפילו יתרון. כשהכנסת נדרשה להצביע על פיזורה, הצליח נתניהו להשיג שיתוף פעולה עם חברי חד"ש-תע"ל ורע"ם-בל"ד, שהצטרפו לקואליציה בתמיכה בהליכה לבחירות. בהמשך גם הצביעו בעד מועמדו של נתניהו למבקר המדינה, מתניהו אנגלמן.

ובכל זאת, לגנץ יש עכשיו שעת כושר.

המאבק של נתניהו נגד המצביעים הערבים, באמצעות הכנסת מצלמות לחדרי הקלפי על ידי פעילים פוליטיים, הוא הזדמנות עבור יו"ר כחול לבן. עליו לכרות ברית עם ראשי הרשימה המשותפת, להתחייב להשקיע בחינוך, בבריאות ובתשתיות ביישובים ערביים ולהיאבק באלימות, ובפרט בנשק הלא חוקי. לפחות כשיובס, ויגלה שנתניהו היה כרגיל שני צעדים לפני כולם, יידע גנץ שעשה כל מה שהיה יכול כדי למנוע זאת.

עוד 466 מילים

בכלים דמוקרטיים, נתניהו מרסק את הדמוקרטיה

ראש הממשלה בנימין נתניהו עושה כל מאמץ לפגוע באמון הציבור במוסדות הדמוקרטיים, וזה מצליח לו ● שיעור הישראלים המאמינים בטוהר הבחירות צנח בדרמטיות מ-66% במרץ השנה, ל-48% באוגוסט ● יועצים ומשפטנים אומרים לזמן ישראל: "נתניהו נלחם על כל חייו הציבוריים, על ההיסטוריה והמורשת שיישארו" ● ואחריו המבול

עוד 1,372 מילים

פרשנות מבקר בלי שיניים

ארגונים לזכויות אדם ומומחים למדעי המדינה מביטים בדאגה על המהפכה שמחולל מתניהו אנגלמן במשרד מבקר המדינה ● נראה כי הדבר היחידי שהוא נחוש לעשות בכל הכוח הוא לטלטל את המוסד הזה מהיסוד ● פיקוח הדוק על נבחרי הציבור שלנו לא צפוי להתרחש שם ● וגם הפרסומים על חלק מחברי ועדת ההיתרים לא מצליחים לעצור אותו

עוד 1,147 מילים

האם בנימין נתניהו הוא באמת "מר ביטחון"? מספר ההרוגים, הפצועים ושיגורי הטילים ירד קלות בשנות שלטונו ● אבל מומחים לענייני ביטחון לא חוסכים ממנו ביקורת, גם מימין וגם משמאל ● פרשנות

עוד 1,702 מילים

צבי האוזר, מי שהיה מזכיר הממשלה ואחד האנשים הקרובים ביותר לבנימין נתניהו, רץ ברשימת כחול-לבן ומנסה לשכנע את הציבור שלבחירות הללו יש מטרה אחת: חסינות לראש הממשלה ● בראיון לזמן ישראל הוא אומר: "אנחנו מפלרטטים עם משבר חוקתי"

עוד 1,425 מילים

ליברמן: הסדר אזורי חייב לכלול גם את ערביי ישראל

בלעדי "הסכסוך שלנו הוא תלת-ממדי - עם מדינות ערב, עם הפלסטינים ועם ערביי ישראל. הסכסוך עם ערביי ישראל הוא הקשה ביותר" - כך הצהיר אמש יו"ר ישראל ביתנו, במפגש פרטי שנכחו בו כתבי "זמן ישראל" ● הוא חזר והצהיר: "לא אכנס לשום ממשלה עם החרדים ועם המשיחיים של סמוטריץ' ורפי פרץ" ● ובנוסף תקף גם את הליכוד ומירי רגב: "מפלגת כדאיניקים"

כל פתרון מדיני עם הפלסטינים חייב לבוא כחלק מפתרון הכולל את מדינות ערב – ואת ערביי ישראל. כך הצהיר אמש שר הבטחון לשעבר אביגדור ליברמן.

"הטענה שאנחנו שולטים בעם אחר מהווה אי הבנה של תהליכים היסטוריים", אמר יו״ר ישראל ביתנו. "אין לנו סכסוך נפרד עם הפלסטינים, וכל מי שטוען זאת, לא מבין על מה הוא מדבר, או שהוא מטעה בכוונה תחילה.

"הסכסוך שלנו הוא עם העולם המוסלמי כולו, עם העולם הערבי כולו. הסכסוך  הוא תלת-ממדי – עם מדינות ערב, עם הפלסטינים ועם ערביי ישראל. והסכסוך השלישי, עם ערביי ישראל הוא הקשה ביותר".

אביגדור ליברמן בחוג בית (צילום: שחר עזרן)
אביגדור ליברמן בחוג בית (צילום: שחר עזרן)

ליברמן הופיע אתמול (שני) בחוג בית פרטי שנערך בביתם של חבריו הקרובים דוד ספקטור ורחלי גולדבלט. הוא תקף באותה הזדמנות את חברי הכנסת הערבים, גם במחיר אי דיוק קל בעובדות.

כך, למשל, חזר על הטענה כי יו״ר הרשימה המשותפת איימן עודה ״סרב להגיע להלוויה של שמעון פרס והגיע לאזכרה באותו שבוע של ערפאת״. הלוויתו של פרס התקיימה ב-30 בספטמבר 2016; עודה נשא דברים ברמאללה לזכר ערפאת ב-10 בנובמבר, יותר מחודש אחר כך.

״אותו איימן עודה סרב לחתום על הסכם עודפים עם מרצ בגלל שהם מפלגה ציונית״, המשיך ליברמן – למרות שהחתימה על הסכם העודפים טורפדה בלחץ נציגי בל"ד ברשימה המשותפת.

"כשאני רואה את חבר הכנסת יוסף ג'בארין נוסע השבוע להיפגש ולהופיע בבי.די.אס, אני חושב על זה שכל מדינה נורמלית הייתה מכניסה אותו מאחורי סורג ובריח.

"זה טירוף מוחלט".

אהוד אולמרט ומחמוד עבאס עם קונדוליסה רייס (צילום: פלאש 90)
אהוד אולמרט ומחמוד עבאס עם קונדוליסה רייס (צילום: פלאש 90)

ליברמן אמר עוד שכל הניסיונות להגיע להסדר עם הפלסטינים נידונו לכישלון מראש. "צריך להפיק לקחים, ואנשים לא מסוגלים להפיק לקחים.

"למה עד עכשיו נכשלנו להגיע להסכם עם הפלסטינים למרות הסכם אוסלו? מילא אני, אני מתנחל עם זקן, רוסי, ניחא. אבל היו ראשי ממשלה – פרס, שרון, אולמרט וברק – שניסו להגיע עם הפלסטינים להסכמים. עברו 25 שנה מאז הסכמי אוסלו ואי אפשר להציע לפלסטינים יותר מאשר מה שאולמרט הציע בוועידת אנאפוליס.

"כשאני ראיתי את ההצעה של ידידי אולמרט לאבו מאזן באנאפוליס קיבלתי חררה, חשבתי שהבן אדם דעתו נטרפה עליו. ועובדה שגם אחרי שהציע הכל – לחלק את ירושלים ולחזור לקוי 67 ולפנות את כל היהודים – כשהכל היה מוכן לטקס על מדשאות הבית הלבן, בשנייה האחרונה אבו מאזן אמר 'נייט'. ואבו מאזן היה מופתע ממה שאולמרט נתן, הוא לא האמין שיקבל הצעה כזאת, אבל בסוף אבו מאזן מבין שאין לו את המשקל הסגולי לבד להגיע לסופיות הסכסוך עם ישראל".

כשנשאל איזה פתרון, אם כך, הוא מציע, השיב ליברמן: "בלי המסלול הביליטרלי, הדו-צדדי, אין הסכם. חייבים להגיע להסדרה. 99 אחוז משפיכות הדמים במזרח התיכון – אין לה קשר לסכסוך הישראלי. כל יום נרצחים, נטבחים במזרח התיכון לפחות 400 איש, וישנם לפחות אלף פצועים, למי אכפת?

"ההסדר חייב להיות תלת-ממדי ובו זמני עם הליגה הערבית, עם ערביי ישראל ועם הפלסטינים. כל ניסיון להגיע עם הפלסטינים או עם ערביי ישראל להסדר בנפרד, ייכשל. צריך הסדר שיכלול את הערבים כולם"

"בסוריה 600 אלף איש נטבחו, השתמשו בגזים ובאמצעים כימיים, הייתה  הפצצה מאסיבית של בתי חולים – לאף אחד לא אכפת. 99.9 אחוז משפיכות הדמים באזור היא של מוסלמים בינם לבין עצמם, לכן אנחנו צריכים להגיע פה להסדר עם העולם הערבי כולו.

"וההסדר חייב להיות תלת-ממדי ובו זמני עם הליגה הערבית, עם ערביי ישראל ועם הפלסטינים. כל ניסיון להגיע עם הפלסטינים או עם ערביי ישראל להסדר בנפרד, ייכשל. אנחנו צריכים הסדר אזורי כולל שיכלול את הערבים כולם".

"לא אכנס לשום ממשלה עם החרדים"

במהלך המפגש, ליברמן חזר מספר פעמים על התחייבותו כי לא יישב בממשלה עם המפלגות החרדיות, והצהיר כי זהו נושא הליבה של ישראל ביתנו בבחירות הללו.

"אמרתי שלא ניכנס לשום ממשלה עם החרדים ועם המשיחיים. מה שהמדינה הזאת זקוקה לו זאת ממשלה לאומית רחבה: ממשלה של ישראל ביתנו, ליכוד וכחול לבן. כל השאר יהיה נטל. שלושת המפלגות האלה חייבות להסכים על קווי יסוד ומסגרת כללית ואז מי שירצה, שיצטרף.

אביגדור ליברמן בחוג בית (צילום: שחר עזרן)
אביגדור ליברמן בחוג בית (צילום: שחר עזרן)

"מה שמנסות המפלגות החרדיות זה לסגור את הסקטור שלהם. זאת הסתגרות ובדלנות. זאת מגמה הפוכה למה שאנחנו ניסינו להשיג כל השנים. אני גאה בזה שעשינו הכל כדי לשלב את כל הגל הענק הזה של מיליון עולים (מבריה״מ לשעבר) בחברה הישראלית ואני חושב שבמידה רבה הצלחנו ומצליחים. וכעת אנחנו פה נמצאים בצומת על גשר צר מאד. אפשר ליפול לצד אחד או לצד השני. חשוב שניפול לצד השני.

"יש כאן כמה קבוצות משיחיות לחלוטין, קנאיות לחלוטין. מדובר באנשים שלא רואים בעיניים ומובילים אותנו למקום לא נכון. אמרו לי: 'כשאתה מנסה ליצור חיבור בין הליכוד לכחול-לבן אתם פוגע בעצמך, כי הם לא יצטרכו אותך. הם יכולים לסגור עניינים עם החרדים'.

"יש כאן כמה קבוצות משיחיות לחלוטין, קנאיות לחלוטין. מדובר באנשים שלא רואים בעיניים ומובילים אותנו למקום לא נכון…אנחנו לא ניכנס לממשלה עם החרדים ועם המשיחיים של סמוטריץ' ופרץ. זאת התחייבות פומבית"

"ובאמת, אני רואה תחרות גדולה בין הליכוד וכחול לבן מי יתחנף יותר לחרדים. אני שמעתי כל השבוע שעבר את אנשי הליכוד וכחול לבן מתחנפים לחרדים. אז אני אומר שאנחנו לא ניכנס לממשלה עם החרדים ועם המשיחיים של סמוטריץ' ורפי פרץ. זאת התחייבות פומבית. לא בארבע עיניים".

ליברמן אף קרא למפלגות הציוניות להתאחד נגד המפלגות החרדיות. "מה שצריך לעשות בעניין החרדים זה להגיע לאמנה בין המפלגות הציוניות בנושא דת ומדינה, ולהגיד: 'זה מה שאנחנו מוכנים לתת, לא ניתן מילימטר יותר'.

"כעת החרדים משחקים בין כולם. כשהצענו את האמנה, גם כחול לבן וגם מפלגת  העבודה סירבו לחתום עליה. עד שהמפלגות הציוניות כולן לא יבינו שצריך להגיע לאמנה לאומית בנושאי דת ומדינה, שום דבר לא ישתנה. החרדים עושים 'מכרז של החשב הכללי' מי ייתן להם יותר. זה נוגד את תפיסת הציונות, שקמה כתנועת מחאה נגד הדת.

"אני מזכיר שתנועת ההשכלה חיכתה למשיח שיאסוף את היהודים לארץ ישראל, אבל התנועה הציונות נשענה על מנהיגים שהיו אפיקורסים מוחלטים כמו פינסקר ונורדאו והרצל וז'בוטינסקי שנסעו בשבת ואפילו אכלו כשר לפעמים. התנועה הציונית אמרה: 'אין לנו זמן לחכות למשיח אנחנו צריכים בכוחות עצמנו לאסוף את העם היהודי כאן'".

כשנשאל האם ייכנס לממשלה רחבה בראשות בנימין נתניהו, למרות שישראל ביתנו טוענת בכל הזדמנות כי ראש הממשלה נכשל, השיב ליברמן: "אני חושב שמי ששואל את השאלה הזאת מאד עוזר לביבי. כי ביבי מאד רוצה למקד את הקמפיין בשאלה מי יהיה ראש הממשלה. אני רוצה למקד את הקמפיין בשאלה איזו ממשלה זאת תהיה. אני חושב שהרבה יותר חשוב להקים ממשלה לאומית רחבה, גם אם יעמוד בראשה הליכוד עם ביבי.

"ביבי מאד רוצה למקד את הקמפיין בשאלה מי יהיה ראש הממשלה. אני רוצה למקד את הקמפיין בשאלה איזו ממשלה זאת תהיה"

"כשאתה אומר 'רק לא ביבי', אתה פשוט עוזר לו. כרגע אנחנו ניצבים מול יותר מדי אתגרים – גם כלכליים וגם ביטחוניים – ולכן חשוב מאד מבחינתי למקד את כל הקמפיין על השאלה איזו ממשלה זאת תהיה. אני לא רוצה שוב ממשלה עם סמוטריץ' ודרעי וגפני. אני לא רוצה את זה.

"אני חושב שחשוב לקבוע את העיקרון של שלוש המפלגות (ליכוד, כחול-לבן, ישראל ביתנו) ואני לא אכתיב לכחול לבן מי יהיה מועמד שלהם ואני לא אכתיב לליכוד מי יעמוד בראשו. אני חושב שצריך לתת לזמן לעשות את שלו".

"חברי כנסת תמהונים בליכוד"

ליברמן גם מתח באירוע ביקורת חריפה על מפלגת הליכוד של ימינו: "אתה מסתכל על התמונות בכנסת. בראשית ימי הכנסת אתה רואה את קדיש לוז ומנחם בגין. בכנסת ה-20 אתה רואה את אורן חזן ומירי רגב, וכל מיני אנשים מוזרים ותימהוניים כמו יהודה גליק, כמה כאלו. איך הגענו לכך? וזה משפיע על כל החיים. וזאת לא נוסטלגיה, אתה פשוט מסתכל על הדמויות מהכנסת הראשונה עד הכנסת 20, הכיוון הוא לא טוב, זה ברור.

אורן חזן ומירי רגב (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
אורן חזן ומירי רגב (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

"הליכוד זה לא ימין, וביבי זה לא ימין ולא שמאל, זה לא מרכז. זה סתם כדאיניק. והליכוד היום הוא סתם מפלגה פופוליסטית, כדאיניקית. אותו הדבר סמוטריץ' ורפי פרץ. הם לא ימין. הם שותקים כשביבי משלם פרוטקשן לחמאס, כשהוא מפחד לפנות את חאן אל-אחמר וסוסיה, כשהוא מכשיל עונש מוות למחבלים, הם כולם שותקים.

"הליכוד זה לא ימין, ונתניהו זה לא ימין ולא שמאל ולא מרכז. זה סתם כדאיניק. הליכוד היום זה סתם מפלגה פופוליסטית, כדאיניקית"

"גם מבחינה דתית, הכל כדאיניקי היום. בשנות החמישים הרב צבי יהודה קוק והבן של ז'בוטינסקי תרמו כסף לליגה למניעת כפיה דתית בישראל. וזה כל ההבדל. רק תאר לעצמך היום את הרב לאו או הרב יוסף מצטרפים לארגון כזה.

"גם כשאני מדבר על השירות המשותף וכל מה שהצבא עובר, כשמדברים על השירות המשותף: השירות המשותף התחיל בהקמת הנח"ל ב-48. השותפה המרכזית בהקמת הנחל הייתה בני עקיבא.

"וגם בתולדות עם ישראל – השופטת, המצביאה במקורות הייתה דבורה הנביאה. ואתה מסתכל אחר כך בכל ההיסטוריה: שרה גיבורת ניל"י, הצנחנית חנה סנש.

"וגם עכשיו, כשהייתי שר הביטחון, ראיתי את לוחמת מג"ב הדר כהן שנהרגה בפעולת טרור אבל הצליחה למנוע הרג המוני. ותסתכלו על הבחורה שהייתה מכונאית מסוקים מוטסת שנהרגה במלחמת לבנון השנייה. תמיד הנשים היו לוחמות בהיסטוריה היהודית ונתנו את ההשראה.

"אני תמיד מתווכח עם החרדים שאומרים 'אסור לשרת בצהל'. רוב גדולי ישראל שירתו בצה"ל. דוד המלך לא לחם? יהושע בן-נון היה יהודי פחות טוב מליצמן או גפני? רש"י עבד במשרה מלאה, הוא מבין פחות מהרבנים היום?

"היום אנחנו רואים כל מיני באבות, הכל עבודה זרה, אין קשר ליהדות. אז אנחנו עוברים תהליכים מוזרים בנושאי דת, בפוליטיקה, הכיוון הוא לא נכון. וההשתקפות לכך היא בכנסת ובהרכב שלה קודם כל. חייבים להילחם בזה".

עוד 1,400 מילים

נתניהו לא לבד מה קרה למנהיגים שניסו להיאחז בשלטון בכל הכוח

חוסר היציבות הפוליטית לא הומצא בישראל ● המנהיגים באירופה מתקשים להרכיב ממשלות בגלל הקיטובים הפנימיים בתוך המדינות שלהם ● מי שהקדים את הבחירות ביוזמתו לא ראה מכך נחת ● בארה"ב, החוקה מגנה על טראמפ ● ורק בטורקיה, ארדואן הצליח לשבור את הכלים כדי לבצר את מעמדו

עוד 1,203 מילים
סגירה