אישיות
ראובן ריבלין

מדינת הלכה או מרחב לנשימה

 (צילום: יובל קרניאל 2017)
יובל קרניאל 2017

"ישראל לא תהיה מדינת הלכה", קבע ראש הממשלה בנימין נתניהו השבוע, בציוץ חד משמעי, אבל כדי שזה יקרה צריך לשנות את מסלול ההתנהלות הקיים. אם לא נעשה זאת, נגיע בקרוב לתחנת היעד של החרדים והמשיחיים, שכוחם הפוליטי הולך וגדל, כלומר כינונה של מדינת הלכה.

במדינת ישראל יש היום מגוון רחב של זהויות תרבותיות ושל אמונה דתית. אנחנו לא רק ארבעת השבטים עליהם מדבר הנשיא, רובי ריבלין, שאיבד השבוע את נחמה אשתו, אלא ספקטרום רחב ומגוון של דתות, תרבויות, מנהגים, ארצות מוצא, הרגלים ואמונות.

השאלה היא איך אנחנו רוצים לחיות ביחד בארץ הזאת? לאחרונה, ובעקבות ההתבטאות הברורה של בצלאל סמוטריץ', נהיה ברור שיש כאן ציבור רחב ששואף להפוך את מדינת ישראל למדינת הלכה יהודית, שתתנהל על פי הערכים והפסיקות של ההלכה היהודית האורתודוקסית.

האמירות האלה מחייבות את כולנו לחשוב על האפשרויות האחרות, שאינן מדינת הלכה, ולגבש את המתכונת הדמוקרטית הראויה לחיים משותפים, לצד הרבה אנשים דתיים.

החיים המשותפים מזמנים לנו מפגש במרחב הציבורי, לפעמים גם במרחבים פרטיים, או חצי פרטיים.

במרחב הפרטי, גם הגישה הליברלית, וגם האמונה הדתית השמרנית, מגיעות ברוב המקרים לתוצאות דומות: איש באמונתו יחיה, ורשאי לעצב את המרחב הפרטי שלו בדרכו. אנו קוראים לזה חופש דת.

המשמעות היא שמרחבים פרטיים רבים בישראל מתנהלים כבר היום כמדינת הלכה. גבולות חופש הדת הם רק במקרים של פגיעה קשה באוטונומיה של הפרט, בזכויות ילדים, אלימות קשה, ומקרים קיצוניים של דיכוי או כפייה. רק במקרים אלה יש הצדקה לחברה להתערב בנעשה במרחב הפרטי של אדם מאמין, בביתו, במשפחה, וגם בקהילה הומוגנית.

במרחבים פרטיים של קהילות דתיות קובעת היום ההלכה יותר מהחוק, רבנים ולא שופטים, בד"צ ולא בג"צ. לפעמים הדבר כרוך בדיכוי של ממש של ילדים, נשים, גרים, וספק יהודים, שכפופים למרחב הפרטי הדתי.

במרחב הציבורי המפגש הוא טעון במיוחד ושנוי במחלוקת. הדבר נובע מפער בהגדרה ובמשמעות של המרחב הציבורי לקהלים השונים, ובפער אידאולוגי וערכי עמוק בנוגע להסדרה הראויה שלו. קיימות גישות שונות ודעות שונות בשאלה האם המרחב הציבורי צריך להיות ניטרלי, פתוח וחופשי לכל, או לשקף ולבטא עמדה אחת שלטת.

בין השניים קיימים מרחבים קהילתיים מגוונים, מעין ציבוריים, של קבוצה או קהילה, שמבקשת אוטונומיה לעצמה, אך עושה שימוש גם במשאבים ציבוריים או במרחבים ציבוריים. גם כאן יש התנגשות חמורה, ואי הסכמה על מהותו של המקום, האם הוא ציבורי או פרטי, על הנורמות הראויות בו, ועל הזכות או החובה לממן באופן ציבורי, מכספי הציבור כולו, פעולות דתיות של קבוצה או אמונה אחת.

את המרחב הציבורי במדינת ישראל אנו מנהלים עד היום במחלוקת, באי הסכמה, ולמעשה בכפייה הדדית. במרחב הפרטי אנו מאפשרים גם לזרמים קיצוניים של כתות דתיות, להתנהל באופן עצמאי, כמעט במנותק מהחוק הישראלי הכללי.

הנוהג בישראל של היום הוא של כיפופי ידיים, כפייה הדדית, שימוש בחוקים, במשטרה, או במקרים לא מעטים באלימות של ממש. למעשה יש מאבק מתמשך על דמותו של המרחב הציבורי, מאבק שגולש לפעמים להפגנות ואלימות, אך גם ברגעים השקטים מתנהל כקרב משפטי, פוליטי, וחברתי, שמייצר זהות נפרדת וכואבת לכל הצדדים.

בעלי האמונה השונה מתייצבים משני הצדדים של המחלוקת הפוליטית, והקרב המפלגתי על משאבים ואינטרסים וכך הופכים את האמונה, ואת חיי הרוח שלהם, לכלי ומכשיר פוליטי, במאבק אינסופי. הסטטוס קוו המפורסם הוא לא באמת נוהג מוסכם ומקובל, אלא חזית נמשכת של מאבק, שמאחוריה חוסר הבנה, כעס ואפילו שנאה.

כן שנאה. התוצאה של המצב הנוכחי היא הגברה של השנאה בין המגזרים, עד כדי חשש לאלימות קיצונית. אלימות שמתפרצת לפעמים ברחובות, בהפגנות, בסגירת כבישים או באלימות כלפי נשים, אך קיימת הרבה יותר בלבבות.

יש הקוראים לזה הסתה, אך זוהי אינה רק הסתה לשמה, אלא המשך המאבק על דמותה של החברה, באמצעים אחרים. כל צד חש שהוא חייב לדבוק באמונה שלו, ולשמוט את הלגיטימציה לצד האחר, כי מתחולל קרב על תקציבים, נורמות הלבוש, גיוס לצבא, שמירת השבת, נישואין על פי ההלכה, כשרות במזון, ולמעשה קרב על אופייה של המדינה, ועל ניהולה הלכה למעשה.

המדינה היא המנהלת חלקים גדולים בעולם הדת, למשל הרבנות הראשית ורבני הערים והצבא, והפוליטיקה של הדת הופכת מחלוקות של אמונה לקרבות פוליטיים.

אנו צריכים מתכונת אחרת, חדשה לניהול המחלוקות והזהות התרבותית והרוחנית שלנו. מתכונת ששמה דגש על המשותף, מכבדת את כל האמונות ואורחות החיים, ומוציאה מחוץ למשחק הפוליטי והכוחני את חילוקי הדעות הנוגעים לאמונה ולדת.

איך עושים זאת?

לפנינו ארבעה מודלים עיקריים ליחסים בין הדת היהודית למדינת ישראל:

  1. מדינה יהודית האוכפת על האזרחים נורמות דתיות, ודאי במרחב הציבורי ואולי גם הפרטי. (מדינת הלכה).
  2. הסטטוס קוו הקיים, עם התכתשויות ומאבקים פוליטיים ואזרחיים המתלקחים מיידי יום.
  3. מדינה חילונית דמוקרטית, מדינת כל אזרחיה, שאין בה ביטוי ממוסד לאופייה היהודי, מלבד הרוב הדמוגרפי.
  4. מדינה יהודית דמוקרטית, שבה היהדות באה לידי ביטוי בהיבטים הלאומיים ותרבותיים, אך לא בכפייה דתית, או בפגיעה בערכי הדמוקרטיה.

אפשר להבין מדוע יש בין שומרי המצוות, דתיים וחרדים רבים המעדיפים את המודל הראשון. אפשר גם להניח כי בהיותם מיעוט לאומי ודתי רבים מהאזרחים הערבים יעדיפו את השלישי. עדיין מדובר במיעוטים ובעמדות קיצון. רוב רובו של הציבור בישראל אינו מעוניין במדינת הלכה, או במדינת כל אזרחיה, הנוטשת את תפקידה ההיסטורי כמדינת היהודים.

המודל השני, הקיים, פשוט לא עובד יותר וגורם נזקים קשים לחברה. קיימת גם סכנה של ממש שהמודל הזה הולך וגולש יחד עם התהליך הדמוגרפי והפוליטי, לעבר מדינת הלכה, או לפחות מדינה שכופה את עיקרי הדת וערכיה על כל הציבור. זהו מצב לא רצוי ואף מסוכן לציבור החילוני. ספק אם ניתן לקיים מדינה מודרנית עם כלכלה משגשגת וחופשית, כאשר החוקים כפופים להלכה יהודית נושנה.

אני סבור שבשלה העת לגבש את המודל הרביעי, למעשה אנו בדקה ה 90 של גיבוש מודל חילופי למציאות הלא טובה הנוכחית, ולמגמות הפוליטיות הצפויות.
אפשר עדיין לגבש הסכמה רחבה יחסית בקרב רוב שבטי ישראל, על המודל הרביעי. מודל זה מבוסס על הרעיון של הפרדת הדת מהמדינה, כלומר מהפוליטיקה, בלי להפריד ממנה את הלאום והתרבות היהודית.

חשוב לזכור ולדעת שהיותה של ישראל מדינת היהודים מבוססת באופן היסטורי לא על תפיסה דתית ואמונית של היהדות אלא על גישה לאומית ותרבותית. אפשר לשמר ואף לחזק את היסוד הזה לקיומה ולאופיה של המדינה, מבלי לגלוש לכפייה דתית, לחיוב של אמונה, או של נורמות הנובעות ממנה בחוק או בפועל. כפייה כזאת מביאה בהכרח לפגיעה קשה בזכויות הפרט של הציבור שאינו שומר מצוות, ויוצרת את מלחמות הדת והפוליטיקה שאנו חווים.

למה בעצם דרושה כפייה דתית?

מאחורי הדרישה לקיום של נורמות דתיות במרחב הציבורי עומדת המחשבה שעל כל יהודי לקיים מצוות. זוהי דרישה שאין אפשרות ואפילו אסור לאדם חילוני להשלים איתה, והיא לא יכולה להיות בסיס להידברות ולהסכמה. זהו פטרנליזם המוצג כערבות הדדית, אך משמעותו כפייה בלתי נסבלת.

אפילו הדורשים כאן מדינת הלכה לא מבקשים הרי לאכוף את הציווי הדתי על מי שאינם יהודים. מכאן שאין מדובר, בדרך כלל וברוב המקרים, בפגיעה ברגשות שנובעת מכך שאדם אחר אינו יהודי (דתי) או בהפרעה לקיום המצוות אצל האדם המאמין, אלא כפייה של דת, פשוטה כמשמעה על היהודי החילוני.

זוהי גישה מתנשאת לפיה חובתו של כל יהודי היא לקיים מצוות ומותר לאכוף זאת עליו בכוח המדינה. זה לא מקובל, לא ניתן ולא ראוי במדינה חופשית ודמוקרטית, שאינה מדינת הלכה כמו איראן, לכפות נורמה של אמונה וציווי דתי בכפייה של כוח, חוק, ומשטרה.

מה כן ראוי לשיחה, לדיון, לליבון ולהסכמה?

קיומו של מקום ישראלי שמאפשר באמת ובתמים לכל אדם, ולכל יהודי, שמירת מצוות, שמאפשר את חופש הדת לכל אדם מאמין, מבלי שהדבר יגרום לו נזק.

למשל, איסור על אפליה מטעמי דת, או שמירת מצוות. למשל, קיומו של מזון כשר במקומות שאנו נאלצים להיות בהם: בצבא, בבתי החולים, לכל הפחות כאופציה (לא כחובה לכולם), אפשרות של הכרה בנישואין כדת משה וישראל, וכבוד לצורך של אדם לשמור על מצוות דתו, גם במחיר של הכרה בימי שבתון, צום או חובה למלא טקסי דת כאלה או אחרים.

קו הגבול כאן יכול וצריך להיות ברור, אך מחייב אכן פירוט וליבון מדויק. זכותו של אדם מאמין ודתי לשמור את מצוות דתו, יכולים לחול עליו, ולשחרר אותו, בנסיבות מסוימות, מחובות אחרים, אך לא יכולים לחייב אדם אחר, שאינו מאמין, לציית לנורמות או לכללים, שאינם מקובלים עליו. זכותו של אדם דתי לא לאכול חמץ בפסח, אך אין לו זכות לכפות זאת עלי, גם לא במרחב ציבורי המשותף לשנינו.

מה עוד ניתן לשיחה ולהסכמה?

אופיה של המדינה כמדינה יהודית וקיומו של מרחב ציבורי נעים נוח ומכבד לכל יהודי. כאן ניתן לעשות שימוש בכר נרחב של סמלים, והסכמות שנוגעות ללאום ולתרבות היהודית, מבלי לגלוש לכפיה של נורמה דתית.

בראש ובראשונה הבטחת רוב גדול של אזרחים ותושבים הרואים את עצמם כחלק מהלאום היהודי במדינה, למשל באמצעות חוק השבות, וגם באמצעות הסדרי שלום עם השכנים שיבטיחו זאת.

גם במישור התרבותי יש מקום לחיזוק אופיה של המדינה כמדינה יהודית, בראש ובראשונה באמצעות מקומה הבולט של השפה העברית, באמצעות חינוך ממלכתי שמדגיש את חשיבותה של התרבות וההיסטוריה היהודית בחינוך, וגם מגוון של הסדרים וחוקים אחרים כמו תאגיד השידור הציבורי, חוק הסמל והדגל, המנון המדינה, ציון חגי ישראל, ומוסדותיה השונים של המדינה היהודית כמו הכנסת, יד ושם, המבטאים מחויבות לשמירת המורשת והתרבות היהודית, בלי כל קשר הכרחי לקיום מצוות או נורמות דתיות.

גם בתחומים נוספים ניתן להבטיח את מעמדה וייחודה של ישראל כמדינה יהודית, וגם להקל על השתלבותם המלאה של שומרי המצוות ולאפשר להם חופש דת מלא במובן המהותי. עדיין אין בכך, בהכרח, כפייה דתית. בין ההסדרים האלה: חוק שעות העבודה והמנוחה, הקובע שהשבת היא יום המנוחה בישראל. ניתן לעשות זאת בלי לגלוש לכפייה דתית, כלומר בלי איסור על עבודה בשבת ליהודים בלבד, וכמובן ההכרה, הלימוד והיחס לחגי ישראל כחגים לאומיים.

הרעיון הוא הפרדת הדת מהמדינה, בלי להפריד ממנה את הלאום והתרבות. האמונה הדתית תהיה עניינו של הפרט, ועניינה של הקהילה הדתית הקטנה, לא של המדינה. המדינה מבטיחה חופש דת וחופש מדת.

לפי המודל הזה אסור לעשות שימוש בחוקי המדינה ובכוחה של המשטרה כדי לכפות על אדם אחר לקיים מצוות. מותר לכל יהודי, לנסוע בשבת, לאכול לא כשר, להתחתן באופן אזרחי, והמדינה חייבת לאפשר לו זאת, בדיוק כמו שהיא מאפשרת לכל יהודי שומר מצוות, לא לנסוע בשבת, לאכול מזון כשר, ולהתחתן כדת משה וישראל.

לצורך כך יש לנתק את הזיקה ההדוקה שנשמעת היום לפיה מאפייניו של הלאום ומאפייניה של התרבות היהודית הם שמירת המצוות וכפיית נורמות הדת. לא כך היא. וגם אם יש מי שמאמין שכן, אסור לעשות שימוש בחוק כדי לאכוף זאת.
קיום תחבורה ציבורית בשבת ובחג, אכילת חמץ בפסח, ונישואין אזרחיים, אינם מפחיתים מאופייה של ישראל כמדינה יהודית.

חלק גדול מהיהודים בישראל אינם שומרי מצוות, וזה לא הופך אותם לפחות יהודים. הבסיס חייב להיות הכרה שיש יותר מדרך אחת נכונה לבטא ולקיים את הזיקה לעם היהודי, לא רק בהלכה האורתודוקסית.

אין עוד מקום למונופול של הרבנות הראשית בנושאי נישואין, כשרות, והמדינה לא צריכה לקיים אותה כלל. בתי הדין הרבניים יכולים להמשיך לפעול רק על בסיס הסכמה הדדית של כל המתדיינים, על יסוד חוק הבוררות, לא מכוח סמכות המדינה.

הכפייה הדתית מרחיקה את היהדות מהיהודים שאינם שומרי מצוות. חופש דת מלא יאפשר לכל אדם לקיים את האמונה והמצוות שלו, בחייו הפרטיים, בלי להיפגע, ותקטין את העוינות והשנאה בין חלקי העם. הגיע העת להפרדת הדת מהמדינה.

איש באמונתו יחיה. המדינה שלנו תמשיך לשמור על אופיה היהודי, הדמוקרטיה והחופש ישמרו ואפשר יהיה לנשום לרווחה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,686 מילים. מחכים לתגובתך.

קיץ הדמים

ב-31 ביולי 2015 הציתו מחבלים יהודים את בית משפחת דוואבשה בכפר דומא ורצחו את ההורים ובנם התינוק ● יום קודם, במצעד הגאווה בירושלים, גבר חרדי דקר למוות את שירה בנקי ופצע 6 בני אדם ● ארועי קיץ 2015 פערו שסע חברתי עמוק, אשר שורשיו בכיבוש המתמשך בשטחים והתעלמות החברה הדתית מזכויות האחר ● השסע הזה, בלב החברה הישראלית, רק התרחב מאז ● פרשנות

פעיל ימין קיצוני בשטחים ב-2009. אילוסטרציה (צילום: עומר מסינגר/פלאש90)
עומר מסינגר/פלאש90

ב-31 ביולי 2015 הציתו מחבלים יהודים את בית משפחת דוואבשה בכפר דומא ורצחו את ההורים ובנם התינוק ● יום קודם, במצעד הגאווה בירושלים, גבר חרדי דקר למוות את שירה בנקי ופצע 6 בני אדם ● ארועי קיץ 2015 פערו שסע חברתי עמוק, אשר שורשיו בכיבוש המתמשך בשטחים והתעלמות החברה הדתית מזכויות האחר ● השסע הזה, בלב החברה הישראלית, רק התרחב מאז ● פרשנות

עוד 3,153 מילים. מחכים לתגובתך.

נחמה שלי.1945-2019תש"ו-תשע"ט

פורסם על ידי ‏Reuven Ruvi Rivlin – ראובן רובי ריבלין‏ ב- יום שלישי, 4 ביוני 2019

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

נחמה ריבלין, רעייתו של נשיא המדינה ראובן ריבלין, הלכה לעולמה

ריבלין נפטרה בבית החולים בילינסון מפיברוזיס ריאתי ערב יום הולדתה ה-74 ● לאחרונה עברה השתלת ריאה, אולם לא התאוששה מאז הניתוח ● בני הזוג ריבלין נישאו ב-1970 ● היא הותירה אחריה שלושה ילדים

נחמה ריבלין (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
יונתן סינדל, פלאש 90
נחמה ריבלין

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

תוצאות האמת

חודש וחצי אחרי הבחירות הקודמות לכנסת והכרזתו של נתניהו על "נצחון אדיר", מסתבר שראש הממשלה הפסיד - ובגדול ● פרשנות

בנימין נתניהו (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
Yonatan Sindel/Flash90

חודש וחצי אחרי הבחירות הקודמות לכנסת והכרזתו של נתניהו על "נצחון אדיר", מסתבר שראש הממשלה הפסיד - ובגדול ● פרשנות

מיד לאחר ההצבעה הדרמטית על פיזור הכנסת ביום רביעי בלילה, וקביעת מועד לבחירות חדשות ב-17 בספטמבר, הציג ראש הממשלה בנימין נתניהו את הזווית שלו על תוצאות הבחירות הכלליות הקודמות, באפריל.

"הציבור בישראל קיבל החלטה ברורה. הוא החליט שאני אהיה ראש הממשלה, מפלגת הליכוד תוביל את הממשלה – ממשלת ימין. הציבור הצביע לי כדי להוביל את מדינת ישראל", אמר בכעס לתקשורת. "הציבור הצהיר הצהרה ברורה".

ההצהרה הנרגנת של נתניהו לתקשורת (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
ההצהרה הנרגנת של נתניהו לתקשורת (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

היה זה ניסיון להגדיר את הנרטיב של הבחירות האחרונות ולנסח במקביל את המסר המרכזי של קמפיין הבחירות הקרוב באופן הבא: הבחירות הקרובות הן "מיותרות", התהליך הזה נכפה עליו והוא פועל נגד רצון העם.

נראה היה שנתניהו אומר שאביגדור ליברמן לא הותיר לו ברירה, ושהוא בהחלט לא קבע בחירות חדשות לטובת הישרדותו הפוליטית, אלא עבורנו, הציבור שבחר בנתניהו.

זה הזמן לחזור לליל הבחירות

נתניהו טוען כי ניצח את הבחירות של אפריל, אבל מבט מעמיק על התוצאה הכוללת, על כל שלושת שלבי הבחירות – ההצבעה לכנסת; החלטת הנשיא להטיל את המשימה של הרכבת הממשלה על ראש הממשלה הפוטנציאלי; וחוסר היכולת להשלים את תהליך גיבוש הממשלה – מצביעה בבירור כי לא מדובר בניצחון.

בליל הבחירות, 9 באפריל, התעקשו שני מנהיגי המפלגות הגדולות – נתניהו ובני גנץ, יו"ר כחול-לבן, לשאת נאומי ניצחון, לאחר שהתקבלו תוצאותיהם של שלושה סקרים שונים, שחזו שלוש תוצאות שונות, עבור שני המועמדים והמפלגות שלהם.

הסקר של חדשות 12, שהוקרן במטה של כחול-לבן, נתן למפלגה החדשה כל מה שקיוותה לו – הובלה של שלושה מושבים על פני הליכוד (37-34), וגם חלוקת מנדטים שתקשה על נתניהו להקים קואליציה עם "השותפות הטבעיות".

סקר חדשות 13, שהוקרן במטה הליכוד, הצביע על תיקו בין הליכוד לכחול-לבן, 36-36. עם זאת, הסקר הזה הצביע על אופציה ראלית להקמת קואליציה ימנית-חרדית של 66 חברי כנסת בראשותו נתניהו.

הסקר של כאן 11, שלא הוקרן באף אחד משני המטות, חזה מצב שממנו נחרדו שתי המפלגות במשך כל הקמפיין: כחול-לבן החזיקה במספר מושבים גדול יותר – (37 מול 36), אך לקואליציה של נתניהו היה רוב מובהק של 64 מנדטים.

זוכרים את הפער?

במהלך הבחירות, הקפידה מפלגת כחול-לבן לומר כי אם תזכה בפער מספיק במספר המנדטים, ייאלץ הנשיא ראובן ריבלין למנות את גנץ למועמד לגיבוש הממשלה, ללא קשר לחישובים של הקואליציות.

הליכוד דחה את העמדה הזו בתחילה, בטענה כי האדם שיקבל את מרב ההמלצות להרכיב את הממשלה צריך לקבל את המנדט ראשון מהנשיא.

בסופו של דבר, גם נתניהו (במאמצים לקרוא למצביעים לבוא ולהצביע) וגם גנץ אמרו כי פער של יותר משניים-שלושה מנדטים ביניהם עשוי לשחק תפקיד משמעותי בהחלטה של ריבלין למי לתת הזדמנות ראשונה להרכיב ממשלה.

גנץ, שנאם שעתיים בלבד לאחר פרסום הסקרים, כשפחות מ-5% מהקולות נספרו, השתמש בתחזיות של חדשות 12, כדי להציג נרטיב של ניצחון חסר תקדים. "יש מנצחים ויש מפסידים, ואנחנו המנצחים!", הצהיר הרמטכ"ל לשעבר בנאומו.

כבוגר של שישה קמפיינים כמועמד לראשות הממשלה, המתין נתניהו שעתיים נוספות לפני שנשא את נאום הניצחון שלו. בשלב הזה נספרו כמעט 20% מהקולות, וכבר היה די ברור שהסקר של חדשות 13 הוא הקרוב ביותר למציאות, עם רוב ניכר לימין, גם אם הליכוד וכחול לבן קיבלו את אותו מספר המנדטים.

כשעלה לנאום, הילל נתניהו את ה"ניצחון האדיר" שלו. והגדיר אותו כ"הישג כמעט בלתי יתואר". במבט לעתיד, הבטיח כי יצליח להרכיב ממשלה שתכלול את השותפים מימין וגם את החרדים, ששירתו גם בקואליציה הקודמת שלו.

ראשי הסיעות בהשבעת הכנסת (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
ראשי הסיעות בהשבעת הכנסת (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

תוצאות האמת בבחירות לכנסת הראו כי יש בכוחו לעשות זאת: סך כל המנדטים של הליכוד, יחד עם 15 מנדטים של ש"ס ויהדות התורה, 5 מנדטים מאיחוד מפלגות הימין, 5 מישראל ביתנו ו-4 מכולנו, הצטברו לרוב מכריע של 65 מנדטים.

החישוב הזה מנע את הניצחון של כחול-לבן, וגם קיצץ באופן משמעותי את כוח המיקוח של השותפות הסבירות ביותר לקואליציה, לנוכח העובדה ש״כולנו״ ירדה מ-10 מנדטים לארבעה, הבית היהודי (עם 8 מנדטים) הוחלפה באיחוד מפלגות הימין (עם 5 בלבד), וישראל ביתנו שהצטמקה מ-6 מנדטים ל-5.

בתור בונוס, נתניהו גם ראה את מפלגת זהות של משה פייגלין, חבר הכנסת מהליכוד לשעבר, שאיים כי לא ימליץ עליו לראשות הממשלה, ואת הימין החדש של נפתלי בנט, קוץ בכנף ימין שלו, לא עוברות את אחוז החסימה.

גנץ הפך לבדיחה

בהינתן תנאים אלה נראה היה כי "נתניהו ניצח, וכל השאר הפסידו". כך גם קרה שהנאום של גנץ הפך למקור ללעג על הטירונות הפוליטית שלו, והנאום של נתניהו נהפך לסמל לתבונה ועוצמה פוליטית. וכך, בשלב השני, נתניהו קיבל מידי ריבלין מנדט להרכיב ממשלה, לאחר שאותם 65 חברי כנסת המליצו להשאירו בכיסאו.

השמאל החדש? אביגדור ליברמן, 2018 (צילום: Miriam Alster/Flash 90)
השמאל החדש? אביגדור ליברמן, 2018 (צילום: Miriam Alster/Flash 90)

אך על רקע אירועי יום רביעי בערב, שהביא לסופו את השלב השלישי והאחרון של הבחירות, והוא הרכבת הקואליציה – נראה כי לא רק שאף אחד לא ניצח, אלא שאחד המפסידים הברורים, לפחות בשלב האחרון של התהליך, הוא נתניהו.

זאת לאחר שנתניהו קיבל מהנשיא את האחריות ליצירת ממשלה ו-28 ימים כדי לסגור הסכמים עם השותפות הטבעיות שלו לקואליציה – הארכה של 14 ימים – בנימוק שלוח הזמנים הלאומי הצפוף, ועימות הנפיץ בעזה, הגבילו את זמנו.

המאמר פורסם לראשונה ב-Times of Israel

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 741 מילים. מחכים לתגובתך.

הנשיא ראובן ריבלין אומר היום אחר הצהריים בשידור וידאו בפייסבוק, שאם לא תורכב ממשלה עד היום בחצות, יש לו שלושה ימים להחליט על אחת מהשתיים: להטיל את הרכבת הממשלה על ח"כ אחר או להודיע ליו"ר הכנסת שאין אפשרות להרכבת ממשלה וצריך ללכת לבחירות נוספות. אם הנשיא לא ימצא ח"כ להטיל עליו את הרכבת הממשלה, חברי הכנסת יכולים לאסוף 61 חתימות שימליצו על מועמד מתאים והוא יקבל 14 יום לנסות להשלים את ההרכבה.

כדי לקבל החלטה שכזו, אם וכאשר לא תורכב ממשלה עד היום בחצות, הנשיא יזמין את נציגי הסיעות להתייעצויות. בכל מקרה, לכנסת יש אפשרות עצמאית לחוקק חוק המורה על התפזרות הכנסת. לשם כך החוק יצטרך לעבור בקריאה שניה ושלישית ברוב של 61 חברי כנסת.

נשיא המדינה מסביר על נושא הרכבת הממשלה

״אדוני הנשיא, אז מה בעצם אתה אמור לעשות אם לא תורכב ממשלה עד הלילה בחצות?״. ובכן חברים, כאן אני מסביר.(צילום: אבי קנר, מקליט: אורי בוזגלו)

פורסם על ידי ‏Reuven Ruvi Rivlin – ראובן רובי ריבלין‏ ב- יום רביעי, 29 במאי 2019

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
חב״דניק חולף על פני מסגד (צילום: אמיר לוי/פלאש90)
אמיר לוי/פלאש90

جُمْعَة مُبَارَكِة אפקט פאודה: הישראלים נוהרים ללימודי ערבית

הבלשן אנואר בן-בדיס: "אני מנסה לעזור לתלמידים שלי להשתחרר מחשיבה על הערבית כעל שפת אויב, ויותר כדרך לתקשר איתי. זה לא מובן מאליו עבורם" ● חלק מהמורים הערבים מספרים כי הם מתקשים להתמודד עם החוצפה וההתנשאות של התלמידים היהודים

עוד 1,619 מילים. מחכים לתגובתך.

אירוע דקירה שהתרחש אתמול בהלסינבורג בשוודיה הותיר אישה יהודיה פצועה קשה, ונחשד כאירוע תקיפה אנטישמית. האישה, מיכל בת רות, נדקרה אתמול (ג') בבוקר 9 פעמים והתוקף נמלט. המשטרה השוודית מתייחסת לאירוע כניסיון רצח ופתחה במצוד אחר החשוד.

החשוד זוהה על ידי מצלמות האבטחה ולפי דיווחים, הוא מוסלמי ומוכר למשטרה. במהלך הלילה נעצר חשוד בתקיפה בדנמרק ולפי דיווח בעיתון "הלסינבורג דיילי", הוא יובא לשוודיה. בין שוודיה לדנמרק יש גבול ימי.

בקהילה היהודית בשוודיה ובמשרד החוץ הישראלי מעריכים שמדובר בתקיפה על רקע אנטישמי אם כי הרשויות במדינה מהססות לתייג את האירוע ככזה. נשיא המדינה ראובן ריבלין אמר כי האירוע הוא תזכורת לכך שלא ניתן לסמוך על זכרון השואה המתעמעם באירופה, ולא די בו כדי לשמור על מוסדות הקהילה שהופכים למבצרים.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

נתניהו יבקש הארכה של שבועיים למו"מ הקואליציוני

ביום רביעי יגיע ראש הממשלה ללשכת הנשיא כדי לבקש הארכה למו"מ ● בסופ"ש נפגשו נתניהו וסמוטריץ' ● צחי הנגבי על המפלגות הקטנות: "כולם מנסים להגשים פנטזיות"

ראש הממשלה בנימין נתניהו בעת טקס השבעת הכנסת ה-21 (צילום: נועם רבקין פנטון. פלאש 90)
נועם רבקין פנטון. פלאש 90
ראש הממשלה בנימין נתניהו בעת טקס השבעת הכנסת ה-21

היום מתחילים 18 הימים האחרונים של המו"מ הקואליציוני להרכבת הממשלה. ביום רביעי הקרוב בנימין נתניהו יגיע ללשכת נשיא המדינה ויבקש שבועיים נוספים למו"מ. הדד-ליין הסופי הוא ה-29 במאי ועד אז נתניהו צריך להודיע שהצליח להרכיב ממשלה.

נתניהו לא יצטרך להציג לראובן ריבלין את ההסכמים, אלא רק להודיע שיש הסכמות. את ההסכמים החתומים אפשר להציג בחלוף כמה שבועות, כפי שקרה לאחר הבחירות הקודמות. בהודעת הליכוד נאמר שהארכה נדרשת בשל לוח הזמנים העמוס של ימי הזכרון והאירועים הביטחוניים. בסופ"ש נפגש נתניהו עם נציג מפלגת איחוד הימין בצלאל סמוטריץ', שהיה אחד האנשים שיצא נגד הפסקת האש.

חבר הכנסת צחי הנגבי מהליכוד התייחס הבוקר לדרישות של המפלגות הקטנות במו"מ. "האופק הוא גדול ורחב וכולם רוצים למקסם את המנדטים שלהם", אמר הנגבי בראיון לכאן ב'. הוא הוסיף כי "ככל שמתקרבים למועד שבו מסתיימים ימי המו"מ, לכאורה יש יותר כוח סחיטה וכוח להגשים פנטזיות".

אחד הקשיים במו"מ הוא הסעיף של חוק הגיוס, והערכות הן שזה יהיה הדבר האחרון שעליו ינסו להגיע להבנות. בסעיף זה הפער הגדול הוא בין ישראל ביתנו לחרדים. שתי מפלגות אלה חולקות השקפות שונות גם בנושא דת ומדינה. הליכוד יצטרך לגשר גם על הפער הזה, ולהכריע האם ומתי ניתן להפר את הסטטוס-קוו ביחסי דת ומדינה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 189 מילים. מחכים לתגובתך.

ביבי: קבל איך אני יוצא משלושה תיקים חמורים

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
סגירה