לצערי, השימוש בלווינס לקדם את אג'נדה פוליטית שלך והשקפה אידאולוגית הנוטה לשמאל, בהאשמה של הגורמים למלחמה, היא מעשה שאינו ראוי. לכל הפחות מוטעה. הוא משמיט ממך את הנסיון לתלות באילן גדול את דעותיך המסויימות. חבל. מבחינתי איבדת את זה ואיבדתי אותך.

המאמר אמיץ ויפה. אני מבקש להוסיף את הדבר הבא:
עת לטעת ועת לעקור נטוע… עת מלחמה ועת שלום.
מדוע כותב קהלת את הדברים האלה? האם עת השלום אינה, בעצם, כל העת כולה? כלומר, האם איננו צריכים לכונן את השלום הנצחי? האם כוונתו של קהלת באמרו "עת מלחמה" היא רק הגנה עצמית?
ייתכן. וייתכן שמה שמעוללת ישראל לעזה הריהו בגדר "הגנה עצמית". דבר אחד בטוח: מעולם לא לקחנו ברצינות מספקת את הביטוי "עת שלום" כשם שאנו לוקחים ברצינות את "עת מלחמה".

הגיגים בעקבות המאמרון- ראשית -תגובתי לדברי גולדברג "… אלא הכרח, משום שגם בימי מלחמה רב ערכה של האהבה מערך הרצח" – ערכה של האהבה רב מערכו של הרצח אך לא מערכם של החיים עצמם. אסור לשכוח את ערך החיים.
ועניין השיח שבין מלחמה ומוסר- מלחמת 7.10.23
נקודת המוצא שלי היא שצבא נועד להגן על טריטוריה ואזרחים.
כשאני חושבת על שתי המילים- מלחמה ומוסר- אני מתקשה למצוא קשר לוגי ביניהן, ובימים אלה עוד יותר מתמיד.
ברוב המקרים, מלחמה מתקיימת בין שני צדדים שאינם שווים. שווים בכוחם הצבאי ובערכים שלהם. כי שיוויון בהכרח יביא לשקט. לא בהכרח אהבה אבל שקט. ולכן במצב של שוויון לא תתקיים מלחמה.
ובהקשר של הדילמה שבין מלחמה לבין מוסר- הערך המוסרי המנחה כאן הוא שיוויון ערך האדם. ערך אוניברסלי. על פי אמות מוסר אוניברסליים, כולם, כולל כולם זכאים לשיפוט דומה. על פי ערכים אוניברסליים הרי שהאופן שבו אנו דורשים להתיחס לאזרחינו זהה לאופן שבו אנו נדרשים להתייחס לאזרחי הצד שכנגד. במטרות מלחמה של מדינה נאורה שזורות מטרות צבאיות ומטרות ערכיות. השמדה של עם יכולה להיות גם השמדה בהיבט הערכי שלו. עם שפושט מעליו את ערכיו מאבד את עצמו.
כיום בעיני אילו לא יותר מאשר מילים יפות ומתיפייפות. מלחמה מוצדקת על קיום פיזי קיומי של מדינה הופכת את הניסיון לשזור את שתי המילים – מלחמה ומוסר- למגוחך בעיני.
אסביר
המשמעות הלוגית של ערכים אוניברסליים הם "פשוטים" –
נתחיל מערך חיי חיילים / צבא – צבא נועד להגן על אזרחים .
נגזרת מכך היא ההנחה שערך חיי חיילינו נחות מערך חיי האזרחי המדינה ששלחה אותם אל הקרב.
הנחה נוספת היא שערך חיי החייל נחות מערך חיי האזרחים של הצד שכנגד. כלומר חיילים יסכנו חייהם על מנת לא לפגוע בבלתי מעורבים גם בצד שכנגד. אך לקיומה של הנחה זו חייב להיות תנאי. כי הנחה זו, מבחינה פסיכולוגית וערכית, קשה להכלה כשהצד שכנגד אינו מגן על אזרחיו בעצם אופן ניהול פעולתו. ההנחה הזו קשה להכלה כשהדילמה הטרגית עומדת לנגד עיני מנהלי המלחמה הזו. הצורך והחובה למנוע הרג חייל, בידיעה שמניעת מותו של חייל תהיה כרוכה בהרג אזרחים, היא דילמה ערכית טראגית. אולם כשהסיכוי למותו של חייל היא קרובה לוודאית הרי שלי אין ספק מה צריכה להיות הפעולה. בעיני יש צידוק לפעולה שמגנה על חיי חיילים גם כשהם מסכנים חיי אזרחים שמנגד ובתנאי שננקטו כל האמצעים להרחיק אזרחים ממוקד הסכנה.
מלחמות בתוך אוכלוסייה אזרחים בהכרח פוגעות באזרחים. כי זו מלחמה.
כשהצדדים אינם חולקים את אותם ערכים אוניברסליים הרי שהדילמה מתייתרת. כיוון שאם הצד שכנגד פוגע במכוון באזרחים הרי שהמלחמה אינה שפיטה על פי ערכים אוניברסליים.
אין זו פשיטת רגל מוסרית, זו מלחמה של ערכים אוניברסליים בערכים אחרים.
ואם על מנת ליצר משוואה בה ערכים אוניברסליים הם הערכים לאורם נצעד, הרי שיש חובה להגן על חיי האזרחים כערך עליון.
ערך חיי חיילינו אינו נחות מערך חיי אזרחים שכוח צבאי משתמש בהם על מנת לפגוע בחיילים ובאזרחים כאחד.
דורית