אי אפשר להשאיר את חמאסטן. האידאולוגיה עלולה לשרוד וגם לעבור מוטציות, אבל בדיוק בשביל זה צריך לעשות דה-נאציפיקציה ולהקים בעזה ממשל מקומי ללא זיקה יתרה לארגוני טרור. אחרי כמה שנים, עוברים לשלב הבא, שיכול להיות העברת השטח לרש"פ, למצרים, הקמת מדינה פלסטינית חדשה שבירתה עזה על בסיס הדור החדש, או סיפוח מלא עם אוטונומיה לעזה.
אין חלופה מתונה לחמאס כל עוד חמאסטן קיימת. צריך לחסל את המעוז המדיני האחרון שלו, רפיח; לבנות מחדש את הרצועה; ומהניהול המקומי של הבנייה מחדש, להקים מערך אדמיניסטרטיבי כבסיס לאותה אלטרנטיבה. בסוף המודל הוא גרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה. אבל אם היטלא היה נשאר בברלין, זה היה עובד? פחחח.
איזה בלבולי שכל.
קודם כל, לגיטימיות של מדינה אינה נקבעת על פי שיטת הממשל. הממלכה הערבית הסעודית היא מדינה לגיטימית (אם כי חלק מחוקיה אינם לגיטימיים). הממלכה ההאשמית של ירדן – לגיטימית. הממלכה של אנגליה בימי הביניים – לגיטימית. אחרת, כמעט כל מדינה לפני המאה הקודמת היא בלתי לגיטימית; שלא לדבר על מדינת ישראל, שמחוץ לגבולות 1966 יש לה נתינים רבים ללא אזרחות עוד מימים ימימה.
בנוסף, אם השלטון בישראל בלתי לגיטימי החל מה 04.01.2023, זה מציב בעיה ענקית לכל החיילים שנלחמים בשבילו. אל תטעו, כל עוד צה"ל מכיר בממשלת ישראל ה37 וכפוף אליה, אין דרך להפריד בינהם.
אז נכון, יש בעיות, יש שרים שצריך לפטר, ועל הכנסת מוטלת חובה מוסרית לפרק את הממשלה הזו. אינני ביביסט, ואני ממש אנטי-כהניסט. אבל המדינה נותרה לגיטימית כשהיתה, אין הצדקה למרד של בודדים, אלה יש לתקן אותה מבפנים.
לאחרונה פורסמו נתונים מטרידים, אם כי לא מפתיעים במיוחד, לפיהם רק שלושה אחוזים מהמתמחים בבית המשפט העליון למדו במכללות לעומת 97% שלמדו באוניברסיטאות. זאת, למרות שבישראל קיימות רק חמש פקולטות למשפטים באוניברסיטאות אל מול תשע במכללות.
כידוע, התמחות בבית המשפט העליון היא ההתמחות היוקרתית והנחשקת ביותר בקרב סטודנטים למשפטים. למרות שלא מדובר בנתון מפתיע, אקדמאים ביקרו את התנהלות בית המשפט העליון, בטענה שנתון זה מעיד על תת-ייצוג של אוכלוסיות מוחלשות בעליון.
אלעד בן-זקן הוא סטודנט למשפטים ופעיל חברתי. חבר מערכת בכתב העת "משפט וממשל" ובקליניקה לזכויות אדם בהליך האזרחי באוניברסיטת חיפה. בעל ניסיון מחקרי בתחומי משפט וגזע, גבולות זכויות האדם בחברה הדמוקרטית ושוויון בעבודה.
בשבוע שעבר, י' בטבת, 10 בינואר 2025, צמתי, כמדי שנה, כחלק מעם שזוכר דרך הגוף אובדן וחורבן מלפני 2,613 שנה וחיבר אליו את יום הקדיש הכללי.
טקסטים על האסון ההומניטרי בעיר ירושלים מלווים אותנו לאורך הדורות כמסר נגד השחתה חברתית ומוסרית. חכמים קבעו עבורנו ארבעה ימי צום בלוח השנה, כאשר כל אחד מהם מתייחס לנקודת ציון אחרת של החורבן, ובכך הזכירו לנו שהתפרקות היישוב היהודי בארץ ישראל לא אירעה ביום אחד.
יעלה מזור היא מנהלת שותפה של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי-אופוק. מובילה את תחום החינוך לחיים משותפים, במסגרתו הובילה מהלכי שינוי מדיניות, קמפיינים ציבוריים ובניית וריכוז של קואליציות רבות משתתפים. יעלה מנחה קבוצות בנושאים של שינוי חברתי, זכויות אדם וניהול דיונים קונפליקטואליים בכיתה בארגונים כמו מרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג, המרכז לחינוך הומניסטי בלוחמי הגטאות, ICCI ועוד. היא בעלת תואר שני בחברה ואמנויות ותואר ראשון בערבית ומקרא מהאוניברסיטה העברית, וחיה בירושלים עם בן זוגה ושלושת ילדיהם.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם