בטור שפורסם לאחרונה ב"ידיעות אחרונות", כתב בן-דרור ימיני כי "המהגרים מאריתראה הביאו איתם את המריבות מהבית לתל-אביב. למרות הפגיעות הקשות והסבל של תושבי דרום העיר, בממשלות ישראל בעשור האחרון לא השכילו להציג מדיניות הגירה מסודרת, כזו שהייתה מאפשרת גירוש ועוצרת את המחדל".

כבר המשפט הראשון בטור שכותרתו "בגלל היעדר מדיניות: אנרכיה בלב המדינה", אמור להדליק נורה אדומה. מלחמת האזרחים שהסתיימה באריתריאה נמשכת בתל-אביב?

שני בר-טוביה היא בעלת דוקטורט ביחסים בין-לאומיים, מקדמת המדיניות וקשרי הממשל של פורום ארגוני הפליטים ומבקשי המקלט בישראל.

בימים האחרונים נחשפו שתי תכניות של הממשלה שמטרתן להיפטר מהפליטים האריתראים ששוהים בישראל כחוק כבר 15 שנים ובכל זאת לא מצליחים לגרד טיפת חמלה או הגיון מחברי הקואליציה הנוכחית.

מה חדש הפעם? בדומה להפיכה המשטרית שלכאורה הושהתה אבל בפועל מקודמת באמצעים אחרים, כך גם הניסיונות להיפטר מהפליטים.

שני בר-טוביה היא בעלת דוקטורט ביחסים בין-לאומיים, מקדמת המדיניות וקשרי הממשל של פורום ארגוני הפליטים ומבקשי המקלט בישראל.

בימים האחרונים התקשורת והמדיה החברתית עוסקות בהרחבה בנושא שבדרך כלל לא זוכה לככב בהן – סירוב בקשה למקלט. לפני כשבועיים שרת הפנים איילת שקד סירבה לבקשת המקלט של אישה שנמלטה מסיירה לאון בשל חשש ממילת נשים.

בימים האחרונים התקשורת והמדיה החברתית עוסקות בנושא שלרוב לא זוכה לככב בהן – סירוב בקשה למקלט. לפני כשבועיים שקד סירבה לבקשת המקלט של אישה שנמלטה מסיירה לאון בשל חשש ממילת נשים

שני בר-טוביה היא בעלת דוקטורט ביחסים בין-לאומיים, מקדמת המדיניות וקשרי הממשל של פורום ארגוני הפליטים ומבקשי המקלט בישראל.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

ברבעון הראשון של 2026 לא הוכרז סיפוח. לא נישא נאום חגיגי, לא נפרשה מפה חדשה, ולא נחקק חוק המצהיר שאזור יהודה ושומרון הוא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. אבל דווקא משום כך חשוב לקרוא היטב את הדוח המשפטי של קבוצת המחקר תמרור-פוליטוגרפיה לרבעון הראשון של 2026.

הדוח מצביע על אסטרטגיה אחרת למימוש חזונה של הממשלה הנוכחית: לא סיפוח דרמטי, אלא תנועה שיטתית והדרגתית של מערכת השליטה המשפטית והמנהלית הישראלית אל עבר תפיסה של קביעות ואינטגרציה של יו"ש במדינת ישראל.

אל"מ (מיל') ד"ר לירון ליבמן הוא חבר בקבוצת המחקר "תמרור-פוליטוגרפיה". הוא עו"ד, מגשר ומרצה מן החוץ במכללת ספיר ובאוניברסיטה העברית, ולשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל.

כעת כולם בארץ כועסים על כך שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ כנראה הולך לסגור הסכם לא מספק עם איראן. עד לפני רגע אהבו לראות בו מעין מושיע: הנשיא שהעביר את השגרירות לירושלים, הכיר בריבונות ברמת הגולן, תקף באיראן, וסלד מהאליטות הליברליות שהישראלים למדו לשנוא.

עבור רבים כאן, טראמפ נתפס כמעט כאחד משלנו – אדם "אמיתי", "חזק", "לא מתנצל". אלא שכל ההערצה הזאת מפספסת את האמת הבסיסית: טראמפ איננו ידיד של אף אחד. ובעיקר, בהקשר האמריקאי, רוב הישראלים אינם מבינים עד כמה הוא מושחת, ועד כמה השחיתות הזאת מחלישה את ארצות הברית עצמה – הפטרון המרכזי שעליו ישראל נשענת מאז הקמתה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

בשנת 2007 פורסם ספר המבוסס על מחקר באוניברסיטה העברית, אשר עסק בשאלה איך ייתכן שאחרי כמעט ארבעים שנות שלטון ישראליות ביהודה, שומרון ועזה – כמעט שאין דיווחים על אונס כנגד פלסטיניות. אחד הפתרונות שהוצגו בעבודה זו הוא שחיילים מתייגים פלסטיניות כמגעילות וכנחותות ולכן הם נמנעים מלאנוס אותן.

חלפו עשרים שנים מאז והתמונה השתנתה. לאחרונה פרסם בניו יורק טיימס העיתונאי המעוטר ניקולס קריסטוף טור דעה תחת הכותרת "The silence that meets the rape of Palestinians".

פרופ' מיכאל (מיקי) ארליך נשוי ואב לשלושה, תושב ירושלים, יליד צ'ילה. מלמד במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן. מתמחה בגיאוגרפיה היסטורית של המזרח התיכון בימי הביניים, תוך התמקדות בתחומים: אסלום ושיערוב, עיור, הגירות, עליות לרגל, צלבנים ועוד. פעיל בתחומי חברה, סביבה והסברה. אוהב לטייל בארץ ובחו"ל, מוסיקה וקולנוע.