מעטים המושגים בשיח הציבורי על ישראל ועל אנטישמיות שמעוררים בלבול רב כל כך כמו "אנטי־ציונות". הדבר בולט במיוחד בשיח המערבי, שבו אנטי־ציונות הפכה בשנים האחרונות לזהות פוליטית של ממש: יש מי שמואשמים בה, ויש מי שמכריזים עליה בגאווה.
ומעל כל אלה מרחפת השאלה שהפכה לאחת המרכזיות והטעונות ביותר בדיון על אנטישמיות בת זמננו: האם אנטי־ציונות היא אנטישמיות? התשובה לשאלה הזאת תלויה מאוד במה בדיוק אנחנו מכנים אנטי־ציונות. כדי לעשות סדר, אני מבקש להציע שלוש הערות.
ד"ר יוסי קוגלר הוא היסטוריון המתמחה באנטישמיות ובחברה הישראלית. משמש כמנהל מרכז המשפט ואנטישמיות בפקולטה למשפטים ע"ש חיים סטריקס, המכללה למינהל, ולפני כן הוביל יוזמות חינוכיות מרכזיות ביד ושם.






























































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנומאמר מעניין ומלמד.
אני הייתי מוסיף גם את העובדה שרוב מוחלט של מדינות העולם – כולל הדמוקרטיות שבהן – אלו מדינות לאום ולא מדינות מהגרים. וגם אם מישהו טוען שהיהדות היא דת בלבד, ברור ש*הישראלים* – במצב הנוכחי – הם לאום בפני עצמם. עם שפה ייחודית, ותרבות ייחודית, ומבטא מעצבן להפליא באנגלית. ולכן כלאום ייחודי הם זכאים למדינה משלהם. בדיוק כמו התאילנדים והספרדים.
מישהו שם לב לכך שרק מדינת ישראל (אפילו כ80 שנה אחרי הקמתה) צריכה להתדיין האם יש לה זכות קיום או לא, האם ליהודים יש זכות למדינה משלהם (מדינה עם מעל 10 מיליון תושבים!) ? למה על כל מדינה אחרת באירופה/ארה"ב/אמריקה הדרומית/אסיה לא משנה מהי גודלה וכמה כמות תושביה בכלל לא מתחיל הדיון הזה!!! למה רק אצלנו בכלל מתחיל הדיון הזה ?!
צריך להבהיר (למי שאוהב את זה ולמי שלא) שבפועל מדינת ישראל קמה, היא קיימת כבר כ80 שנה , ועל זה בכלל לא להתחיל להתווכח, אפשר להתווכח על איך היא מגיבה בסיטואציות מסוימות, על איך היא מתנהלת/מתפקדת, וכו' אבל על עצם הקיום של המדינה בכלל (לפחות לדעתי) אין על מה להתחיל להתווכח