חוסר שביעות רצון מא-שרע בסוריה

סקר חדש שנערך ביוני 2026 על ידי הארגון הסורי Syria in Transition בקרב 900 תושבים בדמשק, האזור הכפרי ליד דמשק והעיר חומס חושף תמונה מדאיגה של חוסר שביעות רצון גובר מהתנהלותו של הנשיא אחמד א-שרע וממשלתו.

לפי הסקר, רק 20% מהנשאלים אישרו את ביצועי הממשלה ביוני, לעומת 25% באפריל, בעוד ששיעור המתנגדים לממשלה הזאת עלה מ-44% ל-52%.

במקביל, שיעור הסורים הסבורים שהמדינה הולכת בכיוון שגוי זינק מ-30% ל-46%, בעוד שרק 25% מאמינים שהמדינה הולכת בכיוון הנכון לאחר הפלתו של משטר אסד.

סקר חדש שנערך בסוריה חושף תמונה מדאיגה של חוסר שביעות רצון גובר מהתנהלותו של הנשיא א-שרע וממשלתו, רק 25% מאמינים שהמדינה הולכת בכיוון הנכון

הנתונים משקפים אכזבה עמוקה מהשלטון החדש, שמתבטאת גם בקשיים כלכליים חמורים: 79% מהמשיבים דיווחו על קושי לעמוד בתשלומים ולהתמודד עם יוקר המחיה בחודשים האחרונים.

פערים בולטים ניכרים גם בתחושת הביטחון ובשביעות הרצון משלטון החוק ושירותים ציבוריים, במיוחד באזורים עניים שבהם האחוזים צונחים לשיעורים חד-ספרתיים.

Syria Poll is back with new survey results for the month of June.

We asked 900 people in Damascus, Rural Damascus, and Homs about government performance, the new People's Assembly, accountability for Russia, and more.

1. Is the People's Assembly representative of the Syrian… pic.twitter.com/UWEMFiXl58

— Syria in Transition (@SyriaTransition) June 24, 2026

עם זאת, הסקר חושף גם פן חיובי ומעודד: כמעט 70% (68%) מהנשאלים תומכים בהוראת ערכים דמוקרטיים בבתי הספר. נתון זה מעיד על רצון עמוק לשינוי מבני ולדמוקרטיזציה, גם אם הממשלה הנוכחית טרם הצליחה לענות על הציפיות.

האסיפה העממית שכוננה במקום הפרלמנט הסורי זוכה לאמון נמוך במיוחד – רק 14% רואים בה מייצגת את העם ו-10% בלבד מאמינים שהיא תשפיע על ההחלטות.

הסקר חושף גם פן חיובי ומעודד: כמעט 70% (68%) מהנשאלים תומכים בהוראת ערכים דמוקרטיים בבתי הספר, נתון שמעיד על רצון עמוק לשינוי מבני ולדמוקרטיזציה

הסקר הנ"ל מצביע על כך שא-שרע וממשלתו עומדים בפני אתגר משמעותי: האמון הציבורי בהם נשחק והעול הכלכלי מכביד מאוד על הציבור הסורי שציפה לשינויים ורפורמות שטרם יצאו לדרך.

אם המגמה הזאת תמשיך, המשטר הסורי החדש יתקשה מאוד להשליט סדר בסוריה ולהתמודד עם הפשיעה הגואה, הברחת סמים ונשק.

אוהדי כדורגל מתכנסים לפתיחת פסטיבל המונדיאל במתחם צפייה ציבורי, דמשק, סוריה, 11 ביוני 2026 (צילום: AP Photo/Omar Albam)

מדינות ערב דורשות מארה"ב תשובות

השבוע שרי מדינות מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC) נפגשו עם מזכיר המדינה מרקו רוביו במנאמה. הפגישה התמקדה בעיקר בהשלכות של מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן שנחתם ב-17 ביוני אך מאז הפך לתעלומה, כאשר ברקע קיימים ספקות רבים ביחס למחויבות האיראנית וההשלכות של ההסכם.

בבירה הבחריינית הרותחת מחום, שרי החוץ דנו באיומים האיראניים המתמשכים ובביטחון האזורי והביעו חוסר שביעות רצון ניכר מההסכם עם איראן, שכן הוא לא התייחס באופן מלא לאיומים כמו הטילים הבליסטיים, הכטב"מים והתמיכה בארגוני "פרוקסי" אזוריים.

שרי החוץ דנו באיומים האיראניים המתמשכים ובביטחון האזורי והביעו חוסר שביעות רצון ניכר מההסכם עם איראן, שכן הוא לא התייחס באופן מלא לאיומים כמו הטילים הבליסטיים, הכטב"מים והתמיכה בארגוני "פרוקסי"

שר החוץ האמריקאי מרקו רוביו, שגם ביקר באבו דאבי וכווית, ניצל את הפגישה על מנת לנסות ולהרגיע את בנות הברית הערביות במפרץ. הוא הדגיש כי ארה"ב מחויבת לביטחון מדינות המפרץ והבהיר כי כל הסכם סופי עם איראן חייב להיות "אמין".

כמו כן, רוביו ציין כי כל סחר או השקעה באיראן יהיו מותנים ותלויים בעמידה בהסכם ובסיום התוקפנות האיראנית.

שר החוץ של ארה"ב מרקו רוביו, משמאל, ומלך בחריין חמד בן עיסא אל ח'ליפה מצדיעים זה לזה לאחר פגישתם, בחריין, 25 ביוני 2026. מימין: שגרירת ארה"ב בבחריין סטפני האלט (צילום: Eric Lee/Pool Photo via AP)

אך למרות הודעת הסיכום המרגיעה והחיבוקים החמים, מדינות ערביות במפרץ שממשיכות להיות מאוימות על ידי איראן אך חוששות גם מפיצוץ ההסכם על ידי מי מהצדדים (ישראל, ארה"ב ו/או איראן), אינן מרגישות בטוחות.

המציאות האזורית החדשה, נטולת היציבות, מסתמנת כבעייתית ביותר, והתוצאות כבר מורגשות היטב: פחות ייצוא של נפט וגז, פחות השקעות, פחות תיירים.

המציאות האזורית החדשה, נטולת היציבות, מסתמנת כבעייתית ביותר, והתוצאות כבר מורגשות היטב: פחות ייצוא של נפט וגז, פחות השקעות, פחות תיירים. ישנן גם לא מעט שאלות לגבי יכולת ההגנה האמריקאית

ישנן גם לא מעט שאלות בנוגע ליכולת של ארה"ב להגן על מדינות אלה במקרה של התפרצות מחודשת של הסכסוך ואף לגבי המשך הפרדיגמה האזורית שבמרכזה ניצבת ארה"ב.

לפי שעה מדובר בשאלות רטוריות, כיוון שספק אם יש למדינות הללו אופציות נוספות, אטרקטיביות יותר. אך בפרספיקטיבה ארוכה יותר, ייתכן מאוד שהן ינסו להישען הרבה יותר על בריתות אזוריות, כמו זו שנרקמה במהלך המלחמה בין סעודיה, טורקיה ופקיסטן, וגם על מדינות אחרות כגון סין או הודו, דבר שיצמצם את התלות שלהן בארה"ב ובמקביל יקטין את ההשפעה האמריקאית באזור.

שר החוץ של ארה"ב מרקו רוביו מדבר במהלך פגישה עם שרי החוץ של מדינות המפרץ במנאמה, בחריין, 25 ביוני 2026 (צילום: Eric Lee/Pool Photo via AP)

המשטר האיראני לא מצליח להראות חזית אחידה

השבוע מיליוני עולי רגל שיעים מאיראן, עיראק ומדינות נוספות בעלות אוכלוסיה שיעית עלו לרגל לעיר הקדושה כרבלאא שבעיראק, שם בשנת 680 התקיים הקרב ההיסטורי בין השיעים לאויביהם הסונים שהסתיים בתבוסת השיעים ובהריגתו בקרב של האימאם חוסיין, נכדו של הנביא מחמד.

הפעם העולים לרגל האיראנים נשאו עמם תמונות של קרובי משפחה וחברים שנהרגו במהלך המלחמה בין איראן, ארה"ב וישראל.

השבוע מיליוני עולי רגל שיעים מאיראן, עיראק ומדינות נוספות עלו לרגל לעיר הקדושה כרבלאא שבעיראק, נושאים עמם תמונות של קרובי משפחה וחברים שנהרגו במהלך המלחמה בין איראן, ארה"ב וישראל

חלקם החזיקו את תמונותיו של האייתוללה חמינאי שנהרג יחד עם שורה ארוכה של בכירים ביום הראשון של המלחמה והוכתר בתור שאהיד, וקראו קריאות נגד ישראל וארה"ב.

בטהרן, שר החוץ עבאס עראקצ'י הצטרף לטקסי האבלים באחד המסגדים, בעוד שנשיא המדינה מסעוד פזשכיאן נטל חלק מטקסי התעזיה בעיר אורמיה.

למרות זאת, נראה שתועמלני המשטר האיראני לא התרשמו מהאדיקות הדתית ותקפו את הנשיא ואת הבכירים האיראנים האחרים שהיו מעורבים בשיחות עם ארה"ב וחתימה על מזכר ההבנות בכך שפעלו כנגד "עשרת תנאיו של האייתוללה חמינאי" ונגד האינטרסים של העם האיראני.

במקביל, האופוזיציה האיראנית ניצלה את ההזדמנות על מנת להתאבל על עשרות אלפי איראנים שנרצחו על ידי המשטר בתחילת השנה, כאשר הפגנות ענק פרצו בטהרן ובערים אחרות במדינה.

לפי מספר עדויות, לא רק מוזיקה דתית אלא גם שירים פטריוטיים התנגנו במספר מקומות, שם הקפידו להזכיר גם את קורבנות המשטר.

תועמלני המשטר האיראני לא התרשמו מהאדיקות הדתית ותקפו את הנשיא ואת הבכירים האיראנים האחרים שהיו מעורבים בשיחות עם ארה"ב

בעוד שהאיראנים מנסים להתמודד עם תוצאות המלחמה ולהסתגל למציאות החדשה המאופיינת על ידי אי-יציבות ותנאים כלכליים קשים, המשטר האיראני ממשיך לדבר במספר קולות.

הצד הפרגמטי דבק במזכר ההבנות עם ארה"ב, בעוד שהצד הרדיקלי ממשיך לאיים על ישראל, לתקוף ספינות באזור מצר הורמוז ולהסתייג ממסמך ההבנות, שנתפס כמעט בכל העולם בתור הישג איראני מובהק.

נשיא איראן מסעוד פזשכיאן חותם בטהרן על מזכר הבנות עם ארה"ב, 18 ביוני 2026 (צילום: Iranian Presidency Office via AP)

השבוע ב-1970: שר החוץ האמריקאי מציג יוזמת שלום 

בשבוע האחרון של יוני 1970 הודיע מזכיר המדינה האמריקאי ויליאם רוג'רס על יוזמת שלום חדשה למזרח התיכון. בנאום שנשא בוושינגטון קרא רוג'רס למצרים ולישראל להפסיק את הירי ולהחל במו"מ ישיר, במטרה להגיע להסדר שלום כולל. התוכנית, שנודעה כ"תוכנית רוג'רס", קראה ליישום של החלטת מועצת הביטחון 242.

יוזמת רוג'רס, שבגלגולה הראשון כבר הונחה על השולחן בקיץ 1969, הגיעה על רקע מלחמת ההתשה שהתחוללה בין ישראל למצרים לאורך תעלת סואץ מאז סיומה של מלחמת ששת הימים.

בשבוע האחרון של יוני 1970 הודיע מזכיר המדינה האמריקאי ויליאם רוג'רס על יוזמת שלום חדשה למזרח התיכון, שתשים קץ למלחמת ההתשה בגבול מצרים-ישראל

מצרים, אשר נתמכה על ידי ברית המועצות וקיבלה ממנה טילי קרקע-אוויר ומטוסי קרב, גרמה לישראל אבדות כבדות, ולא נראה סוף לסכסוך.

רוג'רס הציע הפסקת אש של 90 יום ולאחריה משא ומתן על נסיגה ישראלית משטחים שנכבשו בשנת 1967 תמורת שלום והכרה הדדית בין ישראל למצרים.

ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר ושר החוץ של ארה"ב ויליאם רוג'רס במחלקת המדינה בוושינגטון, בדרכם לשיחות בלשכתו של רוג'רס, 25 בספטמבר 1969 (צילום: AP Photo/Charles W. Harrity)

מצרים, בראשות הנשיא גמאל עבד אל-נאצר, דחתה תחילה את היוזמה אך הסכימה בסופו של דבר להפסקת אש באוגוסט 1970, זמן קצר לפני שנאצר הלך לעולמו.

דווקא בישראל תוכניתו של רוג'רס נתקלה בהתנגדות חריפה. ממשלת גולדה מאיר ראתה בה לחץ אמריקאי לסגת לגבולות 1967 ללא ביטחונות מספקים.

מצרים, בראשות הנשיא גמאל עבד אל-נאצר, דחתה תחילה את היוזמה אך הסכימה בסופו של דבר להפסקת אש. דווקא בישראל תוכניתו של רוג'רס נתקלה בהתנגדות חריפה

בסופו של דבר, בעקבות ההבטחות וההבהרות האמריקאיות הסכימה גם ממשלת ישראל לדון בתוכנית באופן עקרוני, אולם בשל כך מפלגת גח"ל בראשותו של מנחם בגין הודיעה על פרישתה ממשלת האחדות הלאומית והדיון ביוזמת רוג'רס הושהה.

מזכיר המדינה הנמרץ הציג את יוזמתו בפעם השלישית גם בפברואר 1971, אך גם אז היוזמה נדחתה על ידי ישראל. כאשר נשיא מצרים אנואר סאדאת ביקר בישראל בשנת 1977, הוא ביקש לראות את גולדה מאיר ושאל אותה מדוע דחתה אז את יוזמתו של רוג'רס. התשובה הייתה לקונית – "פשוט לא האמנו לכם".

שר החוץ של ארה"ב ויליאם פ. רוג'רס מקבל את פני ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר עם הגעתה למחלקת המדינה בוושינגטון לפגישה, 18 בספטמבר 1970. מימין: שגריר ישראל בארה"ב יצחק רבין (צילום: AP Photo/John Rous)