אני מנסה להיזכר מתי עלה בראשי הרעיון, והתמונה שקופצת לי מול העיניים היא "הרדיו של נמרוד", בני. תיבה צהובה מלבנית לפעוטות מפלסטיק בלתי שביר, שכשמפעילים את הכפתור רצה עלילה קטנה מצוירת בליווי מוסיקה. לא זוכרת איזו בדיוק, אבל מהסוג של דיסני, משהו כמו Small Small World. חינני לגמרי ובטח לא מזיק.

וככה יצא שבאחת הפעמים שהזדמנתי להלוויה או אזכרה, בעודי צועדת במשעולים, צץ לי רעיון מול המצבות של יוצאי גרוזיה והסביבה, שנוהגים לחרוט תמונה יפה של יקירם על השיש השחור וסביבה תכתובת ארוכה ככל שניתן על אישיותו של המנוח. ומה, חשבתי לעצמי, האם לא הגיע הזמן לשכלל זאת למשהו הרבה יותר ממשי?

ילידת תל אביב (1947), למדה קולנוע, טלוויזיה, תיאטרון והיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת ת"א. היתה כתבת צלמת ועורכת ב"חדשות" ו"הארץ" וכתבת ב"מוניטין". כדוקומנטריסטית יצרה את הסרט "בעיני רוחן" (ערוץ 8, 2000) שזכה בפרס ראשון בפסטיבל הסרטים הבי"ל בחיפה, ואת "נפש צ'רקסי הומייה" (ערוץ 10, 2005). לימדה עיתונאות ב"כותרת" וב"מכללה למינהל", ולמדה צילום בניו יורק ובת"א. תערוכת צילומיה "מישירה מבט לשקיעה" (2017) הוזמנה והופקה על ידי עיריית ת"א. כתבה ופרסמה את הרומן "כשנגמרו לה המילים" (יולי 2019). אמא של נמרוד

בשנים האחרונות איתמר בן גביר מנסה לעצב לעצמו זהות ציבורית חדשה, מרוסנת יותר לכאורה, כזו שמבקשת להתרחק מהשורשים הכהניסטיים שמיוחסים לו.

אלא שההכחשה הזו מתקיימת לצד זיכרון ציבורי עיקש, בין היתר של העובדה שבביתו נתלתה עד למערכת הבחירות האחרונה תמונתו של ברוך גולדשטיין הרוצח, דמות שהפכה לסמל קיצוני של אלימות וגזענות.

פרופ' לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן. חוקר ומפרסם בתחום היעוץ הארגוני ויועץ לחברות ולמנהלים/ת. אזרח מודאג, בזוגיות ואב לשני בנים.

התנ"ך הביא לעולם ערכים יהודיים ואוניברסליים של "רודף שלום" ו"צדק צדק תרדוף". העולם המודרני גדל על הספר המונומנטלי של לב טולסטוי "מלחמה ושלום". מדינת ישראל קמה על שילוב בין ביטחון ושלום; בין המגל והחרב. אין האחד מבלי השני.

לאחר זוועות מלחמת העולם השנייה הוקם האו"ם ותוכנית מרשל לשיקום גרמניה. שילוב מנצח בין ניצחון צבאי להסדרה מדינית ולשגשוג. במלחמת העצמאות הוקם צה"ל כצבא הגנה על מדינת ישראל. לכן, בשבעה באוקטובר היה הכרח במלחמת מגן עוצמתית אל מול טבח חמאס של אותו יום. לכן, יש חשיבות לפירוק כוח חזבאללה והנשק הגרעיני, הטילים והטרור של איראן.

ד״ר ענת מאור היא חברת כנסת לשעבר, חברת קיבוץ נגבה.

בשנת 1453, כשמוחמד השני כבש את קונסטנטינופול, הוא לא עשה זאת מאהבה לחומותיה של הקיסרות הביזנטית. הוא עשה זאת בגלל המצר. מי ששולט בבוספורוס שולט בנתיב המחבר בין הים השחור לים התיכון, בין אסיה לאירופה, בין מי שמייצר לבין מי שצורך.

הסולטנים העות'מאניים לא היו צריכים להיות חזקים מכולם. הם פשוט ישבו על הנקודה שדרכה עבר הכול, גבו מחיר ובנו ממנה אימפריה. הכוח לא היה בסחורה עצמה, אלא ביכולת להחליט מי יעבור, מתי, ובאיזה מחיר.

ד"ר בלה ברדה ברקת היא מומחית לנדל"ן ופרשנית כלכלית וגאופוליטית ומחברת הספר "הנדסת העושר, התפתחות הנדל"ן מצורך אנושי למוצר פיננסי".