הדרתו של חזבאללה מן המגעים על עתידה של לבנון מסמנת שינוי במאזן הכוחות במדינה. במשך עשרות שנים התקשתה המערכת הפוליטית לקבל החלטות אסטרטגיות ללא הסכמת הארגון ובעלי בריתו.

לצד כוחו הצבאי העצמאי, נשען חזבאללה על כוחו בפרלמנט, בממשלה ובמערכת הבריתות כדי להשפיע על הרכב הממשלה, בחירת הנשיא ומדיניות החוץ והביטחון.

ד"ר נועה ריבן היא חוקרת המתמחה בלבנון, בחזבאללה, בחברה השיעית ובתיאולוגיה השיעית. מחקריה עוסקים בפוליטיקה של העדה השיעית בלבנון, ביחסי דת ופוליטיקה ובמוקדי הכוח הפועלים בתוך החברה השיעית, תוך התמקדות בהתנגדות השיעית לחזבאללה ובהתפתחותה לאורך השנים. היא עמיתת מחקר ב-MECARC באוניברסיטת אריאל ומרצה בתחומי המזרח התיכון והאסלאם.

מדינות מכירות לעיתים רחוקות בזוועות היסטוריות מתוך שכנוע מוסרי טהור. החלטתה של ישראל אינה יוצאת דופן – ואין בכך כדי לגרוע מחשיבותה.

*  *  *

הכרתה של ממשלת ישראל ברצח העם הארמני עוררה תגובות מעורבות בזירה הציבורית ברחבי העולם ובארמניה עצמה. יש שבירכו על ההחלטה, בעוד אחרים טענו כי ממשלה המואשמת בעצמה באופן נרחב בביצוע פשעים נגד האנושות בעזה – חסרה את הסמכות המוסרית להכיר ברצח העם של עם אחר, ואף רמזו כי ישראל אף מנצלת את הסוגיה לצרכיה. אף שאני מבין את הביקורת, היא נשענת על הבנה שגויה מיסודה של הגאופוליטיקה.

בדרוס דר מאטוסיאן, ארמני יליד ירושלים, הוא פרופסור להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת נברסקה-לינקולן בארצות הברית.

לפני זמן לא רב, ראש הממשלה בנימין נתניהו קרא במסיבת עיתונאים לשינוי כיוון: פחות פוליטיקה של חרמות, יותר נכונות להקים ממשלה לאומית רחבה אחרי הבחירות הבאות.

זו אמירה חשובה – אבל היא מגיעה מעט מדי ומאוחר מדי. אחרי שנים של קיטוב מכוון וניהול פוליטי על בסיס "ימין על מלא", קשה להסתפק בהכרזה.

ד״ר ועו"ד רעות פינגר דסברג היא מנהלת מחלקת המדיניות ביוזמת המאה (צילום: יפעת יוגב)