בטח שמעתם על שובו של מצעד השרמוטות. גם אני, שרמוטה מצויה, שמחתי בשנה הראשונה של המצעד המתריס שבא לנער מאובנים ותפיסות עבשות והפך על הראש את 'כל כבודה בת מלך פנימה' עם קצת מיניות בריאה ולא מתנצלת בראש חוצות.
לא שצעדתי אתמול לחגוג את נשיותי – בעדה שלי חוגגים אותה בבית, אם אני רוצה לשמור על קשר עם הילדים שלי – אבל שמרתי לעצמי כמה סטיקרים ורודים של 'כל אישה ובת מדליקה'.
סתם, לא היה כזה סטיקר, אבל אודה בצניעות אופיינית שיש פה רעיון מעניין בניחוח מסורתי שיכול להחליף את קריאת הגבר החילוני 'כוסית', את 'שיקסעעע' החרדית או 'קול באישה ערווה' המחדשת ימיה כקדם בחסות צה"ל ומשרד החינוק.
השנה, איך לומר, לא התחברתי. זה לא שאין מטרה. המאבק על חירות האישה לא ייתם כנראה, לגברים יש יותר מדי נכסים להפסיד. ובכל זאת, השטיק הממזרי של מצעד השרמוטות מיצה את עצמו ועל המחאה להתקדם. יש לאן. הפרדה מגדרית במחוזות חילוניים, למשל, שירת נשים, הדרת מדריכות בצבא, משטור אורך מכנסי בנות בבתי ספר, ועוד לא הגעתי לדבר על מעונות יום במחיר שפוי, אבל אני לא רוצה לייאש את הצועדות. איפה אתן?
כשהבת שלי היתה בת שנתיים, היא קרעה אותנו מצחוק במשפט שהפך קאלט במשפחה: 'שקו לי בתחת בארץ ישראל', משפט גאוני שרקחה משירי ילדים שטחנתי לה (יובל המבולבל היה אז תינוק ונאלצתי לחנך אותה באלה הידיים) ועם 'שקו לי בתחת' שקלטה מהאוויר. אני לא קדושה.
לו אך הייתה בי תבונה יכולתי להציע את 'שקו לי בתחת בארץ ישראל' כסלוגן בלעדי ל'גוש אמונים', שהיה אז אוסף של תמהונים בסנדלים עם גרביים ולא המפלצת שהולידה את תג מחיר, בן גביר וסמוטריץ'. אלא שלא ראיתי את זה בא ועכשיו כולנו מנשקים ובוכים.
ואחרי כל זה אני לא יודעת איך לחבר את כל מה שכתבתי פה למצעד השרמוטות שזה נושא הפוסט. בחיי שאני שרמוטה.
טוב, אולי רק זה שגם הבת שלי לא נחה על זרי התהילה של הסלוגן ההוא עם 'שקו לי בתחת בארץ ישראל'. ככה זה בחיים: מי שלא מתקדם, נשאר לצעוד במקום.
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
לאחר ליל הסדר, שרה נתניהו העלתה לעמוד האינסטגרם שלה תמונה בה היא עומדת לצד בעלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, כששניהם אוחזים בתמונה לא גדולה עליה מוצגים פניהם של 133 החטופים בעזה.
את אותה תמונה העלה לעמוד הטוויטר ראש הממשלה נתניהו, מה שחשף את הפוטושופ חסר העכבות בו השתמשו בתמונה ש"כיכבה" בעמוד האינסטגרם של שרה. הצופה הממוצע ב"תצלום" שהעלתה "רעיית ראש הממשלה הגברת נתניהו", כפי שהיא רוצה שתקראו לה, עלול לחשוב ששרה נתניהו היא סטודנטית שנה א' באוניברסיטת רייכמן ולא אישה בעשור השביעי לחייה.
תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).
פסח כאן, אבל במקום חגיגיות יש איזו כבדות שצועדת אתנו לכל אורך הדרך. החולצות הלבנות התחלפו בצהובות וכל מתנה שנקנתה מלווה בתחושת אשמה. פסח השנה אינו חג קל. אי אפשר לחגוג חירות כשאנחנו יודעים אילו זוועות עוברות אחיותינו בשבי.
כששרנו בליל הסדר "מה נשתנה?" הסתכלתי סביב השולחן על המשפחה שישבה איתי בחג. על אחותי שבן הזוג שלה היה במילואים ולא היה אתנו בסדר. והיא, עשתה לבדה כל מה שצריך, ועם חיוך. על הבן שלי שימי המלחמה גרמו לו לחרדות גדולות ועכשיו מצליח להרים את הראש לאט לאט. הסתכלתי גם על על בן-הזוג שלי, שבבוקר למחרת חזר למילואים ארוכים.
אילה דקל היא סופרת, מרצה ואשת רוח ישראלית, העומדת בראש הישיבה החילונית של בינ"ה. מחברת רב-המכר "רסיסי לילה" (שתיים). https://www.e-vrit.co.il/Product/31732/%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%99_%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם