שוב ושוב אנו שומעים על "מהפכת המיחזור" ועל "כלכלה מעגלית", אבל הנתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מספרים סיפור שונה לחלוטין: כמות הפסולת העירונית בישראל בשנת 2024 גדלה ב-2% ועלתה ל-6.4 מיליון טון, אך מנגד שיעור המיחזור ירד ב-1.56 מיליון טון לעומת שנת 2023. השאלה היא מדוע, והאם מעט מדי משאבים מושקעים היכן שצריך.

כדי להבין את עומק הבעיה, די להשוות: בישראל כ-85% מהפסולת עדיין מוטמנת, לעומת 35% בלבד במדינות האיחוד האירופי ו-42% בממוצע במדינות הOECD.

אריה זאוברמן הוא מנהל מיזם סמארט וויסט. בעל ניסיון של למעלה מ-20 שנה בתחום תשתיות אנרגיה ופסולת. בעל התמחות ייחודית בניהול חברות SPC שהוקמו במסגרת מכרזי PPP, תוך התמקדות במערכות גז טבעי (תכנון, הנדסה, הקמה, תפעול, ניהול נכסים ופיננסים). כיהן בתפקידי ניהול בכירים בחברות בינלאומיות וישראליות. כיום מנכ"ל סמארט וויסט בע"מ (Smart Waste LTD), המקימה את מתקן טיפול בפסולת המתקדם בישראל.

בימים אלה ממשלת (הרס) ישראל מקדמת בכנסת בקצב מופרע את הצעת חוק יסוד: לימוד תורה. זהו חוק יסוד אמיתי, לא כמו ביטול עילת הסבירות, שהוכנס כתיקון לחוק יסוד, רק כדי להתנגח עם בית המשפט העליון.

אמנם "חוק יסוד: לימוד תורה" מקודם כי הממשלה לא הצליחה להעביר את חוק ההשתמטות, אבל השלכותיו רחבות מכך.

יפעת סולל היא עורכת דין, ד"ר למשפטים, פעילה פוליטית, חברתית וקואופרטיבית. יו"ר ברית הקואופרטיבים לצדק חברתי, כלכלי וסביבתי; סמנכ"ל ויועצת משפטית לעמותת חדו"ש - לחופש דת ושוויון.

ב־7 באוקטובר התנפצה האשליה בדבר עליונותה הטכנולוגית של ישראל. הצלחת חמאס באותו יום לא נבעה רק מכשל בגדר הגבול, במערכות חישה מתקדמות ובמערכי התרעה ומודיעין בזמן אמת; היא חשפה פער קוגניטיבי עמוק וא־סימטרי.

הנהגת חמאס, ובראשה יחיא סנוואר, השקיעה עשרות שנים בבתי הכלא בישראל ברכישת שליטה מלאה בעברית ובחקר מעמיק של הפסיכולוגיה הפוליטית הישראלית, מערכות התקשורת והקווים החברתיים השסועים של החברה הישראלית.

יהודה לוקץ׳ הוא פרופסור-חבר אמריטוס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג׳ורג׳ מייסון, וירג׳יניה. פרסם חמישה ספרים. הוא מחבר הספר שיצא לאור לאחרונה: "Op-Ed: Musings on War & Peace in the Middle East and Beyond"

ממצאי הסקר בקרב הציבור היהודי של קבוצת המחקר תמרור־פוליטוגרפיה ליוני 2026 אינם מבשרים על תפנית, אלא על התקבעות. לא סערה חולפת, לא תגובה רגעית למלחמה, לא "טראומה ציבורית" שתתפוגג מעצמה.

הסקר מצביע על ציבור יהודי-ישראלי שממשיך להתרחק מהסדר מדיני, להתבצר בתפיסות חד־צדדיות, להעדיף שליטה על פני פשרה, ולהאמין, או לפחות לקוות, שאפשר להחזיק בכל הקצוות יחד: גם ביטחון, גם סיפוח, גם דמוקרטיה, גם רוב יהודי, גם ברית אזורית, וגם בלי פלסטינים. בקיצור, כל החבילה הישראלית המוכרת: מציאות קשה, הכחשה נוחה, וחשבונית שמישהו אחר ישלם.

סיון הירש-הפלר היא פרופסור חבר בבית ספר לאודר לממשל דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן ומנהל שותף בקבוצת המחקר תמרור-פוליטוגרפיה.

פרופ’ גלעד הירשברגר הוא פסיכולוג חברתי ופוליטי, חבר סגל בבית ספר ברוך איבצ’ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן, ומנהל שותף בקבוצת המחקר תמרור-פוליטוגרפיה.