דִּיסְאִינְפוֹרְמַצְיָה (במינוח האקדמיה ללשון העברית: מֵידָע כּוֹזֵב, מֵידָע מַטְעֶה) היא הפצה מכוונת של מידע שקרי ומטעה שנועדה ליצור תמונת מציאות מעוותת. המושג דומה למושגים פייק ניוז (חדשות כזב) ומיסאינפורמציה (מידע מוטעה).

שימוש במידע כוזב הוא נפוץ ונרחב בישראל, תוך ניצול מקורות ומדיה שונים, ותעמולתו נעשית לרוב במטרה להונות, להשפיע על דעת הקהל ולפעמים גם לשנות מדיניות.

https://war-and-peace-now.blogspot.com/2024/02/blog-post_69.html

מכיוון שהמאמר מנוסח בצורה פופולארית וקלילה, הנה תמצות המסקנות המחקריות בצורה קצת יותר מדעית: ערוץ 14 הוא פויה ופיכסה, וכל מי שצופים בו ומאמינים לו הם בבונים שירדו מהעצים וזורקים קליפות של בננות על האורחים הסמולנים של "הפטריוטים".

אשתי עולה חדשה והיא אוהבת לצפות בערוץ 14. היא אומרת שהיא מבינה הכל. השפה פשוטה, אין ניסוחים מסובכים, כולם מדברים כמו האיש ברחוב, לפעמים אפילו צועקים בקול רם – ככה קל להבין את מה שהם אומרים. היא רק שאלה אותי – האם האנשים בערוץ הם עיתונאים אמיתיים או אנשים מהרחוב ?

ממש לא נכון. בערוץ 14 אני אוהבת לצפות בערוץ הזה לא מעבירים מידע על פי אכילות מביאים הוכחות בשטח ח למשל על מנסור עבאס ראיתי אותו מדבר בכנסים מול קהל ערבים מדבר בשפה בערבית ומה אומר שמענו אותו איך הוא מדבר אחרת נגד מדינת ישראל על ירושלים שהיא של פלסתין ואיך יוצא על הממשלה של ביבי עוינת להם .אהל שמדבר בעברית ממש בשפה לא עוינת כלפי היהודים ברור אם רוצים לדעת מה כוונתו האמיתית צריך לשמוע אותו רק בשפה הערבית. . למשל על קיר היום שמעתי שהיא מצליחה להעביר קניות בתוך אוניברסיטאות והמחקרים לא שומעים קטר אלה הבריטים רק כדי לא לחשוף מי המאמנים אמתיים שמטרתם לחדור לתוך מחקרים ולקבוע עובדות ולעבוד על כולנו. אציין דוב לא רשום על שם קטר הם המתחזים לבריטים. אני מאמינה ממסמן שהם ידם הכל למשל איך זה ערביי ישראל השתלטו על כל בתי מרקחת יהודים כמעט כולם בעלי בית מרקחת הם ערבים. על שמם ! מאוד מסוכן . אני לא סומכת עליהם כי מטרתם רק לשלוט ולקבוע אולי תרופות

קראתי בעניין את המחקר ואת הניסיון לתרגם את המושג "אנטי־עיתונות" למערכת קריטריונים שניתן לבחון באמצעות ניתוח תוכן. בעקבות הקריאה עלו אצלי מספר שאלות מתודולוגיות, בעיקר ביחס למדידת הקטגוריה של "שקרים בני־הפרכה" ולמשמעות שניתן לייחס לשיעור האייטמים שסווגו כך.
שוחחתי על כך עם כותבת המאמר. להלן דעתי:

ראשית, לפי המתודולוגיה המתוארת במאמר, יחידת הניתוח היא האייטם, והשאלה בספר הקידוד היא האם מופיעים באייטם שקרים ברורים הניתנים להפרכה, כאשר הקידוד הוא בעיקרו כן/לא/לא ברור. במסגרת הנתונים לא נאסף מידע על מספר הטענות השגויות בכל אייטם, מרכזיותן באייטם, חומרתן או משך הזמן שהוקדש להן.

הסיבה לחשיבות המידע הזה היא שקידוד בינארי ברמת האייטם עלול ליצור שקילות בין מקרים שונים מאוד. באופן תיאורטי, אייטם ארוך שכל התזה המרכזית שלו נשענת על טענה עובדתית שגויה עשוי לקבל אותו ערך כמו אייטם שבו מופיע פרט עובדתי שגוי אחד ושולי. בכיוון ההפוך, כמה אייטמים קצרים שבכל אחד טעות שולית עשויים להשפיע על השיעור הכולל יותר מאייטם מרכזי וארוך המבוסס כולו על מידע כוזב. לכן חשוב מאוד לשקלל את נפח התוכן השגוי ומרכזיותו, ולא רק את שכיחותו בין יחידות הניתוח.

שנית, לא טופלו מסגור, הסתייגויות והשתמעות. טענה שהוצגה באמצעות ניסוחים כגון "לכאורה", "לפי הטענה", "עולה האפשרות" או כשאלה תיאורטית לא נכללת בקטגוריית השקרים כאשר מכלול האייטם מציג אותה למעשה כאפשרות עובדתית סבירה או מוביל את הצופה למסקנה מסוימת שקרית

באופן תיאורטי, כלי תקשורת יכול להימנע כמעט לחלוטין מקביעות עובדתיות שקריות מפורשות, ובכל זאת ליצור תמונה מטעה באמצעות בחירה סלקטיבית של עובדות, השמטת מידע מהותי, הצמדת עובדות שאינן קשורות סיבתית, שאלות רטוריות, מרכיבים חזותיים וחזרה על טענה מסויגת. מנגד, אייטם שעיקרו מדויק יכול להכיל טעות עובדתית אחת. וספר הקידוד יקודד את האחרון כשקרי ואת הראשון לא