"מה שהיה לא יהיה" נאמר שוב ושוב בימים ובשבועות הראשונים לאחר עקידת השבעה באוקטובר. קראתי את המשפט הזה בכל מקום. מובילי דעת קהל ואנשים פשוטים, כולם היו בדעה אחת – ככה אי אפשר להמשיך.

לא לכולם היה רעיון של מה בדיוק צריך לעשות כדי לייצר את השינוי הזה. חלקם בטח רצו להשמיד את עזה. חלק הבינו ביתר שאת שרק הסדרים מדיניים ותהליכים ארוכי טווח בתיווך בינלאומי יכולים בסופו של דבר לפתור את הסכסוך.

אורלי מור היא מטפלת באומנות ומתאמת טיפול בבריאות הנפש, אמא, אקטיביסטית ופעילת מחאה, אזרחית חרדה ותמיד בעד חתולים.

אני אוהבת את מונטי פייתון מאז הפעם הראשונה שראיתי פרק של הקרקס המעופף בגיל 13 או 14. את "בריאן כוכב עליון" ראיתי עשרות פעמים בחיי. היום ראיתי אותו שוב.

היום ראיתי ב"בריאן כוכב עליון" דברים שמעולם לא ראיתי ומעולם לא חשבתי עליהם בהקשר של הסרט הגאוני הזה. וזאת בזכות המעורבות שלי במאבק להוציא את בנימין נתניהו לנבצרות מהחיים הפוליטיים, והיכרותי עם המנגנונים הפנימיים של הארגונים ש"מובילים" את המחאה.

אורלי מור היא מטפלת באומנות ומתאמת טיפול בבריאות הנפש, אמא, אקטיביסטית ופעילת מחאה, אזרחית חרדה ותמיד בעד חתולים.

בשבועיים האחרונים יש לי תחושה נוראית בבטן. תחושה שהכול מתפרק. לא רק מוסדות המדינה, ביזת הקופה, פשעיה של הממשלה, התנהלות ביטחונית מופקרת והמשך הפקרת האזרחים בעזה ובתוך תחומי ישראל.

נראה שהיחידים שהמדינה לא מפקירה אותם הם בניה של יהודה, כגון ברק חירם (סליחה, תא"ל ברק חירם), זה שירה פגזים על בית עם 12 בני ערובה ביום העקידה ולמרות זאת מקבל קידום לפקד על גזרת העוטף. שלא לדבר על אפס המעצרים אחרי הפריצה האלימה לשני בסיסי צה"ל ע"י פלנגות מוסתות וצמאות דם, ללא כבוד לחוק, לדמוקרטיה, לכללי המשחק. תאוות נקמה ודם ומוות שולטת בהן. אנשים לא הופכים להיות כאלה בריק.

אורלי מור היא מטפלת באומנות ומתאמת טיפול בבריאות הנפש, אמא, אקטיביסטית ופעילת מחאה, אזרחית חרדה ותמיד בעד חתולים.

מתוך 66,221 עולים שהגיעו לישראל ב-1997, מרביתם עלו מברית המועצות  לשעבר. 2,057 מהם באו מארצות הברית. הם היו משכילים מהממוצע וצעירים ממנו. לפי מחקרים על מניעי עולים, הקבוצה הקטנה הזו הייתה יותר אידאולוגית מהאחרות. עולים בעליות אחרות הושפעו יותר משיקולים כמו ביטחון אישי ומצב כלכלי, בעוד שהאמריקאים ויתרו על מנעמי ארצם כדי לממש זהות יהודית בארץ האבות.

בין העולים אז, לפני 28 שנים, היה צעיר יליד פלורידה ושמו רון דרמר. קליטתו הייתה מוצלחת מאין כמוה. תוך זמן קצר הוא מצא את עצמו מייעץ לבכירים בירושלים, ובהמשך ייצג את מולדתו המאומצת בארץ הולדתו – שלוש שנים כציר כלכלי של ישראל בוושינגטון ובהמשך שמונה שנים כשגריר שם.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

נאום ביטול הבחירות כבר נכתב. לא צריך לחפש ב"בילד" הגרמני ולא ב"וושינגטון פוסט" או ב"ניו יורק טיימס" שידליפו. ממש לא. עמית סגל, אתה יכול לנוח.

כמו בנאום הכפכפים השבוע, בנימין נתניהו כבר ישבץ בתוך אותו נאום את הטקסטים הפסיכודליים המוכרים ויעטר בכמה משפטי סלוגן קליטים, בהם יודיע כי אי אפשר לקיים בחירות בשעה שחיילנו הגיבורים נלחמים במלחמת התקומה על הישרדות מדינתנו האהובה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

יו"ר מפלגת הדמוקרטים יאיר גולן חולל סערה השבוע כשאמר ש"מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". גולן צדק כשרמז שישראל היא לא מדינה שפויה, אך טעה בכל השאר.

ישראל לא הורגת ילדים כתחביב וטייסי חיל האוויר לא מחפשים אזרחים חפים מפשע בכוונת. זאת הסיבה שכבר באותו היום, סגן הרמטכ"ל לשעבר מיהר לכנס מסיבת עיתונאים על מנת להסביר את דבריו. את הבמה אמנם לא ניצל כדי להתנצל, אך ניסה להסיט את תשומת הלב כלפי הממשלה.

דן בר-נר הוא יועץ פוליטי לשעבר, תואר ראשון במדעי המדינה ולימודי המזרח התיכון, אוהד כדורגל.