הצעת החוק להטלת עונש מוות חובה על מחבלים מוצגת בידי מקדמיה כתגובה הכרחית לזוועות 7 באוקטובר. אך עונש מוות גורף לא יביא צדק, לא יחזק את החברה הישראלית, ולא יבלום את הטרור.

להפך – עונש מוות גורף יגרום לנו נזק עמוק, משפטי, מוסרי וביטחוני. דווקא עכשיו, כאשר החברה שלנו מבקשת להתאושש מאירועי רצח המוני חסרי תקדים, עלינו לבחור בכלים שמחזקים אותנו – לא בכלים שמחלישים את מה שנשאר.

עו"ד יעל ויאס גבירצמן היא מומחית למשפט בינלאומי פלילי. מייסדת "אוקטובר 7 - צדק ללא גבולות", חל"צ לייצוג ישיר של נפגעי הזוועות בבתי משפט בינלאומיים ומדינתיים, לאחריות המבצעים ושולחיהם. מנהלת הקליניקה למשפט בינלאומי באוניברסיטת רייכמן. חברת פורום דבורה לביטחון לאומי ויחסי חוץ.

בעשור האחרון של המאה הקודמת, כשהתחילו לתכנן את הרכבת הקלה בירושלים, עוד נסעו בארץ אחרוני האוטובוסים מדגם "טייגר" של ליילנד, הדגם הישן של סקניה.

סיפרו עליו שיש לו נטייה לעלות באש כי הוא תוכנן לארצות קרות וכי הוא סוג של פרנקנשטיין שבו מכלולים ומרכב שיוצרו בחו"ל הפכו לאוטובוס כחול-לבן שנקרא "מולדת". הצד השווה בין כולם היה שהם היו רועשים, מזהמים, ואלה שיוצרו מאוחר יחסית גם היו מיושנים.

פרופ' מיכאל (מיקי) ארליך נשוי ואב לשלושה, תושב ירושלים, יליד צ'ילה. מלמד במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן. מתמחה בגיאוגרפיה היסטורית של המזרח התיכון בימי הביניים, תוך התמקדות בתחומים: אסלום ושיערוב, עיור, הגירות, עליות לרגל, צלבנים ועוד. פעיל בתחומי חברה, סביבה והסברה. אוהב לטייל בארץ ובחו"ל, מוסיקה וקולנוע.

אחת הסתירות הגדולות בחברה הישראלית היא הפער בין המציאות לבין הפוליטיקה. במציאות, יהודים וערבים נפגשים מדי יום בבתי החולים, באוניברסיטאות, במקומות העבודה, בעסקים ובמרחב הציבורי. הם מנהלים יחד מערכות, מטפלים יחד בחולים, מלמדים ולומדים יחד, מפתחים יוזמות ומקבלים החלטות מקצועיות משותפות. אבל כאשר מגיעים לפוליטיקה, נדמה לפתע שהשותפות הזאת הופכת לבעיה.

כחמישית מאזרחי המדינה הם ערבים. קולותיהם נספרים בבחירות בדיוק כמו כל קול אחר, אך פעם אחר פעם, כאשר מגיע הרגע להרכיב ממשלה, מתחיל דיון אחר: האם מותר להסתמך על מפלגות ערביות? מי מהן "לגיטימית"? איזה פוליטיקאי ערבי עבר את מבחן הכשרות ומי עדיין נחשב מחוץ לגדר?

חוסאם אבו בכר הוא ד"ר למנהל חינוכי, מנכ"ל ארגון אלפנאר לפיתוח כלכלי חברתי וקידום תעסוקה, פעיל ויזם חברתי. מילא תפקידים בכירים במגזר הציבורי, במערכת החינוך ובחברה האזרחית. עמית בארגון צעד - תקשורת בונה אמון.

בצוהרי 10 באוגוסט הופתעתי פעמיים. פעם אחת נוכח הדיווח שלפיו "נתוני מערכת הביטחון שפורסמו מצביעים על עלייה חדה של 63% בפשיעה הלאומנית שמתבצעת על ידי יהודים ביהודה ושומרון במחצית הראשונה של 2026 בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד". במחצית הראשונה של 2026 נרשמו 660 אירועים, לעומת 405 במחצית השנייה של 2025 ו־440 במחצית הראשונה של אותה שנה. 

לפי הדיווח של כרמלה מנשה באתר "כאן": "העלייה באלימות ניכרת גם במספר הנפגעים הפלסטינים: במחצית הראשונה של השנה נפצעו 140 פלסטינים ושישה נהרגו, לעומת 82 פצועים וללא הרוגים במחצית שקדמה לה". וכן, כי "הנתונים לא כוללים את רישומי חודש יולי האחרון. על פי נתוני מערכת הביטחון, ביולי לבדו נרשמו כמאה אירועי פשיעה לאומנית נוספים, כך שמגמת העלייה נמשכה גם אל תוך המחצית השנייה של 2026".

ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.