ילדים שנכנסים בשערי בית הספר לראשונה, מלאי שמחה והתרגשות, עדיין לא יודעים שהתחושה הזאת תתחלף אצל רבים מהם בתסכול ובאדישות כלפי מערכת שהייתה אמורה להיות עבורם "בית חם", אך במקום זאת עלולה לגזול מהם את הסקרנות, את היצירתיות ואת הילדות.

מערכת החינוך הנוכחית לא השתנתה הרבה מאז המהפכה התעשייתית. היא ממשיכה להושיב ילדים ליד שולחן במשך שעות, מתוך תפיסה שמשמעת מחייבת ישיבה ממושכת. האמת היא שאף אדם, ובטח שלא ילד בבית ספר יסודי, לא יכול ולא צריך לשבת באותו מקום שעות על גבי שעות, עד שהגב מתקשה והרגליים נרדמות.

יהודה רחנייב הוא יוצר, אוצר ויזם תרבות, המגיש שתי תוכניות אירוח שבועיות העוסקות ביצירה ישראלית. הוא מוביל את פרויקט "הרוח החדשה" – סדרת כנסים המפגישה בין דוברים ויוצרים מתחומי האמנות. פועלו מתמקד בבחינת הקשר בין הזהות היהודית והישראלית ובעיצובו מחדש דרך שיח תרבותי עמוק.

חברה דמוקרטית איתנה ושוויונית אינה נבחנת רק בשאלה אם מתקיימות בה בחירות חופשיות, אלא בראש ובראשונה ביחס שהיא מעניקה למיעוט שבתוכ"אירוע היסטורי חשוב"ה. בחירות והכרעת רוב הן אומנם תנאי יסוד לדמוקרטיה, אך אינן תנאי מספיק.

כבר במאה התשע-עשרה הדגיש ג'ון סטיוארט מיל כי ייצוג הולם לקבוצות מיעוט אינו קישוט לדמוקרטיה, אלא מרכיב מהותי בה. חברה שבה קבוצת מיעוט נהנית משוויון זכויות פורמלי, אך נציגיה הנבחרים מנועים מלהשתתף בשלטון ולהשפיע על פעולותיו – ובוודאי כאשר הם נתפסים בעיני קבוצת הרוב כבלתי לגיטימיים – אינה דמוקרטיה שוויונית.

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב ובמכון ליאו בק, ירושלים. חבר אגודת הסופרים.

Liberté, Égalité, Fraternité, חירות, שוויון, אחווה – שלוש מילים שנולדו במהפכה הצרפתית לפני יותר ממאתיים שנה מקבלות, דווקא ערב הבחירות לכנסת ה־26, משמעות ישראלית מחודשת. הן עשויות לשמש מצפן לחברה שסועה המבקשת לשמור על הדמוקרטיה, אך גם על יכולתה להתקיים כיישות מלוכדת, חופשית ומאוזנת.

מבין שלושת העקרונות, השוויון הוא הציר שממנו יכולות לצמוח החירות והאחווה. משום כך עליו לעמוד בלב סדר היום של הממשלה הבאה – בהנחה ובתקווה שתהיה זו ממשלת שינוי, תיקון והבראה.

מירון מנור צוקרמן התמחה בביטחון לאומי ובתוך כך שימש בעבר ובמשך שנים כסגן ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן וכמנהל "כנס הרצליה השנתי על מאזן הביטחון והחוסן הלאומי". בתוקף רקעו היה גם עוזר מזכיר "פורום אירופה-ישראל" ופעיל ב"פורום נאטו-ישראל".