סין מסמנת את מצרים כמדינת מפתח

השבוע ביקר נשיא סין שי ג'ינפינג במצרים – ביקורו הראשון במזרח התיכון מזה ארבע שנים. הביקור החשוב הזה מגיע ברגע רגיש: בעקבות המלחמה באיראן והמבוי הסתום במצר הורמוז, בעלות בריתה המסורתיות של וושינגטון באזור מתחילות לבחון מחדש את מערך היחסים האסטרטגי שלהן עם ארצות הברית.

שי, שהתקבל בטקס צבאי מרשים, קרא למדינות האזור להיות "אדוניות לגורלן" ולבחון את "ארכיטקטורת הביטחון" האזורית החדשה. הוא גם הביע נכונות סינית לשתף פעולה בהגנה על נתיבי שיט.

הנושא הזה הפך קריטי במיוחד עבור קהיר לאחר שהמלחמה באיראן שיבשה את התנועה במצר הורמוז, והחות'ים בתימן שוב החלו לאיים על ספינות ומכליות בבאב אל-מנדב.

ביקורו של נשיא סין שי ג'ינפינג השבוע במצרים מגיע ברגע רגיש לארה"ב, כאשר בעלות בריתה המסורתיות באזור מתחילות לבחון מחדש את מערך היחסים האסטרטגי שלהן עם וושינגטון

הצדדים הסכימו להעמיק את שיתוף הפעולה הביטחוני ואת הלחימה בטרור, ולהרחיב אותו גם לתחומי מרכזי נתונים, מוליכים למחצה ושרשראות אספקה של מתכות קריטיות, לצד חיזוק השימוש במטבעות המקומיים במסחר ובהשקעות.

נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי (מימין) יושב לצד נשיא סין שי ג'ינפינג לפני פגישתם בארמון הנשיאות אל-איתיחאדיה בקהיר. 2 בספטמבר 2026 (צילום: Egyptian Presidential Press Office via AP)

עבור מצרים, ההתקרבות לסין משתלבת במדיניות שמוביל הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, אותה הוא מכנה "איזון אסטרטגי" – שמשמעותה גיוון בריתות.

מצרים, בעלת ברית מרכזית של ארצות הברית המקבלת כ-1.3 מיליארד דולר סיוע צבאי בשנה, מעמיקה מזה מספר שנים את שיתוף הפעולה הכלכלי והצבאי עם בייג'ינג, ובחודש שעבר אף קיימה עם סין תרגיל אווירי משותף.

עבור מצרים, ההתקרבות לסין משתלבת במדיניות שמוביל הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, אותה הוא מכנה "איזון אסטרטגי" – שמשמעותה גיוון בריתות

חברות סיניות הקימו את הבירה האדמיניסטרטיבית המצרית החדשה המרוחקת כ-17 ק"מ מקהיר, בעוד שרוסיה מקימה עבור מצרים תחנת כוח גרעינית ראשונה בא-דבעה.

עבור סין, מצרים מציעה שוק פנימי גדול, השפעה דיפלומטית וחיבור גם אל המזרח התיכון וגם אל אפריקה. ההשקעות הסיניות באזור תעלת סואץ כבר מוערכות בכארבעה מיליארד דולר, והן עומדות להתרחב עוד. על מנת להגן על ההשקעות האלה, סין ומצרים זקוקות לשקט וליציבות, ומכאן הצורך הגובר בבריתות ביטחוניות חדשות, אזוריות ובינלאומיות.

נשיא סין שי ג'ינפינג (במרכז) מתקבל על ידי נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי בנמל התעופה הבינלאומי של קהיר, מצרים. 1 בספטמבר 2026 (צילום: Khaled Desouki/Pool Photo via AP)

הרשות הפלסטינית רוצה לדחות את הבחירות 

כאשר יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) הכריז על בחירות לפרלמנט הפלסטיני וקבע את מועדן ל-28 בנובמבר, לרבים – גם ברשות, גם בישראל וגם בעולם – היה ספק בכך ש"הראיס" ומקורביו אכן יקיימו את הליך הבחירות ויסכנו את מעמדם.

השבוע הכריז פוליטיקאי פלסטיני בכיר כי "קיימים ספקות ביחס לאפשרות לקיים את הבחירות לפרלמנט הפלסטיני ב-28 בנובמבר – גם בגלל ירושלים וגם בגלל עזה"

השבוע הכריז פוליטיקאי פלסטיני בכיר כי "קיימים ספקות ביחס לאפשרות לקיים את הבחירות לפרלמנט הפלסטיני – גם בגלל ירושלים וגם בגלל עזה". האמת היא שיש צדק מסוים בדבריו: בעזה חמאס עדיין שולט בכשני מיליון פלסטינים, וספק אם יאפשר קמפיין והליך בחירות תקין, בעוד שישראל טרם נתנה אישור לפלסטינים לקיים את הבחירות במזרח ירושלים.

ברשות הפלסטינית מפחדים גם ממניפולציות של חמאס וגם מחוסר הפופולריות של אבו מאזן עצמו. רמות התמיכה בו כעת נמוכות ביותר, ולישראל יש קשר ישיר לכך: מאז 2015 מצר בנימין נתניהו את צעדיו של אבו מאזן, מסית נגדו, מעכב את התשלומים המגיעים לרשות, ובמקביל מאפשר למיליציות של מתנחלים קיצוניים לעשות שפטים בפלסטינים בגדה. יו"ר הרשות עדיין מצליח לשמור על השקט, אך הפופולריות שלו, כמצופה, ירדה למינימום.

יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס משוחח עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין במהלך פגישתם בארמון הסנאט בקרמלין במוסקבה, רוסיה. 22 בינואר 2026 (צילום: Ramil Sitdikov/Pool Photo via AP)

מי שממשיכים לדרוש בחירות הם היורשים האפשריים של אבו מאזן. המקורבים למוחמד דחלאן, איש פת"ח לשעבר הפועל באמירויות ומקורב מאוד לנשיא איחוד האמירויות, פרסמו השבוע קריאות נגד ביטול הבחירות.

על שלום הבית בפת"ח מאיים גם הריב הקולני בין ג'יבריל רג'וב, מי שהיה ראש הביטחון המסכל בגדה וכעת משמש כיו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית, לבין חוסיין א-שייח', סגן הנשיא ומי שנתפס כיורשו של אבו מאזן.

פת"ח וחמאס היו אמורים להיפגש בקהיר על מנת לדון בפרטי ההכנות לבחירות, אך בסופו של דבר המפגש הזה לא יצא לפועל. זאת, למרות שברור לכל כי ללא שיתוף פעולה עם מי שבפועל מחזיק בשלטון ברצועה, אין אפשרות להתכונן לבחירות בעזה, לא כל שכן לקיימן.

מי שממשיכים לדרוש בחירות הם היורשים האפשריים של אבו מאזן. ייתכן שפת"ח וחמאס הלא פופולריות מעוניינות בדחייה, כיוון שבמקרה של בחירות חופשיות הן עלולות להיות מופתעות מאוד, ולא לטובה

ייתכן מאוד ששני הצדדים מעוניינים כרגע בדחייה, כיוון שבמקרה של בחירות חופשיות, גם פת"ח וגם חמאס – שני כוחות פוליטיים ותיקים ולא פופולריים – עלולים להיות מופתעים מאוד, ולא לטובה.

כמעט שלושה חודשים נותרו עד מועד הבחירות שקבע אבו מאזן, וככל הנראה, בימים ובשבועות הקרובים נשמע יותר הצהרות היוצאות מרמאללה על כך שלא ניתן לקיים את ההליך כרגע. הבחירות לפרלמנט הפלסטיני התקיימו בפעם האחרונה ב-25 בינואר 2006, אז זכה חמאס ברוב קולות.

משמאל לימין: מוחמד דחלאן, נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, מזכ"ל הפתח ג'יבריל רג'וב וסגן נשיא הרשות הפלסטינית חוסיין א-שייח' (צילום: AP Photo/ Majdi Mohammed, Ramil Sitdikov / AFP, Zain JAAFAR / AFP)

האוטונומיה הכורדית בסוריה איננה

לפני כשבוע הכריזו השלטונות הסוריים וראשי הכורדים במדינה על פירוקה של המיליציה ועל מיזוג לוחמיה ומוסדותיה האזרחיים אל תוך צבא סוריה והמנגנונים הביטחוניים בדמשק.

רק לפני מספר חודשים לחמו כוחותיו של נשיא סוריה, אחמד א-שרע, בכורדים בניסיון להחזיר לדמשק את השליטה על האזורים בצפון-מזרח סוריה – שליטה שאבדה עוד בתחילת מלחמת האזרחים במדינה.

השלטונות הסורים וראשי הכורדים הכריזו על פירוק המיליציה ומיזוגה לצבא סוריה והמנגנונים הביטחוניים בדמשק. המיזוג לא יהיה קל או פשוט, אך במקרה של הלוחמות הכורדיות הוא יהיה מורכב הרבה יותר

תהליך המיזוג לא יהיה קל או פשוט, אך במקרה של הלוחמות הכורדיות הוא יהיה מורכב הרבה יותר. מנהיגת הלוחמות הכורדיות, נורוז אחמד, הצהירה בריאיון לכלי תקשורת כורדיים בעיראק כי לאחר שיחתה עם הנשיא א-שרע, היא הבינה שאין מקום לנשים לוחמות כורדיות בכוחות הביטחון הסוריים הלאומיים.

לאחר מכן הגיעו הבהרות והבטחות מכיוון ארמון הנשיאות, אך לפי שעה לא נראה שיש פתרון מוסכם באופק.

חברת מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK) במהלך חגיגות ראש השנה נורוז בהרי קנדיל, סמוך לגבולות עיראק, איראן וטורקיה בצפון-מזרח עיראק, 21 במרץ 2026 (צילום: Safin HAMID / AFP)

הלוחמות הכורדיות נהנו משוויון זכויות ונלחמו שכם אל שכם עם הגברים הכורדים נגד דאעש ומיליציות אסלאמיסטיות אחרות.

קבוצות רבות שתמכו בא-שרע משתייכות לזרם הקיצוני ביותר באסלאם הסוני ומאמינות כי מקומה של אישה בבית, ובוודאי לא בצבא.

הלוחמות הכורדיות נהנו משוויון זכויות ונלחמו שכם אל שכם עם הגברים הכורדים נגד דאעש ומיליציות אסלאמיסטיות אחרות. על מנת למצוא פתרון הולם לכ-1,500 לוחמות כורדיות, יידרש א-שרע להיות יצירתי במיוחד

על מנת למצוא פתרון הולם לכ-1,500 לוחמות כורדיות, יידרש א-שרע להיות יצירתי במיוחד. כרגע מדברים בסוריה על אפשרות של הקמת יחידה לוחמת חדשה במסגרת הכוחות המיוחדים הכורדים.

האם "הרגע הפמיניסטי" הכורדי חלף? או שמא הכורדים ישנו במקצת גם את הדנ"א של סוריה החדשה? כרגע עתידן של הלוחמות עדיין לוט בערפל.

קבוצת לוחמים כורדים חמושים ממפלגת הפועלים של כורדיסטאן, PKK, נכנסת לצפון עיראק באזור הרור, מצפון-מזרח לדהוכ, 430 קילומטרים מצפון-מערב לבגדד, עיראק, 14 במאי 2013 (צילום: AP Photo/Ceerwan Aziz)

השבוע ב-1975: ישראל ומצרים חותמות על הסכם סיני ב'

ב-1 בספטמבר 1975 חתמו ישראל ומצרים על הסכם הביניים המכונה "סיני ב'". המסמך אושרר רשמית ב-4 בספטמבר בז'נבה. זה היה ההסכם השני בתהליך הפרדת הכוחות הישראליים והמצריים, לאחר הסכם ינואר 1974 שהגיע בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

"סיני ב'" לא היה הסכם שלום אלא צעד לקראת "שלום צודק ובר-קיימא". במסגרת ההסכם, התחייבה ישראל לסגת ממעברי המיתלה והגידי בלב סיני, והחזירה למצרים את השליטה בשדות הנפט אבו רודס וראס סודר

"סיני ב'" לא היה הסכם שלום, אלא צעד לקראת "שלום צודק ובר-קיימא" לפי החלטה 338. במסגרת ההסכם, התחייבה ישראל לסגת ממעברי המיתלה והגידי בלב סיני, למרחק של 30 עד 65 קילומטרים מזרחית לתעלת סואץ, והחזירה למצרים את השליטה בשדות הנפט אבו רודס וראס סודר.

כמו כן, הוקם אזור חיץ בפיקוח האו"ם, וארצות הברית הציבה בסיני תחנות התרעה מוקדמת המאוישות בטכנאים אזרחיים אמריקאים. שני הצדדים התחייבו שלא לפתור את הסכסוך בכוח, ומצרים פתחה את תעלת סואץ לשיט אזרחי ישראלי.

פסגה בקמפ דיוויד בהשתתפות עזר ויצמן, אנואר סאדאת, מנחם בגין ואהרן ברק, 17 בספטמבר 1978 (צילום: CIA)

הצדדים הגיעו להסכם בעקבות לחץ אמריקאי ניכר מצד ממשל פורד, שגם הציע תמריצים משמעותיים לישראל. ההסכם זכה לאשרור פנימי: הכנסת אישרה אותו ברוב של 70 מול 43.

הצדדים הגיעו להסכם בעקבות לחץ אמריקאי ניכר, לצד הצעת תמריצים משמעותיים לישראל. למעשה, זו הייתה הנסיגה הישראלית הרשמית הראשונה משטח שנכבש ב-1967

למעשה, זו הייתה הנסיגה הישראלית הרשמית הראשונה משטח שנכבש ב-1967. ההסכם ביסס את מעמדה של ארצות הברית כמתווכת מרכזית באזור והניח את התשתית להסכם השלום המלא בקמפ דיוויד, שנחתם מספר שנים לאחר מכן.