איריס סורוקר מנסה לחפות בהרבה מלל ולהג על כמה עובדות משפטיות שבהן בית המשפט דרס ברגל גסה את סמכויות הכנסת ושדד לעצמו כוחות שחוק יסוד השפיטה מעולם לא העניק לו.
א. דיון בחוק יסוד – הסמכות היחידה שיש לבגצ נשאבת מחוק יסוד השפיטה של הכנסת. אהרון ברק הסתמך על חוקי היסוד כדי לדון בחוקים רגילים ולבחון האם הם תואמים.
אולם אין בחוק יסוד השפיטה כל הרשאה שהיא לדון בחוקי היסוד עצמם. לכן, דיון כזה הוא דיון שנעשה בחוסר סמכות קיצוני וחורג מסמכות בית המשפט ולכן, הדיון והפסיקות ככל שיהיו בו אינן חוקיות.
נשיאת בית המשפט הרהיבה עוז כאן לשים עצמה באופן לא חוקי שדגל שחור מתנוסס מעליו, מעל הכנסת המכוננת ומהווה בכך סיכון עצום לדמוקרטיה ולאמון העם במערכת המשפט.
ב. עילת הסבירות כשלעצמה פסולה כלל ועיקר באופן שאהרון ברק החליט להשתמש בה.
במשפט האנגלי קיימת עילת סבירות שלפיה על השופט לבחון האם ההחלטה של הגוף השלטוני היתה לא סבירה באופן קיצוני כך שאף אדם לא היה יכול לקבל אותה, ואז הוא רשאי להתערב ולפסול את ההחלטה.
אצלנו החליט אהרון ברק שאם הדופט, על-פי אמונתו וסולם ערכיו, מחליט שההחלטה לא סבירה בעיניו, הוא רשאי לפסול אותה גם ללא עילה חוקית כלשהי.
הגישה בזו מעקרת למעשה את ספר החוקים של מדינת ישראל ואת המדיניות שמפעילה ממשלת ישראל והופכת אותה לתלויה באמונתו ודיעותיו של השופט, שמונה רק לפרש את החוקים ולא לקבוע מגיניות. זו התערבות בוטה בסמכויות הכנסת והממשלה וכגזו דינה להתבטל.
הכנסת אכן צימצמה את עילת הסבירות אך ורק להחלטות שאינן של הרשויות האחרות, קרי חוקי הכנסת והחלטות שרי ממשלה ועיגנה את החלטתה בתיקון לחוק יסוד השפיטה.
אולם, בגצ החליט בחוסר סמכות שזכותו לדון באותו חוק יסוד המקנה לו בכלל את סמכויותיו ולדון באפשרות להרחבת סמכויותיו בנעגוד להחלטת הכנסת בשבתה כאסיפה מכוננת.
זו כבר מרידה בדמוקרטיה הישראלית.
היום בצג מורד בחוק יסוד הדפיטה ומחר תתקבל עתירה לעניין הבמכות להפעיל את צה"ל ובגצ ידון ויחליט להכפיף את צה"ל לנשיא בית המשפט העליון במרום לראש הממשלה. ואנינו – אנא אנו באים.

לכן, חובה על בגצ מייד עם תחילת הדיון בתיקון לחוק יסוד השפיטה, לעצור את הדיון בהחלטה חד משמעית שהנושא אינו שפיט ולדחות את כל העתירות בעניין זה.
כל המשך דיון או החלטה אחרת יכניסו את בגצ לחריגה מהותית מסמכויותיו ועל הכנסת לקבל החלטה לפזר מיעגית את בגצ ולבחור שופטים חדשים אשר הדמוקרטיה היאננר לרגליהם ולא שאיפות ההשתלטות על הרשויות האחרות.
ד"ר נחשון מרגליות

ראיתי בפוסט הרבה הנחות לגבי איכות החיים של הפלסטינים בשטחים שיוותרו בידיהם.אבל, לא ראיתי כל התייחסות לעובדה שכבר חמישים שנה הישות הפלסטינית מסרבת לכל פתרון של שלום,למרות שישראל פועלת בדרך ההמונית והרגישה ביותר ביחס לכל עם בעולם שהיה בתנאים שלה. הגיעה העת לומר את האמת, מי שמעוניין בהשמדת המדינה היהודית לא יוכל לחיות בתוכה או בסמיכות אליה והרעיון ההזוי שניתן לייצר מדינת טרור בלב יהודה והשומרון ואיכשהו נסתדר כבר יחד בשטח מוכיח עצמו הפצצה מתקתקת בכל פעם שאנו מתקרבים אליו,ראו ערך חבל עזה. לכן,תתכבד הגברת עדי ההמונית ותסביר לנו,אזרחי המדינה היהודית,איך לדעתה ניתן לשמור על זכויותינו ההיסטוריות ועל חיינו שלנו לפני שתפריח סיסמאות והשוואות למדינות אפרטהייד. אותנו היהודים זרקו מכל מדינות העולם והשמידו אותנו פיסית לפני שחזרנו לכאן. גם הפלסטינים שהיו כאן בקום המדינה עשו ככל שביכולתם לזרוק אותנו לים. .אבל, כנראה שמונים שנה הן מספיק זמן בכדי שהגברת עדי תוכל לשכוח הכל, לטאטא הכל מתחת השטיח, לגלגל עיניים לשמיים ולספר לנו שאנו כובשים בארץ שלנו. חבל שעדיין יש כאלו כאן בארץ,ולמזלנו, בעלי התפישה הזו מתמעטים והולכים. תתכבד הגברת עדי ותעבור לגור באחת הערים שהיא מעדיפה על פני ערי ישראל, רמאללה,שכם או עזה.אני בטוח ששם היא תתקבל בזרועות פתוחות,רק שלא תשכח לשמור על הגב שלה מפני שכניה החדשים.