עדי גרנות
הזמן של
עדי גרנות

עדי גרנות היא מנהלת פרויקט הסיפוח במכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם. בוגרת המסלול לתואר שני בתקשורת פוליטית ב-LSE, זמרת ומוזיקאית יוצרת שמתמחה בקשר שבין מוזיקה לפוליטיקה.

סיפוח חלקי הוא דרך הימין לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה

סבא שלי, אלעזר גרנות, היה שגריר ישראל בדרום אפריקה של נלסון מנדלה בשנים 1994-1996, מיד לאחר נפילת משטר האפרטהייד. באוגוסט האחרון ביקרתי שם בעצמי וחזיתי במו עיניי במציאות שיצרה המערכת הגזענית והמפלה הזו, ובהשפעות האיומות שיש לה על החברה הדרום אפריקאית עד היום, יותר מ-25 שנה אחרי.

סבי, אלעזר גרנות, היה שגריר ישראל בדרום אפריקה של מנדלה, מיד לאחר נפילת האפרטהייד. לפני כשנה ביקרתי שם בעצמי וחזיתי בהשפעותיה האיומות של המערכת הגזענית והמפלה, יותר מ-25 שנה אחרי

המילה "אפרטהייד" היא מילה טעונה ומורכבת שיש לה פוטנציאל לעורר התנגדות. לכן, ובשל היעדרה הבוטה מן השיח התקשורתי לאורך כל התקופה האחרונה שבה נושא הסיפוח עומד על הפרק, פירסמנו במכון "זולת" את דו"ח "המכבסה".

בדו"ח בחנו את התנועה שרעיון הסיפוח עשה מהשוליים הכי קיצוניים של הימין המשיחי ועד למצע הבחירות של כל המפלגות הגדולות, ממש לא רק מהימין, הרבה בזכות כיבוס השיח. הדו"ח  חושף את המהלך המתוכנן של ממשלת הימין בראשות נתניהו, ובגיבוי כלי התקשורת, שנועד להסתיר מעיני הציבור את כך שסיפוח בחקיקה פירושו כינון משטר אפרטהייד בישראל.

לעובדה שמדובר דווקא בסיפוח חלקי ולא בסיפוח מלא יש תפקיד מכריע ביותר בסכנת הפיכתנו למדינת אפרטהייד. חלקיותו של הסיפוח לא רק תורמת להכשרת הצעד בתודעתם של רבים בציבור הישראלי, אלא בעיקר מאפשרת למדינת ישראל לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

תוכניות הסיפוח שעל הפרק כעת מזכירות מאוד את משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, לא רק גיאוגרפית אלא בעיקר במובן המשטרי: עצם קיומם ה"אוטונומי" של הבנטוסטאנים, אזורי מחייה שיועדו עבור אוכלוסיית השחורים משוללי הזכויות – הוא שאפשר לשלטון הדרום אפריקאי להימנע ממתן זכויות לשחורים בשטחו, בטענה שהם בכלל אזרחי הבנטוסטאנים. כך סיפוח חלקי יאפשר לישראל "ללכת עם ולהרגיש בלי".

התוכנית לספח את שטחי סי, גושי ההתנחלויות ובקעת הירדן, ולהשאיר לפלסטינים "מדינה" בדמות מובלעות נפרדות ומרוחקות של שטחי A ו-B, מאפשרת לישראל מצד אחד להסיר כל אחריות שעוד נותרה לה על מיליוני הפלסטינים שכבשה ונישלה במשך 53 שנה, ומצד שני גם לא לוותר על כל השטח שעליו חלמה, וגם להבטיח שבין הירדן לים לעולם לא תקום שום ישות מדינית ריבונית שאיננה ישראל.

בדו"ח בחנו את התנועה שרעיון הסיפוח עשה מהשוליים הכי קיצוניים של הימין המשיחי ועד למצע הבחירות של כל המפלגות הגדולות, ממש לא רק מהימין, הרבה בזכות כיבוס השיח

איך למשל ייראו חייה של פלסטינית מהכפר תורמוסעיא שנמצא בשטח B, כ-20 ק"מ מצפון לרמאללה? מצד אחד, היא תמשיך לסבול מהפרת זכויות יומיומית מצד ישראל:

  • חיילים ישראלים ימשיכו להיכנס אליה הביתה באמצע הלילה כדי להפגין נוכחות בשביל לשמור על שקט בגזרה, שהרי ממש בקצה הכפר שלה עובר כעת הגבול שמפריד בינה לבין ישראל (החדשה);
  • בעונת המסיק, שבעבר הייתה מפרנסת אותה ואת משפחתה לשנה שלמה, הם לא יוכלו להגיע למטע הזיתים שלהם שהופקע מהם וסופח לישראל כי הוא נמצא בשטח C;
  • כשתרצה לנסוע לבקר בני משפחה בכפר אחר בגדה, יהיה עליה לעבור דרך מחסום מאויש בחיילים חמושים, שיזכירו לה שתנועתה אינה חופשית;
  • אחת לכמה זמן הכפר שלה יוכנס לסגר ממושך כעונש קולקטיבי; מערכת הכבישים שיחברו בין הכפר שלה למובלעות אחרות תהיה בשליטתה מלאה של ישראל; ואם היא תצטרך לצאת מ"מדינתה" לצורך טיפולים רפואיים למשל, היא תישאר תלויה בהחלטתו של פקיד ישראלי שיקבע את גורלה. 

מצד שני, איזה מענה תקבל אותה פלסטינית מתורמוסעיא מ"המדינה" שלה?        איך תיראה הכלכלה של מדינת המובלעות הבלתי ריבונית הזו? אילו שירותי בריאות, חינוך, רווחה, רפואה ותעסוקה היא תוכל להציע בכלל לאותה אשה? ומה עם קופת חולים? ביטוח לאומי? פינוי זבל? פינוי גזם? חניה?

אם יש משהו שמשבר הקורונה לימד את כולנו, זה שאלפי המרכיבים הקטנטנים ביותר שממלאים לנו את היום, הם מה שקובע את רווחתנו ושלומנו, ושבתוך שגרת החיים קל מדי לשכוח כמה הם מרכזיים בעיצוב חיינו.

ה״מדינה״ הפלסטינית שהסיפוח יותיר, גם אם לא בשלב הראשוני אז בוודאי בהמשך הדרך, כשעוד ועוד שטחים יסופחו, לא באמת תוכל לתפקד כגוף ריבוני ולספק לאזרחיה את המוסדות, השירותים ותנאי המחייה שיאפשרו להם להתקיים בכבוד.

ה״מדינה״ הפלסטינית שהסיפוח יותיר, גם לא מיד, לא באמת תוכל לתפקד כגוף ריבוני ולספק לאזרחיה את המוסדות, השירותים ותנאי המחייה שיאפשרו קיום בכבוד

תחת תנאים אלו, עתידות אותן מובלעות פלסטיניות לתפקד בדיוק כמו הבנטוסטאנים בדרום אפריקה של משטר האפרטהייד. לכאורה כמדינות אוטונומיות ריבוניות אך בפועל תחת תנאי שטח, הפרדה ומגבלות חוקיות שגזרו עליהם עוני קיצוני וחוסר יכולת מוחלט להתקיים, להתפתח ולהפוך ליחידה מדינית אחת מתפקדת.

המציאות שתיווצר עבור הפלסטינים בעקבות הסיפוח לא רק תקבע ותנציח את הפגיעה החמורה והיומיומית בזכויות הכי בסיסיות שלהם כבני אדם. היא גם תעמיק אותה, תהפוך אותה לעיקרון המשטרי המכונן של מדינת ישראל, ותותיר את הפלסטינים תקועים לנצח בשטח ההפקר שבין מדינת ישראל שדרסה אותם לבין ישות פלסטינית מפורקת ומוגבלת שאין לה שום יכולת של ממש לדאוג לתושביה.

אמנם ה-1 ביולי חלף וטרם נעשו צעדים אמיתיים בשטח, אבל מכבסת השיח של הימין ממשיכה לעבוד במרץ ולהכין את השטח, תרתי משמע, באמצעות המונחים "סיפוח" ו"החלת ריבונות", שנועדו להסתיר את הכתם של תוכניות האפרטהייד.

אמנם ה-1 ביולי חלף וטרם נעשו צעדים אמיתיים בשטח, אבל מכבסת השיח של הימין ממשיכה להכין את השטח באמצעות המונחים "סיפוח" ו"החלת ריבונות", להסתרת כתם תוכניות האפרטהייד

בשם סבא שלי, שאמנם כבר לא איתנו אבל זכה להיות פוליטיקאי בישראל בעידן שבו עוד ניתן היה להתנגד בחריפות לכיבוש ועדיין להיחשב ציוני טוב, ובשם הנכדים העתידיים שלי – אני מסרבת להיות אזרחית במדינת אפרטהייד.

עדי גרנות היא מנהלת פרויקט הסיפוח במכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם. בוגרת המסלול לתואר שני בתקשורת פוליטית ב-LSE, זמרת ומוזיקאית יוצרת שמתמחה בקשר שבין מוזיקה לפוליטיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
ראיתי בפוסט הרבה הנחות לגבי איכות החיים של הפלסטינים בשטחים שיוותרו בידיהם.אבל, לא ראיתי כל התייחסות לעובדה שכבר חמישים שנה הישות הפלסטינית מסרבת לכל פתרון של שלום,למרות שישראל פועלת בד... המשך קריאה

ראיתי בפוסט הרבה הנחות לגבי איכות החיים של הפלסטינים בשטחים שיוותרו בידיהם.אבל, לא ראיתי כל התייחסות לעובדה שכבר חמישים שנה הישות הפלסטינית מסרבת לכל פתרון של שלום,למרות שישראל פועלת בדרך ההמונית והרגישה ביותר ביחס לכל עם בעולם שהיה בתנאים שלה. הגיעה העת לומר את האמת, מי שמעוניין בהשמדת המדינה היהודית לא יוכל לחיות בתוכה או בסמיכות אליה והרעיון ההזוי שניתן לייצר מדינת טרור בלב יהודה והשומרון ואיכשהו נסתדר כבר יחד בשטח מוכיח עצמו הפצצה מתקתקת בכל פעם שאנו מתקרבים אליו,ראו ערך חבל עזה. לכן,תתכבד הגברת עדי ההמונית ותסביר לנו,אזרחי המדינה היהודית,איך לדעתה ניתן לשמור על זכויותינו ההיסטוריות ועל חיינו שלנו לפני שתפריח סיסמאות והשוואות למדינות אפרטהייד. אותנו היהודים זרקו מכל מדינות העולם והשמידו אותנו פיסית לפני שחזרנו לכאן. גם הפלסטינים שהיו כאן בקום המדינה עשו ככל שביכולתם לזרוק אותנו לים. .אבל, כנראה שמונים שנה הן מספיק זמן בכדי שהגברת עדי תוכל לשכוח הכל, לטאטא הכל מתחת השטיח, לגלגל עיניים לשמיים ולספר לנו שאנו כובשים בארץ שלנו. חבל שעדיין יש כאלו כאן בארץ,ולמזלנו, בעלי התפישה הזו מתמעטים והולכים. תתכבד הגברת עדי ותעבור לגור באחת הערים שהיא מעדיפה על פני ערי ישראל, רמאללה,שכם או עזה.אני בטוח ששם היא תתקבל בזרועות פתוחות,רק שלא תשכח לשמור על הגב שלה מפני שכניה החדשים.

ברצוני לשאול שאלה קטנה.האם אתה מודע מה אפרטהייד וכיוצא בזה אני יענה לך כך .אין חוק איש הישר בעיניו יעשה יכול לגזול להרוג . ולא לתת שום דין על מעשיו .לכן קצת לחשוב ולהגיד מה בשטח ולא להמ... המשך קריאה

ברצוני לשאול שאלה קטנה.האם אתה מודע מה אפרטהייד וכיוצא בזה אני יענה לך כך .אין חוק איש הישר בעיניו יעשה יכול לגזול להרוג . ולא לתת שום דין על מעשיו .לכן קצת לחשוב ולהגיד מה בשטח ולא להמציא דברים שלא קיימים אדון הנכבד. בתודה האזרח הדואג בגלל אנשים כמוך זה מצבנו בעולם לידיעה אני עליתי מרוסיה ב1977 ואני מודע יותר מכבודו מה זה מדינה ללא חוק אלא דיקטטורה

עוד 809 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום שישי, 14 באוגוסט 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

סמוטריץ׳: הימין חייב להציב כאן ועכשיו חלופה מנהיגותית לנתניהו

חבר הכנסת מימינה מזהיר מכך שטבעת החנק המשפטית עלולה להוביל את ראש הממשלה לוויתורים ● משלחת ישראלית תמריא לאיחוד האמירויות בשבוע הבא ● טורקיה שוקלת לסגור את שגרירותה באבו דאבי ● הרמטכ״ל מאמין שטרור הבלונים ייפסק בקרוב ● טרם נקבע סדר יום לישיבת הממשלה השבועית, שאמורה להיערך ביום ראשון ● נתניהו דחה את טיוטת הסדר ניגוד העניינים שגיבש היועץ המשפטי לממשלה; לדבריו, הצעת מנדלבליט "בלתי סבירה, נעדרת סמכות ונגועה בניגוד עניינים אינהרנטי" ● מחסומים בכניסה לירכא עקב התפרצות קורונה

עוד 26 עדכונים

בלוג מתוק קיגל מסוכן

יפהפיים, עדינים ומענגים. אחחח, כל הממתקים האהובים עליי. חיפה, עיר הפינוקים, מלאה במקומות נפלאים שמייצרים ממתקים משגעים. אבל חיפה אינה העיר היחידה בארץ ויש כמובן ממתקים נוספים שמחכים לי שם בחוץ. חופשת הקיץ החלה קצת באיחור, אך למזלי אני יכול להבריז קצת מעבודתי העיתונאית כדי להגיע לממתקים האהובים. אין מה לעשות, אני סוויט טות', גבר חובב ממתקים, או מתוקאי בלשון העם. המתיקות קוראת לי לצאת למסעות מעניינים.

לב טולסטוי, הסופר הרוסי הדגול, כבר אמר פעם:

"אושר האדם מצוי בחיים. והחיים הם בעבודה".

זאת קביעה נכונה. אם עושים את העבודה מהר ובקפידה, התוצאה מתוקה – ויש גם זמן לממתקים. אני מבין אותך מצוין, טולסטוי. דבריך יוצאים מהלב. האושר שאתה מדבר עליו – נמצא בממתקים, בעיקר בכאלה שמשקיעים בהם עבודה. וכמובן שניתן להוסיף:

"עבודה קבוצתית מהווה ניגוד גמור לניהול טוב של זמנך" (סקוט אדאמס, יוצר הקומיקס המשרדי דילברט).

לכן אני מעדיף לעבוד לבד, ובדרך כלל גם לאכול את הממתקים שלי לבד. רק השמים המתוקים יודעים כמה כיף להיות לבד כאשר אתה חווה את הטעם של ממתק עילאי חדש.

ניתן להוסיף: "עבודה קבוצתית מהווה ניגוד גמור לניהול טוב של זמנך" (סקוט אדאמס, יוצר הקומיקס המשרדי דילברט). לכן אני מעדיף לעבוד לבד, ובדרך כלל גם לאכול את הממתקים שלי לבד

מחשבות על קיגל

לפני כמה ימים, באמצע העריכה, פתאום חשבתי על משהו: קיגל! אותה מעין-פשטידה שנפוצה בקרב יהודי אשכנז ומזרח אירופה ונקראת גם קוגל, תלוי במבטא שאתה מאמץ. יש לזה אמנם כל מיני גרסאות, אבל אני ערגתי לקיגל העשוי מאטריות. ואיפה מוצאים את הקיגל הטוב ביותר, אם לא במעוז החרדי – שכונת מאה שערים? שם יודעים לשמור על המסורת, וקיגל הוא מאכל מסורתי ביותר.

בוויקיפדיה מסופר כי קיים מנהג לאכול ב"שבת זכור" ארבעה סוגים של קיגל, בהתאם לראשי התיבות "עמלק": עפל (ביידיש: תפוחי עץ), מעהל (ביידיש: קמח), לוקשן (ביידיש: אטריות) וקרטופל (ביידיש: תפוחי אדמה) – ובכך לקיים את מצוות זכירת מעשי עמלק, או מחיית זכר עמלק על ידי אכילת הקיגלים.

אני לא ממש יודע אם אכילת הקיגלים תמחה זכר של משהו מלבד האדם הרזה שהיית פעם, אך אני חושב שאנשים שמסוגלים לאכול ארבעה סוגי קיגל בשבת אחת חייבים להיות נחמדים ומסבירי פנים. הצטרפתי אם כן לטיול מאורגן בירושלים, במטרה לחלץ את הקיגל האהוב מאותה שכונה מופלאה.

את הקיגל מכינים בהרבה וריאציות ותיבולים, אך אני מחבב את הגרסה הירושלמית של הלוקשן קיגל. מעדן זה מבושל כל הלילה בסיר ברזל, והוא מכיל אטריות, ביצים, סוכר ולעיתים גם קינמון ועוד תבלינים – הקיגל הירושלמי מתובל בחריפות, כלומר יש בו פלפל שחור. אצל יוצאי פולין, כמובן, מקובלת גרסה מתוקה יותר, אבל השילוב הזה של חריפות ומתיקות תמיד נראה לי אקזוטי.

הסיור במאה שערים, אחת השכונות הוותיקות של ירושלים, היה מעניין ומאלף ביותר. למדתי הרבה על אורחות חיי אחינו החרדים ושמחתי לסיים את ההרפתקה ב"דלי" של זאביק, הנקראת "מעדני זהב" ושוכנת בעיבורה של השכונה, ברחוב מלאכי 5.

נהוג לאכול ב"שבת זכור" ארבעה סוגי קיגל, בהתאם לר"ת "עמלק": עפל (ביידיש: תפוחי עץ), מעהל (ביידיש: קמח), לוקשן (ביידיש: אטריות) וקרטופל (ביידיש: תפ"א) – ובכך לקיים את מצוות זכירת עמלק, או מחיית זכרו באכילת הקיגלים

היו שם מגוון מעדני הרינג (דג כבוש), גפילטע פיש משובח, עוגיות, סלטים, קטניות מתובלות, חזרת, קרקרים חרדיים מעודנים ועוד ועוד – אך את ליבי שבו פרוסות כבדות ושחומות של קיגל מעשה ידיים חרדיות להתפאר.

הבריחה ממאה שערים

אך בדרך החוצה צצה בעיה: החרדים לבושי השחורים לא ממש נהנו לראות חבורה של חילונים פושטת להם על הדליקטסן של זאביק – ועוד מיד אחרי צום תשעה באב. האמת – אני יכול להבין אותם. האם הייתי שמח לראות בקיבוץ (שבו חייתי עד לא מזמן) חבורות של חרדים מסתובבים, מצלמים ומתייחסים לתושבי המקום כאל בעלי חיים בספארי? לא בטוח.

הם החלו לצעוק "הסתלקו מפה", "למה אנחנו צריכים לראות אתכם כאן", "אל תטמאו את שכונתנו", "תחזרו לתל אביב" וכמובן הקלאסיקה "שיקסע" לעבר הבנות. העניינים הסלימו במהירות, וקבוצתנו הנרדפת התקדמה עקב בצד אגודל לכיוון רחוב יפו, ששם כבר אין לחרדים דריסת רגל.

בינתיים, עוד ועוד חרדים הצטרפו למרדף בזעקות אימים, יחד עם ביצים בודדות ושקיות אשפה שחצו את האוויר הסמיך במטחים תלולי מסלול בכיווננו. אך אני הגנתי על פרוסות הקיגל שלי והצלחתי לבסוף להגיע איתן לחוף המבטחים של רחוב יפו. מה לא עושים בשביל ממתק מוצלח.

סוף סוף נשארתי לבדי, בלי חרדים או קבוצה של מטיילים על הראש. כעת אני מוכן לחוות את מנעמי הקיגל. יש לחמם אותו תחילה, ואז בוצעים אותו לחתיכות קטנות ומתענגים. הקיגל החם ממאה שערים היה מהטובים שטעמתי אי פעם: הוא מגיע בצורה של פרוסת עוגה עטופה בניילון נצמד – ואכן, יש בו משהו מהעוגתיות. לאטריות העבות יש מרקם רך אך דחוס, הסוכר ששהה כל הלילה בסיר התקרמל והקנה גוון חום למעדן כולו, ואילו חלקו העליון נחרך בדיוק במידה הרצויה ותרם קריספיות ופריכות לכל העסק. תועפות הפלפל השחור מוסיפות עקצוץ של חריפות שאין לטעות בה.

עוד חרדים הצטרפו למרדף בזעקות אימים "הסתלקו מפה", "אל תטמאו את שכונתנו", והקלאסיקה "שיקסע", יחד עם ביצים בודדות ושקיות אשפה. אך אני הגנתי על פרוסות הקיגל שלי והצלחתי להגיע איתן לחוף המבטחים של רחוב יפו

הקיגל מתמסר אליך ואילו אתה מתמסר, שלא לומר מתמכר, לקיגל. טעם המעדן המופלא צבע לי את כל הערב בגוונים ירושלמיים חמימים של זהוב וחום. יחד עם קפה חום-כהה חזק ליד, שמספק אתנחתות של מרירות מתבקשת בין הנגיסות, רק השמים המתוקים יודעים כמה קשה להפסיק לטרוף את הקיגל האלוהי מעיר הקודש. מתי אפסיק את מרדפי הממתקים שלי? כמו שאומרים במאה שערים, מאָרגן נאָך דעם קיגל.

הקיגל ממאה שערים, ברקע: המקינטה (צילום: אפרת קוטנר)
הקיגל ממאה שערים, ברקע: המקינטה (צילום: אפרת קוטנר)

אריאל קרס, סולן להקת הפאנק השפן הנכון, מנסה לעבור לצד האפל ללא הצלחה, בינתיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 834 מילים

זה התחיל בתקופת ראש המוסד מאיר דגן, הבשיל בימי תמיר פרדו, והגיע לכלל הסכם עם איחוד האמירויות במשמרת של הקודקוד הנוכחי, יוסי כהן ● חתימת ההסכם הופכת את שיתוף הפעולה הביטחוני של ישראל עם מוחמד בן זאיד לגלוי ● והמסר לטהרן ברור: לירושלים יש עכשיו קשרים רשמיים עם עוד מדינה הגובלת באיראן ● פרשנות

עוד 869 מילים

ראיון "אני כבר שבעה מנדטים מנתניהו. קמפיין אחד מוצלח ואני סוגר אותו"

"יש אצל נתניהו דפוס פעולה קבוע", מאבחן יו"ר האופוזציה יאיר לפיד, "כשהוא מרגיש בחירות, הוא הולך לעימות מתוקשר עם היריב; שרה אשתו מתראיינת; ואז - בום, צעד מדיני" ● בראיון לזמן ישראל, הוא מברך על הקפאת הסיפוח, משיב לטענות נתניהו נגדו, מדבר על שותפיו לשעבר בכחול-לבן, ומשתף את תוכניתו לבחירות ● "זה יהיה הקמפיין שלי: כלכלה קורונה, כלכלה קורונה, כלכלה קורונה"

עוד 1,217 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אֱמֶת
שֶׁקֶר

אנחנו תחת מתקפה מכל הכיוונים על האמת והשקר. על היכולת להבדיל ביניהם. על עצם האפשרות לזקק מתוך הערפל את מה שנחוץ לנו, כאזרחים, כדי שנוכל להבין מה קורה ולגבש דעה עצמאית, לכאן או לכאן. כל אחד מוזמן לעשות חשבון, את מי הערפל הזה משרת ומי נפגע ממנו

עוד 1,112 מילים ו-1 תגובות

עיתונאי הרשת מאפילים על חבריהם הממוסדים

התעוררתי כך לפתע פתאום בלילה, הצצתי מבעד לחלון, הכל חשוך, שקט. מבעד לאפלה הבנתי שגם אני לא מצליח לראות כלום, רק את הלילה השחור. פתיחה כזאת למאמר הגות נראית הזויה, אך היא משקפת את התחושה. תחושה של עיתונאי וותיק, שמציץ מדי כמה דקות ברשתות החברתיות ואפילו מצייץ פה ושם. מצייץ, ובכל רגע נדהם מחדש איך גלגל החדשות נע במהירות ובקצב שקשה מאוד לעקוב אחריו. העיתונאים והעיתונאיות, אלה שמשקפים בפנינו את המציאות, מאיצים הילוך ברשתות החברתיות כדי לא להפסיד בתחרות הוירטואלית מול חבריהם למקצוע ומול עיתונאי הרשת.

העיתונאים והעיתונאיות, אלה שמשקפים בפנינו את המציאות, מאיצים הילוך ברשתות החברתיות כדי לא להפסיד בתחרות הוירטואלית מול חבריהם למקצוע ומול עיתונאי הרשת

אז באמת התעוררתי לפתע פתאום והתפניתי להציץ בסלולר, וראיתי שביבי עסוק מאוד בהצלת המשק, רוצה להקדים את הבחירות, מתעניין בעולים החדשים, והרוצח של אמיל גרינצווייג ז"ל הופך לכוכב תקשורת. והסיפור לא נגמר. על הגשרים יש מפגינים וכך גם מול מעון ראש הממשלה, ומקצתם אף ישנים בגן הציבורי הסמוך. וככל שאני גולל עוד ועוד – אני מגלה שיש עוד כאלה שלא מצליחים לישון בלילה. אני בטוח כשהבוקר יאיר הכל ישכח, אולי כן, אולי לא. כמו כן, נזכרתי, יש כאלה שרוצים שנשיא המדינה שלנו יהיה ראש הממשלה במקום ביבי.

האמת, כשאני קורא את מה שכתבתי – אלו דברים שלא מתקשרים ולא מתכתבים עם המציאות. אבל מה לעשות שזו המציאות כפי שהיא משתקפת מהפצצת המידע ברשתות, ולאחר מכן גם במהדורות החדשות המשודרות בכלי התקשורת הממוסדים. בכל שניה מתחלפת הודעה וקודמתה נדחקת לפינה, אלא אם כן היא מעוררת סערה גדולה יותר. במילים אחרות, אפשר לדבר על חדשות אקלקטיות. חדשות שהן הבלחות שקשה לעקוב אחריהן, אבל למי שמשתמש ברשת ככלי הפצה יש דרכים יעילות להגיע אלינו ולערבב לנו את התודעה עם המסרים המתאימים לו.

וכעת לנקודה המרכזית, אל המערב הפרוע ברשת, שבו עיתונאים מתנגחים זה בזה ומשרתים היטב את מכונת התעמולה. על פי הניתוח שלי, בטוויטר יש חלוקה מדויקת בין עיתונאים ימניים לבין האחרים, בין אלה שתומכים בביבי לבין אלה שאינם תומכים בו. נמצא גם עיתונאים שמצטטים בכל פעם את המקורות שלהם ולא מסוגלים לשנות כיוון גם כשהמידע לא מסתדר עם המציאות.

ויש עיתונאים המכנים עצמם עצמאיים, משתמשים ברשת ככלי שידור, וזוכים, ולא בכדי, לצופים לא מעטים. אלה גם מקפידים ללעוג לעיתונאים המסורתיים שאינם מדווחים על ההפגנות כפי שהם מצפים. אלה גם אלה, ובלי יוצא מהכלל, נטשו את כלי העבודה העיתונאיים והתאהבו בכותרת ובקיצורי דרך שמביאים תהילת עולם מרגע לרגע.

ככל שאני גולל – אני מגלה שיש עוד שלא מצליחים לישון בלילה. בכל שניה מתחלפת הודעה וקודמתה נדחקת, אלא אם מעוררת סערה גדולה יותר. אפשר לדבר על חדשות אקלקטיות, הבלחות שקשה לעקוב אחריהן

הכאוס הזה בתקשורת, שהוא תערובת של בורות, יוקרה אישית, אגו, קנאה ועצלות מחשבתית – מוביל רבים מהעיתונאים להצמד אל מה שהטלפון הסלולרי פולט, במקום לעשות עבודת שטח. מסיבה זו כאמור, מה שאנחנו רואים בתקשורת המסורתית אלו בעיקר ההבלחות מהטוויטר והפייסבוק. מידע שנמצא שם עובר אחר כבוד להיות הנושא המרכזי שמוצג בפנינו כהישג עיתונאי. האם העליתם בדעתכם שהם מספרים לכם את מה שהם קוראים בשעת השידור? קטעי מידע שמתיישנים לאחר שנכתבו?

נתניהו ובנו יאיר, כמו רבים נוספים ממובילי הדעה ברשת, יודעים זאת היטב ומנצלים זאת למכונת התעמולה. אפשר לומר בביטחון שהם שולטים ביד רמה ברשתות ומקבלים שרות טוב מהיריבים שטורחים להגיב על כל ציוץ שלהם. שרות שהופך טוב פי כמה כשעיתונאים מנכיחים אותם בכלי התקשורת שלהם ונותנים למידע חותמת כשרות, "מידע חשוב  לציבור".

בואו נעשה לרגע תרגיל מחשבתי: דמו לכם שלא היו תגובות זועמות לציוצים של ראש הממשלה, ומתנגדיו היו פשוט מתעלמים ואפילו לא עוקבים אחרי מה שהוא מפרסם ברשתות. כדאי לעשות ניסוי כזה.

וכעת, אל השורה התחתונה עיתונאיות ועיתונאים יקרים. קחו אוויר, שתו מים ואז תנסו לחבר תמונה, כתמים, צבעים וחלקי רישום לסיפור. כל אלה עדיין אינם סיפור מלא. אנא, התאמצו יותר להבין את המסר: כן, אני יודע שכיף לשלוף כמו במערב הפרוע, אך מה לעשות במקצוע הזה צריך ללמוד אחריות, אתיקה וגם מתודולוגיה. את הדרך שבה אוספים את המידע ומעבדים אותו לסיפור כדי שאנחנו הצופים, המאזינים והקוראים נבין. זהו התפקיד של העיתונות בכלל ובעידן הדיגיטלי הכאוטי בפרט. אם תמשיכו במרוץ אחר כל ציוץ ברשת – תאבדו את מקומכם, והיחס אל מה שאתם כותבים יהיה בדיוק כמו אל עיתונאי הרשת בסגנון ביבי, יאיר ועוד רבים אחרים שזוכים בלייקים, תגובות, שיתופים וציוצים מחדש.

אגב גם זה סוג של עיתונות, אך זו עיתונות שמזכירה יותר מלחמת אזרחים מאשר ניסיון לשקף את המציאות, כדי שנדע למשל לגבש אידיאולוגיה משותפת, להקים מסגרות מפלגתיות שיש להן מסר ועוד ועוד.

נתניהו ובנו יאיר, כמו רבים נוספים ממובילי הדעה ברשת, יודעים היטב שהתקשורת פולטת הבלחות טוויטר, ומנצלים זאת למכונת התעמולה. הם שולטים ביד רמה ברשתות ומקבלים שרות טוב מהיריבים שטורחים להגיב על כל ציוץ שלהם

אגב כך, על פי תיאוריות של תקשורת פוליטית, העיתונאים הם ספקים וצרכנים של מידע שמספקים הפוליטיקאים. תיאוריות שעובדות טוב בדרך כלל ומסבירות למה יש לנו ממשלה של 36 שרים שכל אחד מהם מושך את העגלה למקום אחר. ממשלה שראשיה עושים תקציב חד/דו שנתי, רצים לבחירות ועוטים מסיכה כשהמצלמות פועלות. אופס, כמעט שכחתי שאחד מראשי הממשלה, זה שכעת מושך במושכות, נתפס באקראי כשהוא משלם על מנת שווארמה שקנה ברמלה.

אז עיתונאיות ועיתונאים חברי למקצוע, שיהיה לנו בהצלחה.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 807 מילים

תגובות אחרונות

עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות
מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 81 ימים לבחירות

האריס עושה היסטוריה, אבל ספק אם זה ישפיע על הבחירות

מדן קווייל ועד ג'ו ביידן עצמו, ספק אם המועמד לסגן נשיא ארצות הברית משפיע על תוצאות הבחירות שם ● אבל קמלה האריס, האישה והשחורה הראשונה שמועמדת לתפקיד, יכולה להפוך למנהיגת העתיד של ארצות הברית, במיוחד אם ביידן ייבחר בנובמבר ● בינתיים היא מספקת לקמפיין צבע ואנרגיה - ולפרשנים משהו לדבר עליו

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,431 מילים ו-1 תגובות

פרשנות נתניהו אולי ויתר על הריבונות, אבל לא על הבחירות

שלוש פעמים חזר ראש הממשלה בנאומו אתמול על המונח "היסטורי", אך אפילו פעם אחת הוא לא דיבר על הריבונות שעליה ויתר ביו"ש ● כשנשאל על כך, קרא מהכתב טקסט אפולוגטי לתפארת ● במחוזות הימין, מנפתלי בנט וצפונה, רתחו מזעם - אבל אין להם לאן ללכת, ונתניהו יודע זאת ● והעובדה שגם לא עדכן את שותפיו הפריטטיים מלמדת שהאינטרס המהותי של נתניהו לא השתנה

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
יחסי מסחר היו לנו עם הנסיכויות לפני 20 שנה, אפשר היה לרכוש מוצרים שלהם ללא הגבלה, לסגור את החלק הנותר, זה קל מאוד, ביבי צריך להודוד לטרמפ על השרות שהוא עשה לו, (וגם לעצמו) כי הבחירות שם... המשך קריאה

יחסי מסחר היו לנו עם הנסיכויות לפני 20 שנה, אפשר היה לרכוש מוצרים שלהם ללא הגבלה, לסגור את החלק הנותר, זה קל מאוד, ביבי צריך להודוד לטרמפ על השרות שהוא עשה לו, (וגם לעצמו) כי הבחירות שם התקיימו בחודש נובמבר.
בנוסף אסור לשכוח שביבי נמצא וצרות צרורות, הוא לא קיבל "זכאי" מבית המשפט והוא לא נבחר שוב לרשות הממשלה, העתיד יגיד את שלו

עוד 764 מילים ו-1 תגובות

האס של פוטין מאחורי הקלעים של ה"חיסון" הרוסי

האם ה"חיסון" הרוסי לקורונה הוא יעיל, מסוכן, או לא קיים? ● רופאה רוסית בכירה מזהירה שלא להתקרב לחיסון, אבל רופאים ומדענים ישראלים - שחלקם מעורבים ביוזמה באמצעות "הדסה" - מספרים סיפור אחר ● "האנשים שקיבלו עד כה את החיסון לא פיתחו תופעות לוואי רציניות, ומערכת החיסון שלהם ייצרה נוגדנים" ● "זה בדיוק מה שעושים בעולם, רק ששם קוראים לזה 'ניסוי', וברוסיה 'חיסון'"

עוד 1,932 מילים

נתניהו מעדיף סביבו פקידים מפוחדים, מוחלשים וכנועים ● לכן הוא שולח את שופריו ומלחכי פנכתו לתקוף כל פקיד שמעז לצאת נגד החלטותיו ● אבל כאשר נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, חושש למלא את תפקידו ולהביע דעה על התקציב, אפשר לסמן שפל חדש ● פרשנות

עוד 766 מילים ו-1 תגובות

רשת של שקרים

פייק ניוז לפני שבועיים חשף נתניהו למיליוני עוקביו פוסט של משתמשת פייסבוק בשם דנה רון המאיים על חייו ● העיתונאי ויועץ הדיגיטל יוסי דורפמן זיהה סממנים חשודים בפוסט, ולאחר נבירה בפרופיל של דנה רון הסיק כי מדובר בפרופיל מזויף ● פייסבוק אישרה את הממצאים ובזריזות הודיעה כי מדובר בפרופיל פיקטיבי והוא הוסר ● אבל אז משטרת ישראל החלה לחקור והודיעה שזו דווקא אישה אמיתית שגרה באוסטרליה ● מבולבלים? גם אנחנו

עוד 2,738 מילים ו-4 תגובות

ג'ארד קושנר: "ישראל מסכימה לפתרון שתי המדינות"

נתניהו הבטיח טיסות ישירות בין ישראל לאבו-דאבי ● בתמורה לנורמליזציה ישראל הסכימה לעצור את החלת הריבונות ביו״ש ● המתנחלים זועמים על נתניהו ● טראמפ מתכנן טקס חגיגי לפני הבחירות בארה״ב ● נתניהו בעד סגר נוסף - גמזו יכין תכנית מגירה ● צה״ל חשף את המערכה בסוריה בשנים האחרונות ● 600 תיירים מישראל יוכלו לבקר ביוון בשבוע ● פגישה חיובית בין כחול-לבן והליכוד לגבי הקואליציה

עוד 37 עדכונים

אתמול במשכן, נתניהו השיק את קמפיין הבחירות האחרון שלו

אחרי שגרר את ישראל לשלוש מערכות בחירות בגלל שיקוליו האישיים-משפטיים, נתניהו מתקרב לרגע ההכרעה ● מערכת הבחירות הרביעית תהיה האחרונה שלו, משום שבסוף, אחרי כל השטיקים והטריקים, יותר ויותר אזרחים מאבדים את הסבלנות אליו: נכון לסקר שהתפרסם אתמול, אפילו 22% מבוחרי הליכוד רוצים שיתפטר ● פרשנות

עוד 935 מילים

השבוע הסוער של מירי רגב

שרת התחבורה מירי רגב יצאה השבוע בשתי הכרזות דרמטיות: שדה התעופה הבינלאומי השני של ישראל יקום בדרום, ולא בצפון; ורכבות מהירות יחברו את קרית המודיעין של צה"ל, שעומדת לקום בנגב, למרכז הארץ ● שני הנושאים חשובים מאוד, והעמדות שהציגה רגב ראויות ● אבל לאור חיבתה המוכרת ליחסי ציבור והקדנציה הקצרה שצפויה לה במשרד התחבורה, צריך להתייחס אליהן בחשדנות

עוד 865 מילים ו-1 תגובות

מטאורים ופקקים למרות משבר הקורונה, הישראלים נוהרים למצפה רמון

בעלי צימרים וחוות בודדים בדרום מדווחים על תפוסה מלאה, לקראת הגעת גשם המטאורים לשיאו הלילה ● ברשויות נערכים לעומסי תנועה כבדים, וקוראים למבקרים לשקול לדחות את הנסיעה דרומה לימים הקרובים ● מעריכים: "הרבה אנשים יבואו לשטחים פתוחים במדבר ופשוט ישכבו על הגב בשטח"

עוד 767 מילים

אירה טולצ'ין אימרגליק ממעטת לבקר בבתי כנסת, אבל לפני שבועיים האחיין שלה חגג בר מצווה בבית כנסת בתל אביב ● כאשר ניגשה עם אמו של חתן השמחה לעזרת הנשים, הן הופתעו לגלות שיושב שם גבר ● הוא מנע מהן כניסה למקום, ונימק זאת במגבלות ההתקהלות ● נשות הכותל אומרות כי מדובר בתופעה רחבה: "ברגע שהוטלו מגבלות הקורונה, כבר במרץ, החלו לדחוק יותר ויותר נשים החוצה מבתי הכנסת"

עוד 859 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה