אישיות
נטע חדיד
הפגנה למען זכויות להט"ב, תל אביב, 2018 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
תומר נויברג/פלאש90
גאווה ודעות קדומות

בגוש עציון מתמודדים לראשונה עם מאבק הלהט״בים

התאבדות הטרנסג'נדרית נטע חדיד מאלון שבות אילצה את תושבי גוש עציון להתמודד עם הנושא הטעון ● בשבוע שעבר נערך שם לראשונה כנס גאה בחסות המועצה האיזורית ● רב בכיר בגוש עציון ל״זמן ישראל״: ״מה שהיום מגדיר איפה אתה נמצא בתוך החברה הדתית זה איך אתה מתייחס לסוגיה של הומואים, ולא האם אתה מתגייס לצבא״

ביום רביעי שעבר נערך בהתנחלות אלון שבות, שבגוש עציון, ערב יוצא דופן. מאחורי הקלעים התנהלו ויכוחים קשים עד הרגע האחרון – בהתחלה בניסיון למנוע את קיומו של הערב, ובהמשך כדי להסיר מעליו את "החסות הרשמית" של היישוב.

"הייתה המון המון רגישות סביב הערב הזה. ניסו למנוע אותו. ניסו לחסל אותו. אמרו 'למה צריך לקיים את זה אצלנו?", אומר הרב רפי אוסטרוף, שיזם את הערב יחד עם הרב זאב ויטמן, רב ההתנחלות אלון שבות.

לבסוף, האירוע, שנקרא "שקופים בתוכנו" ועסק בקהילת הלהט"ב ובלהט"בים בציונות הדתית בפרט, התקיים בחסות "רשמית" של ועד אלון שבות.

באדיבות ארז ברוכי
הכנס באלון שבות

העניין הזה, של הכרה רשמית מטעם היישוב, עשוי להישמע כמו קטנוניות פורמליסטית. אבל מבחינת מארגני הערב והמשתתפים בו זו הייתה שאלה גדולה.

"כבר נערך בעבר ערב על הנושא", אומר אוסטרוף, "אבל הוא לא היה 'רשמי׳ והוא לא ממש נערך מטעם היישוב. הוא היה מחתרתי יותר. התכנסות פרטית".

הערב לווה הפעם בתחושת בהילות שאי אפשר היה להתעלם ממנה.

פרידה כואבת מנטע חדיד

נטע חדיד ז״ל (צילום: פייסבוק)
נטע חדיד ז״ל (צילום: פייסבוק)

כמה שבועות קודם לכן ליוו תושבי אלון שבות בדרכה האחרונה את נטע חדיד, טרנסג'נדרית בת 24, שהייתה אחת הפעילות הבולטות בבית הפתוח של הקהילה הלהט"בית בירושלים ושמה קץ לחייה.

נטע גדלה באלון שבות כאיציק חדיד, שלמד כנער בישיבה התיכונית נווה שמואל בגוש עציון. רק בלוויה שמעו רבים מבני המקום על ההתמודדות שקדמה למותה.

"זו הייתה הפעם הראשונה שהקהילה של אלון שבות, מאות אנשים, נחשפו להספדים שבהם מספיד אחד דיבר על הנפטר בלשון זכר ושני בלשון נקבה", מספר אוסטרוף, "אנשים לא הבינו מה הולך. אף פעם לא נחשפנו לדבר כזה.

"האבא דיבר על הבן שלו בתור בת, ואחרים דיברו על הבן בתור בן. זה גרם פה זעזוע גדול. קודם כל, כי לא כולם הכירו את הסיפור קודם. זה לא היה מפורסם. ופתאום הם חטפו שוק בפנים. אז החלטנו לעשות ערב לציבור בנושא".

"האבא דיבר על הבן שלו בתור בת, ואחרים דיברו על הבן בתור בן. זה גרם פה זעזוע גדול. קודם כל, כי לא כולם הכירו את הסיפור קודם. זה לא היה מפורסם. ופתאום הם חטפו שוק בפנים. אז החלטנו לעשות ערב לציבור בנושא"

יותר מ-300 אנשים הגיעו, רובם בני היישוב. "היה מלא לגמרי, מפוצץ", אומר אוסטרוף, שגם הנחה את הערב, והיה בעבר ראש תכניות "בני עקיבא עולמי".

הרב ויטמן, שהיה ראשון המדברים, סימן את גבולות הדילמה השמרנית מבחינתו: הסתייגות מוחלטת מאורח החיים הלהט"בי ובעיקר ממצעדי הגאווה, ומצד שני ענווה יהודית – אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, וכן הלאה; וקדושת החיים, כולל הכרה בזה שניכור יכול להוביל לאבדנם.

רפי אוסטרוף אלון שבות (צילום: אמיר בן-דוד)
רפי אוסטרוף אלון שבות (צילום: אמיר בן-דוד)

מה שמגדיר את החברה הדתית

הרב אוסטרוף הוא האיש המעניין בסיפור הזה. והוא מציג עמדות פרוגרסיביות מפתיעות, בעיקר כשמביאים בחשבון שהוא לא משולי המחנה.

אוסטרוף הוא יו"ר המועצה הדתית של גוש עציון ויו"ר החברה קדישא ביישוב. הוא מורה לגמרא באולפנה בנות נוה חנה. אבא לשישה, ראש המחלקה לתכניות שנתיות בתנועת בני עקיבא. והוא אומר את הדברים הבאים:

"אני טוען שמה שהיום מגדיר איפה אתה נמצא בתוך החברה הדתית זה איך אתה מתייחס לסוגיה של הומואים. לא האם אתה מתגייס לצבא או לא. אם אני רוצה לדעת איפה הבנאדם נמצא מבחינת שמרנות דתית, זאת השאלה.

"לא השתתפתי במצעד הגאווה, ואני לא אשתתף בו, אבל אני מאוד גאה לחיות במדינה שבה יש מצעד כזה, ולא במדינה שבה זורקים להט"בים מבניין גבוה.

"כשאני חושב למי אני הולך להצביע בבחירות, ברור לי, למשל, שאני לא אלך להצביע לפוליטיקאי שהוביל את מצעד הבהמות. החברה הדתית נמצאת כל הזמן בהתמודדות הזאת, ביחס להומואים ולנראות שלהם בחברה. אני כבר כמה שנים פעיל בתחום הזה, אחרי שנחשפתי לתלמידים ותלמידות שלי שיצאו מהארון.

"הייתי צריך לעבור מסע עם הדבר הזה, שלא הכרתי אותו בכלל. גדלתי בעולם הישיבות המרכזי וידעתי שני דברים. 'למה יש הומואים בעולם? כי יש כל מיני סוטים כאלה שנמאס להם מהמיניות הרגילה והלכו למיניות עם בני מינם'. והדבר השני זה, 'שאפשר ללחוץ על כמה כפתורים אצל המטפל ומסדרים את זה'.

"לא השתתפתי במצעד הגאווה, ואני לא אשתתף בו, אבל אני מאוד גאה לחיות במדינה שבה יש מצעד כזה, ולא במדינה שבה זורקים להט"בים מבניין גבוה"

"זה מה שידעתי, עד שיום אחד בא אלי תלמיד אומלל ומפוחד ורועד וסיפר לי שמגיל עשר הוא נמשך לבנים והוא לא יודע מה לעשות עם עצמו חוץ מלהתאבד.

"אמרתי 'רגע רגע, אז כל מה שסיפרו לי לא נכון'?. יצאתי למסע ארוך, רציני מאוד. קראתי עשרות מחקרים. פגשתי אנשים כדי ללמוד את הנושא לפני שאני מגבש דעה. רוב האנשים לא עושים את זה. הם אומרים 'הרבנים אומרים' וזה מספיק להם. וכולם מפחדים ממה יגידו. זה גם היה אחד הנושאים המרכזיים שהערב עסק בהם. מה יגידו השכנים. מה יגידו ביישוב. מה יגידו עלינו מסביב".

אלון שבות (צילום: אמיר בן-דוד)
אלון שבות (צילום: אמיר בן-דוד)

מה יגידו השכנים?

ארז ברוכי, הומו בן 45 שגדל ביישוב, סיפר לנוכחים על חוויות ההתבגרות שלו, ועל הקושי להישאר דתי והומו. להחזיק את שתי הזהויות האלה שלאף אחת מהן הוא לא רצה להתכחש. אפרופו "מה יגידו", הוא כנראה ניחש מה חושבים בקהל ואמר, ספק בצחוק, שהעובדה שהוא הומו אינה כישלון חינוכי של ההורים שלו, אבל העובדה שהוא נשאר דתי זו הצלחה חינוכית מרשימה שלהם.

"בדברים שלי דיברתי על זה שהתורה חוזרת עשרות פעמים על החובה לדאוג לגר, ליתום ולאלמנה", אומר אוסטרוף. "למה התורה דיברה עליהם? כי הם היו החלשים של החברה בתקופת התורה. ליתום ולאלמנה אין אבא ובעל, אין פטריארך שידאג להם, בחברה שהיא פטריארכלית. והגר בא מבחוץ. גם לו אין 'אבא'.

"אמרתי שחובתנו התורנית היום היא להסתכל מי החלש, לראות מי היום המיעוט, מי המוחלש, ואז לדאוג לו. זה מה שהתורה מצווה אותנו. זו הבחירה היהודית".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 832 מילים
כל הזמן // יום שישי, 19 ביולי 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

אורלי לוי חוברת לעמיר פרץ: "נהיה בית לאוכלוסיות המוחלשות"

מהיום, העבודה-גשר - עמיר פרץ ואורלי לוי אבקסיס הכריזו הערב על איחוד ● "נהיה בית לכל אותן קבוצות שהתסיסה בתוכן הולכת וגוברת" ● במערכת הפוליטית מגיבים בברכות, בעקיצות ובגבות מורמות לחיבור ● בנט: "יש מחליף לכל אחד. מדינת ישראל התקיימה לפני נתניהו ותתקיים אחריו", הליכוד: "הוא האחראי המרכזי לכך שגוש הימין איבד 4 מנדטים בבחירות האחרונות"

אורלי לוי ועמיר פרץ (צילום: פלאש 90)
פלאש 90
אורלי לוי ועמיר פרץ
07:34 עריכה

בוקר טוב! היום ה-60 לפני פתיחת הקלפיות יעמוד בסימן ג'פרי אפשטיין והתצלום המפוקפק של אהוד ברק והנסיונות הנואשים לאיחודים בין מפלגות בימין ובשמאל – כמובן, עד שתצוץ פרשה חדשה אחרת.

פרשן זמן ישראל, נתי יפת סבור ש"הדרמה הגדולה סביב ברק צפויה להיעלם במהירות, לאחר שיתברר שקהל המצומצם ממילא שתומך בו לא יעזוב אותו בעקבות פרשת אפשטיין". זאת, סבור יפת, כיוון ש"זהו קהל שמייחס לנתניהו מניפולטיביות כמעט שטנית, ושצפוי לקבל במלואה את גרסת ברק על עלילת דם".

יחד עם זאת, יפת טוען ש"כל זה רק יעביר את ברק ממצב גרוע מאוד למצב גרוע למדי. עוד לפני הפרשה, מפלגתו דשדשה בסקרים וניהלה קמפיין שתאריך היעד שלו הוא ה-1 באוגוסט ולא ה-17 בספטמבר. ללא חיבורים, ישראל דמוקרטית עלולה ליפול אל מתחת אחוז החסימה".

07:50 עריכה

שר האנרגיה יובל שטייניץ מצטרף להתכתשות בין ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק לבנו של ראש הממשלה בהווה יאיר נתניהו.

שטייניץ אמר הבוקר לתוכניתו של אפי טריגר בגל"צ: "אני מגבה את יאיר נתניהו. איך אומרים הילדים? ברק התחיל. ככה מדבר ראש ממשלה לשעבר על בן של ראש ממשלה מכהן? נגעלתי מדבריו. לאיזה שפל מערכת בחירות יכולה להגיע?" בנימה רצינית יותר הוסיף שטייניץ: "ברק חייב תשובה לציבור למה קיבל 2.3 מיליון מקרן וקסנר".

יובל שטייניץ (צילום: פלאש 90)
יובל שטייניץ (צילום: פלאש 90)

 

08:02 עריכה

ואם כבר מדברים על הדור הבא בבית רה"מ, עיתון ישראל היום יפרסם מחר ראיון בלעדי עם ראש הממשלה נתניהו, לרגל הפיכתו לראש הממשלה בעל הפז"ם הגבוה ביותר בתולדות ישראל ובלא קשר למערכת הבחירות, כמובן.

בפרומו שפרסם העיתון הבוקר צוטט נתניהו כאומר: "אני רואה חשיבות בהכשרת דור ההמשך של ההנהגה". באותו הקשר אומר נתניהו על יריבו למרוץ לקלפי, בני גנץ: "חסר ניסיון, הוא אינו יכול לפעול בזירות השונות".

גם שאר הכותרות שהעיתון עומד לנפק מחר אינן קשורות כלל למערכת הבחירות, כמובן: "הפכנו את ישראל לכוח עולמי עולה", אומר נתניהו, "גילינו שאנחנו יכולים למנף את תכונות היסוד של העם הזה לכדי עוצמות בלתי רגילות… העם הזה – יש לו עוצמות בלתי רגילות בכלכלה, בביטחון, במדינאות. הוכחנו שאפשר להפוך את ישראל ממדינה קטנה שנמצאת בפינה של המזרח התיכון לכוח מרכזי בעולם".

נתניהו חושף באותו ראיון נוקב את הפתרון שלו לסכסוך עם הפלסטינים: "פעם גם אמרו שכל הבעיות של המזרח התיכון הן תוצר של הבעיה הפלסטינית, היום אין מי שיטען את זה ברצינות".

מתחת לפרומו לאותו ראיון מופיעה כותרת אחרת, עניינית יותר, של פרשן העיתון אריאל כהנא, שמספרת על "סיפור ההצלחה של נתניהו – מהתחזית לנפילתו ועד שבירת השיא של בן גוריון".

08:23 עריכה

העיתון "כלכליסט" חושף הבוקר פרשה חדשה נוספת אודות קשריו של ראש הממשלה לשעבר ויו"ר ישראל דמוקרטית, אהוד ברק, עם אנשי עסקים בארה"ב.

לפי "כלכליסט", איש העסקים אנדרו אינטרטר (Andrew Intrater) שנחשד בהעברת כספים לא חוקית לעורך דינו לשעבר של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ מייקל כהן, הוא שותפו של אהוד ברק בסטארט־אפ הישראלי קרביין.

אינטרטר, לפי החשיפה, הוא שותף ומנכ"ל בקרן השקעות שחשבונותיה הוקפאו, נחקר על ידי ה־FBI בחשד להעברות לא חוקיות של כספים בהיקף של כ־417 אלף דולר למייקל כהן.

לפי אותה חשיפה, יש לאותו שותף של ברק בשם אינטרטר קשר סבוך גם לכספים שכהן השתמש בהם במערכת הבחירות של טראמפ כדי להשתיק, לכאורה, את טענותיה של שחקנית הפורנו סטורמי דניאלס/סטפני קליפורד על הרומן שניהלה , לטענתה, עם טראמפ. כהן הורשע על תשלום דמי השתיקה הללו לדניאלס ונשלח לשלוש שנות מאסר.

ברק מסר בתגובה ל"כלכליסט": "אינטרטר הוא איש עסקים לגיטימי".

Markus Schreiber / AP
סטורמי דניאלס: "אינטרטר היה מעורב בתשלום דמי השתיקה שלה"
08:42 עריכה

משה פייגלין לוקח הפוגה מהקשיים הפנימיים במפלגתו כדי להסביר לנו, דרך רטוויט לבלוגרית "הסולידית", למה לא יתגעגע לח"כ שלי יחימוביץ' שפרשה שלשום מהפוליטיקה:

08:50 עריכה

המערכת הפוליטית סוערת סביב הכוונה להעניק לרב יצחק גינזבורג, נשיא ישיבת "עוד יוסף חי", כהניסט מוצהר ומחבר הספר "ברוך הגבר" שהנציח את זכרו של הרוצח ברוך גולדשטיין, את פרס "היצירה היהודית" של משרד החינוך.

לאחר שפוליטיקאים מהשמאל כמו יו"ר חד"ש איימן עודה מחו על הכוונה להעניק לגינזבורג את הפרס, הודיע משרד החינוך שיבטל את חסותו על האירוע, מה שגרר מיד מחאה חדשה של פוליטיקאים מהימין כמו בצלאל סמוטריץ" ועורר בתגובה גם מחאה נוספת של פוליטיקאים מהשמאל כמו סתיו שפיר.

 

08:54 עריכה

עמיר פרץ, שכידוע מתגורר בשדרות, נסע עד לתל אביב כדי להביע הזדהות עם תושבי עוטף עזה. גם אנחנו לא לגמרי הבנו.

בדרך, בצירוף מקרים מושלם, הוא פגש ביריבתו לשעבר והתומכת הפורשת שלו בהווה, שלי יחימוביץ'. אכן, הזוי:

08:56 עריכה

אביגדור ליברמן מנסה להסביר למה הוא כן חבר של משה גפני אבל לא ייכנס איתו לקואליציה:

 

08:58 עריכה

משה (בוגי) יעלון מ"כחול לבן" מצטרף לאזהרות של חבריו למפלגה מפני הגירעון בתקציב המדינה:

09:00 עריכה

נפתלי בנט, שמתקשה לפתור את הבעיות באיחוד בין מפלגות הימין, רוצה לפטור את החרדים מגיוס לצה"ל:

09:18 עריכה

ח"כ דוד ביטן כבר מצא את האמת הסופית בפרשת ברק-אפשטיין:

09:27 עריכה

אריה דרעי תוקף את ליברמן ומפגין ידע מפתיע בשפה הרוסית:

09:36 עריכה

עיתון גלובס מפרסם כתבה מעניינת על הדרכים שבהן הפוליטיקאים מנסים להגיע לדור ה-Z – הדור שמצביע השנה לראשונה בבחירות (פעמיים) וכמעט לא נמצא בפייסבוק.

טופז לוק, יועצו בן ה-27 של נתניהו לנושא, וקמפיינר האינסטגרם זוהר סוסנקו מסביר כיצד פונים אל בני הדור: "שידורים חיים בסטורי באינסטגרם", למשל, קמפיינים ויראליים, נוכחות מקבילה בכל הרשתות החברתיות, ומסרים שמותאמים למדיות ולראש של הצעירים "בלי להיות מביכים". נחכה ונראה איך זה יעבוד, ולמי מהם.

10:10 עריכה

איילת שקד מעצימה את המסתורין סביב השאלה באיזו מפלגה, אם בכלל, תתמודד בבחירות לכנסת ה-22. בראיון לתוכניתם של דנה וייס וירון דקל ב"כאן ב'" היא הצהירה שהיא "עוסקת 24/7 בשאלה הזאת אבל כבר לא מתלבטת". כשנשאלה למה הכוונה סירבה להעניק ספויילרים אבל הבהירה שוב שכבר החליטה על דרכה ושמדובר במהלך ש"דורש תפירה עם הרבה מאוד גורמים".

הראיון עסק בכלל בעזיבתה של ח"כ שלי יחימוביץ' את הפוליטיקה, ובמהלך הדברים שאמרה על יחימוביץ' פיזרה שקד בעדינות רבה רמזים נוספים על החלטתה. שקד אמרה, למשל, ש"אידיאולוגיה זה חשוב אבל צריך לדעת להתגמש" (בניגוד ליחימוביץ'). שקד אמרה ש"לא הייתי מצטרפת לממשלה שכולה שמאל, (אבל)".

ניתן למצוא בראיון גם רמזים לאפשרות ששקד החליטה שלא להתמודד בבחירות בכלל. שקד אמרה שהיא "מבינה לחלוטין ולגמרי" את החלטתה של יחימוביץ' לפרוש מהפוליטיקה, התלוננה ש"פוליטיקה היא עולם קשה" והביעה גם דאגה עמוקה והתנגדות לחוק הגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי (שיחימוביץ' יזמה בעבר). שקד טענה ש"זהו חוק קיצוני ודרקוני שמוציא את האנשים הטובים מהמערכת".

איילת שקד (צילום: פלאש 90)
איילת שקד (צילום: פלאש 90)
10:28 עריכה

מספר 4 ב"כחול לבן", גבי אשכנזי, יצר נראטיב מעניין על הניסיון להרכיב את הממשלה: "אם היו נותנים לנו ארבעה ימים היינו מקימים ממשלה", אמר אשכנזי הבוקר בראיון לתוכניתם של אודי סגל וקרן מרציאנו בגלי צה"ל.

"מי שנכשל במבחן התוצאה הוא נתניהו", אמר אשכנזי, "אף אחד לא רצה ללכת לבחירות. לנתניהו אין גוש גם עכשיו, אף אחד לא ישלח את הציבור בפעם השלישית לבחירות, ואנחנו קוראים לממשלת אחדות בלי נתניהו".

אשכנזי, ששימש כרמטכ"ל בזמן שבו, לכאורה, התרחשה "פרשת המסוק" שנתניהו הזמין לכאורה לארנון מילצ'ן, נשאל בראיון על הפרשה וענה לה בשני קווים מקבילים, אחד על נתניהו ואחד על עצמו: "לא ראוי שחברים של רוה"מ יטוסו במסוקים. זה לא היה צריך לקרות", אמר אשכנזי, (אבל) "אני מניח שהדבר הזה אושר בדרכים המקובלות. לא יודע אם ידענו את כל הפרטים. רמטכ"ל לא מאשר כל מסוק לצה"ל".

גבי אשכנזי בעת ששימש כרמטכ"ל (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
גבי אשכנזי בעת ששימש כרמטכ"ל (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
10:43 עריכה

לידיעת הקורא איסמעיל הניה: יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, אמר הבוקר בראיון לגל"צ כי "נתניהו מקדיש לנו יותר זמן מאיראן, חמאס וחזבאללה ביחד".

ליברמן חזר בראיון על דרישתו להקים ממשלת אחדות. "התנאי שלי הוא ממשלה לאומית רחבה, נתניהו או גנץ. נמליץ על מי שיקבל את מרב המנדטים".

11:05 עריכה

ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, תוקף את אהוד ברק. "יש כאן ניסיון להציב מפלגה שמראש גודלה בעייתי בתווך בין שתי מפלגות שאחת מהן היא החלופה לליכוד", אמר חולדאי בראיון לרשת ב'. כשחולדאי נשאל על קשריו של ברק עם המיליארדר החשוד בפלילים ג'פרי אפשטיין, לא החמיץ ברק את ההזדמנות ואמר: "כולם רואים את הבעייתיות של אדם כמו ברק שמחליט להיכנס לפוליטיקה".

11:16 עריכה

הפרופסור יפעת ביטון מרשימת ישראל דמוקרטית של אהוד ברק שלפה הבוקר תגובה מתוחכמת במיוחד לפרשת קשריו של ברק עם הפדופיל וסוחר הנשים ג'פרי אפשטיין. בראיון אצל דב גיל-הר ברשת ב' ציינה ביטון כי אפשטיין הוא "חלאה", אבל הסבירה לגבי ברק:

12:26 עריכה

אהוד ברק הודיע אתמול שיגיש תביעת דיבה נגד הצהובון הבריטי "Dayly mail" שצילם את התמונה המדוברת שבה הוא נראה בכניסה למה שלכאורה הייתה אחת ממסיבות המין של ידידו המיליארדר ג'פרי אפשטיין בפנים רעולות-למחצה.

ברק, שכינה את הפרסום "עלילת דם", אכן שלח לצהובון איום בתביעה, אבל נראה כי שם לא ממש התרגשו ממנה. "אנחנו לא נסיר את הפרסום", ענו ב"דיילי מייל" לברק, "ואנחנו דורשים שתחזור בך מהביטוי הדיבתי 'עלילת דם'".

חשיפת הדיילי מייל על אהוד ברק (צילום: צילום מסך, אתר הדיילי מייל)
חשיפת הדיילי מייל על אהוד ברק (צילום: צילום מסך, אתר הדיילי מייל)

 

12:41 עריכה

עיריית רמת גן הודיעה שבכוונתה להפעיל מחר תחבורה ציבורית בערב שבת, בני גנץ ודרעי מקדימים תרופה למכה:

 

13:08 עריכה

האם נתניהו מבזבז את מתנת הבחירות שקיבל מדונלד טראמפ?

13:17 עריכה

נועה רוטמן, המתמודדת ברשימתו של אהוד ברק שבלא כל קשר היא גם נכדתו של יצחק רבין ז"ל, מגייסת שוב את סבה לצרכי הקמפיין, הפעם להגנה על ברק בפרשת אפשטיין.

בראיון אצל גל גבאי ואפי בן אברהם בגל"צ אמרה רוטמן: "אנחנו נמצאים במצב שבו מי שלא מיישר קו עם הממשלה הוא בוגד. מונחת על הכף מדינת ישראל שאנו צריכים להציל, לא סבי. עד לפני שבוע עבירותיו של אפשטיין מ-2008 היו סרט אחר. משהתגלה, ברק לקח אחריות והודיע שיפסיק את הקשר איתו. מי שמתמודד מולו מסוכן יותר".

13:43 עריכה

שמעתם על עומאר שאקיר? יאיר לפיד שמע עליו המון דברים, וחשוב לו לשתף אתכם בהם.

14:10 עריכה

דפנה ליאל סותמת את הגולל על האופציה של חיבור בין מרצ למפלגתו של ברק:

14:21 עריכה

רבנים חרדים מתעללים בנשים בירושלים, ועודד פורר מישראל ביתנו מנצל את ההזדמנות להזכיר לנו מה יהיה אם ליברמן לא ייכנס לממשלה – איראן, איראן, איראן:

14:56 עריכה

נתניהו הבן ממשיך בקרבות הבוץ עם אהוד ברק – ויחד אתו גם עם כתב חדשות ערוץ 2, גיא פלג. פלג, אגב, הודיע ליאיר לפני ימים אחדים שאם שוב יכנה אותו "דמבו", ייאלץ בנו של ראש הממשלה להתמודד עם תביעה – אבל יאיר נתניהו כנראה לא ממש מתרגש, ואף מושך את החבל:

16:31 עריכה

ועדת הפיוס להקמת הרשימה המשותפת צפויה להודיע על כשלון המגעים לאיחוד בין המפלגות הערביות.

16:41 עריכה

בית המשפט העליון, בראשותה של השופטת אסתר חיות, פרסם היום את הטיעונים לפסילת השתתפותו מיכאל בן ארי בבחירות לכנסת ה-21 – 40 ראיות של התבטאויות גזעניות

בהודעה שפורסמה נכתב: "בן ארי מייחס בדבריו מאפיינים שליליים לציבור הערבי בישראל, רובו ככולו ומכנה אותם 'רוצחים', 'גיס חמישי', 'אויבים', 'לא נאמנים', 'בעלי אופי בוגדני' וכי הוא אף הגדיל לעשות והשווה בין אזרחי ישראל, ערביי חיפה, לכלבים, באומרו כי 'צריך לקרוא לילד בשמו'".

לגביי מועמדתו של איתמר בן גביר נפסק: "לא מצא בית המשפט כי התשתית הראייתית שהוצגה בקשר אליו עומדת ברף המחמיר הנדרש לביסוס עילת הפסילה של הסתה לגזענות".

ב"עוצמה יהודית", המפלגה שבראשותה עומד בן ארי, הגיבו לטיעונים: "נימוקי השופטים להחלטתם ההזויה, האנטי-דמוקרטית והשערורייתית לפסילת בן ארי בבחירות האחרונות, מלמדים עד כמה עמוק השינוי הקריטי הנדרש בביהמ"ש העליון".

16:47 עריכה

סרטון הקמפיין החדש של ליברמן מציג את הסיפור "עלי ביבי"

17:48 עריכה

סמוטריץ' על נימוקי השופטים בעניין בן ארי: "יש צורך קריטי בתיקון מערכת המשפט. הקולות שנתניהו עושה בימים האחרונים מלמדים שאי אפשר לסמוך עליו בעניין הזה. רק עלינו".

 

18:48 עריכה

יו"ר מפלגת העבודה, ח"כ עמיר פרץ, יקיים הערב, בשעה 20:00, מסיבת עיתונאים שהוגדרה כ"חשובה ודרמטית". האם יש חיבור עם מפלגה אחרת באופק?

19:24 עריכה

אורלי לוי אבקסיס מצטרפת לעמיר לפרץ. פרץ הודיע לפני זמן קצר כי יקיים מסיבת עיתונאים דרמטית, לשון ההודעה, בשעה 20:00.

20:15 עריכה

עמיר פרץ ואורלי לוי אבקסיס הכריזו הערב במסיבת עיתונאים על איחוד – גשר-העבודה.

פרץ: "אנחנו כאן לתת מקום לאוכלוסיות המוחלשות שהמדינה היא זו שהחלישה. להיות בית לכל אותן קבוצות שהתסיסה בתוכן הולכת וגוברת ועוד רגע מתפרצת ללא שליטה. הקבוצות האלה יתנו לנו הזדמנות לתת להן את התשובות הנכונות והצודקות. המסע שלנו יהיה מסע של אהבת חינם. נהיה בית לכל אלו שהמדינה שכחה אותם".

לוי אבקסיס: "אני אחוזת התרגשות, אני מגיעה לאחר פסק זמן, שבו יכולתי לבחון את מערכת יחסי הגומלין ביני לבין הציבור והגעתי למסקנות חדשות".

20:19 עריכה

בנט: "יש מחליף לכל אחד. מדינת ישראל התקיימה לפני נתניהו ותתקיים אחריו"

יו"ר הימין החדש, השר לשעבר נפתלי בנט, התייחס בראיון בחדשות 12 לרינה מצליח, ליחסיו עם איילת שקד: "אני לא מחכה. הימין החדש רץ קדימה עם ובלי איילת. התנועה גדולה מבן אדם. אני מאוד אשמח אם איילת תצטרף, אבל אני לא מחכה. אמרתי לה, שאם היא תחליט להצטרף, אניח את האגו בצד ונעשה את הדבר הנכון".

בנט הצהיר כי אם תעלה הצעה לפיזור הכנסת בשנית, לאחר הבחירות, הוא יצביע נגד. "לא מתזזים מדינה פעם שלישית לבחירות. זה לא יקרה. יש לא מעט אנשים שיכולים להחליף את נתניהו, גם בתוך הממשלה. מדינה ישראל התקיימה לפני ותתקיים אחריו".

תגובת הליכוד: "בנט הוא האחראי המרכזי לכך שגוש הימין איבד 4 מנדטים בבחירות האחרונות. מוטב שבנט ישקיע את מאמציו בתיקון נזקיו לגוש הימין במקום לתקוף את ראש הממשלה נתניהו".

20:23 עריכה

התגובות במערכת הפוליטית לחיבור בין עמיר פרץ לאורלי לוי: 

מהליכוד נמסר: "אנחנו ממשיכים שלא להתערב באיך השמאל מחלק את הקולות שלו. כשנחרוג מכך – נודיע".

ממפלגת כחול-לבן נמסר: "אנו מברכים על כל חיבור שימנע איבוד של אלפי קולות. לאחר הבחירות נקרא לליכוד לאחר עידן נתניהו ולעבודה בראשת פרוץ ולוי, להצטרף לממשלת האחדות שנקים".

22:53 עריכה

בליכוד ממשיכים לתקוף את דבריו של בנט הערב:

ובימין החדש לא נשארים חייבים ותוקפים את רגב:

22:55 עריכה

במרצ ממשיכים להביע אכזבה מההחלטה של פרץ להתאחד עם אורלי לוי. זנדברג: "שוב חוזר הניגון המעייף והכושל 'לא ימין ולא שמאל'"

23:09 עריכה

פרץ חותם את היום שעבר עליו ומצהיר: "לא נשב בממשלה של נתניהו תחת כתב אישום". זאת על רקע הפרסום כי סירב להתחייב בפני מרצ שלא ייכנס לממשלתו של נתניהו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

מעלים על נס את "חזקת החפות" במקום שאינה קיימת כלל - המרחב הציבורי

AP Photo-Gali Tibbon (צילום: AP Photo/Gali Tibbon)
AP Photo/Gali Tibbon

מידת הצביעות המופגנת על ידי ראשי הליכוד מגיעה כדי טימטום. אלה פוליטיקאים שהעלו על נס את *חזקת החפות* במקום שאינה קיימת כלל – במרחב הציבורי (להבדיל מהמרחב המשפטי), זאת כדי לאפשר לבנימין נתניהו להמשיך בתפקידיו הציבוריים ואף להעמיד את עצמו לבחירה מחדש לתפקידים אלה.

לטענתם, במרחב הציבורי, המעשים הפליליים המיוחסים לבנימין נתניהו על ידי התביעה הכללית בישראל, אינם מהווים משקל, שכן "כל אדם זכאי לחזקת החפות", ועד שהמעשים הפליליים המיוחסים לו יוכחו בפסק דין חלוט בבית המשפט, אם בכלל, זכאי נתניהו להמשיך בתפקידיו הציבוריים ולהעמיד את עצמו לבחירה מחדש.

כלומר, כבודה של התביעה הכללית בישראל במקומו מונח, אבל לממצאיה על מעשיו של נתניהו אין שום חשיבות במרחב הציבורי. חשוב רק מה שייקבע בפסק דין חלוט של בית המשפט.

יתכן, שגישה זו מדריכה גם את היועץ המשפטי לממשלה, שמסרב לגלות לציבור את חומרי החקירה בתיקים שחקירתם הסתיימה, וניתנה בהם החלטה הכפופה לשימוע.

יתכן שהגישה, לפיה אדם נהנה מחזקת החפות עד שתוכח אשמתו בבית המשפט, היא הגישה שעומדת ביסוד החלטת היועץ להסתיר את ממצאי התביעה הכללית בקשר למעשיו של בנימין נתניהו מידיעת ציבור הבוחרים.

כי בעיניו מה שחשוב הוא דין המשפט, ולא בחירות חופשיות, מודעות ומושכלות, ולכן מותר להסתיר ממצאים הנוגעים למעשיו של ראש ממשלה, לבל ישמשו עילה להפעלת דין הבוחר.

אבל, ראו זה פלא. קבלת סכום כסף על ידי אזרח פרטי מקרן מלגות מכובדת (ממנה נהנו רבים בשירות הציבורי ובצבא בישראל), על פי חוזה שדווח כיאות לרשויות המס בישראל, שנים לפני שאותו אזרח פרטי חזר לחיים הציבוריים, וצילום של אותו אזרח פרטי, שנים לאחר שפרש שוב מהחיים הציבוריים ושנים לפני שהחליט לשוב אליהם בשנית, משמשים חומר למסע צייד המנוהל על ידי אותם פוליטיקאים חסודים מהליכוד.

עתה, המעשים האלה, על אף שאין בהם *כל רבב פלילי*, חשובים ומרכזיים במערכת הבחירות, אולי משום שבהיעדר פליליות אינם נהנים "מחזקת החפות"… עתה, המעשים האלה, שלא דבק בהם כל רבב פלילי, מהווים סיבה מספקת לפסילתו של אותו אזרח פרטי לשוב לחיים הציבוריים.

וכל כך למה? משום שאותו אזרח פרטי שב לחיים הציבוריים כדי לשכנע את הציבור, שקיימת חובה מוסרית כלפי הציבור והמדינה להאביד את בנימין נתניהו מהחיים הציבוריים בקלפי, בבחירות הקרובות, גם בשל השחיתות השלטונית המיוחסת לו על ידי התביעה הכללית בישראל וגם בשל כשלונותיו הציבוריים.

כפי שאמרתי בתחילת הדברים, מידת הצביעות של ראשי הליכוד מגיעה כדי טימטום. זו פוליטיקה עלובה המבוססת בביצה עמוקה של מים מזוהמים. זו הפוליטיקה של הליכוד בעשר השנים האחרונות.

משפטן לשעבר בשירות הציבור: שופט והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר. יליד ירושלים המזרחית

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 378 מילים
גיא זהר גיא זהר
יום ה׳, 18/07 לפני שעתיים עריכה

 

לא משחק ילדים ולא מעשה קונדס

 (צילום: iStock-shironosov)
iStock-shironosov

לעתים אני נתקל ביצירת אמנות או סרט, שיר או ספר, שמכים בי חזק בבטן וגורמים לי לזעזוע. את "גרניקה" הכרתי לראשונה רק כסטודנט להיסטוריה, ואני זוכר את ההלם למראה היצירה המפוארת. "צייד הצבאים" ו"אפוקליפסה עכשיו" היו קו פרשת מים מבחינתי להפסקת הערצת הגבורה של סרטי המלחמה המטופשים ומלאי הפאתוס. והיה את הסרט "הנאשמים".

האימה אחזה אותי, כשבדומה לצופים האחרים בסרט רציתי להטיח את הראש בקיר מרוב תסכול למראה המעטפת של הרשע. האנסים עצמם, בוודאי, אבל גם חבריהם שצפו באונס ועודדו את מי שתקפו בפועל, ולא פחות מכך, "המדינה": חוקרי המשטרה והתובעים.

באותה השנה שבה יצא לאקרנים הסרט, 1988, התפרסמה פרשת האונס בשמרת. כרוניקה של מוות (נפש הנאנסת) ידועה מראש- אנסים זחוחים שמגובים בחברים שיודעים ושותקים, ובמקרה הספציפי הזה, הקיבוץ שנתן תמיכה לאנסים במקום לנאנסת.

"מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה, וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" נאמר בקהלת. אחת לכמה זמן אנחנו מזדעזעים מסיפור חדש, סיפור נוסף עם אותם המאפיינים, אותם כוחות רשע שמאשימים את הקורבן: "מדובר בילדי טובים, לא נהרוס להם את העתיד", "היא מתנהגת באופן פרובוקטיבי, אז מה הפלא", "שלא תתלבש ככה", "זה היה בהסכמה" ועוד ועוד.

מעבר לעובדה שאני הורה לשלושה ילדים, אני מורה ומחנך מזה עשרים שנה, רוב השנים בחטיבה עליונה וחלק מהזמן גם בחטיבת ביניים. כפי שהורים דואגים לילדיהם, אני נמצא בחשש מתמיד שמרחף מעל לראש, שלא יקרה כלום לילדיי, לתלמידיי.

כמותקפים בוודאי, אבל לא פחות מכך, אם אחד מתלמידיי יתגלה כתוקף. הפחד הזה לא מנטרל אותי מעשייה, אבל הוא נטוע עמוק בתת מודע, נוכח בתודעה ומדרבן אותי לשוחח עם תלמידיי באופן הגלוי ביותר האפשרי על מהי מיניות בריאה, זוגיות ואהבה ושתקיפה מינית היא לא מין, אלא תקיפה.

לאחרונה אחזה אותי האימה שוב. כשצפיתי בתחקיר של תכנית המקור על אייל גולן, ובימים האחרונים כשהתפרסם סיפור האונס של הילדה בת ה-11. מעבר למאפיינים שחוזרים על עצמם כמו במקרים אחרים, הפעם התחדדה לי ביתר-שאת הסיבה למסובב: מילים שיוצרות מציאות.

"משחקי חברה" כונתה תופעת הסירסור בנערות צעירות וניצול של נערות תמימות לסיפוק צרכיהם של מבוגרים מהן בהרבה. לא היה פה שום משחק וזו לא הייתה פעילות חברתית. אבל כשזה המונח שמשתמשים בו, האם לא יצרנו את המקרה הבא?

גולן וחבריו, על פי העדויות, השתמשו במילה "לפנק" כשהמשמעות היא אחת: סיפוק היצר המיני של החבורה הנלווית לזמר. לגולן יש דף פייסבוק שנקרא "אייל הגולן הזמר הלאומי וזמר העשור". בין היתר נכתב שם "ברכות ואיחולים לבביים לזמר הלאומי זמר העשור והזמר של המדינה לרגל זכייתו היום בטקס בכנסת 'פרס יקיר הזמר העברי' אייל שלנו גאווה לאומית!"

אין בכוונתי להיכנס לעומק הסיפור, עשו את זה לפניי טוב ממני, אבל תפקידי כמחנך הוא לתווך את המציאות לתלמידיי, לנסות להבין ביחד למה חברת הכנסת נאוה בוקר יזמה את הענקת אות יקיר הזמר העברי למי שבזמן ההחלטה על הענקת הפרס היתה כבר חקירה גלויה נגדו.

יתרה על כך, להטיל זרקור על ההשתלחות של רני רהב יח"צנו של גולן נגד אם שבתה נאנסה בגיל 14 ויזמה עצומת מחאה, ומה שהיה לרני רהב לומר לה זה "חרפה אמיתית. את הבעיות הכואבות שלך שמרי לעצמך" .

לפנק, בהסכמה מלאה, זמר לאומי, שמרי לעצמך את הבעיות שלך ו"חרפה". של מי החרפה? לפי רני רהב, של האמא. מילים מילים שמכסות על ניצול ציני ואכזרי של נערות תמימות על ידי גברים מבוגרים, או על ידי נערים בני גילן.

סיפור האונס של הילדה בת ה-11 הוא עוד מקרה שמזכיר את הסרט "התפוז המכני". כמחנך, ההתמודדות בכיתה עם התלמידים נראית כלא מורכבת, בגלל שיש כאן רוע מוחלט מול תמימות, כאשר לרוע של התלמידים מצטרף אביו של אחד התוקפים שאמר שזה היה "מעשה קונדס" של ילדים.

או, באופן מחריד בהרבה, האשמת הקורבן שמעולם לא נשמעה באופן כל כך ישיר וציני כפי שאמר אח של אחד מהתוקפים: "הם (משפחת הילדה) היו צריכים לבדוק ולראות שהבעיה נמצאת וחבויה בבת שלהם. אני לא חושב שהוא צריך לבקש סליחה, אבל חושב שיש בו המון חרטה בכל זאת… לדעתי זו או נימפומניה או שזאת באמת ילדה חולת נפש או שזאת ילדה שזה מה שראתה בבית" .

התלמידים מבינים לבד שנעשה כאן מעשה נורא. בהזדמנויות שונות גם מעבירים לתלמידים את המסר שהעברת סרטונים פוגעניים זאת עבירה על החוק. "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום, מהווה הטרדה מינית."

המקרים היותר קשים לדיון בכיתה הם על ה"תחום האפור". הערות לתלמידות על מראן, לבושן, מתי הן מחמאות ומתי פגיעה? מהו "לבוש בלתי הולם" ומתי אסור למישהו להעיר למישהי על לבושה, האיפור שלה, צבע שיערה או כל ביטוי עצמי חיצוני אחר שלה (ספוילר- כמעט אף פעם…).

יש עוד המון מה לכתוב על נושא זה ומסגרת המקום הנוכחי לא מאפשרת הרחבה, אבל מה שהכי חשוב זה לדבר על הנושא בכיתה, ובבתים שלנו כהורים, מכיוון שהמחקרים מראים שככל שמדברים יותר בבית ובבית הספר על מיניות כך מצטמצמת התופעה של פגיעה מינית. במקרה הזה, המילים הנכונות יכולות לצמצם את היקף תופעת הפגיעות המיניות.

והכי חשוב: חכמים, היזהרו בלשונכם. "יבוא לך דינה" זה כבר לא מצחיק. "למה את מתכוונת כשאת אומרת לא" גם פאסה. והטרדה ותקיפה מינית הן לא משחק חברה, אלא אלימות ותוקפנות.

מנשה שרביט,הוא מורה להיסטוריה ואזרחות, התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות (יאסא) ירושלים.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 797 מילים

פוסטים אחרונים

ילדה עם חינוך מפוקפק

iStock-Tunatura-rape (צילום: iStock-Tunatura)
iStock-Tunatura

יש ימים כאלה בהם החדשות גורמות לי להתגבר לרגע על חילוקי הדעות עם הרדיקליות שבפמיניסטיות ולשקול ברצינות פתרונות דרסטיים כמו סרוס כימי לכל הגברים כולם, או אולי פתרון מצרי עתיק של כָּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֙רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ.

מעשה קונדס עשתה לה חבורה של ״ילדים״ בילדה בת 12 שלפי דברי אביו של אחד מהם ״לא ברור איזה חינוך קיבלה בבית״, על החינוך שנתן לבנו לא שמענו אף מילה כמובן.

עשר דיברות ניתנו לעם ישראל בסיני (ככה מספר לנו התנ״ך) האיסור על אונס נשמט מהן, נסתרות הן דרכי האל. פסל ומסכה לא תעשה לך בשום אופן, אבל אונס? אפשר לדבר על זה.

בכלל היהדות הרעיפה עלינו איסורים למכביר, אלוהים קשישא דאג מאד להעביר לנו דרך שליחיו הנאמנים את סלידתו מאכילת שרצי ים ולבישת שעטנז, אבל עבדות היא כנראה רע הכרחי, ועל אונס אפשר לכפר בתשלום לאביה של הנאנסת בשל פגיעה בקנינו, וכסחורה פגומה האנס יאלץ להתחתן אתה, מסכן שכמוהו.

סולם הערכים המעוות הזה, הוא שמנחה את מקדמי מדינת הלכה, חלקם באליטה החדשה של מדינת ישראל, הציונות הדתית המתחרדלת.

הרב רפי פרץ, למשל, שמסרב ללחוץ את ידה של נערה בת 15, מתנגד לשירות צבאי משותף של גברים ונשים, תומך (וחוזר בו) בטיפולי המרה להומוסקסואלים – לא אשם חס וחלילה באונס המחריד של הילדה, אבל הוא אבן נגף בדרך לתיקון הכל כך נחוץ בחברה שלנו כדי למנוע מעשים כאלה בעתיד.

בעשרות ישיבות ברחבי הארץ עוסקים גברים מזוקנים, רבים מהם במימון המדינה, בשאלות הזויות כגון הסוגיה האם משגל עם ילדה בת פחות משלוש שנים ויום אחד נחשב כ״ביאה״ מאחר שקרום הבתולין מתאחה כידוע לאחר משגל בגיל הזה.

הם דנים בכובד ראש כיצד לבחון אם אשה הינה בתולה או לא, על ידי הושבתה ערומה על חבית של יין והרחת הבל פיה כדי לבדוק אם ריח היין חדר דרך הפות וטיפס לעבר קנה הנשימה. הם מתדיינים על בשלותם של שדי האישה על ידי השוואת צורתן וצבען של פטמותיה, ומשווים את גודל אברי המין של חכמינו זכרונם לברכה.

הרבנים האלה פוסקים שילדה בת שלוש אסור לה לשאול את ארבעת הקושיות פן תעורר מחשבות זימה בלב הגברים המסובין לסדר, ואסור לה באיסור חמור להכנס לבריכה ציבורית. הטרלול הזה לא עוצר ולו לרגע, הוראות הצניעות מחמירות מיום ליום, ואיתן מטפטפות גם הידיעות על מעשי אונס, התעללות ופדופיליה במגזר החרדי והחרדלי.

רבני הציונות הדתית, שהקשר בינם לבין הציונות המקורית מטשטש והולך, לא נשארים הרחק ומאחור, ומהשיעורים אותם הם מעבירים במקומות כמו מכינת עלי בוקעים, בין השאר, גם מסרים שוביניסטים, גזענים והומופובים.

הפחד של מנהיגי הדת מההעצמה הנשית, מהשחרור וההתקדמות של הנשים בחברה הפתוחה משתק אותם, והתגובה היחידה שעולה על דעתם היא החמרה, הדרה ועוד החמרה.

ההקטנה וההחפצה של האשה, הכפפתה המוחלטת לאביה בתחילה ולבעלה לאחר נישואיה, ההתיחסות אליה כאל קניין, הופכת לבלתי אפשרי כל ניסיון לדיון רציני על שיוויון, על זכות האשה על גופה ועל עתידה.

ההתבטאות האיומה של אביו של אחד הנערים כלל אינה מפתיעה, ברור שהאשמה היא בחינוך של הילדה, הרי היא זו שהיתה צריכה להסתתר, להיות מכוסה, לשבת בבית, לא להסתכל לאף אחד בעיניים ולשתוק פשוט לשתוק.

אנחנו לא יודעים עדיין מאיזה מגזר הילדים מבצעי ״מעשה הקונדס״ וזה בכלל לא משנה כרגע. מחננו גם הוא איננו טהור. כולנו זוכרים את האונס בקיבוץ שומרת, פרי הביאושים של האליטה הישנה, והיו הרבה כאלה.

אבל יש הבדל, וזה הבדל גדול. האליטות הישנות לומדות, מכות על חטא ומשתנות. אולי לאט מדי, אולי עם הרבה התנגדות, אבל יש שינוי והוא בלתי ניתן להכחשה.

הפמיניזם היום הוא השיח הרשמי, כמעט מונוליטי ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת ״הנכונים״. אלימות נגד נשים זה הרוע האולטימטיבי, הטרדה מינית שקולה לרצח עם בחוגים הפרוגרסיביים.

החברה החילונית המערבית עוברת שינוי עמוק וחיובי. אדם דתי שאל אותי פעם, אם אתה אתאיסט מה מונע ממך לאנוס ולרצוח כמה שאתה רוצה? עניתי לו שאני אונס ורוצח כמה שאני רוצה, אבל זהו, שאני לא רוצה. החברה המערבית ההומניסטית פיתחה מערכת מוסר נעלה אלפי מונים על הדת שאוסרת על אוננות ומשכב זכר אבל מתיחסת בסלחנות לעבדות ולפדופיליה.

כל עוד האליטות שלנו מורכבות מרפי פרץ, סמוטריץ׳ ודומיהם, עם רוח גבית מליצמן ודרעי, נמשיך להיות חסרי אונים מול העיוותים האלה, מה כבר יכול לעשות שר חינוך כמו פרץ כדי לחנך את הילדים האלה? כל מה שיוכל לעשות זה לחנך את הילדה להתכסות ולהסתתר.

גיא נבו נולד ב-1964, הוא עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 675 מילים

בניגוד להבטחות: אוטובוס השבת של רמת גן לא ייצא לדרך בסוף השבוע הקרוב

פרסום ראשון זאת, לאחר שעיריית רמת גן התחייבה להפעיל שני קווי אוטובוס שיסיעו בליינים לתל אביב, החל מהשבת הקרובה ● דוברת העיר רמת גן ל"זמן ישראל": "על העירייה לא הופעלו לחצים מצד גורמים פוליטיים או דתיים" ● ראש העיר, כרמל שאמה-הכהן, לא הגיב על פנייתנו אליו

כרמל שאמה-הכהן (צילום: Yoav Ari Dudkevitch / FLASH90)
Yoav Ari Dudkevitch / FLASH90
כרמל שאמה-הכהן

עיריית רמת גן התחייבה להפעיל, החל מהשבת הקרובה, שני קווי אוטובוס, שיסיעו בליינים אל מוקדי בילוי בתל אביב. זה לא יקרה. הנהלת העירייה החליטה לדחות את הפעלת הקווים לשבת הראשונה של אוגוסט.

ההחלטה על הפעלת קווי האוטובוס בשבת התקבלה בישיבת מועצת העיר רמת-גן בתשעה ביולי, ברוב של 15 מול 6. על פי התכנית שפורסמה, אמורים היו לפעול החל מהשבת הקרובה שני קווי אוטובוס – אחד מקריית קריניצי במזרח העיר והשני מחניון הפארק הלאומי.

על פי התכנית שאושרה במועצת העיר, קווי האוטובוס האלה היו אמורים לעבור רק בצירי תנועה מרכזיים ולאסוף נוסעים בתחנות, בלי להיכנס אל תוך שכונות העיר.

ראש עיריית רמת-גן, כרמל שאמה הכהן חגג על ההחלטה והודיע, בין היתר: "אין לי ספק שרמת גן בדרך להיות טובה יותר לכולם, לחילונים ולדתיים. רק הכלה, הבנה ופסילת כל כפייה, יביאו לכך שלכולם יהיה פה טוב".

למה נדחתה הפעלת הקווים? בינתיים קשה לדעת.

על פנייתי הראשונה בעניין ענתה דוברת העירייה, לבנת נזרי, שלא מדובר בדחייה, אלא בתכנית המקורית ושהעירייה לא הודיעה שהקווים יופעלו כבר משבת הקרובה. אחרי שהפניתי את תשומת ליבה להודעות קודמות שיצאו מהעירייה ודיברו במפורש על השבת הקרובה, נזרי אישרה שהוחלט לדחות את הפעלת הקווים. על השאלה האם הופעלו על העירייה לחצים מצד גורמים פוליטיים או דתיים היא ענתה "ממש לא".

ראש עיריית רמת גן לא ענה על פנייתנו אליו.

עוד 204 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

איך זה שמפגין אחד מעז

אורן סימון מעצר צילום מסך (צילום: צילום מסך - סרטון חדר מצב)
צילום מסך - סרטון חדר מצב

לפני מספר חודשים יצא צעיר קזחי להפגין בכיכר הבירה הקזחית. הוא נשא עמו שלט ריק ועמד בכיכר. לא חלפו דקות ארוכות והוא נעצר בחשד לפגיעה בדמוקרטיה של קזחסטן.

זה נשמע סיפור מוזר, שמתאים אולי למדינות חשוכות, אבל אירוע דומה התרחש רק לפני כשנתיים בפתח תקווה.

מפגין בשם אורן סימון עמד בשקט בכיכר גורן בפתח תקווה כאשר הוא נושא שלט ועל פסוק מספר ישעיהו "איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים" – ונעצר. 

סימון שוחרר אחרי לילה במעצר, אבל הדמוקרטיה הישראלית לא למדה דבר ממעצרו ההזוי של אורן סימון.

כדי להבין איפה אנחנו נמצאים היום, אני אחזור אחורה בזמן ואתאר איך בכלל התחילה המחאה בפתח תקווה נגד היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט.

העיתונאי רביב דרוקר פרסם בנובמבר 2016 את התחקיר אודות הפרשה המכונה "פרשת הצוללות". מהמהומה שפרצה בעקבות התחקיר היה ברור כי יופעלו על היועץ המשפטי לממשלה לחצים כבדים על מנת שלא לחקור את הפרשה.

באותה תקופה התקיימו מידי פעם הפגנות מול ביתו של היועמ"ש, הפגנות שאורגנו על ידי קבוצת המחאה של רפי רותם, חושף השחיתויות ברשות המיסים. מספר פעילים שהיו קשורים למאבק הגז החליטו לקיים הפגנת תמיכה מול ביתו של מנדלבליט, על מנת לתת לו תמיכה ציבורית במאבקו בשחיתות.

ככה התחילה "המחאה" נגד מנדלבליט. בשבועות שחלפו מאז ההפגנה הראשונה, החלו להצטרף פעילים נוספים, אחד מהם מני נפתלי, אחד העובדים הראשונים מהמעגל הקרוב למשפחת נתניהו, שהעז לצאת ולספר מה מתרחש מאחורי הוילון השחור, המסתיר את מעונו הרשמי של ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים, אלדד יניב ואחרים.

נפתלי הגיע למחות על העובדה שאקדחו, וכך פרנסתו כמאבטח – נשללו ממנו. הצטרפותו של מני נפתלי למחאה כמו גם העובדה שסמוך להצטרפותו הוא נעצר מעצר מתועד מיותר ואלים שכתוצאה ממנו ידו נשברה, תדלקה את רבים להצטרף למחאת פתח תקווה.

לאורך השנים מאז שהחלה המחאה בפתח תקווה, נעשו אין ספור ניסיונות לדכא ולשבור אותה. זה התחיל במעצר האלים של מני וכן מעצר של פעילות ופעילים שהובלו באוטובוסים לתחנת משטרת פתח תקווה לחקירה.

המעצרים הגיעו לאבסורד כאשר ביום שישי אחד נערכה משמרת מחאה של ארבע פעילים (גילוי נאות-אני אחד מהם) ליד ביתו של מנדלבליט. על אף שהיינו רק מספר דקות במקום, שרנו שירי שבת בליווי קלרינט ועזבנו. שניים מבין ארבעת המוחים נעצרו בביתם בשישי בלילה על ידי שוטרים שנשלחו מפתח תקווה לבני ברק ותל אביב. העילה? הפרת הסדר הציבורי.

פעמים רבות אנחנו שומעים בתקשורת על ההפגנות מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט. אין שקר גדול מזה. לאחר מספר שבועות של מחאה, עברו המפגינים מקרבת ביתו של היועמ"ש לכיכר גורן בפתח תקווה – אתר שנמצא מאות מטרים מביתו, ללא קו ראייה או שמיעה של היועמ"ש. המיקום הזה נקבע על ידי משטרת פתח תקווה, והמפגינים, כאזרחים שומרי חוק פעלו על פי הנחיית המשטרה.

משטרת ישראל היא זו שקבעה כי על המפגינים לקיים את המחאה בכיכר גורן, ולמרות זאת ניסתה, בצעד חסר תקדים, לאסור הפגנות נגד היועמ"ש בכל רחבי פתח תקוה.

בית המשפט העליון מתח ביקורת חריפה על התנהלותה של משטרת ישראל בעניין ההפגנות בפתח תקווה וקבע בין היתר: "אמנם אין מדובר בהפרת צו שיפוטי וממילא גם לא ב"בזיון בית משפט", אך אנו רואים קושי בדרך בה נקטה המשטרה, אשר לאחר שהציגה לבית המשפט מתווה מסוים, אשר אושר על ידינו, היא שינתה מטעמה בסמוך לאחר מכן והציבה דרישות חדשות ומחמירות יותר, ללא שחל כל שינוי נסיבות בנוגע למשמרת המחאה של העותר.

"… נוכח אי ההבנה שעלתה מעמדת המשיבים באשר לפסק דיננו אנו מוצאים מקום להדגיש ולהבהיר כי פסק דיננו עסק בפעולות מחאה … מול ביתו של איש ציבור. … ככל שמדובר בפעילות מחאה שאינה ליד המעון, גם אם בסמיכות מסוימת אליו, חלים העקרונות הרגילים של איזון בין השיקולים הנוגדים, בין הזכות לחופש ביטוי ולפעילות מחאה לבין השיקולים הנוגדים של שמירת הסדר הציבורי, פגיעה ברווחת חייהם ובפרטיותם של תושבי האזור וכיו"ב".

לאחרונה החלו פעילי מחאה להפגין נגד היועמ"ש בימי שישי אחה"צ בציר שמוביל מביתו של היועמ"ש לבית הכנסת בו הוא נוהג להתפלל. המפגינים עומדים בשקט, לא מתעמתים עם היועמ"ש ואפילו לא קוראים נגדו קריאות. הם עומדים ב"טווח המותר" כלומר בתחום שבו בג"צ על פי המלצת המשטרה אישר קיום מחאות. אך למרות זאת סובלים המפגינים מנחת ידה של המשטרה.

משטרת פתח תקווה, בעצה אחת עם היועמ"ש, שמו להם כמטרה לדכא את המחאה נגדו, על ידי פתיחת תיקים פליליים למוחים. כך קורה, שכאשר עומדים המוחים מרחק רב מביתו של היועמ"ש, בשקט מוחלט, הוא חולף על פניהם וממלמל לשוטרים שמקיפים אותו – "אני מוטרד" – ומיד מעוכבים המפגינים ונלקחים לחקירה ובהמשך לדיון הארכת מעצר.

כך היה גם היום שישי 12 יולי 2019. חמישה המפגינים עמדו, מנדלבליט פסע בצד השני של המדרכה ואז עשה מעשה, שלמגינת ליבו צולם, הוא חצה את הכביש (שלא במעבר החציה כמצופה מאיש בתפקידו ומעמדו) ניגש בחיוך מאוזן אל אוזן אל המפגינים והם נעצרו בחשד של פגיעה בפרטיות ובילוש לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות.

כלומר, האיש הבכיר ביותר במערכת המשפט בישראל, האיש שאמור להוות שומר הסף של הציבור בתוך הרשות המבצעת, משתמש בסעיף חוק שבוודאי לא חוקק על מנת לדכא הפגנות או חופש ביטוי, על מנת לדכא את המחאה נגדו.

כבוד השופט עודד מורנו מבית משפט השלום בפתח תקווה, שבאופן קבוע דן בתיקים הנוגעים למחאת פתח תקווה, ישב בדין גם ביום ראשון 13 יולי 2019, כאשר חמשת המוחים הובאו בפניו.

הספיקו לו תמונות היועמ"ש המחייך ואוסף התשובות המבולבלות של נציג המשטרה גרגורי פוקס על מנת לשלוח את המוחים לדרכם תוך קביעה כי לא פגעו בפרטיותו של היועץ המשפטי לממשלה.

אז בקזחסטאן עוצרים מפגין אחד שמעז, בפתח תקווה עוצרים חמישה שהעזו והמאבק על החופש להפגין כנראה רק ילך ויתעצם בשנים הקרובות.

עו"ד גונן בן יצחק, בן 48 נשוי + 4. ממייסדי ארגון העובדים "תנופה לעובד". בעבר איש שב"כ ומפעילו של "הנסיך הירוק", והיום פעיל חברתי וחבר עמותת "חוזה חדש" נגד השחיתות השלטונית, ועמותת "ישראל יקרה לנו" הנלחמת ביוקר המחייה בישראל

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 894 מילים

הגיע הזמן שהעולם יפסיק לפחד מקימורים

תצוגת אופנה במוסקבה, 2015 (צילום: AP Photo/Pavel Golovkin)
AP Photo/Pavel Golovkin
תצוגת אופנה במוסקבה, 2015

למה הדבר הראשון שאנשים שואלים כשהם שומעים על לידת תינוק חדש, הוא מה המשקל שלו?

מאז שאני זוכרת את עצמי, אמא שלי אמרה לי שאני חייבת לאכול כדי לגדול, אבל בשנים הראשונות פשוט סירבתי. ולא משנה אילו קסמים עשתה.

אז אמא המציאה סיפורים, עטתה תחפושות, הכינה פסטה בצורות חיות ושקדה על סידורי צלחת יצירתיים, שלא היו מביישים אף מאסטר שף. בשלב מסוים נשברתי, והתחלתי לאכול ולגדול, עד הגעתי לגיל ההתבגרות עם מותניים בצורה של שעון חול.

אמא שלי שמחה מאוד, וגם אני, אבל כשהתחלתי לדגמן קצת בתור נערה, קיבלתי תגובות אחרות לגמרי. נאמר לי שהתפקיד שלי להחמיא לבגד שאלבש ולא להפך, ושעליי לרדת במשקל – ובמיוחד באזור הירכיים שלי. "תיזהרי מותק, פחמימות וסוכרים מגיעים ישר לתחת", הוא משפט ששמעתי יותר מפעם אחת.

תעשיית האופנה נתנה לי מזון למחשבה, אבל המזון הזה היה חסר ערך תזונתי, וחסר ערך באופן כללי. פגשתי נשים וגברים שהתגאו בכך שהעבירו ימים שלמים בלי להכניס כלום לגופם, וכפרס פינקו את עצמם בעוד מכנסי ג'ינס במידה אפס.

אבל גם הפעם הייתי עקשנית. בכל פעם שחזרתי מאודישנים, הייתי יורדת מהעקבים שלי, נועלת זוג נעליים נוח ורצה לבוטיק השוקולד הקרוב. שם כבר דמיינתי לעצמי שאני ג'ולייט בינוש מהסרט "שוקולד", בדיוק ברגע שהיא קונה הפתעות מתוקות ג'וני דפ האהוב.

האם האנשים והנשים בתעשיית האופנה לא זוכרים איך הם היו מתרגשים כשאימם הייתה מפנקת אותם עם משהו מתוק? האם הם לא מתגעגעים לטעם של עוגיות שוקולד צ'יפס, בראוניס, פנקייקים ותותים מצופים שוקולד?

זה לא שאני אומרת שצריך להתייחס לגוף שלנו כמו לפח זבל, אבל אני בהחלט דואגת לפנק את עצמי מדי פעם (מה שבפועל קורה מדי יום).

ולא שאני לא אוכלת בריא. למעשה, התזונה שלי מאוד בריאה ואני עושה ספורט כמעט כל יום. האימון היומי הוא החלק שאני הכי מחכה לו ביום, אבל זה רק בגלל שאני יודעת שהשגרה הזאת כוללת שוקולד לפני או אחרי האימון – או גם וגם.

בשנים האחרונות חל בתעשיית האופנה שיפור, אבל זו עדיין תעשייה שמעודדת מבני גוף שמסכנים את בריאותם הנפשית של הדוגמנים והדוגמניות – וגם את בריאותם של כל מי שצופה בהם ומעריץ אותם. דוגמניות פלאס סייז אמנם הופיעו על כמה שלטים ומסלולים, אך הן עדיין נתפסות כגימיק ולא כעניין שבשגרה.

אני אמשיך לאכול, ואולי גם לגדול, כי לנשים אמיתיות יש קימורים, והגיע הזמן שהעולם יפסיק לפחד מהם.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 354 מילים
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד
  • סיור לקראת הבחירות בקריות יולי 2019 (צילום: אמיר בן-דוד)
    אמיר בן-דוד

בחירות בקריות "רק האתיופים פה יצביעו אחרת הפעם"

"תושבי הקריות התעייפו מפרשות נתניהו, הם מקבלים את השחיתות בתור חלק מהחיים, וכבר לא מאמינים בכלל שאפשר לשנות את זה ושיכול להיות אחרת" ● "רק יוצאי אתיופיה כועסים, הם יצביעו מחאה, אתה לא יכול לדעת לאן הכעס שלהם יילך" ● מסע הבחירות שלנו נמשך, והפעם לקריות - היכן שסלומון טקה נורה הקיץ למוות בידי שוטר

עוד 1,723 מילים

המבט הפמיניסטי - מבנות צלפחד ועד מאבק יוצאי אתיופיה

נשים יוצאות אתיופיה מחכות לקרובי משפחה שעלו לארץ בנמל התעופה בן גוריון, 2017 (צילום: Miriam Alster/Flash90)
Miriam Alster/Flash90
נשים יוצאות אתיופיה מחכות לקרובי משפחה שעלו לארץ בנמל התעופה בן גוריון, 2017

בפרשת פנחס אנחנו קוראים על ניצנים ראשונים של מאבק פמיניסטי בעת הקדומה. מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה, חמש בנותיו הגיבורות של צלפחד, העזו לדרוש שנחלת אביהן תועבר להן למרות שנחלות הועברו אז רק לגברים.

משה פונה להחלטת אלוהים וזה משיב: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת־נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן: וְאֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי־יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת־נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ" (במדבר כז, ז-ח). התעוזה השתלמה!

אלפי שנים אחרי סיפור זה צבר המאבק הפמיניסטי תאוצה. הדבר קרה בזכות שורה של נשים אמיצות ובזכות חדירת הליברליזם לעולם המערבי, והפך לנחשול גדול ששינה את פני האנושות.

מוזמנים ומוזמנות להאזין בקישור זה לפרק החדש בפודקאסט 'קולות של רוח' בהנחייתי העוסק בפמיניזם, בזרמים בתוכו, במחלוקות הפנימיות, במקומם של גברים בתנועה זו ובעבודה שלפנינו.

כאן אבקש להאיר זווית אחת של העניין –

ניתן לחלק את הדיכוי בעולם לשני סוגים: דיכוי מכוון ודיכוי שיסודו ברשלנות תמימה.

הדיכוי המכוון קובע שיש להפלות ציבור מסוים. הדיכוי התמים מתקיים ללא כל כוונות רעות. הוא נובע מהתניות תרבותיות וסדר חברתי והוא כלל לא מודע. זה, לדוגמה, ההסבר לכך שיש שכר שונה לגברים ונשים בתפקידים מקבילים. זה לרוב גם ההסבר לכל אותם כנסים ורבי-שיח ללא נשים. יוזמי האירוע לא התכוונו להדיר נשים. זה לא עולה על דעתם ומנוגד לתפיסת עולמם! אבל ברשלנותם הם לא שמו לב שאין קול נשי בשיח. וכך במאות דוגמאות אחרות.

המבט הפמיניסטי לא מתרשל. הוא מבחין בעוול שנעשה תחת ידינו ותחת תרבותנו גם אם מבלי משים. הוא כל הזמן ער לזה. הוא מחנך את כולנו למבט ער. אכן, המבט הפמיניסטי מעורר אותנו לא רק בנושא המגדרי. הוא דורש מקום לכולם בעיצוב פני החברה והתרבות. הוא דורש ריבוי מבטים וקולות. הוא לא מקבל את הסדר החברתי כנתון טבעי. המבט הפמיניסטי לא חושש לעמוד מול יסודות התשתית של החברה ולטעון כנגדם. הוא רואה תמיד לנגד עיניו את אלה שבעלי הכוח בחברה רואים פחות. הוא שם לעצמו תמיד כמטרה את צמיחתן של אוכלוסיות מוחלשות יותר.

גם מאבקם החשוב של קהילת יוצאי אתיופיה יסודו במבט שכזה. מדינת ישראל הממוסדת לא מפלה במכוון את בני הקהילה. מחקרים מראים אומנם לצערנו גזענות גלויה ומכוונת מצד עשרות אחוזים בחברה הישראלית, אך זו לא גזענות ממוסדת.

יחד עם זאת, נציגי המדינה בהחלט מתרשלים פעמים רבות מאוד ומפלים דה פקטו את בני ובנות קהילת יוצאי אתיופיה. במאבק הזה, כמו במאבק הפמיניסטי, קמו גיבורים בכאבם לזעוק את זעקתם ולתבוע את השותפות והשוויון.

גם מאבקה של קהילת הלהט"ב, המופלה הן באופן גלוי וממוסד והן באופן סמוי ותמים, יסודו במאבק שכזה. סערת טיפולי ההמרה היא דוגמה אחת מיני רבות לכך. החברה הישראלית צריכה להיות גאה ברעש האדיר שיצרה סביב הנושא עד ששר החינוך חזר בו והודיע שהוא למד את העניין ומעתה הוא מתנגד לטיפולי המרה.

אכן, קו ישר וברור מחבר בין מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה למאבקים חברתיים בימינו.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 436 מילים

דיפלומטיה ישראלית: סיפור התנקשות

בנימין נתניהו (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)
Marc Israel Sellem/POOL
בנימין נתניהו

מספרים שלפני כ-170 שנים, כשבמשרד החוץ הבריטי התקבלה טלגרמה ראשונה, אמר הלורד פלמרסטון, שעמד במשך שנים רבות בראש מערך החוץ הבריטי: "הגיע קץ הדיפלומטיה!" הטכנולוגיה החדישה נראתה אז כה פורצת דרך, עד שפלמרסטון סבר כי בעקבות חשיפתה לא יהיה צורך יותר במשרד החוץ.

מאז, הטכנולוגיה המשיכה להתפתח ולהפתיע, אבל האנושות לא נפטרה מרופאים, מורים, עורכי הדין וכמובן גם לא מהדיפלומטים. לא המציאו בינתיים שום תחליף לקשר האישי, ליכולת האנליטית, להשכלה מצוינת ולאופקים רחבים שמאפשרים לדיפלומט להכיר את המדינה בה הוא או היא משרתים.

דיפלומטים מנוסים ומשכילים יכולים למנוע מלחמות, לסייע במציאת פתרונות בסכסוכים, למנוע התקררות יחסים בין מדינות, ואף לשנות את דעתן של האליטות המקומיות בעניינים כאלה ואחרים.

עם זאת, גם בישראל של היום יש מי שחושב שטכנולוגיה יכולה לייצר קיצורי דרך בתהליכים דיפלומטיים. הרי במאה ה-21 – כאשר טראמפ, פוטין ונתניהו משוחחים מדי כמה שבועות ישירות בטלפון – אנשי משרד החוץ הם קודם כל אנשי מכירות שצריכים לדאוג לכלכלה, כי למדיניות ידאגו כבר הקדקודים עצמם.

הרפורמה במשרד שיוזם שר החוץ הטרי, ישראל כ"ץ, צפויה למדוד את הישגיו של משרד החוץ קודם כל לפי הקריטריון הכלכלי, והיא לא באה יש מאין. גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מי שעד לא מזמן מילא את תפקיד שר החוץ, מאמין שצריך לגייס לקורס הצוערים הרבה יותר אנשים עם הבנה בכלכלה.

"אם הייתי יכול לעשות משהו אחד במשרד החוץ זה לבחור את הדיפלומטים שלנו לפי זה שיבינו מה זה כלכלה, מה זה כלכלת שוק, מה זה חברות… השינוי הזה עדיין לא קורה", אמר נתניהו השבוע בשיחה סגורה עם חניכי המכללה לביטחון לאומי.

לתפיסתם של נתניהו וכ"ץ, קשרים בין מדינות מושתתים בראש ובראשונה על העניין הכלכלי. לראייה מביא נתניהו את הנתון הבא: "אנחנו מרחיבים את היחסים של ישראל, יש לנו יחסים דיפלומטים עם 160 מדינות, כולל מדינות מוסלמיות גדולות – קזחסטן, אזרבייג'ן ועוד כמה ענקיות. כשאני הייתי באו"ם זה היה 80. למה? טכנולוגיה אזרחית, טכנולוגיה צבאית, מודיעין. הם רוצים, ולכן זה עובד".

גם נתניהו וגם כ"ץ מאמינים שתנופה בסחר חוץ יכולה לבוא במקום קירבה אידאולוגית, ושעסקות גדולות – גם אם חד-פעמיות – יכולות להחליף את הרקמה העדינה הנשזרת במשך זמן רב של ניהול יחסים דיפלומטיים קרובים.

האמונה התמימה בכך שהכלכלה לבדה יכולה להחזיק מים, ולקדם בריתות ושותפויות אסטרטגיות בין העמים והמדינות, מתעלמת מכמה עובדות שנתניהו שוכח לציין.

בשנים שחלפו בין התקופה שבה שירת נתניהו במשרד החוץ בשנות ה-80 לבין ימנו אלה, קרו עוד כמה דברים, כגון נפילת הגוש הסובייטי, השינוי האסטרטגי ביחס למדינות ערב וישראל שחל באפריקה, הסכמי אוסלו שנחתמו ב-1993 ועוד כמה אירועים שהובילו לשינוי מדיניות.

בזכות הסכמי אוסלו, למשל, שודרגו היחסים בין ישראל לאיחוד האירופי באופן משמעותי. ועוגנו בתהליך ברצלונה, שהביא לעליית מדרגה משמעותית בקשרים המסחריים, האקדמיים והתרבותיים בין ישראל לאיחוד, וקידם פיתוח קשרים נוספים עם מדינות בעולם הערבי.

ספק רב אם ישראל היתה יכולה להגיע ליחסים טובים יותר עם האיחוד רק בזכות התובנות הכלכליות של הסגל הדיפלומטי בבירות האירופיות, וללא שינוי משמעותי במדיניות שלה.

למרות החשיבות של התהליכים הכלכליים על חיינו, לא רק הם מניעים את גלגלי הדיפלומטיה הבינלאומית. האם נספח כלכלי יכול להשפיע על ההחלטה של חברי הפרלמנטים באירופה או באמריקה הלטינית בסוגיות הרות גורל לישראל, כמו למשל סיווג ארגוני טרור או מכירת נשק למדינות תומכות טרור?

האם המניע הכלכלי והעניין בחדשנות הישראלית יכול לגרום למדינות שמסרבות לנרמל את היחסים עם ישראל לשנות את עמדתן? התשובה לשאלות הללו היא ברורה: המניע המדיני הוא זה שסולל על פי רוב את הדרך למניע כלכלי, ולא להפך.

מותר וצריך לדבר על רפורמות במשרדי הממשלה, לרבות משרד החוץ. אך אי אפשר לפגוע אנושות במשרד החוץ ובאנשיו, לגרוע מסמכויותיהם, לקצץ בשכרם ובתקצוב הנציגויות הישראליות בחו"ל, ובמקביל לדרוש מהמשרד ואנשיו לספק תוצאות אחרות.

הבעיה הנוכחית של משרד החוץ עמוקה יותר ממחסור בתקציבים. השינוי שעליו מדברים נתניהו וכ"ץ הוא שינוי אידאולוגי עצום, שלא תואם את רוח משרד החוץ ואת היסודות שהניחו אבא אבן ויורשיו לפעילותו, וגם לא את המציאות שבה פועלים הדיפלומטים הישראלים בחו"ל.

בינתיים, שגרירים ותיקים יפרשו, אחרים יעזבו בגלל התנאים הירודים וחוסר ההשפעה על עיצוב מדיניות, והדור החדש שיגדל ויימדד בעיקר על פי תפוקות כלכליות כבר יהיה שונה בתכלית. ראש הממשלה ושר החוץ צריכים לשנות כיוון ולסלול מדיניות אחרת. אחרת, הנזק לדיפלומטיה הישראלית עלול להיות ארוך טווח וקשה מנשוא.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 646 מילים

כליא ברק

אחרי פרסום תמונתו מכוסה פנים בכניסה לביתו של הפדופיל אפשטיין, אהוד ברק עשה את מה שהוא תמיד עושה, רק הפעם בלי הומור: הוא תקף בחריפות את נתניהו והליכוד ● בזמן שכל תשומת הלב מופנית אל ברק, בשמאל ממשיכים להתלבט בנינוחות על איחוד, ובימין ממשיכים לחכות להחלטת שקד ● פרשנות

אהוד ברק (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
הדס פרוש/פלאש90

אחרי פרסום תמונתו מכוסה פנים בכניסה לביתו של הפדופיל אפשטיין, אהוד ברק עשה את מה שהוא תמיד עושה, רק הפעם בלי הומור: הוא תקף בחריפות את נתניהו והליכוד ● בזמן שכל תשומת הלב מופנית אל ברק, בשמאל ממשיכים להתלבט בנינוחות על איחוד, ובימין ממשיכים לחכות להחלטת שקד ● פרשנות

אהוד ברק היה כל כך פגיע אתמול, שהוא איבד את ההומור. בסביבתו הכינו את האנשים שהתקהלו בחלל הקטן והמיוזע של הפאב התל אביבי בו התקיימה מסיבת העיתונאים שכינס ל"פצצה", אך היא התבררה כזיקוק רועש לכל היותר. מאחורי המופע האור-קולי הסתתר בסוף הדברים המסר החשוב באמת, על תקוותו המעט נואשת של ברק לזכות בכתף תומכת מהעבודה ומרצ.

החידוש העיקרי בנאום, אותה "פצצה", היה בטון ובטרמינולוגיה: ברק, החריף ממילא, התעלה על עצמו. הוא טען ל"עלילת דם" של בנימין נתניהו נגדו, כינה את יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, "זנאי, מסית ופרזיט", ובידל את עצמו מג'פרי אפשטיין, שותפו לעסקים וידידו החשוד בפדופיליה, במילים הברורות ביותר שישנן.

אהוד ברק מגיב לפרסומים אודותיו במפגש עם פעילים בתל אביב (צילום: גילי יערי/פלאש90)
אהוד ברק מגיב לפרסומים אודותיו במפגש עם פעילים בתל אביב (צילום: גילי יערי/פלאש90)

"אלימות כלפי נשים היא פשע נגד האנושות, הפשע הנפוץ והבסיסי ביותר, ויש למגרו", אמר. "המעשים המיוחסים לאפשטיין הם מתועבים, מעוררי זעזוע וסלידה. חשבתי שהייתה לו מעידה חד פעמית. משהסתבר אחרת, אני מסיק מסקנות ומנתק כל קשר איתו".

ברק בנה קייס שלפיו הפרסום עליו ב"דיילי מייל" הוא המשך ישיר לשיטות הפעולה של נתניהו מאז ומתמיד. "כבר יותר מ-25 שנה שאנחנו חיים באווירה מורעלת", אמר, ועבר לאזכור יריבים שזכו בעבר ל"טיפול" מנתניהו: דוד לוי, יצחק רבין, מאיר דגן ובני גנץ.

ההאשמה ברצח רבין לא היתה יכולה להיות ישירה יותר. נתניהו, אמר ברק, "תיזמר וניצח" על ההסתה, "עד שהגיעו שלוש היריות בגב. הסיפור האמיתי של הבחירה שלפנינו הוא שמערכת ההסתה של משטר נתניהו, מאיימת להרוס את הדמוקרטיה".

ברק: "הסיפור האמיתי של הבחירה שלפנינו הוא שמערכת ההסתה של משטר נתניהו, מאיימת להרוס את הדמוקרטיה"

לאחר ההתנתקות מאפשטיין תקף ברק את נתניהו על אותו עניין בדיוק, והזכיר את מקורביו ששמם נקשר בפגיעה ובניצול נשים – הבן יאיר (שהוקלט מתרברב על שימוש בשירותי זנות), ראש הסגל בלשכת רה״מ נתן אשל (שהורחק מהשירות הציבורי אחרי שצילם בחשאי עובדת במשרד ראש הממשלה מתחת לחצאיתה) וסגן שר הבריאות יעקב ליצמן (שנחקר באזהרה בחשד שניסה לסייע לפדופילית).

זה היה מהלך אפקטיבי מאוד, משום שבכל המקרים שאליהם כיוון ברק אין מחלוקת על העובדות. ניכר היה בו שהוא פגוע וכועס מאוד, ומשוכנע שלנתניהו יש חלק בפרסומים נגדו.

הדרמה הגדולה סביב ברק צפויה להיעלם במהירות, מיד לאחר הסקר הבא שיראה שהקהל המצומצם ממילא שתומך בו, לא עזב אותו בעקבות פרשת אפשטיין. זהו קהל שמייחס לנתניהו מניפולטיביות כמעט שטנית, ושצפוי לקבל במלואה את גרסת ברק על עלילת דם.

אבל זה רק יעביר את ברק ממצב גרוע מאוד למצב גרוע למדי. עוד לפני הפרשה, מפלגתו דשדשה בסקרים וניהלה קמפיין שתאריך היעד שלו הוא ה-1 באוגוסט ולא ה-17 בספטמבר. ללא חיבורים, ישראל דמוקרטית עלולה ליפול אל מתחת אחוז החסימה. לכן הקריאה הקצרה ליו״ר העבודה עמיר פרץ ויו״ר מרצ ניצן הורוביץ, להתאחד "בלי תנאים מוקדמים, כדי להבטיח את עתידה של ישראל", היתה הטקסט החשוב ביותר של ברק אמש.

אלא שנכון לעכשיו, האפיק הזה תקוע.

כן להתאחד, לא להתאחד

למרות ההצהרות החיוביות הנשמעות מכיוון פרץ בעניין החיבור עם מרצ, וההבטחה להכריע בעניין עד סוף השבוע, התחושה בסביבת הורוביץ היא שיו״ר העבודה מתעכב שלא לצורך. במרצ היו שמחים לסיים את המו"מ על פרטי החיבור כבר לפני כמה ימים.

עמיר פרץ השבוע, בכנס של מפלגת העבודה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
עמיר פרץ השבוע, בכנס של מפלגת העבודה (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

אלא שפרץ מהסס. הוא עדיין לא ויתר על שאיפתו להביא מנדטים מהימין (המזרחי), כפי שעשה ב-2006, ויודע שחיבור למרצ יסתום את הגולל על האסטרטגיה הזאת. למזלו, במרצ לא ששים להתחבר עם ברק בגלל החשש מאבדן מצביעים ערבים – ובאופן זמני גם בגלל סערת אפשטיין – ומוכנים להמתין עוד קצת.

פרץ ייאלץ, קרוב לוודאי, להיפרד בקרוב מהחלום על שחזור דפוס ההצבעה שחולל ב-2006. על פי הסקרים, להנהגה החדשה ולחיבורים האפשריים בימין ובשמאל אין כל השפעה על גודל הגושים. הימין ללא ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן יציב על 55 מנדטים, והמרכז-שמאל ללא הערבים לא זז מ-45. הסיבה היחידה להתחבר היא כדי להבטיח שאף מפלגה לא תישאר מתחת לאחוז החסימה.

על פי הסקרים, לחיבורים בימין ובשמאל אין כל השפעה על גודל הגושים. הסיבה היחידה להתחבר היא כדי להבטיח שאף מפלגה לא תישאר מתחת לאחוז החסימה

תמונה דומה מינוס מפלגתו של אהוד ברק השתקפה גם בסקרים טרם הבחירות באפריל. הגושים הרמטיים. הקהל שמגיע לקלפיות עובר לכל היותר בין מפלגות באותו מחנה. הדבר המהותי היחיד שהשתנה במערכת הפוליטית הוא המוטיבציה של ליברמן. בשמאל בונים על תיעובו לנתניהו, רק שהוא שואף בכלל לממשלת אחדות מרכז-ימנית.

אם מטרת-העל של המרכז-שמאל היא קודם כל לסלק את נתניהו, על בסיס הבנה שממשלת שמאל אינה ריאלית, גם נפתלי בנט יכול להוות מקור לתקווה. אתמול הוא הבהיר פעם אחר פעם, במהלך ראיון ארוך לגלי צה"ל, שלא יהסס להמליץ על מועמד שאינו נתניהו בפני הנשיא, אם יחשוב שלאותו מועמד יש סיכוי טוב יותר להרכיב ממשלה.

ימין חסר זהות

משה פייגלין שרוי בימים אלה במצב רוח ירוד. השבוע התברר שהתפיסה המקובלת של זהות כמפלגה של איש אחד איננה מדויקת. לפחות לא ביחס אליו. מי ששולט באמת במפלגה הוא שי מלכה, המנכ"ל, שהציב לפייגלין אולטימטום: שריין אותי ברשימה או שאעזוב. פייגלין, שתלותו במלכה כמעט מוחלטת, נאלץ להתקפל ולאכזב רבים מתומכיו.

חודשיים לפני הבחירות באפריל קיימה זהות פריימריז דיגיטליים פתוחים לציבור הרחב, לקביעת רשימת המפלגה לכנסת. פייגלין היה גאה מאוד בהליך הדמוקרטי החדשני, "ששם קץ לתורים הארוכים ולבזבוז כספי ציבור על הקמת תשתיות לקלפיות פיזיות".

הפריימריז היו אחד המהלכים שהפכו את זהות לייחודית ואטרקטיבית לצעירים, שחיפשו פוליטיקה המותאמת למאה ה-21. אלא שעתה פייגלין נאלץ לנהוג כמו פוליטיקאי "ישן", ולבקש שהפריימריז יהוו גם הצבעה על סמכותו להתערב בתוצאות הפריימריז, ולשריין למלכה את המקום השלישי.

בכך נסדקה תדמיתו כאידיאולוג וכבעל יושרה בלתי מתפשרת, וניתן האות לסערה שנמשכת כבר קרוב לשבוע בקבוצות אוהדי המפלגה בווטסאפ ובפייסבוק. תומכים רבים נשארים נאמנים לפייגלין, אך לפחות כמה עשרות ביטלו את חברותם במפלגה. בקרב חברי ההנהלה והרשימה עוד לא נרשמו עזיבות רשמיות, אך המרמור שם רב.

כל זה לא היה רלוונטי אם שאלת האיחוד עם הימין החדש היתה יורדת סופית מהפרק. לזהות לבדה אין סיכוי לעבור את אחוז החסימה. אלא שבנט ואיילת שקד רחוקים מסיכום עם איחוד הימין, בגלל המחלוקות על ההובלה ועל הרכב הרשימה המאוחדת, וכל האופציות עדיין פתוחות. שקד מעוניינת בחבירה למפלגת החרד"לים, בעוד לבנט יהיה נוח בהרבה להקים בלוק טכני של ימין ליברלי עם פייגלין.

נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
נפתלי בנט ואיילת שקד (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

כל התנהלותה של שקד משדרת אדישות ופקפוק בצורך ברשימת ימין ליברלי. מבחינתה, כך נראה, המשחק בימין הוא בין הליכוד לבין מפלגת ציונות דתית מאוחדת. בנט חושב אחרת. שלשום (שלישי) הוא פירסם פוסט לחיזוק טענתו, שקל היה לדמיין שהוא מופנה בכלל לשקד, אגב הודעה של הליכוד על מחויבות לסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה ובמעמד בית המשפט העליון.

"למה חייבים ימין חדש? כי אנחנו לא חייבים שום דבר לאף אחד; רק לכם", כתב בנט. הודעת הליכוד, הסביר, נובעת מכך ש"הידיים שלהם קשורות" בעניין מערכת המשפט בגלל חקירות נתניהו, ובענייני הדת והמדינה בגלל המחויבות למפלגות החרדיות. ספק אם המועמדת להנהגת הימין החדש השתכנעה בנחיצות מפלגתה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 1,015 מילים
שלי יחימוביץ (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרים אלסטר/פלאש90

פרשנות האנשים והגופים שלא יתגעגעו לשלי יחימוביץ'

ב-14 שנותיה בפוליטיקה הישראלית הצליחה יחימוביץ׳ לשבש את מהלכיהם של כמה מהגופים והאנשים החזקים, המשפיעים והעשירים בארץ ● יצחק תשובה, רמי לוי, שרי אריסון ורני רהב לא יזילו דמעה

עוד 1,275 מילים
סגירה