על פי נתוני משרד הבריאות שהתפרסמו בשבוע שעבר, רק 3% מהחרדים התגלו כחיוביים לקורונה, ונדמה שהגל האחרון פוסח על החברה החרדית. כל זאת לא מפריע לנתוני מדד השנאה השנתי שהתפרסם ב-ט' באב להציג תמונה לא נעימה על הציבור הישראלי.

רק 3% מהחרדים התגלו כחיוביים לקורונה, ונדמה שהגל האחרון פוסח על החברה החרדית. זה לא מפריע לנתוני מדד השנאה השנתי, שהתפרסם ב-ט' באב, להציג תמונה לא נעימה על הציבור הישראלי

מול מגיפה עולמית הדורשת לכידות חברתית, וארבע מערכות בחירות שרק העמיקו את הקיטוב החברתי בין המגזרים השונים, התברר כי 40% מהחילונים שונאים את החרדים. אבל היחס אינו הדדי, כיוון שרק 2% מהחרדים שונאים חילונים. גם 50% מהערבים מחזיקים בסטריאוטיפים שליליים כלפי החרדים.

נתון השנאה אינו מפתיע, קבוצות מיעוט יהיו שנואות יותר מקבוצות הרוב ובמיוחד כשהן מתבדלות מרצון. בסקר שנערך על ידי "מרכז לחיות יחד" בארגון אלומה עולה כי רק כמחצית מהחילונים, 53 אחוזים במספר, היו מוכנים לגור בשכנות לחרדים, וככל הנראה ישפיעו על תחומים כמו העסקת חרדים וכד'.

כמו כן, במחקר "מדד השותפות" של מרכז אקורד מהשנה שעברה עולה כי הפערים מתחילים כבר בקרב בני נוער, כש-37% מבני הנוער החילוניים מחזיקים בסטריאוטיפים שליליים כלפי חרדים, לעומת 7% מהחרדים בלבד המחזיקים בסטריאוטיפים דומים כלפי חילונים.

במדרג המתחים בתוך החברה היהודית, המתח הדתי-חברתי נמצא במקומות הראשונים דרך קבע. השסע בין חרדים לחילונים בועט ותוסס. הוא מוקד למחאה ואלימות ומקור למשברים פוליטיים, הפגנות בנושאים הקרובים לליבם של החרדים כמו שבת וכשרות וסוגיית השיוון בנטל הם מוקד מחלוקת פוליטי ומשפטי, ומוקד בעירה אזרחי. זהו גם השסע הנפיץ ביותר פוליטית.

אולם השסע הזה משאיר את החברה הישראלית מאחור. הקיטוב מונע הפריה ההדדית בין הצדדים השונים באוכלוסייה. כל מגזר שומר את יכולותיו לעצמו וכך לא נוצר שלם העולה על סך חלקיו. לכן גם המסקנה צריכה להיות ברורה – יש לנו מספיק אויבים מבחוץ, כדאי לוותר על מריבות וקיטוב מבפנים.

מול מגיפה עולמית הדורשת לכידות חברתית, ו-4 מערכות בחירות שהעמיקו את הקיטוב בין המגזרים השונים, התברר כי 40% מהחילונים שונאים את החרדים. היחס אינו הדדי, כי רק 2% מהחרדים שונאים חילוניים

הפתרון הטבעי והברור צריך להתחיל בחינוך. שינוי עמוק חייב להתחיל מגיל צעיר. היכרות מוקדמת ככל האפשר של חלקים שונים באוכלוסייה מונעת סטריאוטיפים ופחדים ולכן גם מקטינה פתח לאיבה. כשמכירים מקרוב מוצאים כי בצד השני נמצא בן אדם. רגיל. עם רצונות ושאיפות דומים מאד.

לכן משרד החינוך צריך להקדיש תוכניות מיוחדות להכרת השונה. תוכנית הבגרות באזרחות אמנם כוללת הרחבה על העולם הדתי בישראל, עם נושאים כמו היכרות עם המוסדות הדתיים כמו בתי דין, הרבנות והמועצות הדתיות, לצד החינוך החרדי ומבנה החברה החרדית, אבל זוהי היכרות תיאורטית ולימודית ואינה נוגעת במרקם החיים העדין והייחודי של חברה זו. היא גם מתרחשת בגילאי התיכון, כחלק מתוכנית הלימודים בכיתות י' ולקראת הבגרות, במקום שתתחיל עוד מגילאי גן ויסודי.

הבנה מעמיקה המשפיעה על שינוי אמיתי של דעות לאורך זמן צריכה להגיע רק באמצעות היכרות פנים אל פנים, במפגשים משותפים וסיורים בריכוזי אוכלוסייה חרדית. החברה החרדית צריכה לעשות בדק בית פנימי ולבחון איך היא תוכל לקדם מפגשים כאלה באופן שלא יאיים על ערכי השמרנות וההיבדלות אותם היא מקדשת. אבל אם שני הצדדים ימצאו את הדרך הרווח יהיה אמיתי  לכל הצדדים.

פתרון מעניין במיוחד יכול להגיע מהקבוצה ה"מודרנית"  יותר בחברה החרדית; החברה החרדית אינה הומוגנית. ד"ר לי כהנר במחקרה המקיף בנושא החרדיות המודרנית זיהתה ארבע קבוצות מובחנות הנבדלות ביניהם במידת השמרנות או המודרניות. היא מיפתה קבוצה של 11% מהקהילה כ"מודרניים", ו-29%  כ"בעלי נגיעות מודרניות". המשמעות היא שאותם 40% פחות מתבדלים, מעורבים יותר בחברה הישראלית בכוח העבודה, באקדמיה, חלקם גם בצבא ובשירות האזרחי. יתכן שקבוצה זו תהווה גשר בין המגזרים השונים ותאפשר את הקרבה הנדרשת להוריד את מפלס השנאה.

שינוי אמיתי של דעות יגיע רק באמצעות היכרות פנים אל פנים, במפגשים משותפים וסיורים בריכוזי אוכלוסייה חרדית, שתעשה בדק בית ותבחן קידום מפגשים כאלה באופן שלא יאיים על ערכי השמרנות וההיבדלות

סופו של דבר, החברה החרדית יכולה ללמד את החברה החילונית את עיקרון הערבות ההדדית, שקיים בה באופן מושרש וחזק בהשוואה לחשיבה האינדיבידואלית העומדת בבסיסה של החשיבה המערבית.

הקבוצות הליברליות יותר בתוך המגזר החרדי יכולות להוביל את מחנה האחדות החברתית, על ידי אימוץ של עקרונות מן המגזר החילוני, עליהם הם יכולים להסכים מבלי להרגיש מאוימים. בין השאר פתיחות מותאמת לערכיהם, המתרחשת מעל ומתחת לפני השטח כבר עכשיו, שוויון זכויות, והעמקת הידע באופן שיסייע לקדם חברתית את כל חלקי החברה הישראלית.

אחדות חברתית תקדם את המדינה לצמצום פערים ותיתן לקהילות השונות סיכוי גדול יותר להתברג במקצועות מתגמלים ותעשיות מצליחות. הגשר בין החברה החילונית והחרדית, יחד עם הפריחה החברתית והכלכלית שתבוא אחריו, נמצאים ממש מעבר לפינה. כל מה שנותר הוא רק לעשות את הצעד הראשון.

דודי דרור הוא מנכל אסקריא חברת יעוץ ומחקר המתמחה בחברה החרדית. החברה מבצעת סקרים ואנליזת מחקר להשגת תובנות עסקיות לקידום העסק.

חשוב להבין מה לא קרה ברוסיה השבוע: ולדימיר פוטין לא ניצח בשום בחירות. חשוב להבין את זה כי כאשר מקבלים את הפארסה שהייתה שם כלשונה, ללא ביקורת, מנרמלים את השקר.

נירמול השקר עלול לעזור לחורשי המזימות לייבא את הדמוקרטיה המזויפת גם לכאן. ישראל הרי מצאה את עצמה צועדת בכיוון הזה ממש, עד לפני חודשים מספר.

חשוב להבין מה לא קרה ברוסיה השבוע: פוטין לא ניצח בשום בחירות. חשוב להבין את זה כי כאשר מקבלים את הפארסה שהייתה שם כלשונה, ללא ביקורת, מנרמלים את השקר

פעם סימן ההיכר לדמוקרטיות מזויפות היה בחירות פיקטיביות בהן השליט – נאמר, סדאם חוסיין – היה זוכה כמעט למאה אחוז מה"קולות". לא ממש טרחו להסתיר את הזיוף – זה היה יותר עניין של התרסה מאיימת. הדמוקרטיות המזויפות חכמות יותר כעת. אתה מוצא אותן בכל מקום, מפולין והונגריה ועד טורקיה וונצואלה. חוד החנית זו רוסיה כמובן, כפי שראינו שוב ב"בחירות" שלה בשבוע האחרון.

"התוצאות" מראות כי מפלגת רוסיה המאוחדת של פוטין זכתה בכמחצית מהקולות, מה שנשמע כמעט סביר. אבל זה פי שניים וחצי יותר מכל מפלגה אחרת ומספיק כדי לקבל שני שלישים מהצירים בדומא. כמו בקסם, שני שליש זה בדיוק הסף הדרוש לביצוע שינויים מבניים במשטר.

ההליך היה לא לגיטימי לא רק בגלל ההאשמות האמינות לזיופים בקנה מידה עצום. כל השיטה מופקרת, מן היסוד. היסוד הוא שהמשטר הוציא אל מחוץ לחוק או נטרל את כל מפלגות האופוזיציה האמיתיות והאפקטיביות.

יריבו הגדול של פוטין, בוריס נמצוב, נרצח בשנת 2015 לא רחוק מהקרמלין. יריבו העכשווי אלכסיי נבלני ניצל מנסיון הרעלה לפני כשנה וכעת כלוא באשמות שווא שאושרו על ידי בתי משפט שברור שהם מתפקדים ככלי של הקרמלין.

יריבו הגדול של פוטין, בוריס נמצוב, נרצח בשנת 2015 לא רחוק מהקרמלין. יריבו העכשווי אלכסיי נבלני ניצל מנסיון הרעלה לפני כשנה וכעת כלוא באשמות שווא שאושרו על ידי בתי משפט שמתפקדים ככלי של הקרמלין

המשטר פועל נגד אירגונים חוץ פרלמנטריים בטריקים מוכרים כמו הטיעון שהם סוכנים זרים בגין עניני מימון.

התקשורת נשלטת כמעט לחלוטין על ידי המשטר או מקורביו, ומאכילה את הציבור בתעמולה בלתי פוסקת.

המדיה החברתית חשופה ללחץ מתמיד למנוע תוכן ביקורתי.

לא שרבים יעזו לפרסם תוכן כזה. רשימת מבקרי המשטר שמישהו לימד אותם לקח משכנעת למדי. חלקם פשוט הגיעו לכלא באישומים מפוברקים. אחרים עברו לעולם שכולו טוב לאחר שנורו על גשר (כמו הפיזיקאי האופוזיציונר נמצוב), הורעלו באמצעות תה רדיואקטיבי (כמו המרגל הסורר אלקסנדר ליטביניינקו), מצאו את מותם בתלייה מסתורית בחדר אמבטיה בריטי (כמו האוליגרך העצמאי מדי בוריס ברזובסקי) או שהופיעו לפתע ללא רוח חיים באיזו מעלית (כמו העיתונאית הטרדנית אנה פוליטקובסקאיה). או שהקרמלין לא מוכן לסבול ביקורת, או שגורם עלום ממש מנסה לשבש לשלטון את התדמית.

כך גם פוטין: או שהוא אובססיבי לשלטון ברמה שלעומתה נתניהו הוא פוליטיקאי נורמטיבי וסביר, או שבמקרה יצא לו להרוויח כבר 20 שנה מרצף אירועים אקראיים שלא נראו כדוגמתם בהיסטוריה של הדמוקרטיות.

או שפוטין אובססיבי לשלטון ברמה שלעומתה נתניהו הוא פוליטיקאי נורמטיבי וסביר, או שבמקרה יצא לו להרוויח כבר 20 שנה מרצף אירועים אקראיים שלא נראו כדוגמתם בהיסטוריה של הדמוקרטיות

הנשיאות נמסרה לו  כמו זר פרחים על ידי בוריס ילצין בתחילת המילניום; בהמשך, כאשר פגה הגבלת הכהונה שנקבעה בשנות התשעים המעין-דמוקרטיות, הוא החליף מקום עם ראש הממשלה דמיטרי מדבדייב בדיוק כאשר הסמכות הביצועית החליפה מקום גם היא; ואז השניים שוב התחלפו, בדיוק כאשר המשטר הפך שוב לנשיאותי; ולקינוח "משאל עם" אישר שינויים חוקתיים המאפשרים לפוטין להישאר בתפקידו עד 2036, בגיל 84, כסוג של רוברט מוגבי של הצפון.

לא נראה כרגע שמשהו עומד בדרכו. המשטר הזה ייפול יום אחד, אבל לא ידוע מה יבוא במקומו ובינתיים אין סימן להתקוממות עממית (מהסוג שטלטל את המשטר בשנת 2011) ובטח לא להתערבות חיצונית.

ממשל ביידן שזה עתה נסוג מאפגניסטן והפקיר את הציבור שם לחסדי מחבלי הטאליבאן ממוקד בסין, לא בהצלת העם הרוסי. אירופה תלוייה ברוסיה עבור 40% מהגז הטבעי שהיא צורכת (בעיקר לחימום בחורף) וגרמניה עומדת להגדיל את התלות עוד יותר עם השלמת צינור הגז נורדסטרים 2. הסנקציות הכלכליות שהטיל המערב על רוסיה בעקבות השתלטותה על חצי האי קרים שהיה שייך לאוקראינה לא משנות משחק וכנראה לא יעלו מדרגה.

גם במישור העסקי. עגום לראות כיצד גוגל ואפל צייתו בשקט לבקשת רוסיה להסיר אפליקציה שנוהלה על ידי האירגון של נבלני ושניסתה לעזור לאזרחים להצביע באופן אסטרטגי השבוע. הכסף מדבר, וכל עוד יש לה גז ונפט רוסיה היא סוג של שוק די חשוב.

עגום לראות כיצד גוגל ואפל צייתו בשקט לבקשת רוסיה להסיר אפליקציה שניסתה לעזור לאזרחים להצביע באופן אסטרטגי השבוע. הכסף מדבר, וכל עוד יש לה גז ונפט רוסיה היא סוג של שוק די חשוב

אז ככה זה ברוסיה וככה זה ישאר בינתיים. איך זה נוגע לישראל? זה נוגע.

לא חסרים חסידים לדמוקרטיה המזויפת בכל מקום. הדמוקרטיה האמיתית (הליברלית, עם הגנה למיעוטים והגבלות ואיזונים) נמצאת תחת מתקפה בכל פינה בעולם. יש מלחמת תרבות בין המשכילים לפועלים, סוגיות מסובכות מדי על השולחן, ומדיה חברתית המשבשת למיליארדי משתמשיה את התודעה.

ארצות הברית בקושי ועם מזל גדול נחלצה מהשתלטות עויינת זה מכבר, והסכנה לא חלפה. רק לפני מספר שבועות להקה של רפובליקאים בהובלת השדר הזועף והאמביציוזי טאקר קרלסון קיימה ביקור לקקני להדהים בהונגריה, כדי ללמוד. אם הכנופיה הזו תחזור לשלטון באמריקה לא בטוח שהדמוקרטיה שם תשרוד שוב, למרות חוסנה היחסי.

הדמוקרטיה בישראל שברירית מעט יותר, ונאיבי מי שחושב שאין בימין מי שרוצה לייבא את הגרסה המזויפת גם לכאן. אולי לא ממש כולה – כנראה לא רציחות והרעלות, לפחות לא בהתחלה.

הדמוקרטיה בישראל שברירית מעט יותר, ונאיבי מי שחושב שאין בימין מי שרוצה לייבא את הגרסה המזויפת גם לכאן. אולי לא ממש כולה – כנראה לא רציחות והרעלות, לפחות לא בהתחלה

אבל בוודאי ובוודאי דיכוי מפלגות אופוזיציה, דיכוי אירגונים חוץ-פרלמנטריים, השתלטות על התקשורת, הפיכת בתי המשפט לצייתניים, הטרלה אינסופית עם פייק ניוז במדיה החברתית, דה-לגיטימציה של הביקורת וכמובן שחיתות ללא גבול המלווה בחסינות בפועל לשליט.

נתניהו ומפלגת הליכוד בגרסתה המעוותת העכשווית כבר עלו על דרך המלך ליעד זה ממש, והיינו במרחק כמה אלפי קולות וקומץ פוליטיקאים אמיצים מהימין מנקודת האל-חזור. ראינו היטב איך חלק ניכר מהציבור לא רואה בכך פסול, או לא ממש מבין, או מכשיר כל שרץ כדי לקיים שלטון ימין, או שילוב של הכל יחד.  הסכנה עדיין קיימת. נתניהו לא הולך לשום מקום ומחצית הציבור שחפץ בו לא ימיר את דתו הביביסטית בקלות.

כחלק מהמערכה, יש לקדש את מה שהוצל ברגע האחרון (הפרחים ללפיד, ליברמן, סער ובנט) ובעיקר לקרוא לילד בשמו. מה שמנסים להמיט עלינו, ומה שראינו ברוסיה השבוע, זו דמוקרטיה מזויפת. הזהרו מזיופים.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

ביום רביעי שעבר, ה-15 בספטמבר, אוסטרליה, ארצות הברית ובריטניה חתמו על ברית הגנה חדשה – AUKUS – באינדו-פסיפיק, שבמסגרתה אוסטרליה תרכוש צוללות ממונעות גרעין מארצות הברית. בנוסף, הברית תעסוק בסייבר, בינה מלאכותית וטכנולוגית סייבר. זו תהיה הפעם הראשונה שבה ארצות הברית משתפת טכנולוגיה רגישה בנושא גרעין עם מדינה שאינה בריטניה.

אוסטרליה, ארה"ב ובריטניה חתמו על ברית הגנה שתעסוק בסייבר ובינה מלאכותית, ובמסגרתה אוסטרליה תרכוש צוללות ממונעות גרעין מארה"ב. לראשונה ארה"ב משתפת טכנולוגיה רגישה בנושא גרעין עם מדינה שאינה בריטניה

החלק האירוני בעת ההכרזה על הברית, הוא הרגע שבו נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן שכח את שמו של ראש ממשלת אוסטרליה. אך דבקותו באסטרטגיה לבלימת סין איננה מעוררת ספקות. כבר בכניסתו לבית הלבן, קבע הנשיא ביידן כי סין מהווה האיום הכי גדול על הביטחון הלאומי של ארצות הברית והסדר הליברלי.

NEW – Biden refers to the Australian prime minister as "fellow down under" after addressing Boris Johnson by his first name at the AUKUS announcement.pic.twitter.com/FESmcWm9Q1

— Disclose.tv (@disclosetv) September 15, 2021

אמנם אף אחד משלושת המנהיגים – ג'ו ביידן, בוריס ג'ונסון וסקוט מוריסון – לא הזכיר את סין בעת ההכרזה על הברית, אבל, קיימת תמימות דעים בקרב אנליסטים שהברית נועדה לייצר כוח הרתעתי והגנתי להתעצמות הסינית.

בעת ההכרזה על הברית המנהיגים לא פירטו על מהותה, וההכרזה הייתה לכאורה ריקה מתוכן, אבל ברית בהקשר הבינלאומי מהווה שיטה שבאמצעותה מדינות מגינות על עצמן מפני איומים שמציבים להן אויבים משותפים, ומנגנון שבאמצעותו אפשר לשמור על מאזן כוחות מול היריב.

אוסטרליה וארצות הברית כבר שותפות בשתי בריתות. ה-Quad, קואליציה ביטחונית בין אוסטרליה, יפן, הודו וארצות הברית, וה-Five Eyes, הסכם שיתוף מודיעין בין אוסטרליה, בריטניה, ניו זילנד, קנדה וארצות הברית (האנגלוספרה).

נשאלת השאלה למה נחוצה עוד ברית בין אוסטרליה וארצות הברית. טרם התגלו הפרטים בענין, אבל מבחינת סין עצם ההכרזה על הברית ממצבת את אוסטרליה בקוטב המתנגד לה, ובעיני הסינים, מרגע ההכרזה על אוסטרליה ליטול באחריות על כך. בנוסף, אוסטרליה עומדת בראש המדינות שדוגלות במניעת הפצת נשק גרעיני. האם עצם הרכישה עלול להוות תקדים עבור מדינות שמפתחות נשק גרעיני כמו איראן?

אמנם אף אחד משלושת המנהיגים – ג'ו ביידן, בוריס ג'ונסון וסקוט מוריסון – לא הזכיר את סין בעת ההכרזה על הברית, אבל, קיימת תמימות דעים בקרב אנליסטים שהברית נועדה לייצר כוח הרתעתי והגנתי להתעצמות הסינית

ג'יימס אקטון, עמית בכיר בתוכנית המדיניות הגרעינית בקרן קרנגי לשלום בינלאומי, כבר העלה חשש מרכישת הצוללות על ידי אוסטרליה, וגרס שהרכישה עלולה להוות תקדים עבור מדינות אחרות כמו איראן. החשש הוא כי איראן תנסה לעקוף את אמצעי ההגנה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ולהכריז על שימוש בחומרים גרעיניים לבניית צוללות.

בריטניה, השותפה העיקרית של ארצות הברית, היתה עד יום רביעי – יום ההכרזה – המדינה היחידה שחלקה עם ארצות הברית את הטכנולוגיה הגרעינית. הצטרפותה לברית AUKUS מקשרת אותה לעיסוק האסטרטגי האמריקאי באזור הודו-פסיפיק ומוסיף עוצמה לכוח ההרתעה מול האיום הסיני.

בה בעת, ברית AUKUS משרתת את האסטרטגיה הלאומית הבריטית Global Britain, שמטרתה לשרטט את הדרך עבור בריטניה לשוב ולהיות כוח עולמי בזירה בינלאומית תחרותית ולהוות חלק מהכוח ששומר על הסדר הליברלי מהאיום האוטוקרטי הסיני-רוסי.

הברקזיט – פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי – הכריח את בריטניה לחפש את עושרה ושגשוגה מעבר לאירופה בכדי לאזן את מאזן הכוח שלה מול האיחוד האירופי.

אם בריטניה לאחר הברקזיט הייתה נשארת תלויה באיחוד האירופי, בריסל הייתה מנצלת את חולשתה ומתרגמת את התלות הבריטית לכוח פוליטי ומכתיבה לבריטניה את מדיניות הסחר והמדיניות הכלכלית. על מנת למנוע תלות כזאת, נדבך חשוב מהאסטרטגיה הלאומית הבריטית הינו לשמור על נתיבי סחר חופשיים. דבר העולה בקנה אחד עם האסטרטגיה האמריקנית.

יחד עם זאת, בריטניה מבינה שהמוקד הכלכלי העולמי אינו תלוי עוד בצפון אמריקה ואירופה. ובמקום בריטניה מצליחה לזהות שהעולם הופך להיות תלוי יותר בפעילות הכלכלית במזרח אסיה ובמזרח אפריקה. ומכאן, על מנת לשמור על כוחה הכלכלי בריטניה הגדירה באסטרטגיה הלאומית שלה לשמור על נתיבי סחר חופשיים וגישה חופשית לשווקים צומחים. דבר שגם מתכתב עם האסטרטגיה האמריקאית.

הברית משרתת את האסטרטגיה הלאומית הבריטית, שמטרתה להשיב את בריטניה למעמד של כוח עולמי בשמירת הסדר הליברלי מהאיום הסיני-רוסי

ההכרזה על AUKUS עוררה תסכול באיחוד האירופי על כך שארצות הברית לא התיעצה עם מדינות האיחוד טרם ההכרזה על הברית – בדומה לנסיגה מאפגניסטן, וכי מדובר בפגיעה בתעשיית הנשק הצרפתית – והצרפתים כינו זאת "דקירה בגב".

ההסכם הנ"ל הצליח להרגיז שתי מדינות. ראשית את צרפת, שאיבדה חוזה של 90 מיליארד אירו. ביטול החוזה ישפיע על תעשיית הנשק הצרפתית בטווח הקצר (תקציבים וכדומה). https://t.co/EId6RLwqzz

— Eyal Berelovich (@Eyal_Berelovich) September 16, 2021

אולם המהלך עלול לחזק את הטענה שחלק ממדינות האיחוד האירופי ובראשן צרפת מעלות, שיש להפוך את האיחוד האירופי לשחקן אוטונומי בעל כוח פוליטי עצמאי בזירה הבינלאומית.

"J'aukus…!"
Leaked: the submarine project #australia rejected.#painful #AUKUS pic.twitter.com/pgTcbFzRsW

— DG MEME ???????? (@meme_ec) September 20, 2021

התפתחות כזאת, עלולה להציב את האיחוד האירופי בפני דילמה שנמנעה ממנה תקופה ארוכה, לבחור צד בין הכוחות המתחרים, סין וארצות הברית.

למרות שההכרזה על ברית AUKUS לא הכילה תוכן משמעותי לכאורה, ניתן להבין שהיא מהווה חלק ממערך בריתות שלם שמטרתו ללכד כוח הרתעתי והגנתי בהנהגת ארצות הברית מול ההתעצמות הכלכלית והצבאית הסינית.

סין גינתה את ההסכם וכינתה אותו "מנטליות של המלחמה הקרה המבוססת על דעה קדומה אידיאולוגית". בנוסף, סין טוענת שההסכם מעניק לגיטימציה לסחר בצוללות ממונעות גרעין ולטכנולוגיות הקשורות לגרעין וכי זהו תהליך שעלול להעצים את מרוץ החימוש בזירה הבינלאומית.

כמו כן, סין רואה ברכישת הצוללות מוסר כפול המאפיין את המערב. מצד אחד, שלוש המדינות מקדמות אי הפצת נשק גרעיני. מאידך, הן בעצמן מבצעות עסקאות שהן לכאורה מתנגדות להן.

סין רואה ברכישת הצוללות מוסר כפול המאפיין את המערב. מצד אחד, שלוש המדינות מקדמות אי הפצת נשק גרעיני. מאידך, הן בעצמן מבצעות עסקאות שהן לכאורה מתנגדות להן

AUKUS מבטאת את דבקותה של ארצות הברית באסטרטגיה שהציבה לעצמה – להתנתק מהמזרח התיכון ולהפנות את מירב המשאבים למזרח אסיה והודו-פסיפיק.

מכאן, על ישראל, כשחקן בלתי נפרד מהמזרח התיכון וכמעצמה אזורית, לקבוע לעצמה אסטרטגיה קוהרנטית וברורה שתהווה בסיס לקבלת החלטות ארוכת טווח ושקופה מול בעלות בריתה, ולהכיר בעובדה שהזירה הבינלאומית נמצאת בתחרות על כוח.

עירן קייס, בוגר תואר ראשון בתקשורת ויחסים בין לאומיים. כרגע סטודנט לתואר שני ביחסים בינלאומיים בהתמחות משא ומתן וקבלת החלטות. מתעניין ביחסי החוץ של מדינת ישראל, גיאו-אסטרטגיה והעולם הערבי.