האופוזיציה בארה"ב עשתה לאחרונה, ולמעשה – במשך עשרות שנים, את מה שהאופוזיציה בישראל נמנעת ממנו כבר שנים. הם הציעו אלטרנטיבה. מכון חשיבה שמרני אמריקאי הוציא, לקראת הבחירות המתקרבות לנשיאות, ספר ארוך ומעמיק בו הצעות לשינוי מדיניות מקיף בארה"ב.
הספר מבוסס על תפיסותיה של המפלגה הרפובליקאית כפי שהיא היום – כלומר של שמרנות קיצונית המגבילה זכויות נשים, מהגרים ומיעוטים, מבטלת הזכות להפלה, מגבילה את ההשקעות ברווחה, בריאות וחינוך – בקצרה, הצעות נוראיות – אבל הן הצעות מדיניות מקיפות, ואם הרפובליקאים ייבחרו – לפחות חלקן ייושמו.
ד"ר עמיר עקיבא סגל הוא סוציולוג, משורר, מבקר ספרות ופעיל שמאל. חוקר ומלמד על הגירה ,תהליכי גלובליזציה וקשרים טראנס-לאומיים, חברה אזרחית ופילנתרופיה. סיים לימודי דוקטורט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בחקר עלייה לישראל. פרסם ספר על שירה פוליטית בישראל, שלושה ספרי שירה ורומן. חי בירושלים.
הכותרות הראשיות עכשיו
"שישה ימים ביוני". כך נקרא אחד הספרים שפורסמו בעולם בעקבות הניצחון ההוא ביוני 1967. ניצחון שהתאפשר בזכות "מבצע מוקד" של חיל האוויר – השמדת חילות האוויר של מצרים, סוריה, וירדן על הקרקע – בשלוש השעות הראשונות של המלחמה.
חשבתי על כותרת הספר ההוא בעקבות ההישג המדהים של חיל האוויר בשלושת ימי התקיפה על איראן ביוני השתא, בביצוע טייסי הדור הנוכחי של צה"ל. ההשוואה עלתה בדעתי מפני שבמאמר הזה אטען בתוקף שעלינו לסיים את המלחמה הזו מול איראן עוד השבוע, ובמצטבר כשישה ימי לחימה, אחרת אנחנו מועדים לגלוש לאסון – מלחמת התשה, קריסת מגדלי מגורים על יושביהם, וסיום המלחמה אותה יזמנו בתבוסה ואובדן ההישגים שהושגו ללא הישג מדיני כלשהו.
ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאחרונה לאור בהוצאת כרמל.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
למקרה שפיספסת
מבלי משים, ישראל שינתה את מטרות המלחמה עם איראן – מהשמדת הגרעין האיראני – להפלת משטר האייתוללות. אלה שתי מטרות ראויות. העולם יהיה טוב יותר ובטוח יותר אם יהיה חופשי מאיראן גרעינית, ובהסתלקות משטר האייתוללות מחיינו.
השאלה היא איך מתקבלות ההחלטות האלה, ומה מטרתם האמיתית של מקבלי ההחלטות בישראל, כלומר: משפחת נתניהו. על פי מה שפורסם, ההחלטה לתקוף את איראן התקבלה אחרי שמערכת הביטחון שכנעה את נתניהו כי איראן רצה לפצצה.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
השמאל הישראלי חי בבועה שהוא רלוונטי ומהווה אלטרנטיבה. מאז אוסלו העם הבין שבמציאות, בפועל, בשטח, הכלל הוא ש'השמאלנות הורגת'.
גם טבח 7-10 אינו נתפס ככשלון של הימין לעומת השמאל שצדק, אלא ככשלון של הימין דווקא בכך שאימץ את קונספציית הדו-קיום של השמאל במקום ליזום הכרעה צבאית מול האויב בהתקפה מקדימה ומונעת, כלומר הימין לא היה מספיק ימין. משמעות הדברים היא שהממשלה הבאה תהיה עוד הרבה יותר ימנית מהנוכחית.
השמאל צריך להתפכח מהזיותיו המשיחיות, של שלום ודו קיום עם אויבים החפצים בהשמדתנו. כל עוד עדר השמאל מנרמל את חוליי החברה הערבית ותרבותה הברברית וחותר להקים להם מדינה 'פלסטינית', הרי שהעם הבריא, שכבר נכווה מהתוצאות העגומות והמדממות של אוסלו והבריחה מלבנון וההתנתקות, יסלוד ממנו כמפני אש.
תמשיכו לחרף ולגדף את כל מי שמתנגד לדרככם ההתאבדותית, ולכנותם בשמות גנאי מצוצים מהאצבע כגון 'משיחיים' 'קנאיים' 'קיצוניים' 'פונדמנטליסטים' 'אנשי גוג ומגוג' וכו', זה לא יעזור לכם, כי אתם ההזויים שמובילים אותנו כל פעם לנסיגות שמביאות אסונות ונהרות של דם.
אני מציע לאנשי השמאל להקשיב ולהפנים את מה שכותבים ואומרים ח"כית לשעבר עינת ווילף, פרופ' דן שיפטן, ד"ר גדי טאוב, מר חיים רמון, והמזרחן ד"ר מרדכי קידר, כולם אנשי שמאל ו'שלום עכשיו' לשעבר, שחקרו היטב את הנושא ומסקנתם ברורה: אין ולא תהיה בטווח הקרוב, תנועה לאומית פלסטינית שרוצה להקים מדינה לצד ישראל, אלא רק תנועה פלסטינית השואפת להשמיד את ישראל.
זו עובדה מציאותית שאי אפשר להתכחש לה, וטוב תעשה האופוזיציה אם תציע לעם ישראל אלטרנטיבה שלטונית שאיננה מתכחשת לעובדה זו. לצערנו בשלב זה מנהיגי השמאל עדיין דוגלים בקונספצית השלום והם תומכים בהקמת מדינת טרור שחפצה בהשמדת ישראל בצמוד למדינת ישראל. לאור זאת אין כאן התחלה של אלטרנטיבה שלטונית אלא רק בועה אינטלקטואלית אקדמית תלושה שמציעה הצעות מנותקות מהמציאות.
ההצעה הזו ראוייה מאוד, ד"ר סגל – אבל היא איננה ישימה. ממשלת השינוי היתה מורכבת ממפלגות ימין-שמרניות (מפלגותיהם של גדעון סער ושל נפתלי בנט-רעלת שקד) מפלגות מרכז ליברליות (מפלגותיהם של יאיר לפיד ובני גנץ) מפלגות שמאל (העבודה ומרצ) ומפלגה ערבית-מוסלמית (של מנסור עבאס). גם היום האופוזיציה מורכבת מאותן מפלגות בדיוק. אין למפלגות הללו שום מצע משותף שאפשר להסכים עליו, לא אז ולא היום. לעומת זאת קואליציית ארגוני המחבלים השמרנית-ימנית-גזענית היא אחידה לגמרי אין שום הבדלים בין מפלגת ביבים שקרניהו, למפלגות החרדיות, ולארגוני המחבלים של בן גביר וסמוטריץ'. לדוגמא – שלמה קרעי, עמית הלוי, אריאל קלנר, דודי אמסלם, חנוך מילביצקי וזו רק רשימה חלקית יכולים להשתלב במאת האחוזים במפלגות של סמוטריץ' ובן גביר. קרעי שהוא חרדי יכול להשתלב גם בש"ס, כממשיך דרכו של אלי ישי הכהניסט. קרעי לא בש"ס כי ש"ס הקיאה את ישי, שהיה מועמדו של מאזוז מבני ברק, שכתגובה מריץ את קרעי במפלגת ביבים שקרניהו.