בתור צופה מהצד פשוט כואב לי לראות איך השם של ציון נכפש ונהרס. אתם יכולים לקרוא לי שטוף שכל או "ציוניסט" אבל בעצם מתרחש פה מסע של רצח אופי בגלוי שמקודם על ידי אנשים אינטרסנטים שטובת מתנדבי הנוער כפי שהכתבה מציגה אותם היא לא בראש סדר העדיפויות שלהם. האם הוצאה של שלוש כתבות זו אחר זו לא מעלה בכם תהייה מדוע הכתב אבנר כל כך אובסיסיבי לציון ולמעשיו? לטובת בני הנוער? לא חושב שכל כך חשוב לו בחירוף נפש מ120 מתנדבי נוער שהוא מוציא כתבה זאת אחר זאת. בתור בן אדם שחווה על בשרו גם את הצד "הרע" של ציון הוא בחיים לא מרים את קולו ובטח שלא מתעצבן. אני כולה מבקש גם להבין שיש גם צד שונה בכל סיפור. איפה הצד השני? מדוע לא מציגים אותו? הרי מאוד קל לבוא בטענות כאלו ואחרות שאני לא אתייחס אליהן כי לא משנה מה אני אכתוב אנשים שבחייהם לא דרכו בתחנה שלנו יקראו לי בשמות אז אחסוך לי ולכם את הטרחה ואגיד פה חד וחלק שציון אחד האנשים היותר מדהימים שיצא לי לפגוש בחיים ובאמת שאני לומד ממנו המון. בן אדם מלא עשייה. אגב אותה הפרדה בין הנהלה של עובדים להתנדבות בארגון היא בגלל שלעובדים יש נטייה לנצל את הכוח שלהם אף בצורה מינית כלפינו המתנדבים ואני מזכיר לכם שארגון מדא הוא אגודה שבסיסה הוא התנדבות ולא עבודה ולכן יש הפרדה.

לאבנר היקר, ראשית ארצה לפתוח במשפטה של אנה פרנק ז"ל "אף אחד אף פעם לא הפך עני מלתת" וזהו משפט שאני אישית מסתכל על ציון רואה מתנוסס בגאון מולו. בן אדם שכל חיו פשוטו כמשמעו הם למען האחר. בעוד שכולם "יושבים על הגדר" ורק מביטים בשתיקה בנעשה בין אם זה במחסור של מישהו זר או מצוקה נפשית של מתנדב, ציון מרים את הכפפה וניגש לעזור. בכתבתך השקרית והבזויה אתה מנסה להציג אותו בתור דיקטטור אך ההפך הוא הנכון, תפקידו של ציון הוא דמוקרטי לחלוטין. בתור יושב ראש ועד המתנדבים של סניף מד"א רחובות הוא נבחר ממש כמו כל תפקיד ציבורי אחר בהצבעה של מתנדבים הבוגרים. כלומר ציון בתפקיד הזה ושים לב לזה. כי אנחנו רצינו אותו שם!!! לפרסם מקרים רעים שחלקם בדויים ומומצאים וחלקם מוקצנים זה משהו שגם אני כמוך יכול לעשות. מדוע אינך מפרסם את המקרים הטובים? מדוע אינך מפרסם שציון הולך כל תקופה לבקר מתנדב שנמצא בבית חולים? מדוע אינך מפרסם שציון אחראי כל חג פסח וראש השנה לכך שלמאות משפחות יש אוכל וארוחת חג?. ארצה לשתף במקרה אישי כפי שרני העלוב וכל שאר השמות עשו. בערב חלוקת המדים שתמונתו מתנוססת בכתבתך אמי ואבי לא יכלו להגיע לטקס שנמצא ביבנה מסיבות כאלה או אחרות. ציון, ששמע זאת שלא יהיה לי מי שיהיה איתי בטקס ולא יהיה לי דרך להגיע ליבנה שכן אני גר ברחובות הציע לי טרמפ ולהיות איתי בטקס. הבן אדם עשה לי את היום! אני בכלל לא רציתי לבוא לפספס אירוע כל כך חשוב ארצה לצטט את המייל שלו כמו שאתה עשית "תהיה איתי אני גם לבד". אילו היית משקיע ולו 5 דקות במעשיו הטובים הכתבה שלך לא הייתה נגמרת משום שיש כל כך הרבה כאלה. אז כן, אני כמו אנשים רבים בתחנה מסתכל על ציון כדמות חיקוי, דמות ששווה להעריץ, מישהו שאני רוצה להיות ואם זה אומר שאנשים קנאים והזויים כמוך יפלו עליי אני לוקח את זה איתי בשמחה ובששון.
טל בן כפיר (שם לא בדוי!)