ברק בשטח והתקשורת במתח. מישהו הזיז את הביצה של נתניהו, שחקן עם קהל שבוי ותקשורת שהוא מתזז כרצונו. מה הוא עושה פה? שואלים עמית סגלים במיאוס, הוא כבר היה ראש ממשלה.

גם נתניהו, אגב, ותראו איך נפלא פה. הוא כאן כדי להזדקן לנו על הראש עם אשתו והילד והמטבח הרעוע שמאכיל אותנו קש. למה להחליף סוס צולע?

מזכירים לנו בחרדה שברק הוא אבי האמירה 'אין פרטנר'.

לא, כי אנחנו פרטנר. אומת הייטק ומטוסי קרב ופצצות כל כך חכמות שקוראות 'מעשה בחמישה בלונים' בלי ניקוד. אנחנו פרטנר ברברן חובב שריפות שלא מדבר גלויות, אלא מתחת למזוודות של דולרים וראש ממשלה תחמן שנאחז בכיסא. כל ישותנו זועקת 'אין פרטנר'.

אבל ברק.

מה הוא בא? הוא כל כך שנות ה-90, לעומת נתניהו, האיש לכל עת.

ברק הוא סדין אדום בעיני עיתונות שאוהבת את המדינה שלה בטעם פלילי עם נגיעות טראמפ, אבל הוא כאן כדי לזמזם לנו בתוך האוזן ובאולפנים כבר השמש מלהטת, כל מראיין מנסה לשבור אותו, גם נתניהו, האב, הבן ורוח העוועים מדביק לו חבר פדופיל כאילו נתן אשל לא מצלם לפקידות את התחתונים.

אבל את ברק לא עשו באצבע, הוא כבר התחפש לשרה נתניהו במבצע אביב נעורים אז מה זה בשבילו שליט היסטרי וכמה עיתונאי-נוער חכמים בעיני עצמם אבל מנוונים עד יאוש.

בתגובה לציוץ של נתניהו הוא עונה לו שבאמת חבל שהחבר המיליארדר הסתבך בפלילים כמו שהסתבך החבר נתניהו, ואתה קורא וצוחק איך הוציא לו אצבע משולשת. ברק הוא היחיד שמצליח לקרוע את מסיכת הצדקנות מעל נתניהו וזה מרענן כמו מחשבה שנתניהו ילך יום אחד הביתה.

כואב לשמוע שאנשים שאני מכיר הסתבכו בפלילים.
קודם נתניהו, עכשיו אפשטיין.
מאחל לשניהם שהאמת תתברר עד תומה. נקודה pic.twitter.com/R74rKmyfM0

— אהוד ברק (@barak_ehud) July 7, 2019

ברק שותה את פייסבוק וטוויטר בלגימה אחת, הוא חד ומצחיק ולא מחשבן. לכל ראיון עיתונאי יגיע מוכן ונכון לקרב. יצליף תשובה לכל שאלה ויזכיר בתקיפות, את מה שנתניהו מנסה לקבור באמצעות עיתונות חדלת אישים:

"נתניהו חשוד בשוחד מרמה והפרת אמונים. חשוד בפלילים לא צריך לנהל מדינה".

יחזור על זה כמו תוכי וישתעשע בדחקות על שרה וגחמותיה בלי שמץ יראת קודש מזויפת. הוא לא לוקח שבויים ונותן בראש למקהלת האוכלים מידו של ראש הממשלה הכי נכלולי בתולדותינו. הוא מסתכל לו בלבן של העיניים, ונחשו מה, אבל אל תגלו, זה סוד. כמו מיץ פטל.

ביבי
היה
הראשון
למצמץ.

פתאום אתה מבין, הוא פוחד. ברק מפחיד אותו. לא כי הוא מאיים על כסאו אלא כי הוא יודע מי הוא. כמו ב'מיץ פטל'.

אתה מסתכל על ברק ולא מאמין. מנהיג מדבר. תראו כמה פשוט להגיע לאולפן ולא לברוח כמו נתניהו, לענות על שאלות, להשיב, לנהל פינג פונג בלי לכנס מסיבת עיתונאים, בול על שמונה בערב, לגנוב את המהדורה בנאום היסטרי ולהסתלק בלי לענות.

נתניהו הוא הולוגרמה.

רק אתמול דרש בתקיפות לדבר עם שר הבריאות עד שהזכירו לו בעדינות שזה הוא. מתי נבין שהבדיחה הזאת היא עלינו?

מהנעשה בממשלה: במהלך הדיון על הרגולציה עולות טענות על בעיות במשרד הבריאות.
נתניהו, דופק על השולחן, אומר למנכ"ל המשרד: תקבעו לי דחוף עם שר הבריאות
כולם: ???? ראש הממשלה, אתה שר הבריאות

— Tal Shalev (@talshalev1) July 7, 2019

רק בשביל זה שווה שברק יחזור.

צריך להבין, העיתונות לא פיצחה את זה אבל ברק כן. הוא הבין שנתניהו לא רק מסוכן, הוא גם פחדן. כמו מיץ פטל. לכן אינו מתראיין. גם קרן מרציאנו חשפה אותו בחולשתו ולא הבנו. לא קוסם. שפן ושקרן. ברק מחזיק אותו בעורף ומציג אותו כמו שהוא. איסתרא בלגינא קיש קיש קריא.

ברק אינו עמית סגל שופר המלכות ולא דנה וייס, איילה חסון או רינה מצליח. הוא בא להרוג אגדת אלף לילה ולילה.

לגרום לנתניהו להזיע זו הצלחה מטאורית, עד ברק טיפלו בחשוד בפלילים בנימוס. כיף לראות מישהו שמטיח בו את כל האמת בפרצוף. על רקע מקהלת העלובים בפוליטיקה, בתקשורת ובעולם המשפט האילם מפחד, זו הצלחה מסחררת.

מה אני אגיד לכם? אילו הציג את נתניהו במערומיו ולא ניצח אותו בסוף,
דיינו.

אילו ניצח אותו בסוף וניפטר מהבובה האנוכית המאופרת וממשפחת שלושת שליטיה, דיינו.

די דיינו.

אני לא יודעת אם ברק יבחר.
אין לי מושג עדיין למי אצביע,
אבל טוב לראות שמישהו גורם לנתניהו להזיע.

(וזה לא רק חרוז.)

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

בשנה האחרונה נחשף כי המלחמה הרב-זירתית מתנהלת לא רק באיראן, לבנון ובעזה, אלא גם בסמארטפונים של אזרחים ישראלים שהתפתו לשרת את המודיעין האיראני. אולם מאחורי המחדל המודיעיני מסתתר שבר עמוק בהרבה, א.נשים שגדלו לתוך ואקום ערכי, שבו המדינה נתפסת כספקית שירותים והנאמנות לבית הפכה למטבע עובר לסוחר. נשאלת השאלה, האם מערכת החינוך יכולה לבנות מחדש את "כיפת הברזל התודעתית"?

לאורך ההיסטוריה האנושית, ריגול ובגידה נחשבו לפשעים החמורים ביותר שחברות יכולות להעלות על הדעת, במיוחד בעתות מלחמה. המונח "קוויזלינג" (על שם וידקון קוויזלינג הנורווגי ששיתף פעולה עם הנאצים) או סיפורו של בנדיקט ארנולד – גנרל אמריקאי שערק לצד הבריטי במלחמת העצמאות האמריקאית, הפכו לשמות נרדפים לאובדן המצפן המוסרי והלאומי.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.

מהחילוץ האמריקאי באיראן ועד הונגריה של ויקטור אורבן, הלקח ברור: בעידן של חרדה, מלחמה ושחיקת אמון, הציבור לא בוחר רק מי צודק יותר. הוא בוחר מי מספר סיפור חזק יותר.

חילוץ הנווט האמריקאי מאדמת איראן היה, לכאורה, אירוע צבאי נקודתי. מבצע מורכב, הצלחה מבצעית, רגע של הקלה לאומית. אבל כמעט מייד היה ברור שזה איננו רק סיפור על חילוץ. זה היה סיפור על האופן שבו שלטון מספר הצלחה.

ד"ר בלה ברדה ברקת היא מומחית לנדל"ן ופרשנית כלכלית וגאופוליטית ומחברת הספר "הנדסת העושר, התפתחות הנדל"ן מצורך אנושי למוצר פיננסי".

מאז ה-7 באוקטובר נדמה היה שאחת השאלות המרכזיות תהיה כיצד טראומה לאומית בסדר גודל כזה תשפיע על נכונות צעירים וצעירות להתגייס לקרבי.

ההיגיון הפשוט אומר: חשיפה לאובדן, לחטיפות, לסיפורי פציעה קשים אמורה להרתיע. אלא שהמציאות מורכבת יותר. נתונים רשמיים של צה"ל מצביעים על עלייה במוטיבציה לשירות קרבי בשנה שלאחר פרוץ המלחמה, גם אם במקביל נרשמים חששות ולחצים בקרב מועמדים לשירות ומשפחותיהם.

מורן שגב הוא מנכ"ל וראש מכינה "אחד משלנו" - מכינה קדם צבאית למנהיגות חברתית המפעילה שלוחת בנות ושלוחת בנים.