צה"ל שקוע כעת במלחמה נגד הציר השיעי, בזמן שבשקט ובסבלנות מתגבש לגבולנו הצפוני האויב הבא של ישראל. מדוע סוריה החדשה מסוכנת בטווח הארוך לא פחות מאיראן וחזבאללה?
* * *
רבים בישראל אינם מודעים לגודל האיום המתגבש קרוב מאוד לגבולנו. בעוד שצה"ל מכה קשות בציר האיראני-שיעי, מתגבש אויב חדש בסוריה. האידיאולוגיה של המשטר החדש בדמשק כל כך קיצונית, שאנו עלולים עוד להתגעגע לשלטונם של אסד הבן והאב.
אמנם משטר אסד אפשר לאיראן לקיים פרוזדור יבשתי למעבר נשק לחזבאללה בלבנון, אך הגולן היה שקט 50 שנה וצבא סוריה לא היווה איום על קיומי או אסטרטגי על ישראל – אחרי שהוכרע חיל האוויר הסורי (מבצע "ערצב 19" ביוני 1982), הושמד הכור הגרעיני שלה (6 בספטמבר 2007), המדינה שקעה במלחמת אזרחים שהרסה את המדינה מבפנים ורוב הנשק הכימי שלה הוסר עם פינויו והשמדתו מחוץ למדינה (בהסכמה אמריקאית-רוסית 2014).
רבים לא מודעים לגודל האיום המתגבש: בעוד צה"ל מכה קשות בציר האיראני-שיעי, מתגבש אויב חדש בסוריה – האידיאולוגיה של המשטר החדש בדמשק כה קיצונית, שאנו עלולים עוד להתגעגע לשלטונם של אסד הבן והאב
אחרי נפילת משטר אסד בדצמבר 2024, השמידה ישראל את כל מה שנותר מהצבא הסורי (מבצע "חץ הבשן"). המשטר החדש בדמשק בראשותו של אחמד א-שרע (או בשמו הארגוני-ג'יהאדיסטי "אל-ג'ולאני") החליף את הסיסמאות הלאומיות שאפיינו את משטר הבעת' בסיסמאות דתיות סלפיות קיצוניות.
למעשה, הסיוט הגדול ביותר התממש לנגד עינינו: האופוזיציה האסלאמית-ג'יהאדיסטית, לא זו החילונית-דמוקרטית השפויה שהחלה את המהפכה במחאות 2011 ברחובות סוריה – היא זו שניצחה ותפסה את השלטון.
הפער האידיאולוגי בין "ג'בהת א-נוסרה" של א-שרע וארגון דאעש אינו גדול והוא בעיקר במישור הטקטי. בעוד שדאעש נלחם נגד כל העולם, ידע א-שרע לשתף פעולה עם קבוצות אופוזיציה אחרות.
בראשה של סוריה עומד כעת אחד הטרוריסטים הגדולים בעולם, לשעבר בכיר באל-קאעדה, ששלח עשרות אלפי מתאבדים עם חגורות נפץ אל מותם וכפה חיי דת נוקשים על כל אזור עליו השתלט בסוריה במלחמת האזרחים.
מחוז אדליב בצפון-מערב המדינה נותר מעוזה האחרון של האופוזיציה אחרי סיומה של מלחמת האזרחים. טורקיה שימרה את הכיס האחרון של הג'יהאדיסטים סמוך לגבולה ודאגה שינהלו אותו אל-ג'ולאני וחבורתו הקנאים שסביבו.
אחמד א-שרע חיכה בסבלנות מרשימה באדליב מ-2017, עת הפסקת האש בין טורקיה לקואליציה של אסד-הרוסים והאיראנים. שעת הכושר הגיעה בדצמבר 2024, אחרי שהנחיתה ישראל מכות קשות על חזבאללה, ורוסיה שקעה עמוק במלחמה באוקראינה. במלחמת בזק תפס א-שרע את המשטר בדמשק וצבא אסד העני והרעב התפורר כמעט ללא מלחמה, על אף יתרונו הברור בנשק ובתחמושת.
הסיוט הגדול ביותר התממש לנגד עינינו: האופוזיציה האסלאמית-ג'יהאדיסטית, לא זו החילונית-דמוקרטית השפויה שהחלה את המהפכה במחאות 2011 ברחובות סוריה – היא זו שניצחה ותפסה את השלטון
מבחינות מסוימות שלטון א-שרע מסוכן לישראל ממשטר אסד הרבה יותר. המשטר הקודם אמנם היה ידידה של איראן, אך היה חלש מאוד, מצורע בזירה הבינלאומית ונתון לסנקציות כלכליות מחמירות ללא שום יכולת להשתקם.
לעומת זאת, משטר א-שרע זוכה ללגיטימיות בינלאומית, כולל מנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שהזדרז מדי להסיר את הסנקציות. כנראה שטורקיה וקטאר לחצו חזק על ארה"ב להסיר את הסנקציות מהר וללא תנאים, וללחץ הצטרפה גם סעודיה, שהציעה "דילים" כלכליים עצומים אשר לא ניתן לסרב להם.
אסד היה פסיכופט, אך חילוני ואנטי-אסלאמיסטי, עם מסורת לחימה נגד האסלאם הפוליטי שירש מאביו. הנשיא א-שרע זכה בסוריה לכינוי "אבו לִחְיַה" בזכות זקנו וערכיו הדתיים.
סוריה החדשה של א-שרע מגבשת כעת נרטיב של כיבוש ישראלי (440 קמ"ר בתוך שטח סוריה). אם חלק מהסורים חשו לפני כשנה סימפטיה מסוימת כלפי מי שהכה באויבה של סוריה – חזבאללה (אויב אויבי ידידי), חלק זה מהאופוזיציה השתתק לחלוטין. בנוסף, אפשר לומר בצער, כי לפרויקט "שכנות טובה" (טיפול באלפי פצועים סורים בישראל בין 2016–2018) לא נותרה כל השפעה בימינו.
בימים האחרונים התפשטו ברחבי סוריה הפגנות נגד ישראל, דווקא ממחוז דרעא ליד גבולנו, בעקבות יוזמת ישראל לחוקק את חוק עונש מוות למחבלים. בלי קשר לוויכוח בישראל לגבי נחיצותו של החוק (העולה כעת כתעמולה פוליטית ברורה), עצם התגובה הרחבה לחוק בסוריה מדאיגה מאוד.
מבחינות מסוימות שלטון א-שרע מסוכן בהרבה לישראל ממשטר אסד. המשטר הקודם אמנם היה ידיד איראן, אך היה חלש מאוד, מצורע בזירה הבינלאומית ונתון לסנקציות כלכליות מחמירות ללא יכולת להשתקם
המפגינים, רובם סורים סונים שאינם פליטים פלסטינים, קראו קריאות אלימות נגד ישראל ונגד היהודים, כגון "חַ'יְבַּר חַ'יְבַּר יא יַהוּד, צבא מוחמד עוד ישוב" (ח'יבר – נווה מדבר יהודי שהוכנע על ידי צבאו של מוחמד בראשית האסלאם) ו"יא ג'ולאני יא חבּיבּ, אֻדְרֹבּ אֻדְרֹבּ תל-אביב".
הרשתות החברתיות התמלאו בתמונות מפגינים סורים מלאי שנאה, בהם כתבים המקורבים לנשיא א-שרע וגם ילדים שטופי מוח המדקלמים סיסמאות אסלאמיסטיות. כל אלה מלמדים על דעותיו של הדור הנוכחי המתחנך תחת המשטר החדש בדמשק על ברכי האסלאם הפוליטי.
לא רק שתוכניות הלימודים בסוריה מתמלאות כעת במסרים ג'יהאדיסטיים וגעגועים לאימפריה העות'מאנית והח'ליפות, אלא שגם בצבא ובמשטרה החדשים מתחלפות הסיסמאות הלאומיות בדתיות.
כמובן שאין לצפות מהסורים שיהיו אסירי תודה לישראל על הטיפול המסור בפצועים (כולל ג'יהאדיסטים) לפני עשור, או על תרומתו המכרעת של צה"ל להפלתו של משטר אסד. עכשיו הסורים מזדהים עם הפלסטינים ויש להם גם "אִחְתִלַאל" (כיבוש) משלהם – חיילים ישראלים על אדמת סוריה. המפגינים מביעים למעשה הזדהות מלאה עם אסירי הנוח'בה של חמאס והג'יהאד האסלאמי.
עכשיו הסורים מזדהים עם הפלסטינים ויש להם גם "אִחְתִלַאל" (כיבוש) משלהם – – חיילים ישראלים על אדמת סוריה. המפגינים מביעים למעשה הזדהות מלאה עם אסירי הנוח'בה של חמאס והג'יהאד האסלאמי
אך לפי התקשורת הערבית, השנאה לישראל עלתה מדרגה בעקבות סיוע ישראל לדרוזים (כולל ההפצצה המשפילה של מטה משרד הביטחון הסורי בדמשק ב-16 ביולי 2025), והפגיעה הקשה של נוכחות צה"ל בקונייטרה ודרעא בכלכלה של החקלאים ורועי הצאן במחוז.
ההפגנות ממשיכות כבר מספר ימים ומעודדות על ידי תועמלנים ואנשי דת. במסגד האומיי בדמשק קראו מפגינים לפתוח את הגבולות כדי שיוכלו "לשחרר את אל-אקצא". המפגינים עם דגלי חמאס התקיפו לפני כמה ימים גם את שגרירות האמירויות "תומכי הציונים" בדמשק.
הדבר אינו מפתיע כלל, מכיוון שה-DNA של אנשיו של א-שרע, האסלאמיסטים המזוקנים, החמושים בקלצ'ניקובים על טנדרים, אותם הביא מאדליב ומנהיגים כעת את המדינה, אינו שונה בתכלית מזה של מארגוני הטרור בעזה – הם נשמעים כמוהם ונראים כמוהם.
במשך כל המלחמה בעזה לא אפשר משטר אסד להפגין בעד חמאס. רק בחבל אדליב שהיה תחת שליטת א-שרע התקיימו הפגנות כאלה. כעת סיר הלחץ השתחרר ומפגינים ברחבי סוריה מצהירים במפורש כי הם ותושבי עזה הם למעשה "אותו העם", וכי מבחינתם כל סוריה היא "חַמְסַאוִּיַה" (שייכת לחמאס).
במשך המלחמה בעזה לא אפשר משטר אסד להפגין בעד חמאס. רק בחבל אדליב שבשליטת א-שרע התקיימו הפגנות כאלה. כעת סיר הלחץ השתחרר ומפגינים בסוריה מצהירים כי הם ותושבי עזה הם למעשה "אותו העם"
רבים מהם נושאים דגלים זהים לדאעש אך בצבע לבן, סמל לשושלת אומיה (הח'ליפות של דמשק במאות 7-8) ומכנים עצמם "חסידיו של אבן תימייה" (איש דת סוני קנאי מהמאה ה-14), סמל לשנאת המיעוטים הדתיים ולרדיפתם, מדיניות אותה הוציאו לפועל מייד עם תפיסתם את המשטר.
אסור לשכוח כי המשטר החדש, הזוכה למרבה הצער ללגיטימציה של אירופה וארה"ב, יזם מעשי טבח מזעזעים נגד העלווים, הדרוזים והכורדים, שהם כ-30% מהמדינה. כעת יש דיווחים יומיומיים על התנכלויות לנוצרים והריסת בתי עסק המוכרים אלכוהול.
במבט לעתיד, קיימת סכנה שמשטרו של א-שרע יתערב במלחמה בלבנון. לכאורה, כניסתם של כוחותיו ללבנון נראית כסוג של פתרון. צה"ל אינו מעוניין להיכנס רגלית לביירות וצבא לבנון אינו מסוגל לכך. לאנשיו של א-שרע חשבון דמים ארוך עם חזבאללה, שהתערב לטובת אסד במלחמת האזרחים וביצע פשעים נגד האוכלוסייה. חזבאללה חושש מאוד מנקמת דם מכיוון סוריה. אלא שבשלב הזה מסתפק הצבא הסורי בחסימת העורק היבשתי של חזבאללה בגבול הסורי-לבנוני.
אולם לא מן הנמנע שאחרי המלחמה, כאשר חזבאללה יהיה מוחלש עוד יותר, יבקש הצבא הלבנוני סיוע מסוריה במאבקו נגד חזבאללה. ישנם אלפי ג'יהאדיסטים גם בלבנון (בעיקר באזור טריפולי) המחכים ליום פקודה – להוראה של א-שרע להתקיף את השיעים.
המשטר החדש, הזוכה למרבה הצער ללגיטימציה של אירופה וארה"ב, יזם מעשי טבח מזעזעים נגד העלווים, הדרוזים והכורדים, שהם כ-30% מהמדינה. כעת יש דיווחים יומיומיים על התנכלויות לנוצרים
מלבד מרחץ דמים נגד העדה השיעית בלבנון (השיעים מהווים בין 30 ל-40 אחוז מהלבנונים), פעולה כזו מהווה הימור מסוכן מבחינתו של א-שרע. התוצאה עלולה להיות תסריט דומה לזה של פלישת סוריה ללבנון ב-1976 – השתלטות סורית על לבנון.
אמנם המיליציות השיעיות בעיראק איימו בעבר להתקיף את סוריה ממזרח אם ישלח א-שרע כוחות לביירות, מה שעלול להעמיד אותו במלחמה בשתי זירות במקביל. אך אותן המיליציות כבר הבטיחו פעמים רבות לסייע לחזבאללה ומעולם לא עמדו במילתם.
א-שרע כבר זכה ללגיטימציה ולתמיכה האמריקאית-טורקית במלחמתו נגד האוטונומיה הכורדית בצפון סוריה. לא מן הנמנע כי יזכה לתמיכה דומה גם כדי לצאת להרפתקה מטורפת נגד השיעים בלבנון. במזרח התיכון הכול צפוי.
בכל אופן, המציאות בגבולנו הצפוני היא שסוריה החדשה מתגבשת כמדינה סונית דתית קנאית אנטי-ישראלית קיצונית, מעין פרוקסי של ציר האחים המוסלמים הטורקי. זוהי סוריה הרודפת מיעוטים דתיים, שאינה דמוקרטית אלא דיקטטורה מסוג חדש. היא משוקמת כלכלית על ידי קטאר ומתחמשת בהדרגה על ידי טורקיה.
המציאות בגבולנו הצפוני היא שסוריה החדשה מתגבשת כמדינה סונית דתית קנאית אנטי-ישראלית קיצונית, מעין פרוקסי של ציר האחים המוסלמים הטורקי, הרודפת מיעוטים דתיים, לא דמוקרטית אלא דיקטטורה מסוג חדש
הקצב האיטי של התהליך עלול להטעות ולהקהות את חושינו, אך חשוב לעקוב אחר הסכנה שהיא בהחלט אמיתית ומוחשית. א-שרע הוא מנהיג בעל התכונות המתאימות להצליח במטרתו: סבלנות גדולה, שיקול דעת וחוכמה. הוא זיקית פוליטית, משנה את תדמיתו לפי הצרכים בשטח. אך חשוב לזכור כי בשעת הכושר, אחרי שיהיה חזק דיו כדי להוות איום על ישראל, ישוב א-שרע הדיפלומט להיות אל-ג'ולאני הג'יהאדיסט.
ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו