בימים אלה אמורות להיפתח באסלמבאד שבפקיסטן השיחות על ההסכם שיסיים את משבר איראן. מיקומה של פקיסטן כמתווכת מציבה את סין כמעצמה שמאחורי הקלעים, ולמעשה השיחות האמיתיות הן בין ארצות הברית לסין, לקראת ביקורו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בבייג'ין בקרוב.

יהא ההסדר אשר יהא, כאשר סין היא בצד שמביא את ההסדר, לסין יהיה מעמד טוב יותר במפרץ. אם זה יבוא בשיתוף פעולה עם פקיסטן, יתחזק הקשר בין סין לפקיסטן, וזה יחזק את הקשר של פקיסטן עם איראן.

את זה סעודיה לא יכולה לקבל.

יהא ההסדר אשר יהא, כאשר סין היא בצד שמביא את ההסדר, לסין יהיה מעמד טוב יותר במפרץ. אם זה יבוא בשיתוף פעולה עם פקיסטן, יתחזק הקשר בין סין לפקיסטן, וזה יחזק את הקשר של פקיסטן עם איראן

אז איפה סעודיה במערך הזה? היא לא מדברת, אבל מאחורי הקלעים היא מארגנת מערך אזורי חדש, שיתמודד לא רק עם איראן, אלא יחסום את סין.

לפני המהפך שהביא להפסקת אש, הנשיא טראמפ היה אמור לשאת דברים, שבהם היה אמור לממש את הבטחתו לסיים את המלחמה כי "מצר הורמוז הוא לא העניין שלנו", אבל הוא חזר בו. פורסמו השערות כי סעודיה שכנעה אותו לא לפרוש מן המערכה כדי לא לתת לסין דריסת רגל במפרץ.

על מנת שטראמפ יקשיב לסעודיה, היא רק צריכה לרענן כמה הבטחות ישנות שלא מומשו – להשקיע בכלכלה האמריקאית טריליון דולר, לסייע לו במחירי הנפט, ללכת לקראת נורמליזציה עם ישראל, ולהשתתף בפועל בלחימה באיראן.

סעודיה לא תכשיל את התיווך של פקיסטן, אבל היא תעקוב אחריו בעיניים חשדניות.

אז אם המסלול של פקיסטן-סין לא מקובל על סעודיה, איזה מסלול עשוי להיות מקובל עליה? קרוב לוודאי שציר הודו, חצי האי ערב, ירדן וישראל, כי זה כולל בתוכו את הנורמליזציה עם ישראל.

הודו היא היריבה של פקיסטן, ולא מעט מהברית בין פקיסטן וסין מכוונת נגדה. הקשר הודו-סעודיה טבעי, וזהו מקומה הטבעי של ישראל.

לפני הפסקת אש, טראמפ היה אמור לשאת דברים ברוח מימוש הבטחתו לסיום המלחמה כי "מצר הורמוז הוא לא העניין שלנו", אך חזר בו. לפי ההשערות, סעודיה שכנעה אותו לא לפרוש כדי למנוע מסין דריסת רגל במפרץ

ערב המלחמה התחיל קשר, שלא האמנתי שיוכל להתגבש, בין טורקיה, סעודיה ופקיסטן, והקשר הזה התנדף עם הירייה הראשונה. כרגע, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן רוצה להעביר את מעבר האנרגיה מן המפרץ אליו, אבל סעודיה אדישה, וכמוה מדינות המפרץ.

מדוע לא לפעול במסלול שטורקיה לוחצת עליו – להעביר את המסלול החלופי לטורקיה, שתהפוך בסוף למסוף האנרגיה של אירופה?

מסיבות פרקטיות והיסטוריות. נתחיל מן הפרקטיקה. אירופה לא תהיה מוכנה להיות תלויה בארדואן – בקושי נחלצה מוולדימיר פוטין. אבל גם להיסטוריה יש חשיבות, מכיוון שיש לה השלכות גם על מבנה הכוח בתוך חצי האי, ובעיקר על העימות ההיסטורי בין בית סעוד לבין שבט תמים של קטאר.

תמים בן חמד הוא לא רק האמיר של קטאר, אלא יש לו שאיפות להשפיע על שבטי תמים, שאותם הוא מתיימר לייצג, ואשר נסיכים רבים של בית סעוד משתייכים אליהם, אבל אינם זכאים להיות כלולים בשרשרת המלכים, השמורה רק לשבט עניזה.

במלחמה הארוכה של בית סעוד להשתלט על חצי האי, האימפריה העות'מאנית תמכה בשבט תמים, ומכיוון שאין דבר יותר אקטואלי מן ההיסטוריה – בשעה רגישה כל כך – חיבור מחודש בין טורקיה לקטאר מסוכן לסעודיה.

ערב המלחמה התחיל קשר, שלא האמנתי שיוכל להתגבש, בין טורקיה, סעודיה ופקיסטן – שהתנדף עם הירייה הראשונה. כרגע ארדואן רוצה להעביר את מעבר האנרגיה מן המפרץ אליו, אך סעודיה והמפרציות אדישות לכך

אחת השאלות העומדות להכרעה היא האם המפרץ המפריד בין חצי האי לאיראן הוא המפרץ הערבי או הפרסי. הדרישה של איראן לגבי הורמוז פירושה שהעולם מקבל את הגדרת המפרץ כפרסי ולא כערבי. לזה יהיו השלכות עתידיות של דרישות איראניות לגבי מדינות חצי האי. זאת סיבה מספקת כדי להניע את סעודיה לחסום את התיווך הפקיסטני. מכאן, שאולי עכשיו דרישותיה של איראן לא יתקבלו – אבל היא כבר רשמה אותן על הלוח. מעכשיו מצר הורמוז לא בטוח, ויש למצוא לו תחליף.

להגדרת המפרץ כערבי ולא כפרסי יש משמעות לגבי מעורבות סעודית באחוואז. חוף הים שמול חצי האי הוא ערבי בשלטון פרסי. סעודיה נמנעה עד היום מלהתערב באחוואז. כעת, אין לב בררה. אין לצפות למעורבת צבאית, אלא בסיוע למחתרת הערבית המבקשת להשתחרר מאיראן.

למען האמת, המחתרת הערבית ביקשה כבר את עזרת ישראל, אבל ישראל לא גילתה עניין. קצת מוזר שישראל הלכה למלחמה כדי לחולל שינוי משטר, כאשר לא גילתה עניין באופוזיציות השונות שביקשו עזרה, ולא זכו לקשב.

בקשר לנורמליזציה, סעודיה דורשת מישראל התקדמות בנושא הפלסטיני, מכיוון שהממשלה הנוכחית משתמשת בבעיה הפלסטינית ככלי לבניית מתיחויות, בעוד סעודיה דורשת רגיעה.

יש סימנים לכך שארצות הברית קיבלה את דרישות סעודיה להתקדמות בנושא הפלסטיני – יש ידיעות שהיא לוחצת על ישראל להפסיק את טרור נערי הגבעות, כולל התבטאויות מפורשות של השגריר הכי פרו-ישראלי שאפשר להעלות על הדעת – מייקל האקבי. וגם כאשר כל העיניים נשואות לאיראן, נמשכים השיחות עם חמאס על היום שאחרי בעזה.

המחתרת הערבית ביקשה כבר את עזרת ישראל, אבל ישראל לא גילתה עניין. קצת מוזר שישראל הלכה למלחמה כדי לחולל שינוי משטר, כאשר לא גילתה עניין באופוזיציות השונות שביקשו עזרה ולא זכו לקשב

סעודיה תצטרף לגיבוש ציר הודו-ישראל גם כדי לחסום את ציר פקיסטן-סין-איראן, אבל לצד פתיחת מצר הורמוז, יש גם לחלץ את מצרי איתמר בן גביר-בצלאל סמוטריץ', ולשחרר את ישראל להיות מדינת מפתח בהסדרים שאחרי המשבר.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.