בזמן שמסגרות החינוך סגורות, דווקא ילדי המפונים זוכים לקבל מעט שגרה בתוך הבלגן וחוסר הוודאות. ילדי בית שמש שפונו למלון לאונרדו פלאזה בירושלים יכולים להשתתף במשחקים משותפים עם ההורים או לבד, בסדנאות יצירה ובתרגילי נשימה וויסות רגשי. הפעילויות נערכות בבוקר ואחר־הצוהריים, והמדריכים המלווים כבר מתורגלים ביצירת מסגרות יש מאין במצבים כאלה.

"הניסיון שלנו עם ילדים בגיל הרך ובמצבי משבר זה לייצר פעילויות מווסתות שמגבירות חוסן ונראות כמו משחק, מסלול מכשולים ותחנות יצירה שמבוססים על הגברת מסוגלות וחופש בחירה כדי לחזק את האוטונומיה של הילדים ולאפשר להם לדבר על דברים שהם מרגישים דרך לישת בצק ובניית בית מקרטון", אומרת יולי חרומצ'נקו, סמנכ"לית בארגון "ארלי סטארטרס" שמפעיל את המערך.

"מלונות מפונים זה מחזה קשוח. אנשים איבדו את הבית באופן זמני וקשה להתארגן על אורח חיים שפוי. הרבה אנשים וגופים מתערבים ורוצים לשמח את הילדים בעודף גירויים גדול עוד יותר, כמו פופקורן, ממתקים וליצנים.

"מלונות מפונים זה מחזה קשוח. אנשים איבדו את הבית באופן זמני וקשה להתארגן על אורח חיים שפוי. הרבה אנשים וגופים מתערבים ורוצים לשמח את הילדים בעודף גירויים. לא בטוח שזה הדבר הנכון לעשות"

"יש ילדים שזה יכול לעשות להם טוב נקודתית, אבל כשמסתכלים דרך משקפיים של הבנה בטראומה ובסטרס, על אנשים שנפל להם טיל ליד הבית ופינו אותם, והמבוגרים המשמעותיים לא זמינים, לא בטוח שזה הדבר הנכון לעשות", היא מוסיפה.

להחזיר את שגרת הילדות

הניסיון של  "ארלי סטארטרס" ("Early Starters") נרכש בעבודה באוקראינה ובאזורי משבר אחרים בעולם. לפעילות בישראל הגיע הארגון לראשונה לאחר שבעה באוקטובר, כפי שנזכר רן כהן אהרונוב (58), מנכ"ל הארגון.

פעילות משחק של ילדים מפונים מבית שמש במלון לאונרדו פלאזה בירושלים. מרץ 2026 (צילום: Early Starters International)

"הגענו ל־17 מרחבים בטוחים במלונות בים המלח, אילת, הרצליה, ירושלים ושפיים. המערך היה די גדול. ידענו את העבודה והיה בסיס ראשוני שאליו הצטרפו עוד צוותים שעבדו לאורך זמן.

"היה רגע במלון באילת שישבתי עם ילדה שציירה ציור ואמרה, 'זו אני וזו סבתי והיא חטופה בעזה'.

"לקח לנו חצי שעה להבין שאנחנו יודעים מה לעשות, וזה לבנות מרחבים בטוחים לילדים והורים. אלה מקומות שבהם הם יכולים לקבל מענה לטראומה שחוו, ולנסות למנוע את הפוסט־טראומה באמצעות שגרת ילדות"

"אבא מנירים סיפר ששתי הילדות היו איתו בממ"ד והוא בעצם פתח את הדלת עם נשק, הרג שני מחבלים והילדות ראו הכול. הן היו על הידיים שלו כשעברו מעל הגופות בדרך החוצה. זה היה השיח בתוך המרחב".

"לקח לנו חצי שעה להבין שאנחנו יודעים מה לעשות, וזה לבנות מרחבים בטוחים לילדים והורים. אלה מקומות שבהם הם יכולים לשהות, לשחק, ליצור ולקבל מענה לטראומה שחוו, ולנסות למנוע את הפוסט־טראומה באמצעות שגרת ילדות עם צוות שמבין את זה, במה שנקרא 'חינוך מודע טראומה'. היה לנו צוות וציוד, כי הפעלנו מרחבים בארץ לרוסים ואוקראינים שהגיעו לישראל", הוסיף כהן אהרונוב.

מרחב בטוח להורים וילדים במג'דל שמס (צילום: Early starters)

יותר מדי ליצנים וממתקים

"Early Starters International" נוסד ב־2017 ופועל ב־16 מדינות להגנה על התפתחות ילדים בגיל הרך עד גן חובה במצבי משבר ועקירה. עד היום הפעיל הארגון מרחבים כאלה באירופה, אפריקה וארה"ב והכשיר הורים וצוותי חינוך בזירות חירום. השיחה עם מנכ"ל הארגון נערכה ערב המלחמה עם איראן, בידיעה שהמשבר הבא הוא עניין של ימים, כפי שאכן קרה.

כמה שעות לאחר אותה שיחה המריא כהן אהרונוב לניו יורק, שם פועל הארגון גם עם פליטים ממרכז אמריקה ומוונצואלה. כאמור, לאחר שבעה באוקטובר הם עשו שינוי כיוון והחליטו לפעול לראשונה גם עם הילדים שפונו מהעוטף ומהצפון, ובימים אלה מיישמים את אותו מודל גם עם מפוני בית שמש.

המטרה היא לייצר קביעות, משחק ורוגע בתוך לובי של מלון, בתוך הכאוס שבו כולם נמצאים, מבלי להעמיס גירויים מיותרים על הילדים

המטרה היא לייצר קביעות, משחק ורוגע בתוך לובי של מלון, בתוך הכאוס שבו כולם נמצאים, מבלי להעמיס גירויים מיותרים על הילדים.

כהן אהרונוב מציין למשל את הג'ימבורי של המלון באילת, שהוצע להם אז, אך הם הבינו שאינו מתאים למצבם של הילדים. לדבריו, "לאורך כל התקופה הוא היה ריק, פשוט כי לא היו צריכים אותו".

רן כהן אהרונוב (צילום: יובל כהן אהרונוב)

הם הסתמכו על תרומות שקיבלו עבור הפעילות עם פליטים מאוקראינה, וכך יכלו להביא צוותים למלונות, להלין אותם בתנאים סבירים ולשלם משכורות כדי שיישארו לאורך זמן.

הם פעלו במלונות עד שאחרון המפונים עזב, וכן במג'דל שמס ובמסעדה שברמת הגולן לאחר נפילת הטיל שם. לאחר מכן התמקמו בערים אופקים, נתיבות, אשדוד, טבריה ושלומי.

מאז הם פועלים בערים הללו בבקרים ואחר־הצוהריים, ובמקביל מפעילים שתי ניידות בצפון ובדרום שעוברות בין היישובים הקטנים ומקיימות פעילויות להורים ולילדים. אחת מהן היא ניידת "Early על גלגלים", ולצדה פועלת גם תוכנית "זמן אבא", שמפעילה פעילויות דומות עבור חיילי מילואים וילדיהם.

"המשבר הבא כבר לפתחנו. גם במבצע 'עם כלביא' חשבנו שהייתה למידה מהדברים שלא עבדו בתחילת המלחמה באוקטובר 2023, אבל היו דברים שעדיין לא עבדו. במלחמה עם איראן היינו במלון בתל אביב ולא היה ברור מי מתכלל את האירוע. ילדים בכל מיני גילים עם צרכים שונים, ועמדו מפעילים עם רמקול שעשו הרבה רעש – לא מה שהילדים צריכים – ולא בחנו מי נכנס ומי לא".

"במלחמה עם איראן היינו במלון בתל אביב ולא היה ברור מי מתכלל את האירוע. ילדים בכל מיני גילים עם צרכים שונים, ועמדו מפעילים עם רמקול שעשו הרבה רעש – לא מה שהילדים צריכים"

הם החליטו להישאר בישראל בשנים הקרובות, ובמקביל "לא מפסיקים ואף מגבירים פעילות בחו"ל", כולל באוקראינה, מולדובה וג'מייקה, שם נתנו מענה לאחר ההוריקן האחרון, וכן בניו יורק, שבה הם מפעילים מרחבים בבתי מלון לפליטים ונחשבים לארגון חירום של העירייה.

שוחחנו גם עם ארגוני סיוע ישראליים נוספים, שעד המלחמה פעלו בזירות אסון מעבר לים ועשו פניית פרסה ארצה בזמן שהמדינה נעלמה. הם ייבאו לכאן את "ספר ההפעלה" מחו"ל, ומאז פועלים גם כאן וגם שם. כולם חברים ב"סיד ישראל", ארגון הגג של קהילות הסיוע ההומניטרי בישראל. הם מספרים על לקחים שעדיין לא הופקו, על חקלאים שלא משתקמים ועל רוח ההתגייסות של המתנדבים.

מרחב לילדים והורים במלון בים המלח באוקטובר 2023 (צילום: Early starters)

סיוע חירום לחקלאים

בנובמבר 2023 יצאה דניאל אברהם (39) לפגוש חקלאים בעוטף עזה יחד עם משלחת של מומחים לחקלאות. "רצינו לייעץ להם כדי שיוכלו להיות חזקים יותר בעתיד", היא נזכרת.

"ואז הגענו לשטח, ומה שראינו שינה את כל התמונה. אי אפשר היה לשאול חקלאי בניר עוז איזה גידולים חדשים ירצה בעתיד. הם אמרו לי, 'חמאס גנבו מאיתנו 30 טרקטורים, הרסו צינורות מים, גם את הרפת והלולים. אין לנו כלום פה, אי אפשר לדבר על העתיד'. הבנו שזה סיפור שלא סופר – טרור חקלאי שחמאס ביצע בנוסף לתקיפת האוכלוסייה.

"הבנתי שאין טעם לטפל בעתיד וצריך תגובת חירום אז הפרויקט הראשון היה לגייס 12.5 מיליון דולר כדי להשלים פערים של מס רכוש בכל העוטף, רק לציוד והנזק. הכל מתרומות"

"לא היו להם כלים, וחקלאים לא יכלו לקום כאשר גם ביטוח לא היה, חוץ ממס רכוש שהציע 50 אלף דולר לטרקטור שעולה 200 אלף. ואם איבדת גם צינורות מים – אי אפשר לעבוד. הבנתי שאין טעם לטפל בעתיד וצריך תגובת חירום, אז הפרויקט הראשון היה לגייס 12.5 מיליון דולר כדי להשלים פערים של מס רכוש בכל העוטף, רק על הציוד והנזק הישיר, והכול מומן מתרומות", היא מוסיפה.

כדי לגייס את הכסף בדחיפות היא נסעה באותו חודש לניו יורק והצליחה לשכנע תורמים יהודים לפתוח את הכיס והלב לחקלאות על הגבול, "גם בשביל ביטחון מזון וגם לזהות ציונית של העם והמדינה". היא השלימה חמישה פרויקטים של תגובת חירום והחלה לעבור לשלב חדש שאותו הם מכנים Re-grow, כדי לעודד משקים להתחזק ולהיות עמידים לשינויי אקלים בעזרת טכנולוגיות מוכחות.

החקלאי מורן פרייבך ליד טרקטור שרוף בנחל עוז (צילום: Chen G. Schimmel)

"יש לנו שתי תוכניות חדשנות לחקלאים בעוטף עזה: אחת ברפתות, בעלות של שישה מיליון דולר, ואחת בחממות, בעלות של שמונה מיליון. לקחנו את הרפתנים לתערוכת אקספו בגרמניה עם צוות ייעוץ, כדי שיוכלו לראות מה הם צריכים, והקמנו רפת רובוטית ראשונה בנחל עוז. הממשלה נתנה לרפתות מכסה נוספת לייצור, אבל צריך להשקיע 1.5 מיליון דולר, אז נתנו להן מענק של שליש מהעלות".

הארגון שאותו היא מנהלת, "Volcani International Partnerships", הוקם ב־1983 על ידי יוצאי מכון וולקני ופועל במשך שנים בתחום המחקר והפיתוח, ובעשור האחרון גם בעולם, עם פעילויות באפריקה, בקאריביים ובאיחוד האמירויות, במטרה לחזק ביטחון תזונתי. בתחילת המלחמה הם החליטו לרכז מאמץ בישראל – תחילה בדרום, ובשלב מאוחר יותר גם בצפון.

"יש לנו שתי תוכניות חדשנות לחקלאים בעוטף עזה: אחת ברפתות, בעלות של שישה מיליון דולר, ואחת בחממות, בעלות של שמונה מיליון. הקמנו רפת רובוטית ראשונה בנחל עוז"

החקלאים בצפון עדיין מחכים

המלחמה מול חזבאללה בדרום לבנון פוגעת אנושות בחקלאים בצפון, ובימים אלה ארגון וולקני מתמקד בגיוס כספים כדי לממן את שיקום הפרדסים והכרמים שניזוקו במלחמת "חרבות ברזל", במבצע "עם כלביא" ובסבב הנוכחי. עד כה גייס הארגון ארבעה מתוך 14 מיליון הדולרים שהציב לעצמו כיעד. אברהם מקווה שיוכלו לסייע בשיקום ובחדשנות של החקלאות בגבול הצפון.

"בקיץ 2024 אמרתי לצוות ללכת למשרד החקלאות כדי לקבל נתונים על הנזק בצפון, אבל לא היו כאלה, אז עשינו מיפוי בעצמנו והחלטנו להתרכז במטעים ובכרמים בגבול שהיו טוטאל־לוס. התוכנית בצפון היא לנטוע מחדש את כל המטעים והכרמים שנשרפו – 550 אלף עצים ו־32 אלף כרמים – ובמקביל לתת מענק לחדשנות כדי לעודד אותם לכך כבר מההתחלה.

אחרי שאיבד כמעט את כל המטעים שלו, יוחאי קמיסה שותל מחדש בשדות מושב מתת (צילום: ReGrow Israel & Amit Elkayam)

"במסגרת העבודה על הפרויקט של Re-grow גילינו בעיות שורשיות בחקלאות, ולפחות לעשור הקרוב נדרשות תגובה פילנתרופית והתערבות. בגלל זה אנחנו ממשיכים לעבוד כאן בארץ, ובמקביל חוזרים לפעילויות בחו"ל. קיבלתי בקשה משגרירות קניה לעזרה ברפתות שם. יש לנו ידע וניסיון שפיתחנו לתגובה לאסונות, אז נחזיר אותו גם לחו"ל".

לדבריה, גיוס הכספים לחקלאות לא היה מובן מאליו, לאחר שבמשך שנים תורמים התרגלו לתרום לתחומי הכלכלה, החברה והקהילה.

"כשפניתי לעולם הפילנתרופי לקח לי זמן להסביר שתמיכה בקהילות היא גם תמיכה בחקלאות. ההתחלה הייתה קשה, ויש לי את אותה בעיה עכשיו עם הנטיעות בצפון. יש לי ארבעה מיליון דולר וחסרים לי עוד 10"

"סבתי בלונדון הייתה שמה כל שישי צדקה בקופסה הכחולה של קק"ל, אז הרעיון של תמיכה בחקלאות היה חי וקיים וברור שעושים את זה, אבל זה לא כך כבר שנים. כשפניתי לעולם הפילנתרופי לקח לי זמן להסביר שתמיכה בקהילות היא גם תמיכה בחקלאות.

"ההתחלה הייתה קשה, ויש לי את אותה בעיה עכשיו עם הנטיעות בצפון. יש לי ארבעה מיליון דולר וחסרים לי עוד 10 שאני חייבת לגייס. אנשים אומרים לי, 'עשינו המון בדרום', והצפון מחכה. פגשתי את שר החקלאות אבי דיכטר, וחשוב לי להבהיר שהפילנתרופיה לא באה להחליף את הממשלה – אנחנו רק ממלאים פערים או לוקחים סיכונים.

דניאל אברהם בשדות קיבוץ עלומים (צילום: Chen G. Schimmel)

"לפני כמה ימים הייתי בגבול ליד מטולה: כל המטעים נסגרו וחקלאים לא יכולים להקים אותם מחדש בלי תמיכה. אף אחד לא מגיע לבדוק מה שלומם והם לא יחזרו. זה עצוב ומסוכן למדינה. אם הם לא שם – הגבול יעבור לתל אביב? ומה עם ביטחון המזון?

"הם איבדו יותר מדי, וזה שנתיים וחצי אחרי, ועובדה שחלק גדול מהם עדיין לא התחילו מחדש. איפה אנחנו? צריך לחשוב על הילדים ולקבל החלטות נכונות".

מפונים עם שיניים שבורות

יומיים אחרי שבעה באוקטובר שלח ארגון "נתן" מרפאות ניידות לאילת, ים המלח ולשפיים. "הדבר הראשון שראינו היה שאנשים בים המלח מגיעים עם המון שיניים שבורות. כתוצאה מהמתח הם חרקו ושברו שיניים, ונערכנו מיידית לספק עשרות סדים שמגנים מפני זה.

"באילת הייתה אותה תופעה, ומצאנו טכנאים שעשו זאת עבורנו במחיר מסובסד. הייתה לנו גם מטפלת פיליפינית של מישהו מבארי שהשיניים התותבות שלו נשארו שם, אז מייד התארגנו כדי לייצר חדשות", מספר גיל ריינס.

"הדבר הראשון שראינו היה שאנשים בים המלח מגיעים עם המון שיניים שבורות. כתוצאה מהמתח הם חרקו ושברו שיניים, ונערכנו לספק עשרות סדים שמגנים מפני זה"

ריינס הוא יו"ר הארגון, הקרוי על שמו של אייבי נתן, ושערב שבעה באוקטובר פעל במרוקו ובאוקראינה – ובתוך שתי יממות שינה כיוון ופנה לפעילות בישראל. "את הרופאים שהתנדבו אצלנו הטסנו ליומיים–שלושה באילת, או שהם הגיעו לבד לים המלח. ראינו את הרצון שלהם לתמוך, כששאלו אם צריך חומרים עוד לפני שהגיעו, וכשראו מה חסר – למוחרת כבר שלחו את זה בעצמם", מוסיף ריינס.

מרפאת שיניים של "נתן" באילת, 2023 (צילום: עמותת נתן)

בתחילת המלחמה בעזה הם טיפלו ב־3,500 מפונים במשך כמה חודשים, עד שהמערכת התעשתה וקופות החולים לקחו את המושכות במלונות. נוסף על כך הפעילו מרכז חוסן באופקים במשך שנתיים, ולאחרונה העבירו את הפעלתו לעירייה.

בסבב הנוכחי מול איראן הם פועלים בכפר מג'ד אל־כרום בצפון ומכשירים טלפוניות למוקד העירוני. עובדים סוציאליים המתנדבים ב"נתן" מדריכים אותן במתן מענה נכון לפניות הציבור ל"קו החם" שמפעילה המועצה.

"למי שמגיע עם חתך ביד יש חתך באותו גודל בלב, אז מביאים גם עובדים סוציאליים ופסיכולוגים כדי לעזור להתמודד עם הבעיה שיש להם באותו רגע"

הייחודיות שלהם היא בהגעה למקומות שבהם שירותי הבריאות אינם מצליחים לתפקד, וכך היה גם בתחילת המלחמה בישראל, כפי שמתארת המנכ"לית אליס מילר: "אחרי הפלישה של רוסיה לאוקראינה התייצבנו בגבול הפולני וטיפלנו בפליטים. מעולם לא פעלנו בישראל, כי לא היה כאן אסון הומניטרי ומערכת הבריאות יודעת לתת שירות בשגרה ובחירום.

"בשבעה באוקטובר הגיעו אלפי אנשים לאזורים שלא ידעו לספוג את התוספת, עם בעיות רפואיות ובעיות שיניים שקשורות לבריחה מהטראומה שעברו.

אליס מילר (צילום: ארגון "נתן")

"המרפאות שלנו נתנו שירות במשך שלושה חודשים, עם 350 מתנדבים ששירתו אותם 24/7.

"למי שמגיע עם חתך ביד יש חתך באותו גודל בלב, אז מביאים גם עובדים סוציאליים ופסיכולוגים כדי לעזור להתמודד עם הבעיה שיש להם באותו רגע. יצאנו כאשר קופות החולים התארגנו מבחינה ארגונית".

"נתן" מבוסס על מתנדבים, וכך גם במטה – למעט המנכ"לית ומנהלת התפעול, שהן בשכר. נוסף על כך הם מפעילים שתי ניידות חינמיות לנשים בזנות, למקרי רווחה קיצוניים ולחסרי מעמד בחיפה ובתל אביב. היוזמה הזו נולדה מהפעילות שלהם בסרביה, שם טיפלו בפליטים סורים שברחו לאירופה.

מילר: "נתנו שם שירותי רפואה וטיפול בשיניים, וכשהגיעה הקורונה חזרנו עם כל הציוד – וחבל היה לבזבז אותו, אז הקמנו את המרפאות בחיפה ובתל אביב. את מה שלמדנו בסרביה הבאנו לכאן".

"יש לנו פרויקט של סיוע לילדים עם מוגבלויות באזורי מלחמה, ובסוריה אנחנו עוזרים לילדים דרוזים, כמו למשל ילד עם כוויות, שאנחנו מספקים לו תחבושות מיוחדות"

במקביל הם פועלים גם בסוריה ותורמים למאמץ ההומניטרי בעזה. המימון מבוסס על תרומות מיהדות צפון אמריקה, שמכירה בחשיבות של סיוע ישראלי בעולם – חשיבות שקשה להפריז בערכה התדמיתי בתקופה הנוכחית. "יש לנו פרויקט של סיוע לילדים עם מוגבלויות באזורי מלחמה, ובסוריה אנחנו עוזרים לילדים דרוזים, כמו למשל ילד עם כוויות, שאנחנו מספקים לו תחבושות מיוחדות.

"בעזה אנחנו מספקים פדים רב־פעמיים לנשים במחזור ועומדים להקים פרויקט סיוע לילדים עם מוגבלויות. יהדות ארה"ב מבינה את הערך העצום של עמותה כמו שלנו, שמוכיחה שישראל יודעת להראות חמלה לאנשים במדינות אחרות. זה קריטי.

מתנדב של ארגון "נתן" בפיליפינים. (צילום: עמותת "נתן")

"כשאנחנו נוסעים לחו"ל אנשים עוזבים את העבודה על חשבון החופשה השנתית שלהם. במוזמביק יש לנו מרפאה מתחת לעץ באמצע שום מקום, ולאחרונה היה לנו מקרה שאישה הגיעה לשם עם פתיחה מלאה והאחות שלנו יילדה את התינוקת. אנחנו לא שואלים 'מי אתה?' אלא 'מה אתה צריך?'"

מצב חירום מתמשך

עינת פוגל־לוין, מנהלת מדיניות ציבורית וקשרי חוץ ב"סיד־ישראל", מסרה ש"פעילות הארגונים כאן מאז שבעה באוקטובר נשענת על שנים של ניסיון בזירות חירום ברחבי העולם. הכלים והפרקטיקות שהופעלו בישראל פותחו ונבחנו לאורך זמן במקומות מוכי אסון והובאו לכאן ברגע קריטי.

"הארגונים ממשיכים לפעול גם במקומות אחרים בעולם שזקוקים להם. דווקא כחברה שמכירה מקרוב משבר וטראומה, יש לנו מחויבות להושיט יד לאחרים"

"זו הוכחה לכך שתחום הפיתוח והסיוע הבינלאומי הוא לא רק שליחות כלפי חוץ, אלא גם מאגר ידע שמחזק את החוסן הלאומי כשנדרש. במקביל, הארגונים ממשיכים לפעול גם במקומות אחרים בעולם שזקוקים להם. דווקא כחברה שמכירה מקרוב משבר וטראומה, יש לנו מחויבות להושיט יד לאחרים.

מתנדבת של ארגון "נתן" בעזה (צילום: עמותת "נתן")

"ההחלטה להישאר גם אחרי סיום הלחימה מדגישה שחירום אינו רגע אלא תהליך מתמשך. שיקום ובניית חוסן נמשכים הרבה אחרי שהכותרות יורדות, וכשיש לנו את היכולת והניסיון חשוב שנמשיך לפעול גם כאן וגם בזירות אחרות בעולם".