נדא אמין, עיתונאית, בלוגרית ופעילת זכויות אדם ילידת איראן, שהשמיעה דברי ביקורת על המשטר במדינתה, הגיעה לישראל לפני כמעט שנתיים וזכתה כאן לקבלת פנים חמה למדי.
כפי שכתבתי בזמנו, אמין – שנמלטה מאיראן לטורקיה, וכתבה משם עבור "Times of Israel" – יצרה איתי קשר וסיפרה שחייה בסכנה. כתיבתה עבור אתר ישראלי, לצד כתיבתה במקומות אחרים, הפכו את חייה שם לקשים ביותר.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
לדבריה, היא נחקרה שוב ושוב על ידי הטורקים, ולבסוף נאמר לה שעומדים לסלק אותה משם. יתר על כן, לדבריה, נאמר לה כי אם אף מדינה אחרת לא תסכים לקבל אותה, היא תישלח חזרה לאיראן – שם עלול לקרות הגרוע מכול.
בעקבות פנייתי לשלטונות הישראליים בנוגע למצוקתה של אמין, הם נכנסו מיד לפעולה, באופן ראוי להערכה. בתוך ימים, ההליכים הביורוקרטיים הואצו, עבודת הניירת הושלמה, ואמין הייתה רשאית לטוס לישראל.
עזיבתה את טורקיה והגעתה לארץ סוקרו במהדורות החדשות. כשהגיעה בבטחה לירושלים, היא הודתה למדינה שהצילה את חייה. שר הפנים אריה דרעי, שהנפיק עבורה את אשרת הכניסה, צייץ בטוויטר בשמחה: "ברוכה הבאה לישראל!".
כפי שציינתי, זה קרה לפני כמעט שנתיים, באוגוסט 2017. מאז, אמין תקועה בלימבו בישראל. זו המדינה שהיא רוצה להפוך לביתה, להתגייר בה, לעבוד בה ולבנות בה חיים חדשים. אבל היא אינה יכולה לעשות אף אחד מן הדברים הללו.
כמי שהאו"ם הכיר בה כפליטה בטורקיה, היא ציפתה להתחיל בארץ תהליך של בקשת אזרחות. במקום זאת, היא התבקשה להתחיל שוב בתהליך הסבוך של בקשת הכרה כפליטה, ובינתיים עליה לחדש את אשרת המבקר שלה כל שלושה חודשים.
למרות שמשרד הפנים מתעקש כי אמין רשאית לעבוד, באשרה שקיבלה נכתב בבירור כי "אשרה זו אינה כוללת רישיון לעבוד". משום כך היא לא יכלה להיענות לכמה הצעות עבודה בתחום התקשורת (בהן, לדבריה, עיסוק במדיה חברתית עבור משרד ממשלתי) ולא הצליחה למצוא אפילו תעסוקה בסיסית ביותר.
לפיכך, אמין אינה יכולה לפרנס את עצמה, ומאז שהיא הגיעה לארץ, "Times of Israel" מכסה את שכר הדירה ואת הוצאות המחיה שלה.
משרד הפנים אמנם התייחס אליה באדיבות, אבל נכון להיום, הוא אינו מסייע לה.
לרשות האוכלוסין וההגירה נדרשו 16 חודשים כדי לקבוע לה ריאיון מקיף, שבו התבקשה לגולל את כל סיפור חייה כחלק מהתהליך להשגת מעמד של פליטה.
הפגישה הזאת, שנמשכה חמש שעות וחצי, התקיימה בחודש דצמבר האחרון. עורכי הדין שלה, שמייצגים אותה בהתנדבות, אמרו לה שעליה לצפות להמתנה של שלושה עד שישה חודשים עד שיודיעו לה אם בקשתה התקבלה.
במקרה של תשובה חיובית, היא לא תהיה זכאית לאזרחות מלאה, אבל היא לפחות תקבל תעודת זהות ישראלית, תעודת מעבר ורישיון לעבוד. חלפו יותר משישה חודשים, ועדיין אין תשובה.
אם השלטונות לא מעוניינים שתישאר כאן ותבנה לעצמה חיים, היא אמרה לי, היא מעדיפה שלפחות יגידו לה. ואז היא תנסה למצוא מדינה אחרת שתקבל אותה. אבל נמאס לה מההמתנה האינסופית, מהסחבת, מהחיים בלימבו.
דוברת משרד הפנים אמרה לנו שהדברים האלה לוקחים זמן, ש"יש אלפי מקרים שנמצאים בטיפול", ושהיא "מקווה שתהיה תשובה בעתיד הקרוב".
הדוברת גם ציינה שהבקשה של אמין נידונה בדיוק כמו בקשותיהם של כל מבקשי המקלט האפריקאים שנכנסו לישראל באופן בלתי חוקי.
הדוברת נותרה אדישה כשהזכרתי לה שאמין, שכניסתה לארץ הייתה רחוקה מלהיות בלתי חוקית, קיבלה באופן אישי סיוע מצד הרשת הדיפלומטית של ישראל כדי להגיע לכאן, והתקבלה בברכה באופן אישי בציוץ של השר דרעי. היא אכן נזכרה שהיא הייתה זו שניסחה את ההודעה של דרעי.
היות שמעמדה של אמין בישראל הוא של מבקרת זמנית, היא לא יכולה להתחיל בתהליך הגיור שהיא חפצה בו. לדבריה, תעודת הגירושים של הוריה מעידה שאביה היה יהודי, אבל היא איננה יהודייה על פי ההלכה, והיא מעוניינת לשנות זאת (אין לה את התעודה המקורית אלא רק העתק).
רבנים מכל הזרמים והחוגים אמרו לה שהיו שמחים לעזור, אבל הם אינם יכולים לעשות זאת כל עוד היא אינה תושבת קבע בישראל. "אני במדינת היהודים. אבי המנוח היה יהודי", היא אמרה לי בשבוע שעבר. "זאת זכותי".
הסוכנות היהודית מימנה לאמין שיעורי עברית למתחילים. לדבריה, היא סיימה את רמה א' בציון של 90, אבל הסוכנות אינה משלמת לה עבור שיעורים נוספים.
כשהגיעה לכאן, כתבתי על הסיוע היוצא מן הכלל שהציעו השלטונות הישראליים, ברגע שפניתי אליהם לעזרה, כדי להציל את חייה של אמין באמצעות הפעולה הפשוטה והנהדרת של הנפקת אשרת כניסה לארץ עבורה.
בניגוד לכך, שנתיים מאוחר יותר, פניותיי ופניותיהם של אחרים לרשויות למענה, בבקשה לקדם את התהליך הביורוקרטי האינסופי כדי שתוכל לנהל חיים כמעט נורמליים במדינה הזאת, נפלו על אוזניים ערלות. לכן אני כותב את הטור הזה.
הטור הזה פונה לכל מי שיש לו האמצעים להפעיל לחץ על משרד הפנים בכלל, ועל רשות האוכלוסין וההגירה בפרט, לתת עדיפות גבוהה יותר למקרה של נדא.
ישראל הצליחה להציל אותה מסכנת חיים בתוך ימים ספורים. אין סיבה שייקח לה כמעט שנתיים, או יותר, לאפשר לה להתחיל את החיים האלה מחדש, כאן, כישראלית. בעלי סמכות וחמלה יקרים במשרד הפנים – אנא תקנו את המעוות.
עד לפני חודש בקושי הכרתי את שמה של נדא אמין – עיתונאית ילידת איראן, בלוגרית ופעילת זכויות אדם, שמתחה ביקורת על המשטר בארצה, היגרה לטורקיה ב-2014, וכתבה כתבת פרילאנס אחת ל-Times of Israel בשנה שעברה. מעולם לא פגשתי אותה. מעולם אפילו לא דיברתי איתה.
אבל אז היא יצרה איתנו קשר, וסיפרה לנו שהחיים שלה בסכנה.
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
נדא כתבה בלוג ב-Times of Israel בפרסית, והכתיבה שלה לאתר חדשות ישראלי, לצד הכתיבה שלה במקומות אחרים, הקשו על חייה בטורקיה.
נדא סיפרה לנו – בכתב, ובקומץ שיחות טלפון קצרות – על הסכנה הנשקפת לחייה. היא תושאלה שוב ושוב על ידי המשטרה הטורקית, ולאחרונה נאמר לה שהיא עומדת בפני גירוש מהמדינה. יתרה מכך: נאמר לה שאם לא תימצא מדינה שתקבל אותה אליה, היא תישלח בחזרה לאיראן, שם עשוי לקרות לה הגרוע מכל.
אמין אמרה שהייתה אמורה להיות לה הגנה מהאו"ם, אבל היא אינה חושבת שזה יצליח לשמור על בטחונה. היא לא כתבה נגד הרשויות בטורקיה, אבל הובהר לה שהביקורת הציבורית שלה על המשטר האיראני, והכתיבה שלה בכלי תקשורת ישראלי, הם מעשים בלתי נסבלים.
במקביל, היא יצרה קשר עם הרשויות בישראל, וביקשה להיכנס למדינה.
הבלוגרית האיראנית נדא אמין במערכת האתר בירושלים
נדא מדברת מעט אנגלית. מספיק בשביל להגיד לי, בטלפון, "מר הורוויץ, בבקשה תציל אותי".
לאחר איסוף פרטים נוספים עליה, יצרתי קשר עם מספר אנשים – ישראלים ואחרים – שחשבתי שאולי יצליחו לייעץ לי ולעזור לה.
והם עשו זאת. המוכנות לעזור הייתה ראויה לציון. כמעט אף אחד ממי שדיברתי איתו לא אמר לי שאין מה לעשות או שאין לו מה לעשות בנידון.
נדא אמרה שיש לה שורשים יהודיים – אמו של אביה המנוח הייתה יהודייה. אני לא יודע אם זה היווה שיקול בתגובה של ישראל. אני נוטה לחשוב שלא.
אני לא יודע מי מהאנשים שפניתי אליהם היווה גורם משמעותי בעניין (ולא הייתי היחיד שפעל לטובתה, ארגון UN Watch פרסם עצומה למענה, ואיגוד העיתונאים כתב ישירות לשר הפנים אריה דרעי).
מה שאני כן יודע, הוא שזמן קצר לאחר ששיתפתי את הפרטים על המקרה של נדא, הרשויות בישראל נכנסו לפעולה. הבדיקות הנדרשות נעשו, כך נראה. ההחלטות שהיו צריכות להתקבל, התקבלו, כך נראה.
בקונסוליה הישראלית באיסטנבול, הקונסול הכללי שי כהן ומנהלת הקונסוליה יפה אוליביצקי, יצרן קשר עם נדא, ויצאו מגדרם כדי לעזור לה. המסמכים אורגנו ונאמר לי שנדא עומדת לקבל אישור לטוס לישראל, עם ויזה מתאימה.
הרגשתי כי משום שישראל, ו-Times of Israel באופן ספציפי, היו חלק מהגורמים לכך שהחיים שלה היו בסכנה, אנחנו מחויבים לנסות ולהבטיח שהיא לא תיפגע. גם מדינת ישראל הרגישה כך, באופן ברור למדי.
נדא אמרה שיש לה שורשים יהודיים – אמו של אביה הייתה יהודייה. אני לא יודע אם זה היווה שיקול בתגובת ישראל. אני נוטה לחשוב שלא
העזיבה שלה לא הייתה חלקה לחלוטין. כשהיא הייתה אמורה לטוס לתל אביב בפעם הראשונה, והגיעה לשדה התעופה, התגלה כי חסר לה טופס שהיה אמור להיות מונפק על ידי המשטרה הטורקית. נדא לא קיבלה אישור לטוס בלעדיו.
למרבה הצער, הטלפון הסלולרי שלה היה ללא סוללה באותה נקודה, והיא לא הצליחה לעדכן אותנו. אמין הייתה מתחת לרדאר לכמה שעות, ומישהו במקום כלשהו חיבר הגיעה למסקנה שגויה, והדליף לתקשורת הישראלית כי היא נעצרה.
אמין לא נעצרה, ויומיים לאחר מכן – בשעות הבוקר של יום חמישי – שבה לשדה התעופה, הפעם עם הטופס ביד, והצליחה לעלות לטיסה לתל אביב. עם הכלב שלה, עליי להוסיף, רועה גרמני במשקל 27 ק"ג בשם צ'יקה שהוא אהבת חייה.
ביליתי חלק מיום חמישי עם נדא, והקשבתי לפרטים נוספים מהסיפור שלה.
על פי הסיפור שלה, השנה וחצי האחרונות היו קשות עד מחרידות. היא אומרת כי רשויות הביטחון הטורקיות זימנו אותה לתשאול לא פחות משש פעמים. היא הואשמה בכך שהיא מרגלת, הוצע לה הרבה כסף כדי לעבוד עבור הטורקים, ואיימו עליה בגירוש לאיראן.
"זה בלתי חוקי לכתוב לתקשורת הישראלית?", שאלה את חוקריה. "לא", אמרו לה. "אז למה כל החקירות?". "אנחנו לא אוהבים לעבוד עם ישראל – ולא אוהבים שאת עובדת עם ישראל"
באחד התשאולים, היא שאלה את חוקריה: "האם זה בלתי חוקי לכתוב לתקשורת הישראלית?"
"לא", אמרו לה.
"אז למה כל החקירות?"
"אנחנו לא אוהבים לעבוד עם ישראל", הייתה התשובה, "ואנחנו לא אוהבים שאת עובדת עם ישראל".
נדא סיפרה לי כי לאחרונה פרצו לדירה שלה. היא חושבת שצ'יקה הפחיד את מי שנכנס לשם. בשבועות האחרונים היא לא ישנה בבית, היא פחדה מדי.
נאמר לה כי לאחר ה-5 באוגוסט היא תעמוד בפני גירוש, והיא נאבקה בהחלטה הזו בבית המשפט בטורקיה עד אשר ישראל פתחה בפניה את השער.
אני בטוח שיש עוד הרבה חלקים בסיפור שלה, ואין לי מושג איך הוא ימשיך מכאן. אבל בתור עיתונאי שמביע לעתים קרובות ביקורת על מה שקורה כאן, ודואג באשר לכיוון אליו מתקדמת המדינה, אני מרגיש היום די גאה במדינת ישראל.
"באוהל אחד בחלק המערבי של עזה, א' אספה את שמלתה הרקומה ואת מצעי המיטה שלה לתוך ארגז עץ – זה כל מה שנותר מחפציה שהכינה עוד לפני המלחמה. בלילה לח וחנוק אחד, היא התעוררה לקול כרסום בלתי פוסק.
"היא הדליקה את פנס הטלפון שלה וגילתה עשרות חולדות המכרסמות את חפציה. השמלה הלבנה הייתה קרועה. המצעים היו מרוטשים. הבגדים הפכו לחוטים פרומים. היא ישבה עד עלות השחר ואספה את שאריות הבד בשקט, כמי שאינה יודעת על מה להתחיל לבכות קודם".
הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי
כך מתאר את המציאות העזתית העיתונאי הפלסטיני ראמי מהדוואי במאמרו "חמישה שקלים לראש", על שם הסכום שבעלי העסקים בעזה משלמים בימים אלה לנערים אשר צדים את החולדות הענקיות שהתרבו בעזה בעקבות ערמות אדירות של שפכים לא מטופלים.
בעלי העסקים בעזה משלמים בימים אלה "חמישה שקלים לראש" לנערים שצדים את החולדות הענקיות שהתרבו בעזה בעקבות ערמות אדירות של שפכים לא מטופלים
רק 16 מתוך 73 תחנות שאיבת שפכים פעילות, דבר המוביל להזרמה יומית של כ-40,000 מטרים מעוקבים של שפכים. למעלה מ-80% מתושבי מחנות העקורים מדווחים על נוכחות קבועה של מכרסמים וחרקים, מה שחושף כ-1.4 מיליון בני אדם למחלות ואולי גם מגפות.
מדי יום מדווחים בעזה על ילד שננשך על ידי חולדה, אך צה"ל אוסר להכניס לעזה חומרי הדברה מכיוון שהם נכנסים תחת קטגוריה של חומרים דו-שימושיים שעלולים לשמש גם את התעשייה הצבאית של חמאס. לכן, נערים שמצליחים לצוד ולהרוג חולדה זוכים לתשלום של חמישה שקלים. ברצועה שבה האבטלה נושקת היום ל-70%, מדובר במסלול קריירה מסחרר.
ילדים מחפשים בפסולת במחנה הפליטים נוסייראת שבמרכז רצועת עזה, 7 במאי 2026 (צילום: Eyad Baba / AFP)
המעסיק הגדול ברצועה
מחיימר אבו-סאדה, פרשן פוליטי ומרצה למדע המדינה מעזה, מתגורר היום בקהיר. הוא מספר לזמן ישראל על כך שהיום, אחרי מלחמה שנמשכה שנתיים והרס מסיבי של הרצועה, חמאס עדיין חי וקיים ונחשב לאחד המעסיקים העיקריים בעזה.
"חמאס עדיין אחד המעסיקים הגדולים בעזה, למרות שהם משלמים רק חלק מהשכר", הוא מסביר. "גם אונר"א עדיין מעסיק כ-10,000 פלסטינים, אך גם הם מקבלים פחות כסף, אולי כ-80%, ובגלל הדולר הנמוך והשקל הגבוה הם מקבלים הרבה פחות מהרגיל.
"גם הרשות הפלסטינית עדיין מעסיקה פה ושם, אך בגלל המשבר הכלכלי ברש"פ הם משלמים כ-40%-50% מהשכר, כלומר גם מי שמשתכר – מביא הביתה כ-2,000 שקל".
"חמאס עדיין אחד המעסיקים הגדולים בעזה, למרות שהם משלמים רק חלק מהשכר. גם אונר"א עדיין מעסיק כ-10,000 פלסטינים, אך גם הם מקבלים פחות כסף"
מי שיש פרוטה בידו – כלומר מעמד הסוחרים שמביאים סחורה מישראל – משלם מיסים גבוהים לחמאס, מספר אבו-סאדה. הכסף הזה הולך להברחות הנשק, למשכורות של החמושים ולכיסם של מי שמצליח לחיות את החיים הטובים גם בעזה.
המציאות של בתי הקפה הנוצצים והסופרמרקטים המלאים בכל טוב, שמהם נהנים המקורבים לצלחת, מתקיימת לצידה של מציאות מסויטת של גבעות אפורות-חומות של אפר והריסות, חולדות המתרוצצות בין אוהלי הפליטים ותורים ארוכים ללחם ולמים.
פליטים פלסטינים אוספים מי שתייה במחנה הפליטים אל-בורייג' שבמרכז רצועת עזה, 18 במאי 2026 (צילום: Eyad Baba / AFP)
מי תוקע מקלות בגלגלי תוכנית טראמפ?
לפני שבעה חודשים, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בישר על הפסקת האש בין ישראל לחמאס בעסקה שהחזירה ארצה את כל החטופים, החיים והמתים. תוכנית 20 הנקודות של טראמפ יצאה לפועל ואומצה על ידי כל הצדדים – ישראל וחמאס, מדינות ערביות ואסלאמיות, אירופה והאו"ם.
מועצת השלום של טראמפ החלה לפעול לפני מספר חודשים, ולפני שלושה חודשים נוסדה הממשלה הטכנוקרטית הפלסטינית שהייתה אמורה להתחיל לנהל את הרצועה.
אלא שמאז נדמה ששום דבר לא זז: חמאס עדיין אוחז בנשק ומנהל את הרצועה, בעוד ששיקום הרצועה כלל אינו באופק. אז מי ממשיך לתקוע מקלות בגלגלי יוזמתו של טראמפ? מסתבר שצריך שניים לטנגו.
מועצת השלום של טראמפ החלה לפעול, ולפני שלושה חודשים נוסדה הממשלה הטכנוקרטית הפלסטינית שהייתה אמורה להתחיל לנהל את עזה. אלא שמאז נדמה ששום דבר לא זז: חמאס עדיין אוחז בנשק ומנהל את הרצועה
"שני שחקנים מונעים את ההתקדמות בעזה, ושניהם מנסים בהצלחה לא מבוטלת לעשות זאת בתחכום רב", אומר נמרוד נוביק, לשעבר יועצו המדיני של שמעון פרס ושגריר מיוחד, וכיום חבר הנהגת "מפקדים למען ביטחון ישראל".
"חמאס לא מעוניין בסבב נוסף ובאחריות לסבב זה אך הוא גם לא מוכן להתפרז מנשקו, שזה לגמרי צפוי. השאלה היא מה אנחנו יודעים על איך כופים על חמאס מהלך שהוא לא רוצה בו".
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נושא דברים בישיבת מועצת השלום במכון ארצות הברית לשלום בוושינגטון, 19 בפברואר 2026 (צילום: AP Photo/Mark Schiefelbein)
לדברי נוביק, "כאשר חמאס החזיק בחטופים, היה לו את הקלף ביד שהוא דומה לקלף של מצר הורמוז בידי האיראנים – והוא לא ויתר עליהם מתוך בחירה. מצרים, קטאר וטורקיה היו על אותו דף ברגע נדיר שבו הממשל האמריקאי דאג לזה, והציבו בפני חמאס אולטימטום, כל אחת משיקולים שלה.
"אין היום שום מהלך אמריקאי, ובפועל הצוות האמריקאי בעיקר מהדהד את עמדתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שדבק בכל מאודו בסרבנות; מלאדנוב ובלייר מודרים"
"מאז השלישייה הזאת התפרקה ואין היום שום מהלך אמריקאי, ובפועל הצוות האמריקאי בעיקר מהדהד את עמדתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שדבק בכל מאודו בסרבנות. מי שמכיר את הסיפור היטב ובקיא בפרטים – ניקולאי מלאדנוב (שליח האו"ם למזה"ת לשעבר) וטוני בלייר (רה"מ בריטניה לשעבר) – מודרים".
נוביק מוסיף כי "מלאדנוב יודע שאם הוא יוצא בצורה ברורה נגד נתניהו – יפטרו אותו. בלייר רוצה להיות בסדר עם כולם".
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ של ארצות הברית מרקו רוביו עם המסמך המודיע על הצטרפותו למועצת השלום, בבלייר האוס בוושינגטון, 11 בפברואר 2026 (צילום: אבי אוחיון / לע"מ)
פרטים טכניים שמונעים שליטה
למרות שחלפו קצת יותר משבעה חודשים, כוח הייצוב הרב-לאומי (סעיף מס' 15 בתוכניתו של טראמפ) לא קם, ולמרות שמספר מדינות הודיעו על נכונותן לשגר חיילים לרצועה – אין כרגע צפי או לפחות תוכנית ברורה להקמתו של כוח זה.
גם המשטרה הפלסטינית החדשה שהייתה אמורה לקום במימון של איחוד האמירויות ולהתחיל לפעול תחת הוועדה הטכנוקרטית הפלסטינית על מנת לסייע לה לבצע את תפקידה ולמשול בעזה – איננה.
למרות שחלפו יותר משבעה חודשים, כוח הייצוב הרב-לאומי לעזה לא קם, ואין צפי להקמתו. גם המשטרה הפלסטינית החדשה, שהייתה אמורה לפעול תחת הוועדה הטכנוקרטית ולסייע לה למשול בעזה – איננה
אבו-סאדה נזכר בפגישה בין מלאדנוב, הנציג העליון למועצת השלום לעזה, לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו שהתקיימה לפני כשבועיים.
במהלך הפגישה נדונה סוגיית השוטרים הפלסטינים שגויסו על ידי הוועדה הטכנוקרטית, אך טרם הורשו לצאת מעזה למצרים – כלומר לא קיבלו הבטחה מישראל שיוכלו לאחר מכן לחזור לעזה. "גם בשאלה הזאת ישראל שוב אמרה לא", מסכם אבו-סאדה.
ניקולאי מלאדנוב, הנציג העליון לענייני עזה מטעם מועצת השלום של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, נושא דברים בתדרוך עיתונאים בירושלים, 13 במאי 2026 (צילום: Ahmad GHARABLI / AFP)
גם חברי הוועדה הטכנוקרטית הפלסטינית, שאמורים לשלוט בעזה במקום חמאס בברכתה של מועצת השלום, טרם הורשו להיכנס לרצועה בהתאם להחלטתה של ממשלת ישראל. הם נמצאים כעת בקהיר וממתינים לאישור הישראלי שלפי שעה אינו מגיע.
מתברר שישראל כורכת כל דבר – החל מהכנסה של קרוואנים לרצועה ועד לכניסתם של חברי הועדה הטכנוקרטית – בהתפרקות של חמאס מנשקו, גם אם מדובר בצעדים שאמורים לקדם בדיוק את הסוגייה הזאת.
גם חברי הוועדה הטכנוקרטית הפלסטינית, שאמורים לשלוט בעזה במקום חמאס בברכתה של מועצת השלום, טרם הורשו להיכנס לרצועה בהתאם להחלטתה של ממשלת ישראל
כיצד קורה שהפקידים הפלסטינים הבכירים אינם מסוגלים להיכנס למקום שבו הם אמורים לשלוט, והשוטרים המיועדים שאמורים לסייע בהשלטת חוק וסדר ומיגור של שלטון חמאס לא יכולים לצאת מהרצועה כי אף אחד אינו מבטיח להם ולאמירתים שמימנו את ההכשרה שלהם שיוכלו לחזור?
"לישראל יש מדיניות שחוץ מחולים, מי שיוצא מהרצועה אינו חוזר. ופרט כזה טכני אף אחד לא יביא לשולחן של טראמפ ולא ילחש לו באוזן שבישראל תוקעים את כל התוכנית על פרטים טכניים", אומר נוביק, שעוקב מקרוב אחר מה שמתרחש ברצועה ומשוכנע שמדובר בחבלה מכוונת בתוכניתו של טראמפ.
צעיר פלסטיני מחפש בערמת פסולת בעיר עזה, 16 בפברואר 2026. (צילום: Omar AL-QATTAA / AFP)
שוב נדמה שחמאס וממשלת ישראל רוקדים את הריקוד הזה יחד – כמו הרבה פעמים בעבר. חמאס אינו רוצה להתפרק מנשקו ולאבד שליטה ברצועה, ולכן הוא מסית נגד מלאדנוב, נגד הוועדה הטכנוקרטית הפלסטינית ונגד כל מי שמשתף פעולה עם התוכנית הזאת, אך לא אומר במפורש שהוא מסרב לבצע את סעיפיה השונים.
כך, לאחרונה אמרו בכירי הארגון שהם אינם יכולים להתפרק מנשקם ולסיים את שלטונם בעזה לפני שהוועדה הטכנוקרטית נכנסה לעזה עם כוח השיטור החדש, "כי זה יגרום לתוהו ובוהו". מדובר בתירוץ שאינו מחזיק מים אל נוכח המציאות המחרידה של מקרי אונס, התעללות, חטיפות ורציחות שמתקיימים ברצועה.
שוב נדמה שחמאס וממשלת ישראל רוקדים את הריקוד הזה יחד: חמאס לא רוצה להתפרק מנשקו ולאבד שליטה ברצועה ולכן מסית נגד הוועדה הטכנוקרטית, וישראל מצידה לא מאפשרת לה להתחיל לפעול
אך כל עוד ממשלת ישראל מונעת מהפקידים הפלסטינים להיכנס לרצועה, אינה מאפשרת לכוח השיטור הפלסטיני העתידי לקום ותוקעת בכל כוחה מקלות בגלגלים בתוכניתו של טראמפ – כאשר היא מתעקשת לא רק על פירוז מנשק שמסכן את ישראל (הנשק הכבד ומערכת המנהור), אלא גם על איסוף של כלי נשק קלים – היא בעצם מנציחה את חמאס בתור השליט הבלעדי באותו חלק של הרצועה שאינו נמצא תחת שלטון צה"ל.
פעילים פלסטינים חמושים מחמאס ומהג'יהאד האסלאמי בעיר עזה, 20 במרץ 2026 (צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)
בלוף הסיוע ההומניטרי
עוד דוגמה בולטת של תקיעת מקל עבה במיוחד בגלגלים היא הסיפור של הסיוע ההומניטרי שמגיע לעזה. אמנם התוכנית של טראמפ מתייחסת באופן מפורש לסיוע הומניטרי שאמור "לזרום לרצועה ללא הפרעה" וגם למעבר רפיח שאמור להיות פתוח בשני הכיוונים, אך בפועל קורה משהו שונה לחלוטין.
"שבעה חודשים מאז שהוכרזה הפסקת האש, הדלת לעתידה של עזה עדיין נעולה. זה לא מה שהובטח לשני מיליון פלסטינים וזה לא מה שמגיע להם", אמר לאחרונה מלאדנוב, שנראה מתוסכל מהתנהלותם של שני הצדדים.
"שבעה חודשים מאז שהוכרזה הפסקת האש, הדלת לעתידה של עזה עדיין נעולה. זה לא מה שהובטח לשני מיליון פלסטינים וזה לא מה שמגיע להם", אמר לאחרונה מלאדנוב, שנראה מתוסכל מהתנהלותם של שני הצדדים
ובכן, העתיד של עזה עדיין נעול, אך דרך הפתח הצר של מעבר כרם שלום מזדחלות להן משאיות שמעבירות סיוע הומניטרי אל תוך הרצועה.
לפי מתאם פעולות הממשלה בשטחים, כ-600 משאיות נכנסות לעזה מדי יום ביומו. המספר הזה לכאורה תואם בדיוק את התנאים של הממשל האמריקאי, שהטיל על ישראל להזרים את הסיוע ההומניטרי לעזה באופן שיספק את הצרכים של שני מיליון פלסטינים המתגוררים בה כיום.
משאיות הנושאות מזון נוסעות בחאן יונס לאחר כניסתן לרצועת עזה דרך מעבר כרם שלום, 1 בפברואר 2026 (צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)
לאחרונה, בצה"ל התריעו על כך שעזה מקבלת יותר מדי סיוע הומניטרי וכי העודפים מסייעים לחמאס להשתקם. מתברר שבמספר הכולל של המשאיות שחוצות דרך כרם שלום אל תוך עזה כלולות גם משאיות העמוסות בסחורות שאין להן קשר לסיוע הומניטרי.
לעיתים קרובות, בין הסחורות הללו ישנם מוצרים חיוניים שארגונים הומניטריים אינם מורשים לייבא לרצועה – גנרטורים, עמודים של אוהלים ועוד. הרבה אנשים בשלושה מקומות במזרח התיכון – ישראל, עזה ומצרים – מרוויחים מכך לא מעט כסף.
בצה"ל התריעו לאחרונה כי עזה מקבלת יותר מדי סיוע הומניטרי והעודפים מסייעים לחמאס להשתקם. בינתיים, הרבה אנשים בשלושה מקומות במזרח התיכון – ישראל, עזה ומצרים – מרוויחים מכך לא מעט כסף
לאחר שנחשפו לאחרונה פרטים של שתי פרשות ביטחוניות חמורות, התברר שבמקרים מסוימים סחורות אסורות, כגון סיגריות, מוברחות לרצועה על ידי גורמים ישראלים, חלקם קציני צה"ל. כך שלפחות חלק מאותן 600 משאיות מעבירות לעזה לא סיוע הומניטרי חיוני עבור עזתי שנותר ללא מקור פרנסה ויכולת לכלכל את משפחתו, אלא אייפונים וכלים טכנולוגיים מתקדמים אחרים, סיגריות מוברחות ועוד.
הסחורות המוברחות מגיעות לעזה למרות תהליך הבידוק הארוך והמייגע בכרם שלום, ומסייעות לחמאס להרוויח עוד כסף, לגייס עוד פעילים שיהפכו למחבלים ולייצר עוד נשק.
מחנה אוהלים לפלסטינים עקורים בעיר עזה, 15 במאי 2026 (צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)
האם כיבוש הוא הפתרון היחיד?
עזה תקועה עמוק בבוץ, חול וביוב, וכל עוד זה המצב חמאס ימשיך למשול בה ללא עוררין, גם אם הפופולריות של הארגון הרצחני בקרב תושבי הרצועה נמצאת במגמת ירידה.
בינתיים, צה"ל ממשיך להשתלט על שטחים נוספים בעזה (על כך סיפר בגאווה ניכרת נתניהו בנאומו בישיבת "מרכז הרב" בשבוע שעבר) ולחסל את ראשי חמאס שנותרו בחיים.
עזה תקועה עמוק בבוץ, חול וביוב, וכל עוד זה המצב חמאס ימשיך למשול בה ללא עוררין. בינתיים, צה"ל ממשיך להשתלט על שטחים נוספים ולחסל את ראשי חמאס הנותרים
האחרון ברשימה הארוכה של מחוסלי חמאס הוא עז א-דין אל-חדאד, המפקד של הזרוע הצבאית של חמאס, מי שנטל חלק פעיל בטבח השבעה באוקטובר. אין שום ספק שאל-חדאד קיבל בדיוק את מה שמגיע לו בעקבות ההתעללות המזוויעה שלו, כן בישראל וכן בפלסטינים.
לפני כשבוע הוגשה תביעה פלסטינית ראשונה לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג נגד חמאס, כאשר המתלונן, עזתי שאיבד את אשתו ובני משפחתו האחרים, האשים את חמאס בכך שהוא השתמש באזרחים בתור מגן אנושי. שמו של עז א-דין אל-חדאד היה במקום הראשון ברשימה של ראשי חמאס שנגדם הוגשה התביעה.
ראש חמאס בעזה עז א־דין אל־חדאד, אז מפקד חטיבת העיר עזה של הארגון, בתיעוד שפרסם הזרוע הצבאית של חמאס, מאי 2022
האם זה מה שיעזור לצה"ל ולמדינת ישראל למחוק את חמאס ולשנות באופן דרמטי את המצב ברצועה? "אין פתרון צבאי לפירוק חמאס, אלא אם כן ישראל מוכנה לשלם את מחיר כיבוש וניהול הרצועה וניהול חייהם של שני מיליון פלסטיניים", מסביר נוביק.
"בלי חלופה לחמאס לא קיים שום ניצחון מוחלט. לרוץ על החמאסניק האחרון זו לא משימה צבאית. הרמטכ"ל די רמז על זה בהקשר הלבנוני – עשינו כל דבר אפשרי מבחינה צבאית, ועכשיו זה הזמן לעבודה המדינית. אותו דבר רלוונטי גם בעזה", הוא משוכנע.
"אין פתרון צבאי לפירוק חמאס, אלא אם כן ישראל מוכנה לשלם את מחיר כיבוש וניהול הרצועה וניהול חייהם של שני מיליון פלסטיניים", מסביר נוביק. "בלי חלופה לחמאס לא קיים שום ניצחון מוחלט"
אך למרות כל התובנות בנושא, בימים אלה צה"ל עושה את מה שמוטל עליו וממשיך להיערך לאפשרות של סבב לחימה נוסף ברצועה למרות המחסור בלוחמים והעייפות של אלה שנלחמים ללא סוף מאז השבעה באוקטובר.
ככל הנראה, הדרג המדיני פחות עסוק בסוגיה כבדת המשקל הזאת וגם בהשלכות של הצעד הזה על הזירות האחרות – מהגדה המערבית ועד תימן. השיקול היחיד הוא האם מבצע צבאי נוסף בעזה יוסיף או יגרע קולות בבחירות הקרובות.
פלסטינים עקורים הולכים ברחוב בין בניינים שנהרסו בג'באליה שבצפון רצועת עזה, 6 במאי 2026 (צילום: Omar AL-QATTAA / AFP)
ויש עוד שיקול שישראל חייבת להתחשב בו: הנשיא טראמפ, שכרגע עסוק כל-כולו בנושא האיראני, וככל הנראה לא ירצה להקריב לשווא את ההישג המדיני המשמעותי אליו הגיע מאז תחילת הקדנציה שלו.
לפי שעה, ריקוד המוות סביב רצועת עזה נמשך. בתווך, בין שני קצוות שבהם התחפרו להם פוליטיקאים ערלי לב ותאבי שלטון ומחבלים ערלי לב ותאבי שלטון, נמצאים שני מיליון אזרחים עזתים שכבר עכשיו אינם מוצאים מזור מהחום היוקד והלחות הבלתי נסבלת.
לפי שעה, ריקוד המוות סביב רצועת עזה נמשך. בינתיים, בין שני קצוות שבהם התחפרו להם פוליטיקאים ערלי לב ותאבי שלטון ומחבלים ערלי לב ותאבי שלטון, נמצאים שני מיליון אזרחים עזתים שסובלים בתנאים איומים
הסירחון שעולה מתעלות ביוב ארעיות ילך ויתחזק, וכך גם הסבל האנושי. מחיימר אבו-סאדה מדבר על ייאוש מוחלט – מחמאס, מפת"ח ומישראל.
מי שעדיין חושב שהשינוי הגדול, המרי נגד חמאס, יבוא מתוך האוהלים הקרועים והמיוזעים הללו – שיתבונן במה שקורה באיראן ויחשוב שוב. הסטטוס קוו הנוכחי אינו מקרב את ישראל להכרעה, אלא רק מרחיק אותה ממנה.
אוהלי עקורים במחנה אל-בורייג' שבמרכז עזה, 1 במאי 2026 (צילום: Eyad Baba / AFP)
תקציר הפרקים הקודמים: בסוף 2025 סער עולם התרבות בעקבות החלטת שר התרבות מיקי זוהר לעצור את המימון לטקס פרסי אופיר ולקדם תחתיו טקס חלופי, "ציוני".
כאשר יוצרים שנבחרו להשתתף בטקס הודיעו שלא יגיעו, השר העלה את גובה האיום: ביטול חוק הקולנוע, עצירת תקציבי הקרנות, ופגיעה בתקציבים שכבר הובטחו.
אלון לוי הוא יוצר ובמאי תיעודי, מנהל קריאטיב, ולעתים במאי אנימציה. הוא בוגר בית הספר "סם שפיגל" בירושלים ובעל תואר שני בVisual Media Anthropology מ-Freie Universität Berlin. הוא יליד טבריה, נשוי, אב לשניים, ומאמין בכוחה של יצירה תיעודית לשנות את העולם (או לפחות את מי שיצר אותה).
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
בשעה שהעולם מתמודד עם מלחמות אזוריות, זעזועי אנרגיה ומשבר כלכלי מתמשך, נפגשו בשבוע שעבר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ונשיא סין שי ג'ינפינג בבייג'ינג לפסגה, שנועדה בעיקר למנוע הידרדרות נוספת ביחסים בין שתי המעצמות.
אף אחד מהצדדים לא ציפה להסכם היסטורי או לפיוס דרמטי. להפך: עצם קיומה של הפסגה נתפס כהישג, משום שהמטרה המרכזית הייתה לייצב את היריבות האסטרטגית ולהקטין את הסיכון להסלמה גלובלית.
ד"ר אפרים כהנא, לשעבר ראש המחלקה למדע המדינה והתוכנית לביטחון לאומי במכללה האקדמית גליל מערבי וגם מרצה לשעבר במכללה לביטחון לאומי. תחומי המחקר האקדמי שלו הם מודיעין וביטחון לאומי ותפוצת ובקרת נשק בלתי קונוונציונלי.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
לכל
תגובהופוסט
עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
בונוס:
הצטרפות לקבוצה הסגורה של זמן ישראל בפייסבוק המספקת הצצה מאחורי הקלעים של המערכת (למתחברים באמצעות פייסבוק בלבד)
עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.
ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.
תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.
![ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ של ארצות הברית מרקו רוביו עם המסמך המודיע על הצטרפותו למועצת השלום, בבלייר האוס בוושינגטון, 11 בפברואר 2026 (צילום: אבי אוחיון / לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/02/Image-from-iOS-29.jpg "ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ של ארצות הברית מרקו רוביו עם המסמך המודיע על הצטרפותו למועצת השלום, בבלייר האוס בוושינגטון, 11 בפברואר 2026 (צילום: אבי אוחיון / לע"מ)")
![ניקולאי מלדנוב, הנציג העליון לענייני עזה מטעם מועצת השלום של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, נושא דברים בתדרוך עיתונאים בירושלים, 13 במאי 2026 (צילום: Ahmad GHARABLI / AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/05/AFP__20260513__B2QR2MQ__v1__HighRes__IsraelPalestinianConflictGaza.jpg "ניקולאי מלדנוב, הנציג העליון לענייני עזה מטעם מועצת השלום של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, נושא דברים בתדרוך עיתונאים בירושלים, 13 במאי 2026 (צילום: Ahmad GHARABLI / AFP)")
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו