א. הלוגיקה שאתה מפעיל שגויה. בחברה דמוקרטית עבור האדם הפרטי- הכל מותר, פרט למה שאסור לפי חוק. עבור הרשות הציבורית- הכל אסור, פרט למה שמותר. זה עיקרון יסוד במשפט מנהלי. נקודת המוצא היא שכאשר רשות ציבורית (נניח שר ביטחון) מקבל החלטה (נניח שולל כניסה ממשפחות פלשתינאיות) הוא צריך לעשות את זה בהתאם לסמכות שלו בחוק. הפרשנות המקובלת לחוק אומרת שהסמכות הזו נועדה לצרכים ביטחוניים (נניח – המשפחות עלולות לבצע פיגוע) ולא לשיקולים פוליטיים (הטקס לא פופולרי בקרב הבוחרים של מפלגת השר). כלומר שר הביטחון לא "מנע" ולא ביצע דבר "נגטיבי", אלא דווקא ביצע משהו שהוא מעבר לסמכות שלו (פוזיטיבי. "אולטרא-וירס", חריגה מסמכות). כשבית המשפט מוציא צו ומקבל עתירה כנגד שר הביטחון, הוא בסך הכל מפרש את החוק, ואין בכך עשייה פוזיטיבית. צריך לזכור גם שלכנסת עומדת תמיד הזכות לשנות את החוק- והיא יכולה להחליט ששר הביטחון יוכל למנוע כניסה של אנשים מסיבות פוליטיות.אם היה כזה חוק, ובית המשפט בכל זאת היה מונע- אז היה בסיס לטיעון שלך. במציאות- הפוליטיקאים לא מחוקקים חוק כזה כי הם מבינים שככה לא מתנהלת דמוקרטיה- והם מעדיפים להאשים את בית המשפט במקום לומר אמת ולהתמודד עם הבוחרים שלהם. בית המשפט הוא תמיד בעמדת המגיב, המפרש. בית המשפט הוא לא זרוע ביצועית ולא יוזם דבר.
ב. אנחנו לא אחים. אנחנו אזרחים באותה מדינה. "נוף המולדת" הוא שישראל התנהלה כדמוקרטיה לאורך כל 75 שנותיה, וכי התנועה הציונית היא תנועה ששאפה להקים מדינת לאום יהודית שתהיה דמוקרטיה עם הפרדת דת ומדינה עוד מראשית ימיה בשלהי המאה ה-19, באופן דומה לכל התנועות הלאומיות האירופיות שצמחו במקביל אליה. הרצל וראשי הציונות האחרים שוללים באופן מפורש אופציות של תיאוקרטיה ודיקטטורה. אינני יודע באיזו מולדת בדיוק צמחו תומכי ההפיכה – כנראה שלא במדינת ישראל ולא לפי ערכי הציונות. מדובר באנשים אנטי-דמוקרטים ואנטי-ציוניים שצריכים לעבור מרתון של שיעורי אזרחות או להיות מסולקים מהמדינה. ההנהגה של ההפיכה צריכה להיענש באופן החמור ביותר, כדי להבטיח שהדבר הזה יחקק לדורות ולא יחזור על עצמו.
ג. לא מפתיע שאתה מזכיר את ד"ר פסיג. הוא מדבר על "ברית יעוד" ובמובלע מהדהד רעיונות פשיסטיים בהם המדינה לא נועדה לשרת את אזרחיה אלא לשרת "ייעוד". מה הוא אותו ייעוד? הכותרות יכול להשתנות ("גאולת הארץ", "חיזוק הזהות היהודית") אבל בהתאם ל"אחים" מהמגזר הדתי לאומי -הכוונה היא בעיקר שהציבור החילוני יעביר ללא הפסקה משאבים חומריים לטובת ציבור הדתי-לאומי, ויהיה עבדו הנרצע, כאשר המדינה מיועדת לשמש המכשיר באמצעותו מתאפשר הגזל הזה (מימון התיישבות דתית, צה"ל כחברת אבטחה של בוננזת נדל"ן בשטחים, גרעינים תורניים, פרבילגיות בגיוס, 30% יותר מימון בחינוך, הטבות מס בכסות של פריפריה וכו'). ה"אחים" מהציבור החרדי ומציבור חברי מרכז הליכוד מדברים על "ייעוד" בעל אופי דומה (גזל משאר הקבוצות).