אדם צריך לדעת לזהות את הנקודה שבה זה נגמר, שמותו כבר נקבע ויש לו הזדמנות חד-פעמית לעצב את הנרטיב של מורשתו. הוא יכול לבחור למות כגיבור שקפץ על הרימון והציל אחרים, והוא יכול למות לבדו ולהיזכר כמי שהפקיר את אחיו ופקודיו לכוחות האויב.

אפשר היה להניח ששני רמטכ"לים לשעבר לא יזדקקו לסמלת בדימוס שכמותי שתסביר להם את השיעור הבסיסי הזה, אבל מאחר שהם שבויים בתודעה כוזבת מזה כמה חודשים, כפטריוטית אמיתית אני לוקחת על עצמי את המשימה של לומר להם בקול רם את המובן מאליו: בני וגבי – הקרב נגמר!

אפשר היה להניח ששני רמטכ"לים לשעבר לא יזדקקו לסמלת בדימוס שכמותי שתסביר להם את השיעור הבסיסי הזה, אבל הם שבויים בתודעה כוזבת, אז אומר להם בקול את המובן מאליו: בני וגבי – הקרב נגמר!

יכול להיות שהיו לכם כוונות טובות, יכול להיות שנסחטתם, יכול להיות שהתעייפתם מסבבי בחירות – יהיה אשר יהיה, אני מאמינה שהאמנתם שאתם עושים את המעשה הנכון. אבל טעיתם. אמרנו לכם את זה מן הרגע הראשון ואתם ממשיכים לנסות ולהתעקש.

באופן אישי אני מאמינה שאתם סבורים שאם תבלעו מספיק צפרדעים או שתתנו לו את משכן הנשיא הוא יזוז וייתן לכם את ההגה. אבל צר לי לבשר לכם – זה לא יקרה.

"שידבר אחר כך, לא עכשיו" ביבי לראש הסגל שלו על גנץ, שיושב 2 מטר ממנו.
איזו השפלה גנץ. איך לא קמת ועזבת??? איך אתה לא קם ויוצא מהסיוט הזה? pic.twitter.com/4ZYRUOgkEd

— listein (@Lihistein) June 28, 2020

וזה אפילו לא בגללו, זה בגללכם. תבינו, כל דגלון לבן שאתם מניפים מחזק אותו ומחליש אתכם ונגמר לכם האשראי. אפילו איי התמיכה האחרונים שעוד צייצו בעייפות "אבל זה עדיף מבחירות רביעיות" עם אפס לייקים, נאלמו ונדמו.

עד כדי כך זה נגמר שאין לכם תמיכה ציבורית לקחת את ההגה גם אם תגיעו לקו הרוטציה, כי מי רוצה מושחת חליפי, חלש ושקרן בתור ראש ממשלה?

"הפחדנים מתים פעמים רבות לפני מותם; האמיצים אינם טועמים את טעם המוות אלא פעם אחת"

כתב שייקספיר במחזה יוליוס קיסר, ויש לכם הזדמנות לבחור אם להיות פחדנים או אמיצים:

דרך הפחדנים היא להמשיך לצעוד שפופים וכנועים לעבר מותכם הפוליטי הבלתי נמנע. להמשיך להניף דגלים לבנים ולשחוק את מעמדכם הציבורי ושמכם הטוב עד דק. או-אז בעוד כמה חודשים, ואולי אף פחות, הממשלה הממארת תתפוצץ בפרצופכם ונלך לבחירות, ואיך לנסח זאת בעדינות: לא הייתי רוצה להיות בנעליו של מנהל הקמפיין שלכם. אפילו פינקלשטיין לא היה מצליח לעשות החייאה לגופה כל כך רקובה. מה תגידו לציבור? "לא נשב תחת נתניהו והפעם זו לא אמת לשעתה?"

וזה אפילו לא בגללו, זה בגללכם. כל דגלון לבן שהנפתם חיזק אותו והחליש אתכם ונגמר לכם האשראי. אפילו איי התמיכה האחרונים שעוד צייצו בעייפות "עדיף מבחירות רביעיות" עם אפס לייקים, נאלמו ונדמו

דרך האמיצים היא לקפוץ על הרימון – להבין שזה נגמר, להכיר בתבוסתכם, לקחת אחריות על הטעויות ולארגן לעצמכם מוות הרואי למען מטרה גדולה. לבחור להיות אמיצים ולהציל את הדמוקרטיה ואת כולנו. איך? פשוט מאוד: פזרו את הכנסת וחוקקו את "חוק הנאשם". חוקקו חוק שימנע מכל נאשם בפלילים, ובכלל זה נתניהו, להיות מועמד לראשות הממשלה החל מהכנסת הבאה.

אפשר למצוא לכך רוב. יש יותר מ-60 ח"כים שיודעים שהוא גמור ושהגופה הפוליטית שלו חוסמת את דרכם. זה אפשרי וזה בידיים שלכם.

בני וגבי, תזכרו שעל הכתפיים השמוטות והעייפות שלכם התנוססו פעם דרגות בוהקות של רב-אלוף. הסיכוי היחיד שלכם להיזכר ככאלה הוא לעשות את המעשה הנכון – להזדקף, ליישר כתפיים ולקפוץ על הרימון. ואולי, רק אולי, תזכו למחילה ולסיכוי נוסף.

לימור מויאל היא סופרת, דוקטורנטית לפרשנות ותרבות ואקטיביסטית שמאל. היא הקימה את תנועת "הדמוקרטים" שעוסקת בעיתונות אלטרנטיבית תוך קידום עקרונות סוציו-ליברליים. מויאל נשואה ואם לארבעה.

בשנה האחרונה נחשף כי המלחמה הרב-זירתית מתנהלת לא רק באיראן, לבנון ובעזה, אלא גם בסמארטפונים של אזרחים ישראלים שהתפתו לשרת את המודיעין האיראני. אולם מאחורי המחדל המודיעיני מסתתר שבר עמוק בהרבה, א.נשים שגדלו לתוך ואקום ערכי, שבו המדינה נתפסת כספקית שירותים והנאמנות לבית הפכה למטבע עובר לסוחר. נשאלת השאלה, האם מערכת החינוך יכולה לבנות מחדש את "כיפת הברזל התודעתית"?

לאורך ההיסטוריה האנושית, ריגול ובגידה נחשבו לפשעים החמורים ביותר שחברות יכולות להעלות על הדעת, במיוחד בעתות מלחמה. המונח "קוויזלינג" (על שם וידקון קוויזלינג הנורווגי ששיתף פעולה עם הנאצים) או סיפורו של בנדיקט ארנולד – גנרל אמריקאי שערק לצד הבריטי במלחמת העצמאות האמריקאית, הפכו לשמות נרדפים לאובדן המצפן המוסרי והלאומי.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.

מהחילוץ האמריקאי באיראן ועד הונגריה של ויקטור אורבן, הלקח ברור: בעידן של חרדה, מלחמה ושחיקת אמון, הציבור לא בוחר רק מי צודק יותר. הוא בוחר מי מספר סיפור חזק יותר.

חילוץ הנווט האמריקאי מאדמת איראן היה, לכאורה, אירוע צבאי נקודתי. מבצע מורכב, הצלחה מבצעית, רגע של הקלה לאומית. אבל כמעט מייד היה ברור שזה איננו רק סיפור על חילוץ. זה היה סיפור על האופן שבו שלטון מספר הצלחה.

ד"ר בלה ברדה ברקת היא מומחית לנדל"ן ופרשנית כלכלית וגאופוליטית ומחברת הספר "הנדסת העושר, התפתחות הנדל"ן מצורך אנושי למוצר פיננסי".

מאז ה-7 באוקטובר נדמה היה שאחת השאלות המרכזיות תהיה כיצד טראומה לאומית בסדר גודל כזה תשפיע על נכונות צעירים וצעירות להתגייס לקרבי.

ההיגיון הפשוט אומר: חשיפה לאובדן, לחטיפות, לסיפורי פציעה קשים אמורה להרתיע. אלא שהמציאות מורכבת יותר. נתונים רשמיים של צה"ל מצביעים על עלייה במוטיבציה לשירות קרבי בשנה שלאחר פרוץ המלחמה, גם אם במקביל נרשמים חששות ולחצים בקרב מועמדים לשירות ומשפחותיהם.

מורן שגב הוא מנכ"ל וראש מכינה "אחד משלנו" - מכינה קדם צבאית למנהיגות חברתית המפעילה שלוחת בנות ושלוחת בנים.