"הבנתי שאני והמדינה החדשה הולכים לכתוב הרבה הומורסקות ביחד"

kishon

מזל טוב אבאל'ה, ליום הולדתך ה- 95. זה מה שהייתי אמור לומר ביום שישי לאבי, וגם לתת לו חיבוק ונשיקה, ואגב כך לנשום לתוכי את ריחו האהוב והמוכר, עם ניחוח הבושם האופייני, שעד היום, כשאני משתמש בו, משרה עלי אוירה של ביטחון וחוזק.

אפרים קישון ובנו רפי קישון, באדיבות המשפחה
אפרים קישון ובנו רפי קישון, באדיבות המשפחה

אבי, אפרים קישון, נולד בכלל בשם פֶרֶנץ הופמן, בבודפסט הונגריה ב- 23 לאוגוסט 1924 – ילד הונגרי עם ניחוח יהודי קל ביותר. הוא לא ידע מילה עברית ומעולם לא היה בבית כנסת. להפך -הוא חש עצמו כפטריוט הונגרי לכל דבר, שהיה שר בהתלהבות, בבית הספר, את השירים על הצבא ההונגרי הבלתי מנוצח, אשר נקרא ככה – כפי שהסביר לי אבי – בגלל שלא ניצח מעודו אף מלחמה.

בגיל 13 הוא נעתר לבקשת הסבא והסבתא לעלות לתורה בבית הכנסת, ולהקריא כמה דברים מן הכתוב, באותיות הונגריות, בטקס שהוא בכלל לא הכיר: בר-מצווה.

הוא מילמל שם פסוקים שלא הבין כלל את משמעותם, אבל משפט אחד נחרט בתת-המודע שלו: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים" – המשפט הזה יציל אותו בהמשך חייו.

השואה הייתה בלי ספק האירוע המכונן של חייו – רעידת אדמה נוראית, אגרוף פלדה שהוטח בפרצופו, ואמר לו אתה לא הונגרי אתה יהודי עלוב. בגיל 20 הוא נשלח למחנה עבודה בסלובקיה – את פניהם קידם מפקד המחנה בברכה הלבבית: "חזירונים יהודים מטונפים, הגעתם הנה כדי לעבוד עד צאת נשמתכם – אתם תצאו מהמחנה רק בארונות מתים".

את פניהם קידם מפקד המחנה בברכה הלבבית: "חזירונים יהודים מטונפים, הגעתם הנה כדי לעבוד עד צאת נשמתכם – אתם תצאו מהמחנה רק בארונות מתים"

אבל אבי לא הסכים אף פעם להיכנע לגורל ולכן תכנן וביצע בריחה מתוחכמת מהמחנה ביחד עם עוד אסיר. הוא חזר לבודפסט ושרד שם בקושי רב את אקט הסיום של מלחמת העולם השנייה.

עם סיום המלחמה הוא התחתן עם אימי, שהיתה פליטה יהודיה אוסטרית, יפת תואר ולבבית, וביחד הם ניסו לשכוח את זוועות השואה ולנסות ולהתבסס בהונגריה הקומוניסטית. שם אבי החל את הקריירה שלו כהומוריסטן בעיתון הסאטירי הנודע: לודאש מאטי.

את שמו הוא שינה מהופמן לשם הונגרי שורשי – הונט. אבל עד מהרה חבריו החלו לכנות אותו הונט הקטן – דהיינו קיש-הונט, בהונגרית. הוא לקח את הכינוי הזה כשם רישמי – מה שהתחיל את המסע לעבר היעד הסופי – קישון.

אחרי 4 שנות קומוניזם – אבי ואימי הבינו שזה מודל לא כל כך מוצלח. שהקומוניזם הוא תאוריה מאוד יפה – אבל הבעייה שלה היא – שניתן להגשים אותה. אחרי שעבר כבר 2 ניסויים אכזריים בבני אדם: נאציזם וקומוניזם, חמוש בניסיון חיים יוצא דופן זה, הוא החליט לברוח לארץ ישראל. אימי ואבי ברחו לוינה ובקשו מסוכנות הבריחה היהודית להביא אותם ארצה.

את שמו הוא שינה מהופמן לשם הונגרי שורשי – הונט. אבל עד מהרה חבריו החלו לכנות אותו הונט הקטן – דהיינו קיש-הונט, בהונגרית

הסוכנים בקשו מהם להוכיח את יהדותם – המסמכים שבידם לא הספיקו כי "ניתן לזייף אותם". באבי חשדו במיוחד כי היה לו מראה לא-יהודי מובהק – בלונדיני, עם עיניים כחולות ואף קטן, לכן חקרו אותם בנפרד ובקשו מהם לומר מילה או משפט אחד בעברית. אבל אבי לא ידע אפילו מילה אחת. 

אם מישהו היה אומר לו ברגע זה שהוא יהיה בעתיד הסופר העיברי הנפוץ ביותר בעולם (אחרי התנ"ך) הוא היה חושב שהאיש משוגע (דרך אגב הוא אוחז בתואר הזה עד היום, ארבע עשרה וחצי שנים אחרי מותו).

כדי להוכיח את יהדותו הוא נאלץ להוריד את מכנסיו כדי להראות הוכחות חתוכות..אהה..חותכות. אבל גם זה לא הספיק כי החוקרים טענו – ש"גם את זה אפשר לזייף".

ברגע דרמטי זה, צף ועלה ממעמקי זכרונו, המשפט מהבר-מצווה: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט…", וכך הכירו ביהדותו ושלחו אותו לישראל על סיפון האוניה גלילה – במאי 1949.

כבר בנמל חיפה הוא למד המון על מדינת ישראל הצעירה והמתפתחת, כשהספינה המתינה במשך שעות רבות, מתנדנדת בנמל, ומחכה לשלטונות שיפתחו עבורם את שערי הארץ. אבל הפקיד הג'ינג'י שצריך היה לקלוט את העולים, נעלם.

לבסוף הגיע אחד, שאבי תאר אותו כך: הגיע פקיד קשיש לעייפה, שכולו חאקי, יידיש וותק, התיישב על ארגז תפוזים ורשם את השמות שלנו – אני אמרתי לו את האמת: פֶרֶנץ קישהונט, אבל הוא החליט שעדיף: אפרים קישון – כי ככה זה פה בישראל.

אבי עמד שם המום ואמר: ברגע זה הבנתי שאני והמדינה החדשה הזאת – הולכים כנראה לכתוב הרבה מאוד הומורוסקות ביחד. ואחרי התחלה כזאת קשה להפסיק. את כל החוויות הראשוניות בארץ אבי אצר בתוכו בדייקנות מופלאה, והשתמש בהם בהמשך ביצירותיו. דבר שגרם לו, די מהר, לקרוא למדינת ישראל "פרטאצ'יה" – מדינת הבלאגן האין סופי.

מהנמל אבי ואימי נשלחו למעברת שער עלייה שם קיבלו צריף קטן ביחד עם משפחה ממרוקו ותשעת ילדיהם העירניים. במעברה אבי למד להכיר את בני עדות המזרח – הוא שם לב מיד, שאמנם יש להם את המסורת, המנהגים, המוזיקה והמאכלים שלהם – אבל הם יהודים ציונים נפלאים האוהבים את המדינה בכל נפשם ומאודם. הוא לא הבין למה הממסד הוותיק מתעמר בהם וקולט אותם בגסות וזלזול.

מהמעברה עבר לקיבוץ כפר החורש, שהיה קיבוץ של יוצאי הונגריה – הוא ניסה כבר בימים הראשונים ללמוד לדבר בעיברית – בדיוק כמו המקומיים: הדר אוהל (חדר אוכל), הוההות הותהות (הוכחות חותכות) וכדומה. הוא לא ידע שהכל נאמר במבטא הונגרי כבד – וכך דבק בו המבטא הזה עד סוף ימיו.

בקיבוץ הוא עשה צעד נועז וקיצוני – הוא התחיל ללמוד עברית. בתור התחלה צנועה הוא החליט ללמוד את כל המילון בעל-פה מא' ועד ת' – וכך הוא אכן עשה. הוא התנדב להיות מנקה בתי-השימוש הקבוע של הקיבוץ, כדי שיהיה לו זמן פנוי לשינון השפה העיברית.

מצער אותי מאוד שעד היום, בקיבוץ כפר החורש לא תלוי אפילו שלט זיכרון קטן, האומר: "את האסלה הזאת ניקה אפרים קישון במו ידיו…"

מצער אותי מאוד שעד היום, בקיבוץ כפר החורש לא תלוי אפילו שלט זיכרון קטן, האומר: "את האסלה הזאת ניקה אפרים קישון במו ידיו…"

הוא עוזב את הקיבוץ ומגיע לתל-אביב – ופה הכישרון היצירתי שלו פשוט מתפוצץ. המהירות והשלמות שבה הוא למד עיברית הן בעצם שיא עולמי.

בכל תולדות האנושות לא דווח על אדם שלמד בגיל כה מבוגר שפה זרה לגמרי, ותוך שנתיים וחצי כבר כותב בה הומורסקות בהצלחה אדירה, תוך שלוש וחצי שנים מעלה על בימת התאטרון הלאומי "הבימה" את המחזה שלו "שמו הולך לפניו", שקוצר הצלחה ותהילה חסרת תקדים, ועוד קצת בהמשך מתחיל לכתוב בעיתון מעריב את הטור האייקוני שלו "חד-גדיא", הנמשך 30 שנה והופך לטור הנקרא ביותר בעיתונות העיברית.

בהמשך הוא עשה עוד כמה דברים קטנים, כמו למשל סרטו הראשון סאלח שבתי שאותו עשה בגיל 39, ללא שום ניסיון קולנועי קודם, ובכל זאת הפך להיות לסרט הישראלי הראשון המועמד לאוסקר, והיחיד שזכה ל 2 פרסי גלובוס הזהב ועוד פרסים רבים.

אבל בעיקר הפך לאייקון – סרט הומוריסטי ביקורתי חברתי נוקב, שגרם לאנשים רבים לעלות אליו לרגל, משפחות שלמות שראו אותו כמה פעמים – כי הוא היטיב לזעוק מלבם את הטענה ההגיונית הפשוטה והברורה כנגד הממסד: "למה אני צריך לשכוח את המסורת והמנהגים שלי – הם טובים בדיוק כמו שלכם".

גם סרטיו הבאים: ארבינקא, תעלת בלאומילך והשוטר אזולאי היו להצלחה גדולה עתירת פרסים בינ"ל חשובים. הוא גם היה מחזאי ובימאי תאטרון בולט בישראל עם 14 המחזות שכתב, ביניהם גם: הכתובה, הו הו יוליה, סאלח שבתי, שהפכו גם הם להצלחה עולמית.

ספר ההומורסקות שלו: ספר משפחתי – הוא עד היום הספר העברי הנפוץ ביותר בעולם (אחרי התנ"ך).

את פרס ישראל הוא קיבל בגיל 78 – שנתיים לפני מותו. הוא רצה פרס לספרות – אבל קיבל פרס על מפעל חיים.

אני בטוח שהוא מצטער מאוד שהוא לא חיי עדיין איתנו – כי מדינת ישראל היא גן עדן לסטיריקנים והומוריסטנים.

ד"ר רפי קישון הוא בעל כמה תארים: ווטרינר, מרצה ואיש תקשורת ומדיה. אבל התואר הראשון שלו הוא: הבן הבכור של אפרים קישון - גדול ההומוריסטים ואנשי הקולנוע בישראל. לד"ר רפי קישון יש הופעה הומוריסטית ייחודית, מצחיקה ומצליחה, בשם: ״אפרים קישון - ההומור, הבידור והסרטים״ בתאטרון הקאמרי בתל אביב, וברחבי הארץ, כולל חוגי-בית ואירועי תרבות רבים. רפי מרצה גם על ההומור היהודי , על אהבה מהסרטים , על ההומור שמאחורי הפוליטיקה , וגם על חיות וחיוכים , עולם החיות המופלא, האבולוצייה של האדם הקוף ועוד. לרפי דף פייסבוק פעיל שבו הוא מפרסם יום יום את הגיגיו בכל התחומים. אם אתם רוצים להזמין את המופע שלו - התקשרו או כתבו לו ישירות : 054-7475599, rafi@kishon.com

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,158 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 19 בספטמבר 2019
מה שחשוב ומעניין עכשיו

שידור חי מול השירותים של התחנה המרכזית, הסתה נוספת נגד הציבור הערבי, הפרת חוקי הבחירות והתקנות של פייסבוק, ושורת בכירים שלא מתביישים להדהד את המסרים הגזעניים שלו ● כך נראו הרגעים הדרמטיים של מערכת הבחירות בעמוד הפייסבוק של נתניהו

עוד 864 מילים

חתול ושמו אביגדור

אם נחשוב על זה, אביגדור ליברמן הוא חתול. הוא שורט, לא ברור מה המטרות ארוכות הטווח שלו, והוא נהנה לשחק בציד שלו. ההתנהגות שלו היא נטו המקבילה להליכה על המקלדת שלכם תוך הפניית אתם-יודעים-איזה-חור היישר לפרצופכם.

ויש לו קטע כזה לבקש לצאת מהקואליציה רגע אחרי שהוא ביקש שיכניסו אותו. קלאסי חתול. ולחתול הזה יש כרגע את המפתחות להתפתחויות הפוליטיות בשבועות הקרובים. הם קשורים לו לקולר במקום הפעמון.

ההתנהגות שלו היא נטו המקבילה להליכה על המקלדת שלכם תוך הפניית אתם-יודעים-איזה-חור היישר לפרצופכם. ויש לו קטע כזה לבקש לצאת מהקואליציה רגע אחרי שהוא ביקש שיכניסו אותו. קלאסי חתול

וחתולים הם יצורים לא צפויים. נכון, ליברמן הבטיח שלא ייתן ידו לממשלה צרה, אבל האם צריך להזכיר לכם את רקורד קיום ההבטחות של ליברמן? הסלוגן "מילה זו מילה", שמשמש את ישראל ביתנו מדי מערכת בחירות, בכלל נכתב בלשון סגי נהור. חוץ מזה, ראיתם פעם חתול מקיים הבטחות? אז יכול להיות שלהבטחה הזו ליברמן ייצמד, אבל זה יהיה מהלך מפתיע לא פחות מתקיעת סכין בגב בוחריו.

אז מצד אחד, ליברמן הוא חתול שנהנה לעצבן את מי שאמור להיות הבעלים שלו. נתניהו האמין שליברמן בכיס שלו, אבל הוא מצדו פשוט דחף לרצפה כל ספל שהיה קרוב מדי לשפת השולחן, עשה צרכים מחוץ לארגז החול, ואז עוד הלך לראות אם אצל השכנים יש משהו טעים.

יכול להיות שאם נתניהו יציע מספיק חטיפים מעוררי תיאבון, החתול הזה יחזור, ובתנאי שנתניהו ימשיך לספק את החטיפים. באופן כזה, נתניהו אמנם יישאר לגור בבית ברחוב בלפור, אבל החתול יהיה בעל הבית האמיתי. כמו שבעצם זה עובד בכל מערכת יחסים בין אדם לחתול.

ליברמן הוא חתול שנהנה לעצבן את הבעלים שלו. נתניהו האמין שליברמן בכיס שלו, אבל הוא פשוט דחף לרצפה כל ספל שהיה קרוב מדי לשפת השולחן, עשה צרכים מחוץ לארגז החול, ואז עוד הלך לראות אם אצל השכנים יש משהו טעים

ליברמן הוא גם חתול די אגרסיבי. הוא שרט את הערבים, את החרדים, את השמאלנים, את הציונות הדתית. כלומר, נכון, הוא הקפיד על שריטות די שטחיות, ומול חמאס הוא ידע בעיקר לרשוף.

ועדיין, מהרגלים קשה להיפטר. הוא עלול באותה מידה לשרוט גם את היד שמאכילה אותו. אם אי פעם ליטפתם חתול שנמצא במצב רוח למשחק, אתם יודעים שהם עושים את זה באופן הכי מילולי של הביטוי. או במילים אחרות, לא בטוח שהמצביעים שלו נמצאים בצד הבטוח.

מצד שני, כמו חתול, ליברמן לפעמים משתעמם בקלות ומחפש במה לשחק כדי להתבדר. ואלוהים, כמה בידור עוד מצפה לנו מהניסיונות של נתניהו וגנץ להרכיב ממשלות. הרי בליכוד לא מוכנים להיכנס לממשלה אם היא לא תכלול את נתניהו, ובכחול-לבן לא מוכנים לשבת עם נתניהו כל עוד עומדים מולו כתבי אישום. ואם רק החתול המזד**ן הזה יטרח ללכת לאחד מהם ולהביא לו את המפתחות, יהיה אפשר לפתור את העניין הזה. ליברמן עשוי מאוד להשתעשע מהרעיון שהוא יצטרך לגרום לשתי המפלגות האלו להתפשר על משהו כדי לפתור את המבוי הסתום.

מצד שני, כמו חתול, ליברמן לפעמים משתעמם בקלות ומחפש במה לשחק כדי להתבדר. ואלוהים, כמה בידור עוד מצפה לנו מהניסיונות של נתניהו וגנץ להרכיב ממשלות

מצד שלישי, אם ראיתם מספיק סרטונים של חתולים (ואם לא, אנא הפסיקו לקרוא כעת, ופשוט לכו לצפות בסרטוני חתולים. זה נהדר לנפש), אתם יודעים שחתולים יכולים להתאים את עצמם לכל כלי, בין אם מדובר בקופסת נעליים, קערה או אגרטל.

אז אולי באותה המידה, ליברמן יוכל להתאים את עצמו לאיזושהי ממשלה צרה שמקבלת תמיכה מבחוץ מהרשימה המשותפת. יכול להיות שלאיימן עודה יש אלרגיה לחתולים, אבל אם החתול יהיה בסדר עם זה, בטוח יהיה אפשר למצוא פתרון. ועם ליברמן? לכו תדעו. הוא פתאום גילה שהוא לא אוהב חרדים, למרות שכשזה התאים לו הוא ישב להם בכיף על הברכיים וגרגר.

מצד רביעי, ישנו גם האיום בעוד בחירות. נכון שככל הנראה הפעם ישראל ביתנו והרשימה המשותפת לא ישתפו פעולה עם ניסיון של נתניהו לפזר את הכנסת לפני שמוצו כל האפשרויות – אבל באיזשהו שלב ימוצו כל האפשרויות. ואז יהיה חובה ללכת לבחירות. ואז נצטרך לראות אם ליברמן הוא חתול שבורח כל עוד נפשו בו ברגע שהוא שומע כלב נובח, או שהוא פשוט נשאר במקומו, פוקח עין עצלה לעבר הכלב, וחוזר לנמנם. ליברמן כבר לקח לא מעט הימורים פוליטיים במהלך הקריירה המקצועית שלו, ובהחלט ייתכן שהוא יהיה מוכן לקחת עוד אחד. ואז, נלך לעוד סבב בחירות. כי בסך הכל יותר משנה בממשלת מעבר לא תהרוג אף אחד (אלא אם כן היא תחליט ללכת למלחמה ט.ל.ח). מצד שני, יכול להיות שבשלב הזה הוא ילך לאחד האנשים שמציעים לו חטיפים.

ויכול להיות שכולנו נופתע על-ידי הלמינג שהוא מפלגת העבודה (אני יודע שלמינגים לא באמת מתאבדים, אבל תזרמו), שילך לבלפור עם הבעלים הקודם וישאיר את החתול לחפש שאריות בפחי האשפה.

בקיצור, ברכות לך, מדינת ישראל. את תלויה בחתול.

אוריה בר-מאיר, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, ומתמחה בהיסטוריה פוליטית של בריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. מגיע מתחום המדיה החברתית. חובב פוליטיקה וסאטירה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 723 מילים

ליברמן: נתניהו נאחז בקרנות המזבח; עליו להודות בכישלונו

יושב ראש ישראל ביתנו טוען כי באמצעות ההסכם של מפלגות הימין והמפלגות החרדיות מוביל ראש הממשלה את ישראל למערכת בחירות נוספת ● כחול לבן שואפת למנות יושב ראש כנסת חדש במקום יולי אדלשטיין ● גנץ: "ניצחנו, אני קורא לממשלת אחדות בראשותי"; נתניהו הביע אכזבה מהדברים ● אחרי ספירת כ-97% מהקולות: 33 מנדטים לכחול לבן, 31 - לליכוד

עוד 60 עדכונים

בחינת זהותם של חברי הכנסת הנבחרים, ותיקים וחדשים, יכולה להעיד על החברה הישראלית, שבחרה בהם ● עם רוב מכריע לגברים יהודים, עירוניים ומשפחתיים, ו-10% נציגי ציבור המעורבים בפרשות פליליות, אפשר כבר לנסות ולנבא איך ייראו החלטותיה

עוד 1,136 מילים

ארבע הערות נבחרות על הבחירות

1

הקולות צפים יותר וצפויים פחות – דפוסי ההצבעה של הישראלים פחות צפויים ויותר נזילים ממה שמקובל לחשוב. עלייתה המטאורית של כחולבן בבחירות הראשונות שלה, ויציבותה בבחירות הנוספות 5 חודשים אח"כ, היא הדוגמה הבולטת לגמישות של האלקטורט הישראלי.

כך גם הכפלת כוחו של ליברמן בתקופה קצרה זו, ומחיקתו של כחלון. הליכוד נותרה המפלגה היחידה שמשמרת מספר גדול של מצביעים לאורך שנים רבות, אבל ברור שבעשור האחרון המנדטים הללו רשומים על שמו של נתניהו. ביום שאחריו יתכן מאוד שמצביעים רבים יעדיפו לתת את קולם למפלגות ימין אחרות.

לא רק הצרכנים הישראלים, גם הבוחרים הישראלים פתוחים לחידושים ולשינויים, מאמצים במהירות מותגים חדשים, ומוכנים גם לתת הזדמנויות נוספות למותגים כושלים

לא רק הצרכנים הישראלים, גם הבוחרים הישראלים פתוחים לחידושים ולשינויים, מאמצים במהירות מותגים חדשים, ומוכנים גם לתת הזדמנויות נוספות למותגים כושלים.

2

דור שלם דורש שילוב – "הדור הזקוף" של אזרחי ישראל הערבים יוצר שינוי בדפוסי ובמניעי ההצבעה של האוכלוסיה הערבית, ומבשר שינוי מהותי בפוליטיקה הישראלית.

הצעירים הערבים דורשים שילוב אזרחי וכלכלי מלא בפוליטיקה הארצית והמקומית, במשרדי הממשלה ובמוסדות המדינה, כמו גם באקדמיה ובמגזר הפרטי.

"הדור הזקוף" של אזרחי ישראל הערבים יוצר שינוי בדפוסי ובמניעי ההצבעה של האוכלוסיה הערבית, ומבשר שינוי מהותי בפוליטיקה הישראלית

אמנם באיחור, אבל המהלך המבריק של אימן עודה – הצבת תנאים פומביים לחבירה לגוש חוסם נתניהו – היה ככל הניראה מענה מדויק לרצונם הקולקטיבי של המצביעים הערביים דורשי ההשתלבות.

הקמת גוש חוסם שכזה, או בחירת עודה לראשות האופוזיציה, יהיו נקודות ציון הסטוריות, אך בכל מקרה נראה כי הכנסת הקרובה תעמוד בסימן הזדקפות קומתם של האזרחים הערבים.

3

חסינות, עדיין על הפרק – הגם שדומה כי תרחיש הבלהות האנטי-דמוקרטי של קואליציית חסינות והתגברות ירד מן הפרק, מומלץ לא להזיז את העיניים מכדור החסינות העגול.

נתניהו היה ונשאר השחקן המיומן, הממומן המתוחכם והנואש ביותר על המגרש, והוא רחוק מלמצות את כל ארסנל התרגילים – חוקיים או לא – שברשותו. שום דבר לא קדוש במלחמת ההישרדות הזו, לא מועד השימוע, ולא הפרדה בין ענייני בטחון ומדינאות לבין ענייניו האישיים.

נתניהו היה ונשאר השחקן המיומן, הממומן, המתוחכם והנואש ביותר על המגרש, והוא רחוק מלמצות את כל ארסנל התרגילים – חוקיים או לא – שברשותו. שום דבר לא קדוש במלחמת ההישרדות הזו

בסיבוב הקודם היו לנתניהו על הנייר 60 אצבעות לחסינות והתגברות. בסיבוב הנוכחי יש לו לכאורה 64. כן, אין להתבלבל מתעתועי ליברמן. האיש מעולם לא התנגד לחסינות, וניתן להניח שיש לו, כמו גם לשאר חברי מועדון להב 433 דרעי, ליצמן, ביטן, כץ ואחרים, עניין אישי לוחץ ביצירת תקדים של חסינות מהותית על עבירות שוחד, מירמה והפרת אמונים.

4

50 גוונים של 'ימין' – בכנסת ה-22 יהיו כ-100 מנדטים ו-10 מפלגות ימין ומרכז-ימין. 25 שנים, דור שלם של הסתה כנגד השמאל, בהובלת נתניהו, הביאו לגימוד המחנה הפוליטי השמאלי לכדי 11 מנדטים של מפלגות ציוניות, ועוד כ-4 של חד"ש.

השיח הפוליטי הישראלי עבר מיסגור-מחדש מכוון ושיטתי, באופן שמדיר את ההשקפה השמאלית, וכמובן את האזרחים הערבים, ומקבע עליונות יהודית-לאומית-ימנית. רובו הגדול של העם מגדיר את עצמו "ימני", בדרך כלל מתוך דחף לאומי-יהודי, בבחינת "יהודי טוב הוא יהודי ימני".

השיח הפוליטי הישראלי עבר מיסגור-מחדש מכוון ושיטתי, באופן שמדיר את ההשקפה השמאלית, וכמובן את האזרחים הערבים, ומקבע עליונות יהודית-לאומית-ימנית

אבל מהו ה"ימין" הזה? הגיע הזמן למיפוי מדויק בהרבה של הספקטרום הפוליטי בישראל, והעשרת מילון המונחים הפוליטי, הציבורי והתקשורתי.

ימים ספורים לפני הבחירות אמר גנץ שהוא "ימין מדיני", ולא הרחיב באשר לשייכותו למחנה הימין הכלכלי, החברתי או הדתי. שקד ובנט ניסו להחדיר אל השיח הימני את המושג האמריקני "שמרנות", אך באותה נשימה לטעון גם לאחיזה בקצה השני של המקל – "ליברליות", מילה שבפי שמרנים אמריקניים אותנטיים מותזת כקללה. ליברמן ונתניהו הטיחו זה בזה אינספור פעמים "הוא לא ימין אמיתי, אין לו שום קשר לימין".

שקד ובנט ניסו להחדיר אל השיח הימני את המושג האמריקני "שמרנות", אך באותה נשימה לטעון גם לאחיזה בקצה השני של המקל – "ליברליות", מילה שבפי שמרנים אמריקניים אותנטיים מותזת כקללה

ד"ר צבי לניר טבע את ההגדרה "מושג-מטרייה", עבור מילים שאיבדו את משמעותן עקב התרחבות-יתר, ונעשה בהן שימוש אינפלציוני ובלתי מדוייק. הצייצן ואיש התקשורת תומך נתניהו שמעון ריקלין הזדרז לקבוע בבוקר שאחרי הבחירות כי הימין נזקק ל"חשבון נפש". אבל כולנו זקוקים לחשיבה מחודשת על המפה הפוליטית הישראלית, ולהמשגה חדשה ומדוייקת בהרבה של מונחים בסיסיים כמו ימין, שמאל, ליברליות, דמוקרטיה, שלטון החוק ועוד.

 

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 652 מילים
גיא זהר גיא זהר
עודכן לפני שעתיים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

למקרה שפיספסת

משבר כלכלי חמור ברשות הפלסטינית

דוח של הבנק העולמי מצביע על ירידה של 70% בכנסות ממיסים ועל הקושי של הרשות הפלסטינית לגייס הלוואות ● צופה פערי מימון של 1.9 מיליארד דולר עד סוף השנה ● הסיבות למשבר: הפחתה בכספי סיוע המגיעים לרשות, ומחלוקת על העברת המסים שישראל גובה עבורה

עוד 420 מילים

תגובות אחרונות

האיחוד קטן מסך חלקיו

כבר בערב הבחירות העריך גורם בימינה כי איילת שקד תתפטר מהכנסת אם הרשימה לא תגיע לשמונה מנדטים ● אתמול, אחרי היוודע התוצאות, כבר דיברו על שקד כ״בלון תקשורתי״ ● בשמאל, לעומת זאת, העבודה לא גדלה למרות האיחוד עם גשר - אך כן הצליחה לנגוס בשולי הבייס הימני במעוזים המסורתיים של הליכוד ● פרשנות

עוד 677 מילים

״נציג הליכוד מילא מאות פתקים במעטפות״

חשיפה בלעדי לזמן ישראל: אלמוני הגיע לקלפי בפרדיס, הציג את עצמו כ"נציג ועדת הבחירות" והרחיק מהקלפי את מרבית המשקיפים - בזמן שנציג הליכוד שנשאר בתוך הקלפי ניסה לזייף את ההצבעה

נסיון לזייף קולות באחת הקלפיות בישוב פרדיס נמנע ברגע האחרון – כך נודע לזמן ישראל.

"בתחילת הערב הגיע אדם שהציג את עצמו כ'נציג ועדת הבחירות המרכזית'", מספר נציג של אחת המפלגות בקלפי. "זה נראה מוזר, כי בקלפי היה כבר נציג של ועדת הבחירות (׳נציג טוהר בחירות׳) שלא הכיר אותו ולא ידע שהוא אמור להגיע לשם. בקלפי היו נציגים של חמש מפלגות – הליכוד, הרשימה המשותפת, כחול-לבן, ישראל ביתנו והמחנה הדמוקרטי.

״בשלב מסויים, בסביבות שמונה בערב, האלמוני ביקש מכל נציגי המפלגות לצאת מהקלפי 'לצורך תדריך'. הנציגים של שתיים מהמפלגות יצאו מהקלפי, וכך גם מזכיר הקלפי ונציג ועדת הבחירות האמיתי. ואולם, לתדהמתי, נציג הליכוד נשאר בתוך הקלפי, באישורו של אותו 'נציג ועדת הבחירות' האלמוני״.

״כשאני ונציגה של מפלגה נוספת ראינו שנציג הליכוד נשאר שם והקלפי נשארת בלא השגחה נוספת, דרשנו להיכנס פנימה אבל הוא דחף אותנו החוצה בכוח וניסה לנעול את הדלת", מספר הנציג.

"למרות נסיונות להיכנס, נותרנו בחוץ ובמשך הרבה זמן – כשבכל הזמן הזה הוא היה בפנים עם נציג הליכוד. בסופו של דבר, אני ונציגת המפלגה נוספת הצלחנו להיכנס פנימה.

"ושם, בפנים, ראינו דבר מוזר: נציג הליכוד עמד מאחורי הפרגוד, וכשראה שנכנסנו ושאנחנו מסתכלים עליו ומתקדמים אליו, הוא יצא וסידר את מכנסיו וחגורתו, ויצא משם במהירות ובבהלה. נכנסנו לתא, וראינו שהוא השאיר אחריו ערמה של יותר מ-100 מעטפות חתומות, חלקן פתוחות וחלקן סגורות, ובתוך המעטפות הסגורות היו פתקים של מחל".

נציג הליכוד לא חזר אחר כך לקלפי, וגם אותו "נציג ועדת הבחירות" המזוייף נעלם מיד אחרי המקרה. נציגי המפלגות הגישו תלונה במשטרה והנציג (האמיתי) של ועדת הבחירות המרכזית דיווחו על המקרה לוועדה.

מוועדת הבחירות המרכזית אישרו את הפרטים לזמן ישראל ומסרו כי האירוע נמצא בטיפול.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
עוד 258 מילים ו-2 תגובות

מרכיבים קואליציה כל התרחישים האפשריים

תוצאות הבחירות המסתמנות הותירו את המערכת הפוליטית והציבור הישראלי מבולבלים מאי-פעם ● נכון לעכשיו, נדמה שהכל פתוח - החל מזהותו של ראש הממשלה הבא ועד להרכב הקואליציה ● אבל למעט ראש הממשלה נתניהו, נראה כי לאף אחד אין אינטרס לגרור את המדינה למערכת בחירות שלישית בשנה

עוד 953 מילים

דעה עם הראש בקיר

במדינת האין-חוקה, אין-אכיפה, אין-אלוהים - הרבה יותר קל לדבר על "העידן שאחרי-ביבי" ולהבטיח ש"אפשר אחרת", בלי להגיד כיצד

בסבב תכניות הבוקר, שכתשו את הכלום שהיה בלילה, התראיין גם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. התחזית (המבעיתה) שלו הייתה: הולכים לסיבוב בחירות שלישי, אחרי שנתניהו יפנים שזמנו עבר וייבחר מנהיג חדש לליכוד.

אולמרט תיאר את המערכת הפוליטית ואת הדחת נתניהו באופן שהזכיר לי איך סיינפלד תיאר פעם כיצד מפילים מכונה למכירת ממתקים: מנדנדים אותה אחורה-קדימה שוב ושוב, בכל פעם עוד קצת, עד שבסוף היא נופלת. בדחיפה הראשונה זה לא ילך והמכונה תישאר נטועה במקומה.

הגישה האולמרטית, שבאופן מבהיל אוחזת בעוד ועוד אנשים, מתייחסת לדמוקרטיה כניסוי מדעי רב-שלבי, במקום כאל שיטת בחירות שנסמכת על רוב בסיבוב הראשון, פעם בארבע שנים.

הגישה הזאת מחזירה אותי לרגע אל אחת ה"טראומות" המביכות מימיי בצבא. במהלך הטירונות נדרשנו לעבור מסלול מכשולים, אבל בכל פעם שהגעתי אל "הקיר" – התחנה שבה מאיצים לעבר קיר כדי להיאחז בו גבוה מספיק ולטפס לצדו השני – נתקעתי בו כמו מסמר, ולא הצלחתי לקפוץ מעלה.

כולם כבר השלימו את המסלול, ורק אני המשכתי לרוץ בכל פעם מחדש. בניסיון לעזור לי עודדו אותי החיילים והמפקדים לנסות שוב ושוב. לכל סיבוב הגעתי עייף ומרוט יותר, ובכל פעם נתקעתי בקיר חזק ונמוך יותר, ובכל זאת לא עברתי. היה לי כוח רצון, והייתה לי מהירות, אבל הטכניקה הייתה מחורבנת.

ישראל תקועה כבר שנים בקיר אימתני, ובמקום להחליף את הטכניקה, היא לוקחת בכל פעם כמה צעדים לאחור, ורצה בכל הכוח כדי לנסות ולעבור את הקיר.

המחשבה האווילית ש"הפעם" נתגבר על הקיר ונצא מהצד השני עם ניצחון מובהק – אם רק נצא כולנו להצביע, אם רק נאמין באמת באמת בכוחנו, אם רק נגייס את כל התקוות המפעימות – פשוט לא מוכיחה את עצמה.

ולמרות הייאוש שמתקבל בהאנג-אובר של היום שאחרי, לאף אחד אין אומץ להתייצב מול הקיר ולהוריד אותו באבחת גרזן.

אף אחד מהמועמדים שחדרו לחיינו בשנים האחרונות לא מדבר על שינוי שיטת הממשל, על העבודה הרצינית שיש לעשות כדי להשיב את האמון במערכת הפוליטית, או על מתווה בחירות אחר, שבו יש מנצח ומנוצח

הציבור דווקא משתף פעולה עם הפטליות של הקיר. הוא מבין ששיטת הבחירות היא בלתי-נסבלת ומכיל אותה בהבנה בכל פעם מחדש: נותן כוח לקבוצות סקטוריאליות, מחלק את המנדטים בתוך הגוש, ויוצר שוויון אסטרטגי שלא מאפשר להחליף את ראש הממשלה, אבל גם לא ממש מעניק לו את האמון הנדרש.

אפשר להפיל את האשמה על נתניהו, האיש שממקסם חוליים ומנצל את פחדי-הציבור עד זרא. אולי משום כך אולמרט מייחל להכרעה ברורה בסיבוב השלישי, אי-שם אחרי ינואר, בלי ביבי השד הנורא. אבל האמת היא שאין כל סיבה שהדד-לוק לא יישאר גם אחרי שנתניהו יפרוש לטפל בענייניו המשפטיים.

בשיטה הפרלמנטרית הקיימת, כמעט אף פעם לא יודעים בוודאות מי ניצח ומי הפסיד אחרי שהקלפיות נסגרות. בדיוק כפי שכאשר מטפסים על קיר תמיד קיים הסיכוי שעם עוד קצת מאמץ באצבעות, נמתח את הידיים עד הקצה ונצליח לעבור, רגע לפני שנחליק בחזרה למטה.

מעניין שאף אחד מהמועמדים הגיבורים שחדרו לחיינו בשנים האחרונות לא מדבר באופן אקטיבי על שינוי שיטת הממשל, על העבודה הרצינית שיש לעשות כדי להשיב את האמון במערכת הפוליטית, או על מתווה בחירות אחר, שבו יש מנצח ומנוצח, גם אם הפערים קטנים מאוד.

מדי פעם מישהו משליך אמירה אגבית ובלתי-מחייבת בנושא, אבל ברור שאף אחד לא באמת מתכוון ללוות אותה במעשים. בטח שלא בתכנון לטווח ארוך.

במדינת האין-חוקה, אין-אכיפה, אין-אלוהים – הרבה יותר קל לדבר על "העידן שאחרי-ביבי" ולהבטיח ש"אפשר אחרת", בלי להגיד כיצד.

טוב, אולי זה יקרה אחרי הסיבוב השלישי.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 518 מילים ו-1 תגובות

החיים על פי ביטן "הבחירות לא זויפו ולא נגנבו, עזוב אותך"

תני גולדשטיין בילה אתמול בחמ"ל של ועדת הבחירות המרכזית, יחד ח"כ דוד ביטן מהליכוד ● בניגוד לטענות הליכוד לכל אורך הקמפיין, ביטן אמר כי אין לו כל חשש לזיופים: "תרדו ממני עם זה. בוא, חלאס, שב, שתה קפה" ● הנשיא ריבלין התמוגג מאחוזי ההצבעה ● ומדוע הוועדה בחרה להסתיר מהציבור את נתוני ההצבעה בזמן אמת בקלפיות השונות

עוד 1,113 מילים

תחבורה אווירת משבר ברכבת הקלה: שכרה את יועץ התקשורת של גנץ

נת"ע, שבונה את הרכבת הקלה בגוש דן, נקלעה לסחרור עם עזיבת המנכ"ל לפני ארבעה חודשים ● מאז הודיעו בכירים נוספים על עזיבתם ● רצף האירועים הזה כנראה הלחיץ את יו"ר הדירקטוריון, שהחליט לשכור את יועץ התקשורת רונן צור

דירקטוריון נת"ע, שבונה את הרכבת הקלה בגוש דן, שכר את שירותי יועץ התקשורת רונן צור. מדובר בצעד שנוי במחלוקת מפני שלנת"ע כבר יש מערך הסברה ודוברת, ולא ברור מדוע צריך לשלם מכספי ציבור גם ליועץ חיצוני.

צור, שייעץ בבחירות לבני גנץ (ועוד קודם לכן שימש כקמפיינר של כחול-לבן בבחירות שנערכו באפריל), נחשב לאחד מיועצי התקשורת היקרים בשוק, אם כי גורם המעורה בפרטים אומר שהוא "עשה מחיר" לנת"ע, ומספק את שירותיו בתעריף ש"לא משתווה לסכומי העתק שרצים במערכת הפוליטית", כהגדרתו.

הפנייה לצור מבטאת את אווירת המשבר שאליו נקלעה נת"ע, וכנראה גם את רצונו של יו"ר הדירקטוריון, רם בלינקוב, לשפר עמדות בחזית התקשורתית.

רם בלניקוב (צילום: Flash90)
רם בלניקוב (צילום: Flash90)

החברה נכנסה לסחרור כשהמנכ"ל המוערך, יהודה בר-און, עזב לפני כ-4 חודשים בעקבות מאבקי אגו וסמכויות עם בלניקוב.

העזיבות הללו תופסות את החברה במצב רגיש, תוך כדי עבודה על מכרזים וחוזים מורכבים, וכשהמועד המוצהר לנסיעת הבכורה של הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן – אוקטובר 2021 – כבר נראה מעבר לפינה

אלא שזו הייתה רק תחילתו של אירוע מתגלגל: לאחר התפטרותו של בר-און שלחו 10 סמנכ"לים בנת"ע מכתב לשרי האוצר והתחבורה והפצירו בהם להחזיר אותו לתפקיד (צעד שמשמעותו בפועל היא הדחתו של בלינקוב).

בלינקוב, בלשון המעטה, לא אהב את הפנייה הזו, ומכאן זה רק הלך והסלים.  בשבועות האחרונים שורה של בכירים בחברה הודיעו על עזיבתם: היועצת המשפטית ומזכירת החברה עו"ד טל דגן, סמנכ"ל המשאבים שרון וולפר, המשנה למנכ"ל שי יפתח, וסמנכ"ל התכנון ניר קוגל.

העזיבות הללו תופסות את החברה במצב רגיש, תוך כדי עבודה על מכרזים וחוזים מורכבים, וכשהמועד המוצהר לנסיעת הבכורה של הקו האדום של הרכבת – אוקטובר 2021 – כבר נראה מעבר לפינה.

לפי דיווח ב"גלובס", בישיבת דירקטוריון שנערכה בשבוע שעבר התבטא מנהל רשות החברות הממשלתיות, ינקי קוינט, בחריפות כלפי המנהלים הנוטשים, ואף שיגר לעברם איום מפורש.

לפי "גלובס", אמר קוינט "אם מישהו כאן מתכוון לעזוב כדי להשאיר מאחוריו אדמה חרוכה, שלא יחשוב שזה לא יובא בחשבון אם הוא ינסה לקבל עבודה בחברה ממשלתית אחרת".

רצף האירועים הזה כנראה הלחיץ את בלינקוב וחברי הדירקטוריון, ודחף להחלטה לשכור את שירותיו של צור. כך נוצר מצב מוזר שבו הדירקטוריון למעשה מתנהל בנפרד מהחברה עצמה מבחינה תקשורתית, וכל זה בעת שוועדת איתור מטעם הדירקטוריון ממיינת מועמדים לתפקיד המנכ"ל.

רונן צור, אגב, הרבה להתראיין בימים האחרונים בענייני הבחירות.

בקשה להתייחסות לדברים הועברה לדוברות נת"ע, אך לא התקבלה תגובה.

הדברים הבאים נמסרו ממשרדו של רונן צור: "נת"ע עוברת בתקופה האחרונה אתגרים משמעותיים, במספר מישורים, המחייבים היערכות ראויה. צירפנו יועץ אסטרטגי מוביל בהתאם לכללי רשות החברות הממשלתיות, כפי שנעשה בעשרות חברות. שכר הטרחה עומד על 18,000 שקל בחודש".

עוד 392 מילים

בחירות 2019 ברשימה המשותפת מודים לנתניהו

חברי הרשימה המשותפת חגגו אתמול את הניצחון בקלפי, ובעיקר את הניצחון על ראש הממשלה ● "בעוד שנתניהו חשב שהאמירות שלו ישכנעו מספר גדול יותר מהתומכים שלו ללכת להצביע לו, הן למעשה עזרו לנו" ● כעת יש השואפים שם להשתלב בהנהגת המדינה, ומקווים שבני גנץ לא יפסול אותם על הסף

עוד 676 מילים

בנימין נתניהו, איילת שקד, נפתלי בנט, בצלאל סמוטריץ' - ואפילו עמית סגל אשמים: במפלגת הימין הקיצונית עוצמה יהודית מתקשים לקבל את הכישלון בבחירות, ויורים לכל הכיוונים ● ג'ייקוב מגיד בילה את הלילה במטה המפלגה שניסתה להיכנס לכנסת עם מצע גזעני במיוחד - ונשארה ככל הנראה בחוץ

עוד 607 מילים

רבנים בניו יורק נאבקים על ארון קודש נדיר בשווי 2 מיליון דולר

ארון קודש ייחודי שנבנה במחנה עקורים מעסיק כעת את בית המשפט בניו יורק ● הרב שהחזיק בו העמיד אותו למכירה פומבית ● בנו של הרב שהביא את הארון מגרמניה לא ממש אהב את זה ● "נרמז כי התביעה הזו היא סביב כסף, וזה שגוי לחלוטין! העניין הוא להבטיח גורל ראוי לארון"

עוד 943 מילים
סגירה