מלחמות כמעט אף פעם אינן מסתיימות כפי שהצדדים תכננו בתחילתן. מנהיגים יוצאים למלחמה עם יעדים ברורים: הפלת משטר, הרתעה, שינוי גבולות או השמדת איום, אך ההיסטוריה מלמדת שסופן נקבע לעיתים קרובות על ידי גורמים אחרים לגמרי: שחיקה פוליטית, לחץ כלכלי, או שינוי במאזן הכוחות הבינלאומי.

המערכה הנוכחית בין ישראל, ארצות הברית ואיראן, שכונתה "מלחמת שאגת הארי", אינה יוצאת דופן במובן זה. כדי להבין כיצד היא עשויה להסתיים, כדאי לבחון כיצד הסתיימו מלחמות בעבר.

באופן כללי, מחקר היסטורי וניתוח יחסים בינלאומיים מצביעים על שלושה דפוסים מרכזיים לסיום מלחמות.

ההיסטוריה מלמדת שסופן של מלחמות נקבע לעיתים קרובות על ידי שחיקה פוליטית, לחץ כלכלי, או שינוי במאזן הכוחות הבינלאומי. המערכה הנוכחית בין ישראל, ארה"ב ואיראן, אינה יוצאת דופן במובן זה

הדפוס הראשון הוא הכרעה צבאית ברורה. זהו הסיום הקלאסי שבו אחד הצדדים מאבד את יכולתו להמשיך להילחם. דוגמה מובהקת לכך היא מלחמת העולם השנייה. גרמניה הנאצית ויפן נכנעו רק לאחר שמנגנוני המדינה והצבא שלהן קרסו לחלוטין. הכרעה מסוג זה נדירה יחסית במלחמות מודרניות, משום שמדינות נוטות לשמור על יכולת לחימה גם לאחר אבדות קשות.

הדפוס השני הוא שחיקה והסדר פוליטי. במקרים רבים הצדדים אינם מנצחים, אלא מגיעים לנקודה שבה המשך הלחימה נעשה יקר מדי מבחינה פוליטית או כלכלית. מלחמת קוריאה ב-1953 הסתיימה בהסכם שביתת נשק לאחר שלוש שנים של לחימה עקובה מדם, למרות שאף צד לא השיג ניצחון מלא. גם מלחמת וייטנאם הסתיימה למעשה כאשר הלחץ הפוליטי בארצות הברית הפך את המשך הלחימה לבלתי אפשרי.

הדפוס השלישי הוא שינוי פנימי במשטר ובמנהיגות. לעיתים המלחמה מסתיימת לא בגלל הכרעה בשדה הקרב אלא משום שהמערכת הפוליטית של אחד הצדדים משתנה. דוגמה בולטת לכך היא מלחמת איראן-עיראק בשנות השמונים. לאחר שמונה שנות לחימה ושחיקה כלכלית עצומה, האייתוללה רוחאללה חומייני הסכים להפסקת אש ב-1988 – החלטה שאותה תיאר כ"שתיית כוס רעל".

איזה מן הדפוסים הללו עשוי להופיע במלחמה הנוכחית?

בשלב זה נראה כי הכרעה צבאית מלאה אינה התרחיש הסביר ביותר. גם לאחר הפגיעה הקשה במנגנון ההנהגה האיראני, לרפובליקה האסלאמית יש עדיין יכולות משמעותיות: טילים בליסטיים, רשת של ארגונים שלוחים באזור, ויכולת לפגוע בנתיבי אנרגיה במפרץ הפרסי.

כרגע נראה שהכרעה צבאית מלאה אינה התרחיש הסביר. גם לאחר הפגיעה הקשה במנגנון ההנהגה, לרפובליקה האסלאמית יש עדיין יכולות משמעותיות: טילים בליסטיים, רשת שלוחים, ויכולת לפגוע בנתיבי אנרגיה

לכן התרחיש הסביר יותר הוא מלחמת שחיקה אזורית קצרה יחסית, שבסופה יגיעו הצדדים לנקודת איזון חדשה. איראן תנסה להוכיח כי היא מסוגלת להמשיך להכאיב באמצעות מתקפות טילים ופגיעה בתנועת הספנות. ישראל וארצות הברית, מצדן, ינסו לשמור על לחץ צבאי מבלי להיגרר למלחמה אזורית בלתי מוגבלת.

במובן זה, ייתכן שהמערכה הנוכחית תזכיר יותר את מלחמת קוסובו ב-1999 מאשר את מלחמות העולם. אז, נאט"ו הפעיל כוח אווירי במשך 78 ימים עד שבלגרד הסכימה להסדר. לא הייתה הכרעה צבאית מוחלטת, אלא שילוב של לחץ צבאי, כלכלי ודיפלומטי.

גורם נוסף שיקבע את משך המלחמה הוא הכלכלה העולמית. מצרי הורמוז, אחד מצווארי הבקבוק המרכזיים של אספקת האנרגיה בעולם, מעניקים לאיראן מנוף אסטרטגי משמעותי. פגיעה מתמשכת בתנועת הנפט עלולה להפעיל לחץ על מדינות המפרץ, על אירופה ועל ארצות הברית לסיים את העימות במהירות.

בסופו של דבר, מלחמות מסתיימות בדרך כלל לא כאשר אחד הצדדים משיג ניצחון מוחלט, אלא כאשר שני הצדדים מבינים שהמשך הלחימה לא ישפר את מצבם.

התרחיש הסביר הוא מלחמת שחיקה אזורית קצרה יחסית, שבסופה נקודת איזון חדשה. איראן תנסה להוכיח שביכולתה להמשיך לפגוע בתנועת הספנות ובטילים. ישראל וארה"ב ינסו לשמר לחץ צבאי מבלי להיגרר למלחמה אזורית

אם הדפוס ההיסטורי הזה יחזור גם הפעם, ייתכן שמלחמת "שאגת הארי" לא תסתיים בהכרעה דרמטית אחת, אלא ברגע שקט יותר: כאשר טהרן, וושינגטון וירושלים יגיעו למסקנה כי המחיר של המשך ההסלמה גבוה מהתועלת האסטרטגית שלה.

ההיסטוריה מלמדת שזה הרגע שבו מלחמות באמת נגמרות.

ד"ר אפרים כהנא, לשעבר ראש המחלקה למדע המדינה והתוכנית לביטחון לאומי במכללה האקדמית גליל מערבי וגם מרצה לשעבר במכללה לביטחון לאומי. תחומי המחקר האקדמי שלו הם מודיעין וביטחון לאומי ותפוצת ובקרת נשק בלתי קונוונציונלי.