בראיון לאתר האמריקאי Axios, יצא ג'ון בולטון, היועץ האמריקאי לביטחון לאומי ש"התפוטר" בספטמבר, נגד אופן טיפולו הנרפה של הנשיא טראמפ במשבר עם צפון קוריאה.

בולטון טוען כי טראמפ נמנע מהפעלת לחץ מרבי על פיונגיאנג, ולמעשה "מבלף" ואינו נחוש לעצור את הצטיידותה בטילים גרעיניים בעלי טווח פגיעה בארה"ב.

בולטון טוען כי טראמפ נמנע מהפעלת לחץ מרבי על פיונגיאנג, ולמעשה "מבלף" ואינו נחוש לעצור את הצטיידותה של צפון קוריאה בטילים גרעיניים בעלי טווח פגיעה בארה"ב

כאן המקום להזכיר כי בעקבות סדרת ניסויי טילים שביצעה ב-2017, צפון קוריאה השיגה יכולת פגיעה בחופה המערבי של ארה"ב, ואף מעבר לכך. במקביל המודיעין האמריקאי העריך כבר אז כי צפון קוריאה חצתה את המחסום הטכנולוגי למזעור ראשי קרב גרעיניים, באופן המקרב אותה ליכולת להתקינם על טילים בין יבשתיים. בעקבות התפתחויות אלה הצהירה ארה"ב כי "לא תוכל לסבול" צפון קוריאה חמושה בגרעין.

התרעותיו של בולטון באות על רקע האולטימטום שהציב לארה"ב מנהיג צפון קוריאה, קים ג'ונג און, במסגרתו דרש שינוי מהותי במדיניותה במשא ומתן, עד תום השנה. עם התקרבות ה'דד-ליין' חידדה צפון קוריאה את אזהרותיה, ואיימה לשלוח "מתנת חג מולד" לארה"ב. גופי המודיעין בארה"ב, ביפן ובדרום קוריאה מצויים כבר כמה ימים בכוננות גבוהה לניסוי של הצפון בטיל ארוך טווח, שיהווה הפרה ברורה של ההבנות הזמניות שהושגו בין קים לטראמפ.

בעקבות ניסויי הטילים ב-2017, צ' קוריאה השיגה יכולת פגיעה בחופה המערבי של ארה"ב, ומעבר לכך. המודיעין האמריקאי העריך כבר אז כי חצתה את המחסום הטכנולוגי למזעור ראשי קרב גרעיניים, ומתקרבת להתקנתם על טילים בין יבשתיים

אזהרותיו של בולטון וקריאתו לממשל האמריקאי להתעשת, צריכות להדליק נורה אדומה בישראל. גם לאור העיסוק בברית הגנה – ש"נכפה" על מערכת הביטחון והמומחים על ידי הפוליטיקה במקומותינו – בירושלים צריכים לשאול את השאלה הבאה: אם הממשל האמריקאי לא סיכל בזמן ובכל האמצעים איום גרעיני, שהבשיל במשך שנים, על ארה"ב גופא, עד כמה הוא יהיה נחוש להרחיק לכת כדי לבלום את תהליך התגרענותה של איראן?

מי שמן הסתם עוקב מקרוב אחרי ההתפתחויות בחצי האי הקוריאני הם בכירי  המשטר האיראני. מדיניותו המהוססת של טראמפ, כפי שמתאר אותה בולטון, צפויה לחזק את אמונתם של המולות בטהרן כי אם יחזיקו בנשק גרעיני, ארה"ב לא תעז להתעסק איתם, גם אם הם מדכאים את אזרחיהם מבית או מאיימים על יציבות האזור כולו.

אם הממשל האמריקאי לא סיכל בזמן ובכל האמצעים איום גרעיני, שהבשיל במשך שנים, על ארה"ב גופא, עד כמה הוא יהיה נחוש להרחיק לכת כדי לבלום את תהליך התגרענותה של איראן?

לאחר שממשל טראמפ לא מימש את אזהרותיו להגיב ב"כוח רב" נגד פרובוקציות מצד איראן, ולכולי עלמא ברור שההרתעה האמריקאית מול טהראן נשחקה בחודשים האחרונים, רפיון אמריקאי מול צפון קוריאה, צפוי לחזק את בטחונה של איראן להמשיך לחתור לנשק גרעיני. בטווח המידי, צפויה טהראן להודיע על שלב נוסף (החמישי) בנסיגה ממחויבויותיה להסכם הגרעין.

בנסיבות אלה, כאשר המשטר האיראני בונה בהדרגה אך בנחישות את התשתית הגרעינית שתאפשר לו זמן פריצה מינימלי לנשק גרעיני בעתיד, והספקות בדבר נחישותה של ארה"ב לעצור את התהליך הולכים ומעמיקים, ישראל, שעלולה למצוא את עצמה יום אחד לבדה מול איום קיומי, נדרשת להסיק את המסקנות.

כשהמשטר האיראני בונה את התשתית הגרעינית, והספקות בדבר נחישות ארה"ב לעצור את התהליך מעמיקים, ישראל, שעלולה למצוא את עצמה לבדה מול איום קיומי, נדרשת להסיק מסקנות

המסקנה הברורה המתבקשת – שעלתה מוקדם יותר השנה גם בכנס הרצליה ונכללה בהמלצותיו – היא כי על ישראל להיות מסוגלת להגן על עצמה בכוחות עצמה ולבנות יכולת סיכול עצמאית של פרויקט הגרעין האיראני, תוך נכונות לשלם את המחיר הגבוה הכרוך בכך. זאת, כמוצא אחרון למקרה, הלא בלתי סביר, שהתרחיש המועדף במסגרתו איראן נבלמת על ידי הזירה הבינ"ל בהובלה אמריקאית, לא יתממש.

השיתוק הפוליטי הפוקד את ישראל בשנה החולפת מקשה מאוד על מערכת הביטחון, הפועלת ללא תקציב וללא תוכנית רב שנתית, להתארגן להתמודדות ארוכת הטווח הנדרשת עם איום הגרעין האיראני. כך, בזמן שנמשכת ההתכתשות הפוליטית האינסופית, ישראל מפסידה זמן יקר בהיערכות אל מול אתגרים ביטחוניים, שצילם הולך ומתארך.

אלוף משנה במילואים אודי אבנטל שירת בצה״ל 25 שנה במגוון תפקידים באגפי המודיעין והתכנון. בין תפקידיו כיהן כקצין המודיעין של ראש הממשלה וכראש היחידה לתכנון אסטרטגי במשרד הביטחון. כיום עוסק בתכנון מדיניות ואסטרטגיה. מתעניין במזרח התיכון, בזירה הבינלאומית ובזיקות ביניהם, באתגרים ואיומים צבאיים, בטחוניים ומדיניים ובהתמודדות מולם. מוזמנים לעקוב בטוויטר: https://twitter.com/UEvental?s=08

בשנה האחרונה נחשף כי המלחמה הרב-זירתית מתנהלת לא רק באיראן, לבנון ובעזה, אלא גם בסמארטפונים של אזרחים ישראלים שהתפתו לשרת את המודיעין האיראני. אולם מאחורי המחדל המודיעיני מסתתר שבר עמוק בהרבה, א.נשים שגדלו לתוך ואקום ערכי, שבו המדינה נתפסת כספקית שירותים והנאמנות לבית הפכה למטבע עובר לסוחר. נשאלת השאלה, האם מערכת החינוך יכולה לבנות מחדש את "כיפת הברזל התודעתית"?

לאורך ההיסטוריה האנושית, ריגול ובגידה נחשבו לפשעים החמורים ביותר שחברות יכולות להעלות על הדעת, במיוחד בעתות מלחמה. המונח "קוויזלינג" (על שם וידקון קוויזלינג הנורווגי ששיתף פעולה עם הנאצים) או סיפורו של בנדיקט ארנולד – גנרל אמריקאי שערק לצד הבריטי במלחמת העצמאות האמריקאית, הפכו לשמות נרדפים לאובדן המצפן המוסרי והלאומי.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.

מהחילוץ האמריקאי באיראן ועד הונגריה של ויקטור אורבן, הלקח ברור: בעידן של חרדה, מלחמה ושחיקת אמון, הציבור לא בוחר רק מי צודק יותר. הוא בוחר מי מספר סיפור חזק יותר.

חילוץ הנווט האמריקאי מאדמת איראן היה, לכאורה, אירוע צבאי נקודתי. מבצע מורכב, הצלחה מבצעית, רגע של הקלה לאומית. אבל כמעט מייד היה ברור שזה איננו רק סיפור על חילוץ. זה היה סיפור על האופן שבו שלטון מספר הצלחה.

ד"ר בלה ברדה ברקת היא מומחית לנדל"ן ופרשנית כלכלית וגאופוליטית ומחברת הספר "הנדסת העושר, התפתחות הנדל"ן מצורך אנושי למוצר פיננסי".

מאז ה-7 באוקטובר נדמה היה שאחת השאלות המרכזיות תהיה כיצד טראומה לאומית בסדר גודל כזה תשפיע על נכונות צעירים וצעירות להתגייס לקרבי.

ההיגיון הפשוט אומר: חשיפה לאובדן, לחטיפות, לסיפורי פציעה קשים אמורה להרתיע. אלא שהמציאות מורכבת יותר. נתונים רשמיים של צה"ל מצביעים על עלייה במוטיבציה לשירות קרבי בשנה שלאחר פרוץ המלחמה, גם אם במקביל נרשמים חששות ולחצים בקרב מועמדים לשירות ומשפחותיהם.

מורן שגב הוא מנכ"ל וראש מכינה "אחד משלנו" - מכינה קדם צבאית למנהיגות חברתית המפעילה שלוחת בנות ושלוחת בנים.