שנות כהונתו הרבות מדי של הפושע לכאורה נתניהו לימדו אותנו להכיר על פה את כל התעלולים, הטריקים והשטיקים הזולים, המיותרים והילדותיים שלו. הבנו כבר מזמן עם מי יש לנו עסק, קלטנו מזמן מי האדם העומד מולנו ואנחנו מזהים מתוך שינה כל שטות ושקר שלו.

יותר מזה, שנותיו הרבות מדי בשלטון לימדו אותנו לזהות מבעוד מועד את התעלול הבא, את הטריק הבא. הפושע לכאורה נתניהו הפך לשקוף בכל הקשור לתגובותיו הצפויות והידועות מראש.

אנחנו יודעים כל זאת ועדיין מרשים לו להתל בנו ולהכתיב את סדר היום כרצונו. מדוע? האם אנחנו מפיקים הנאה מכך? לא, אז מדוע אנחנו ממשיכים לתת לו זכות קיום ציבורית על אף שאנחנו יודעים מראש את תגובותיו ושקריו?

אנחנו מכירים אותו ועדיין מרשים לו להתל בנו ולהכתיב את סדר היום כרצונו. מדוע? האם אנחנו מפיקים הנאה מכך? לא, אז מדוע אנחנו ממשיכים לתת לו זכות קיום ציבורית על אף שאנחנו יודעים מראש את תגובותיו ושקריו?

אילו היינו חברה חזקה ובטוחה בעצמה עם תקשורת חופשית ועצמאית מזמן היינו מקיאים מתוכנו את הפגע הרע הזה. אבל במקום להדירו אנחנו בוחרים במודע או שלא במודע לשתף פעולה עם סדר היום החולני הזה שמכתיב לנו הפושע לכאורה נתניהו, ואנחנו מגיבים, נגררים אחרי כל שטות שלו – ובכך רק מעצימים אותו.

אלא שיותר מדי שנות נתניהו בשלטון נותנות את אותותיהן ומשפיעות עלינו, על כולנו, ימין ושמאל, בין שנרצה ובין שלא נרצה. ומכיוון שנתניהו לא אדם טיפש, להפך, הוא חכם ואינטליגנטי מאוד, הוא יודע וקולט זאת, והוא מנצל את המצב לטובתו האישית. אילו ניצל את חוכמתו לעשיית טוב ולשיפור חיי האזרחים, מצבנו היה נפלא. אבל הוא בחר לנצל אותה לרעה ולעשיית נזקים והרס.

את נתניהו לא נוכל לשנות, זה הוא. נוכל רק לשנות את עצמנו ואת יחסנו אליו. לכן הגיע הזמן שנפעל אחרת. הגיע הזמן שנגיב בצורה שונה. הגיע הזמן שנלמד להתעלם מכל התעלולים השיווקיים הילדותיים שלו ובמקום להיגרר אחריו כהלומי קרב מהופנטים נאלץ אותו לסגת ולהיגרר אחרינו עד לתבוסתו.

אילו היינו חברה חזקה ובטוחה בעצמה עם תקשורת חופשית ועצמאית מזמן היינו מקיאים מתוכנו את הפגע הרע הזה. אבל במקום להדירו אנחנו בוחרים במודע או שלא במודע לשתף פעולה עם סדר היום החולני הזה

הדברים נכונים גם לעניין בנו יאיר. במקום לפרסם כל שטות של הבן הילדותי ולהיכנס איתו לעימותים, נלמד להתעלם מנוכחותו המיותרת ברשתות החברתיות עד שיתאדה מהן.

יבוא הקורא ויאמר: בין שנרצה בין שלא נרצה, נתניהו עדיין משמש ראש ממשלת ישראל ואי אפשר להתעלם מכך או ממנו. ותשובתי: נכון, ועדיין אפשר וצריך להתעלם ממנו, כפי שהוא מתעלם מאיתנו. מתי בפעם האחרונה נתן בתקשורת ריאיון רציני ומעמיק, שלא בתקופת בחירות? מתי ענה על שאלות קשות ונתן דין וחשבון אמיתי לציבור? עלינו לפעול בגישת יחס גורר יחס: אתה מתעלם – מתעלמים ממך. אתה מזלזל – מזלזלים בך.

ובעיקר עלינו להפסיק לתת במה לכל שטות שהוא פולט, עלינו להפסיק להדהד את חדשות הכזב והתעלולים שלו ולהתחיל לדבר על הדברים החשובים באמת, על הבעיות המהותיות של ישראל, ולא על נתניהו והתעלול היומי שלו.

יבוא הקורא ויאמר: נתניהו עדיין משמש רה"מ ואי אפשר להתעלם מכך או ממנו. ותשובתי: נכון, ועדיין אפשר וצריך להתעלם, כפי שהוא מתעלם מאיתנו. מתי לאחרונה נתן בתקשורת ריאיון רציני ומעמיק, שלא בתקופת בחירות?

ביום שנלמד כולנו, לרבות התקשורת שהפושע לכאורה נתניהו פגע בה קשות, להתעלם מכל שטות וקשקוש שהוא מפרסם ברשתות החברתיות, מסרטונים ילדותיים ומ"מסיבות עיתונאים" מזויפות, באותו היום נוכל לומר שהתגברנו עליו ואנחנו מובילים את ישראל לסוף תקופת נתניהו, אל עבר עתיד טוב יותר לנו ולילדינו.

יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה חמישה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.

בפעם הראשונה שהגעתי לברלין, הזיכרון חדל להיות פרק בספר היסטוריה שלמדתי בבית הספר. הוא נעשה מוחשי, כמעט פיזי.

באוטובוס משדה התעופה למרכז העיר ליוותה אותי מחשבה טורדנית. מי היו הוריו או סבו של נהג האוטובוס? האם היו חברים במפלגה הנאצית? חיילים בוורמאכט? איזה תפקיד מילאה משפחתו במנגנון שהביא עלינו את השואה? 

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.

בשנה האחרונה נחשף כי המלחמה הרב-זירתית מתנהלת לא רק באיראן, לבנון ובעזה, אלא גם בסמארטפונים של אזרחים ישראלים שהתפתו לשרת את המודיעין האיראני. אולם מאחורי המחדל המודיעיני מסתתר שבר עמוק בהרבה, א.נשים שגדלו לתוך ואקום ערכי, שבו המדינה נתפסת כספקית שירותים והנאמנות לבית הפכה למטבע עובר לסוחר. נשאלת השאלה, האם מערכת החינוך יכולה לבנות מחדש את "כיפת הברזל התודעתית"?

לאורך ההיסטוריה האנושית, ריגול ובגידה נחשבו לפשעים החמורים ביותר שחברות יכולות להעלות על הדעת, במיוחד בעתות מלחמה. המונח "קוויזלינג" (על שם וידקון קוויזלינג הנורווגי ששיתף פעולה עם הנאצים) או סיפורו של בנדיקט ארנולד – גנרל אמריקאי שערק לצד הבריטי במלחמת העצמאות האמריקאית, הפכו לשמות נרדפים לאובדן המצפן המוסרי והלאומי.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.