למרות הדרמה סביב ביטול תכנית הסיפוח וההסכם עם האמירויות, יש לשים לב לפרסום המצע של המפלגה הדמוקרטית, שמעלה את השאלה כיצד ינהג ביידן כנשיא בסוגיות של מדיניות חוץ בכלל ובהקשר הישראלי בפרט. בשורה התחתונה צפוי לעולם ולישראל שינוי חיובי מאד, אך לא ברור אם שינוי מספק בכדי להביא לפריצת דרך אסטרטגית בנושא החשוב והקיומי ביותר לעתיד החזון הציוני: יכולתנו להגיע לפתרון שתי המדינות שיחלץ אותנו מהסטטוס קוו, המוביל לאסון מוסרי ודמוגרפי.

לא ברור אם השינוי שביידן יביא מספיק לפריצת דרך אסטרטגית בנושא החשוב והקיומי ביותר לעתיד החזון הציוני: יכולתנו להגיע לפתרון שתי המדינות, שיחלץ אותנו מהסטטוס קוו, המוביל לאסון מוסרי ודמוגרפי

לביידן יש כל מה שצריך כדי להיות נשיא מוצלח מאד מבחינת מדיניות החוץ האמריקאית. גישתו בתחום יחסי חוץ היא הפוכה מזו של טראמפ, שדיבר על America First והפך אותה ל-America last  מבחינת מעמדה הבינלאומי ויכולתה להנהיג את העולם החופשי.

ביידן צבר שנים רבות של ניסיון וקשרים בתחום מדיניות החוץ, אשר יקלו עליו לשקם את יחסי ארה"ב עם בנות הברית הטבעיות שלה בנאט"ו, באסיה, בחצי הכדור המערבי ובמזרח התיכון באופן שישיב לארה"ב את עמדת ההובלה.

אם ייבחר ביידן לנשיאות, סביר להניח כי מהר מאד נראה את ארה"ב מחדשת את מנהיגותה כמובילה עולמית בנושאים קריטיים לעתידנו כמו שינויי אקלים, תפוצת נשק גרעיני, זכויות אדם, התמודדות עם מגיפות והסכמי סחר שמבוססים על גישת win-win ולא על מלחמות סחר שפוגעות בכלכלה העולמית. ארה"ב תחזור להיות שחקן חשוב בארגונים מולטילטרליים כמו ארגון הבריאות העולמי, האו"מ ועוד.

בתחום ההתמודדות עם מדינות סוררות כמו איראן וצפון קוריאה – נראה בוודאות שיפור משמעותי. למרות הרטוריקה הנחרצת של טראמפ, המתח בין שתי הקוריאות גבר ואיראן קרובה הרבה יותר ליכולת לייצר פצצה גרעינית מאשר היתה כשטראמפ נבחר. גם בהתמודדות המעצמתית מול סין ורוסיה, סביר להניח שנראה דיפלומטיה מקצועית ושיתוף פעולה עם בנות הברית האירופאיות והאסיאתיות, ואלה יבואו במקום התזזיתיות של טראמפ אשר חיזקה את סין ואת רוסיה בעודה מחלישה את ארה"ב.

אם ביידן ייבחר לנשיאות, נראה שבמהרה נראה את ארה"ב מחדשת את מנהיגותה כמובילה עולמית בנושאים קריטיים לעתידנו כשינויי אקלים, תפוצת נשק גרעיני, זכויות אדם, התמודדות עם מגיפות והסכמי סחר

השיפור בעוצמתה ומנהיגותה הגלובלית הצפויה של בת הברית הכי חשובה שלנו ישפיע מאד לטובה על ישראל. בנוסף ביידן הינו בעל  רקורד מוכח של ידידות ותמיכה בישראל כיו"ר הוועדה ליחסי חוץ בסנאט וסגן נשיא. תחת ביידן ארה"ב תשקם את הברית של ה-P5+1 (החברות הקבועות של מועצת הביטחון + גרמניה) שהביאה לסנקציות מולטילטרליות מתואמות ולפיקוח משמעותי יותר על איראן, ותעצים מחדש את הגורמים המתונים יותר בהנהגה האיראנית. אלה שמדיניות טראמפ ריסקה. ארה"ב תוכל להשפיע על המצב בסוריה באופן אפקטיבית יותר, לאחר שמשטר טראמפ איבד כל מנוף אמריקאי והשאיר את הזירה בידי רוסיה, תורכיה ואיראן.

במישור הפלסטיני, סביר שביידן יחדש את הסיוע לרשות הפלסטינית באמצעות USAID, ארגון הסיוע שטראמפ חיסל ואשר עקב כך איבדה ארה"ב מנוף חשוב של השפעה ושל יכולת להעצים את הגורמים המתונים בחברה הפלסטינית. ביידן יחדש בוודאי את הייצוג הפלסטיני בוושינגטון ואת היכולת האמריקאית לתווך בין הפלסטינים לבין ישראל בנושאים מדיניים, בפתרון משברים ובשימור התאום הבטחוני שמציל חיי אדם כל יום.

ביידן יוכל לבנות על התוצאות החיוביות של ביטול הסיפוח למרות הניסיון של הימין האמריקאי וראש ממשלת ישראל לנצל את תכנית טראמפ למהלך חד צדדי. ההסכם עם האמירויות הבהיר שאין אפשרות לסיפוח חד צדדי ולעומת זאת הזירה האזורית מעוניינת בהתקדמות מול ישראל באופן שאינו פוגע בפתרון שתי המדינות.

דע עקא, בנושא הקיומי ביותר לישראל, שהוא יכולתה להמשיך להיות מדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי,  ביידן חייב לנקוט עמדה שונה בתכלית מזאת שנקט בעבר כדי לסייע לישראל. למרות ידידותו שאינה מוטלת בספק ולמרות שהוא מבין שפתרון שתי המדינות הכרחי לישראל כשם שהוא גם אינטרס אמריקאי מובהק, ביידן חייב ללמוד מכישלונותיהם של קודמיו שהבינו כמוהו כי מדובר באינטרס ישראלי ואמריקאי, אך לא השכילו לקדמו.

בנושא הקיומי ביותר לישראל, יכולתה להמשיך כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי,  ביידן חייב לנקוט עמדה שונה בתכלית מזו שנקט בעבר כדי לסייע לישראל, ללמוד מכשלונות קודמיו ולקדם פתרון שתי מדינות

ביידן חייב לנקוט במנהיגות עוצמתית ואסרטיבית כדי לחלץ את ישראל מהסטטוס קוו שמוביל את הפרוייקט הציוני לאבדון דמוגרפי ומוסרי. ביידן חייב יהיה להבין שהפוליטיקה הישראלית אינה מסוגלת לקבל החלטות היסטוריות בסדר גודל שכזה, וכי השפעתה על הפוליטיקה האמריקאית משתקת כל יוזמה מעצמתית קונסטרוקטיבית.

ביידן צריך ללמוד מהדוגמאות של הנשיאים שכן הצליחו לסייע לישראל באופן אסטרטגי. היו אלו נשיאים שהיו מוכנים להפגין עוצמה מעצמתית אסרטיבית, גם אם זה פגע בפופולריות שלהם בקרב חלק מהישראלים ובקרב הממסד היהודי. הנשיא קרטר, למשל, סייע לישראל בהישג האסטרטגי המשמעותי ביותר בתולדות המדינה מאז הקמתה, שהוא השלום עם מצרים.

כך גם הנשיא בוש האב, אשר באמצעות מזכיר המדינה האסרטיבי שלו בייקר גרם לראש הממשלה שמיר להגיע לועידת מדריד בניגוד לרצונו. השתתפות ישראל בועידת מדריד פתחה בפני ישראל עידן חדש של יחסים דיפלומטיים מלאים עם רוב מדינות העולם כולל סין והודו. ועידת מדריד גם הובילה לתהליך אוסלו שהפך את אש"פ מארגון טרור לארגון פוליטי שמכיר בישראל וחילץ את ישראל משליטה במאות אלפי פלסטינים.

יש לציין שאם אכן יחליט ביידן להפעיל את כובד משקלו כנשיא ולסייע לנו, הרי הסיכון הפוליטי שהוא ייקח יהיה נמוך מבעבר. רוב בציבור היהודי בארה"ב תומך במדיניות אמריקאית מנהיגותית לקידום פתרון שתי המדינות. רוב היהודים אף הבינו כי אין הם חייבים ליישר קו עם ממשלות ימין בישראל על מנת להוכיח שהם ציוניים.

המפלגה הדמוקרטית גם היא השתנתה וקיימת נכונות רבה יותר לקבל עמדה שאינה רואה בסכסוך הישראלי פלסטיני משחק סכום אפס. נכון שהאוונגליסטים לא יאהבו זאת, אבל הם נמצאים בכל מקרה בצד הרפובליקני ובעיקר משתמשים בנו לטובת חזרתו מחדש של ישו. לעומת זאת, ישנם גורמים מתונים במפלגה הרפובליקנית שמבינים את חשיבותו של מהלך כזה לטובת האינטרסים של ארה"ב וישראל.

אין צורך בנוסחה חדשה לגבי הסדר הקבע. הנוסחאות האפשריות כבר נכתבו, ודוסקסו לעייפה. יוזמת ז'נבה עם התאמות אזוריות שמשתלבות עם "היוזמה הערבית" תוכל לשמש בסיס להסדר. מה שחסר זו נחישות מדינית ונכונות להשקיע בהסדר משאבים פוליטיים בארץ ובארה"ב.

ביידן צריך ללמוד מדוגמאות הנשיאים שכן הצליחו לסייע לישראל באופן אסטרטגי. היו אלו נשיאים שהיו מוכנים להפגין עוצמה מעצמתית אסרטיבית, גם אם זה פגע בפופולריות שלהם בקרב חלק מהישראלים ובקרב הממסד היהודי

אין ספק שביידן יהיה נשיא פרו ישראלי, אבל כדי להיות נשיא משמעותי שיתרגם את תמיכתו בישראל לשיפור במצבה האסטרטגי הוא יהיה חייב לצאת ממה שנחשב מבחינתו במשך שנים אזור הנוחות הפוליטי.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.

האם ההוראה להפעלת רשת החבלה במצרים בשנת 1954 על ידי הרמטכ"ל דאז משה דיין, הייתה פרובוקציה שנועדה לשכנע את הממשל האמריקאי לתמוך בתוכנית בריטית-צרפתית-ישראלית לכבוש את תעלת סואץ, כפי שעשו שנתיים לאחר מכן במבצע קדש ב-1956?

האם ההוראה להפעלת רשת החבלה במצרים ב-1954 על ידי דיין הייתה פרובוקציה שנועדה לשכנע את הממשל האמריקאי לתמוך בתכנית לכיבוש תעלת סואץ?

פרשת אלכסיס – העולם הזה, גיליון ערב פסח 1964

אורי אבנרי כתב ב-1980 שהמקורות לפרסום שלו ב-1964 של פרשת אלכסיס היו צבי ורות סווט. אבנרי מספר שנער צעיר ומרשים, יאיר, דפק על דלתו ערב אחד וביקש ממנו לרדת להיפגש עם אביו צבי שהמתין במכוניתו. אבנרי שמע מרות ומצבי סווט את גרסתו של האדם השלישי לפרשת עסק הביש, פרשת לבון.

האדם השלישי היה כלוא 10 שנים תחת איסור פרסום מוחלט של שמו או של כל פרט אחר מהפרשה הביטחונית, שזעזעה את הצמרת המדינית והביטחונית של המדינה. האדם השלישי נידון למאסר הממושך עם הגבלת פרסום מוחלטת. לא בשל ההאשמה שלא הוכחה וכלל לא הועלתה במשפטו לאחריותו לכאורה לנפילת הרשת – אלא בשל החזקת מסמכים מסווגים ללא רשות. האדם השלישי היה אחיה של רות, אברי זיידנברג.

לאחר שאבנרי השתכנע שגרסתו של אברי, כולל טענתו שקציני צבא בכירים (ראש אמ"ן והרמטכ"ל, בנימין ג'יבלי ודיין) זייפו מסמך כדי לטייח את חלקם בפרשה – היא גרסה סבירה, חשב איך יוכל לפרסם את הסיפור הבלתי ייאמן, כאשר קיים איסור פרסום מוחלט על הפרשה.

הפתרון של אבנרי היה נועז ומבריק. אבנרי ניסח את הסיפור המטלטל של פרשת עסק הביש כסיפור ריגול דמיוני, שאותו כינה פרשת אלכסיס (העולם הזה, גיליון 1786, עמודים 15-19). אבנרי תיאר רשת ריגול יוונית דמיונית שביצעה פעולות חבלה בטורקיה על רקע הסכסוך בין המדינות באי קפריסין שסימל את תעלת סואץ.

הפתרון של אבנרי לצו איסור הפרסום המוחלט על הפרשה היה נועז ומבריק. אבנרי ניסח את הסיפור המטלטל של פרשת עסק הביש כסיפור ריגול דמיוני, שאותו כינה פרשת אלכסיס

אבנרי נתן שמות בדויים לגיבורי פרשת הריגול. לשר הבטחון היווני קרא אלכסיס סטאברידאקי (בתפקיד השר פנחס לבון), לראש הממשלה היווני היוצא קרא פאפאדופלו הזקן (בתפקיד ראש הממשלה היוצא דוד בן-גוריון), לרמטכ"ל היווני קרא סיפאקאס הגידם (בתפקיד הרמטכ"ל משה דיין), לראש אגף המודיעין היווני קרא ג'ורג' (בתפקיד ראש אמ"ן בנימין ג'יבלי), לסוכן היווני בטורקיה מפעיל הרשת קרא ניקוס "מיסטר סטון" (בתפקיד האדם השלישי), למגייס הרשת קרא דימיטריוס המצולק (בתפקיד אברהם דר), לראש ארגון הביון היווני קרא הג'ינג'י (בתפקיד איסר הראל), ואנשי רשת הריגול שגוייסו בטורקיה היו טטבארוס (בתפקיד דר. מרזוק) ריקה מאנולאקאס (בתפקיד מרסל) וסטפנוס חרלמבו (בתפקיד פיליפ נתנזון) (העולם הזה, גיליון 1787, עמודים 22-25) .

בשנת 1971, לאחר שבוטל צו איסור הפרסום, אבנרי פרסם שוב את שתי הכתבות של פרשת אלכסיס בגיליונות העולם הזה 1786 ו-1787 עם השמות המקוריים המצוטטים לעיל.

על פי גרסתו של אברי, רשת הריגול במצרים הופעלה כרשת חבלה כדי לסכסך בין מצרים וארה"ב וכדי לעצור פינוי בסיסי צבא בריטיים מתעלת סואץ.

אבנרי מתאר את זיוף המסמך על ידי ראש אמ"ן ג'יבלי, שנועד להאשים את שר הביטחון לבון במתן ההוראה להפעלת רשת החבלה לכאורה ב-16 ביולי 1954, בזמן שהרמטכ"ל דיין שהה בחו"ל.

אבנרי מתאר את זיוף המסמך על ידי ראש אמ"ן ג'יבלי, שנועד להאשים את שר הביטחון לבון במתן ההוראה להפעלת רשת החבלה לכאורה ב-16 ביולי 1954, בזמן שהרמטכ"ל דיין שהה בחו"ל

האדם השלישי סיפר שג'יבלי הוסיף בדיעבד למכתב שנשלח לרמטכ"ל דיין משפט שמפליל את השר לבון ומציין שההוראה להפעלת הרשת ניתנה ב-16 ביולי. בפועל פעולות החבלה החלו ב-2 ביולי 1954. האדם השלישי ידע על כך כי הוא קיבל את ההוראות לפעול במצרים. השר לבון הכחיש שנתן הוראה להפעלת הרשת.

מתוך גרסתו של האדם השלישי, על פי אבנרי, ניתן להבין שההוראה להפעלת הרשת נעשתה על ידי ראש אמ"ן ג'יבלי והרמטכ"ל דיין ללא ידיעת שר הביטחון לבון וראש הממשלה משה שרת.

ניתן גם להבין שהאדם השלישי היה יכול להפריך את הגרסה השקרית של הרמטכ"ל דיין וראש אמ"ן ג'יבלי. אברי ידע שהמכתב שג'יבלי מסר לוועדת הבדיקה היה מזוייף וזה מה שסיפר לרות וצבי ולבית המשפט.

אבנרי מסיים את פרשת אלכסיס בכך שהסוכן היווני ניקוס (האדם השלישי) נפגש עם הרמטכ"ל סיפאקאס (הרמטכ"ל דיין) לפני שמסר עדות לוועדת הבדיקה של הפרשה, ובפגישה זו סיפאקאס (דיין) ביקש לוודא עם ניקוס (האדם השלישי) שהוא יגיד שההוראה להפעלת הרשת ניתנה ב-16 ביולי 1954. ניקוס (אברי) אישר לסיפאקאס (דיין) שכך יגיד לוועדה, למרות שידע שפעולות החבלה של הרשת במצרים החלו בתחילת חודש יולי ולפני ה-16 ביולי, שבו קיבל את ההוראה לבצע פעולת חבלה במוסד בריטי.

העדויות של דליה כרמל ושל בנימין ג'יבלי מאשרות את העדות של האדם השלישי

דליה כרמל, שהייתה מזכירתו של ראש אמ"ן דאז בנימין ג'יבלי, העידה בפני היועץ המשפטי לממשלה שנשלח במיוחד לגבות ממנה עדות בפריז. לעדותה, ג'יבלי ביקש ממנה להוסיף בדיעבד לעותק של מכתב ששלחה לרמטכ"ל דיין ב-19 ביולי את המשפט שהפליל את השר פנחס לבון, לגבי מתן ההוראה להפעלת הרשת ב-16 ביולי.

דליה כרמל, מזכירתו של ראש אמ"ן דאז ג'יבלי, העידה בפני היועמ"ש שנשלח במיוחד לגבות ממנה עדות בפריז. לעדותה, ג'יבלי ביקש ממנה להוסיף בדיעבד לעותק מכתב ששלחה לרמטכ"ל דיין את המשפט שהפליל את לבון

בנימין ג'יבלי, בערוב ימיו, החליט לספר את גרסתו לפרשה בספר שנגנז, שכתב עבורו העיתונאי אריה קרישק. בספר טען שדיין נתן את ההוראה להפעלת הרשת.

מבט חדש על פרשת העסק ביש

טענותיו של האדם השלישי על כך שקציני צה"ל זייפו מסמך והעידו עדות שקר בפרשת עסק הביש, נראות כיום כנכונות. עדותה של דליה כרמל מזכירתו של ראש אמ"ן ג'יבלי מאשרת את גרסתו.

אך נראה שפרשת לבון הייתה חמורה הרבה יותר מזיוף מסמך ועדות שקר של ראש אמ"ן והרמטכ"ל דאז. נראה שדיין יזם פרובוקציה במצרים שתהווה עילה לכיבוש תעלת סואץ וסיני, כפי שנעשה כשנתיים לאחר מכן במבצע קדש, בשיתוף עם בריטניה וצרפת, מאחורי גבם של שר הביטחון פנחס לבון וראש הממשלה משה שרת.

כדי לחמוק מאחריותם לפרשה, דיין וג'יבלי זייפו מסמך שהעליל על שר הביטחון לבון שהוא נתן את ההוראה להפעיל את רשת החבלה במצרים וגם כלאו את האדם השלישי ל-12 שנים תחת מעטה סודיות מוחלט, כי הוא ידע מתי קיבל את ההוראות להפעלת הרשת וידע שהמכתב שנמסר לוועדה היה מזויף.

בן-גוריון דרש הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אבל הנהגת המפלגה מנעה זאת וחבל. אם דיין היה עומד לדין על חלקו המרכזי בפרשת עסק הביש, מלחמת יום הכיפורים לא היתה פורצת בתנאים שפרצה ב-1973.

ב-1980 כתב אבנרי עד כמה הוא העריך את אומץ ליבם של צבי ורות, שלקחו על עצמם את הסיכון של המפגשים עמו וחשיפת גרסתו של אברי לגבי הפרשה והעוול שנעשה לו. אבל אבנרי כותב שעוד יותר מכך הפריע לצבי, שהיה איש עקרונות, העולם החשוך שבו נעשים דברים לא מוסריים. עולם שאליו נחשף כשניסה לעזור לאברי.

הרבה כבוד מגיע גם לאורי אבנרי על כתיבת פרשת אלכסיס, וגם לאדם השלישי, אברי זיידנברג, שהוכפש ונכלא ולמרות זאת חשף את גרסתו לפרשה ואת פגישת התדרוך שעשה לו דיין לפני עדותו בועדה במהלך משפטו לשופט בנימין הלוי ולרות וצבי.

בן-גוריון דרש הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אבל הנהגת המפלגה מנעה זאת וחבל. אם דיין היה עומד לדין על חלקו המרכזי בפרשת עסק הביש, מלחמת יום הכיפורים לא היתה פורצת בתנאים שפרצה ב-1973

מי שמנע הקמת ועדת חקירה ממלכתית בפרשת עסק הביש אחראי למה שעשה דיין כשר הביטחון במלחמת יום הכיפורים, ומי שמנע או עיכב את חקירותיו של נתניהו בנושא הצוללות ובתיקים האחרים, יהיה אחראי למה שנתניהו יעשה אם יחזור לשלטון.

ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.

לאחרונה הותקפתי על ידי השופטת בדימוס סביונה רוטלוי משום שפעלתי נגד השתתפותה של השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן בכנס חגיגי לציון חמישים שנה לאגודה לזכויות האזרח.

לטענת השופטת, האגודה הינה גוף שפועל לטובת אזרחי ישראל ללא הבדל וכי אני, לעומת זאת, המסית והמפחיד. לטענת הגברת רוטלוי בגלל שלא אהבתי את הפסיקות של השופטת אגמון-גונן בנוגע לפליטים מאוקראינה, יצאתי נגדה במסע שקורא להדחתה ולמניעת ההשתתפותה בכנס.

וכעת לעובדות: מעולם לא קראתי או אקרא להדחת שופט בשל פסיקה. ההיפך הגמור. כוחו של שופט הוא ביכולתו לדון ללא משוא פנים. ברגע ששופט נתון להחלטה על הדחה בגלל פסיקתו, תקרוס מערכת המשפט ויקרוס אמון הציבור במערכת המשפט.

וכעת לעובדות: מעולם לא קראתי או אקרא להדחת שופט בשל פסיקה. ההיפך הגמור. כוחו של שופט הוא ביכולתו לדון ללא משוא פנים. ברגע ששופט נתון להחלטה על הדחה בגלל פסיקתו, תקרוס מערכת המשפט

לשופט אין שום דבר מלבד האמת.

אמר בעבר הנשיא לשעבר אהרן ברק לבית המשפט העליון אין לא חרב ולא ארנק. החרב והארנק שלנו זה אמון הציבור.

זה לא סוד שבשנים האחרונות אמון הציבור במערכת המשפט קורס ובקרב קהלים במחנה הימין והדתי בקושי קיים.

אני פועל רבות כדי להחזיר את אמון הציבור דווקא בגלל אמונה שחשוב שיהיה לנו בית משפט עליון חזק בלתי תלוי שלא נתון ללחצים פוליטיים או כלכליים.

דווקא בגלל זה חשוב שכל הציבור יראה בשופטים את נציגיו. ולכן מאבק שלי למנות נציגים ממחנה שמרני מחזק את מערכת המשפט. ההיפך הגמור מהתפיסה של הגברת רוטלוי שרוצה שיהיו רק שופטים כדוגמתה.

אני רוצה שיהיה גם שופט חרדי. יותר שופטים מזרחיים, שופט ממוצא אתיופי, שופטים מהפריפריה, מיהודה ושומרון, שופטים ערבים, יותר שופטות. כן, כל סוגי השופטים. בקיצור, יותר גיוון.

כמובן שכל שופט יהיה מומחה ויתקבל לא בגלל הגזע או המגדר.

זה לא סוד שהיום רוב השופטים נראים מאותה גילדה, בעיני האדם הפשוט השופטים לא מייצגים אותו, לצערנו.

וכעת להשתתפות השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן בכנס. חשוב להדגיש שוב את העובדות:

האגודה לזכויות האזרח פועלת לנסיגה לקווי 67', דבר שבוודאי שנוי במחלוקת ציבורית עמוקה. האגודה מייצגת באופן קבוע מחבלים עם דם על הידיים פרו בונו! לו באמת האגודה הייתה מייצגת כל פונה ללא כל בדיקת רקע עליו, ניחא, אולם זה לא האמת. האגודה לזכויות האזרח סירבה לפעול או לתמוך או לייצג אנשים עם מוגבלות במהלך המאבק למען הנגשת מערת המכפלה לאנשים עם מוגבלות בגלל שהדבר יעזור גם ליהודים.

חשוב שכל הציבור יראה בשופטים את נציגיו. לכן המאבק שלי למנות נציגים מהמחנה השמרני מחזק את מערכת המשפט. זה ההיפך הגמור מהתפיסה של הגברת רוטלוי, שרוצה שיהיו רק שופטים כדוגמתה

כן, האגודה לזכויות האזרח, שפועלת לקדם נגישות, סירבה לענות לפניות שלי ושל עוד אנשים לפעול למען חופש תנועה וחופש פולחן במערת המכפלה. הן ביהמ"ש המחוזי והן בית המשפט העליון קבעו לאחר מכן באופן חד משמעי כי מדובר בעניין של זכויות אדם וכי יש להצר על כך שהדבר לא קרה עד היום.

חרף זאת סירבה האגודה לקדם את הדבר הזה, כי האגודה באופן עקרוני לא עוזרת לזכויות אדם של יהודים מעבר לקו הירוק. ברחוב סמוך האגודה ייצגה את עיסא עמרו, פעיל ערבי שנאסר עליו ללכת ברחוב מסוים בחברון והוגבלה תנועתו. מתברר שבעיני האגודה פעיל פלסטיני כן זכאי לעזרה ויהודי לא. אז האגודה הינה גוף פוליטי מספר 1 ולכן אסור לשופט ללכת לכנס הזה.

ועוד מילה, גברת רוטלוי מציינת שהאגודה עזרה בעבר לנועם פדרמן וגרשון סולומון שהם אנשי ימין, מה שמוכיח שהאגודה עוזרת לכולם. וכעת שוב לעובדות: לגבי נועם פדרמן, האגודה ייצגה אותו פעם אחת בהליך, אולם מייד לאחר מכן סירבה שוב לעזור לו בגלל לחץ פנימי מחברי האגודה שאחד מהם אף התפטר, בטענה שאסור לאגודה לייצג את נועם פדרמן. ובכל מקרה, המקרים הללו אירעו לפני יותר מעשרים שנה.

בעבר אכן האגודה הייתה קצת יותר הוגנת, אבל בעשרים השנים האחרונות אין כאלה דוגמאות. ההיפך הגמור. האגודה מסרבת לפעול נגד פרופיילינג ליהודים בהר הבית, לתמוך במאבק למען חופש הפולחן בהר הבית, האגודה מסרבת לפעול למען ערבים שמכרו קרקעות ליהודים ביו"ש ומאוימים ועוד.

בקיצור האגודה הינה גוף פוליטי, ולכן אסור לשופט להשתתף בכנס. דווקא מתוך הבנה עמוקה לגבי חשיבות מערכת המשפט ואמון הציבור במערכת המשפט.

ארגון בצלמו נאבק נגד כל הסתה ופשעי שנאה. יחד עם זאת, הארגון מעלה על נס את ההבנה שגם לאזרחי ישראל יש זכויות אדם, וכי מי שמייצג מחבלים פוגע באופן ישיר בזכויות האדם של אזרחי ישראל.

ארגון בצלמו נאבק נגד כל הסתה ופשעי שנאה. יחד עם זאת, הארגון מעלה על נס את ההבנה שגם לאזרחי ישראל יש זכויות אדם, וכי מי שמייצג מחבלים פוגע באופן ישיר בזכויות האדם של אזרחי ישראל

רוב הציבור מתנגד לייצוג מחבלים ורואה בפעילות האגודה פעילות קיצונית. זו האמת.

ארגון בצלמו ימשיך להוביל את המאבק למען זכויות האדם של אזרחי ישראל, כשהמסר ברור: זכויות אדם לאזרחי ישראל – לא למחבלים ותומכי הטרור.

שי גליק, 33, הוא מנכ"ל ארגון בצלמו, לזכויות אדם ברוח יהודית, הפועל למען ערכי צדק משפט ומאבק בשחיתות משפטית. הוא איש מחשבים שאוהב לעזור לאנשים ולא מסוגל להשאר אדיש לעוולות. הוא אוהב משחקי שחמט ואוספים, בהם, אוסף של מאות מחזיקי מפתחות. אם יש למישהו מחזיק מפתחות מדובאי הוא ישמח לקבל.