הפחדות, הפחדות. נמאס מזה.
הפתרון החכם, הצודק והנכון לכל הצדדים הוא להחיל ריבונות מלאה על שטחי יוש, לתת אזרחות למי שרוצה, להקים מדינה פלסטינית בעזה וחלק מסיני, לקבע את יהדותה של המדינה ברוב של 100 חברי כנסת, לא לאפשר למי שקורא או פועל נגד המדינה להתמודד לכנסת ולגרש את מי שמנסה לפגוע במדינה או באזרחיה בפועל.
זה חכם כי הפתרון הזה מפיל גם את טענות האפרטהייד ומצד שני גם על אובדן יהדות המדינה והבעיה הדמוגרפית.
זה צודק עבור היהודים כי ישראל שייכת לעם ישראל וכך צריכה להישאר, ועבור הערבים כי מי שירצה יוכל להימלט מהדיקטטורה של הרשות לאזרחות בסטנדרט הישראלי ומי שירצה יוכל לממש שאיפות לאומיות אחרות.
וזה נכון כי בעת הזאת הפתרון הזה מעשי ובר ביצוע, לא דורש הסכמה של מנהיגי הצד השני (שברור שיתנגדו ולא חשוב מה הפתרון שיוצע להם), ושבטווח הקרוב ישפר את איכות החיים של שני הצדדים ובטווח הרחוק יפרוק את המתח והעוינות ביניהם.

למה להרחיק עד כמה שדות בעקרבה? מה לגבי שייח' מוניס (כיום שכונות רמת אביב, תל ברוך ואפקה), ג'רישה וג'מאסין אל ע'רבי ליד הירקון, סומייל (אבן גבירול), אבו כביר וסלמה? ומה עם ביר א-סבע (באר שבע), שאמורה היתה להיות במדינה הערבית לפי תוכנית החלוקה? ומה לגבי עשרות אלפי הערבים שנישלנו וגירשנו בחיפה, מעט לפני שאתה עצמך נולדת על חורבות בתיהם?
מצטער, אבל אין דרך אחרת לבשר לך. "מסלול ההמראה" שאתה מתאר הוא מסלול חלקלק שבסופו לא רק "המתנחלים", אלא גם אתה וקרוביך תאלצו לארוז את הפקלאות ולחפש מקום אחר.
אז במקום לירות לעצמנו ברגל, צריך להבין שהחלת ריבונות מלאה היא הצעד הצודק, החכם והנכון *לכל הצדדים*. במקום להתפלפל על גבי מאות עמודים בפסקי דין מלאי פעלולי לשון וסלאלומים משפטיים, צריך לפקוח את העיניים והאוזניים למציאות, בה הפלסתינים עצמם אומרים שהם מעדיפים ריבונות ישראלית על פני שלטון אימים מושחת ורצחני של הרשות או חמאס (https://youtu.be/xYYoue03VMQ).

הרגיעה הנוכחית אכן מורכבת מגאונות צבאית וטכנולוגית של השבכ, צהל, וגם הדרג המדיני במקרים מסויימים.
יש כמה שכבות לשאלה מדוע המצב היום טוב מאשר בשנות האינתיפאדה השנייה, והן משתנות עם הזמן –
1. הרתעה – אם יש עובדה שהוכחה שוב ושוב במאה ויותר שנות הקונפליקט האחרונות – היא שהטרור מתגבר לאחר הפגנת חולשה, בטחונית ובעיקר פוליטית, ולהיפך. ולכן גם היום, פוליטית – כאשר הפוליטיקה הישראלית נותנת לגיטימציה לפלסטינים, או מפגינה היסוס או פחד בחקיקה, אכיפה ושיפוט – אנחנו רואים עליה בטרור. ולראיה אוסלו שהביא פיגועים ללב המדינה, שיחות השלום בשנת 2000 שהביאו את האינתיפאדה השניה, ההתנתקות שהביאה את הקסאמים ועוד ועוד.
בטחונית – כאשר השבכ מגיע לכל ילד שזורק אבנים, כאשר צהל מגיב בכוח להתגרויות – רמת הטרור יורדת. כשעושים עליהום על חייל שירה במחבל מנוטרל – מקבלים אינתיפדה.
2. יש להם מה להפסיד – כאשר יש למישהו מה להפסיד, הוא חושב פעמיים, והדגש כאן הוא על ההנהגה של הרשות וארגוני הטרור השונים. כשהדרג המדיני מבהיר להם מה הם עלולים להפסיד, הם כבר לא לוקחים אחריות על פיגועים.
3. טכנולוגיה – כיפת ברזל, מכשולים נגד מנהרות, מכ"מים, מצלמות, רחפנים. כן, גם כאן היתרון הוא שלנו.
4. רבים מהפיגועים שכן מתחילים- נגמרים מהר יחסית וללא מספר רב של נפגעים, על ידי אזרחים נושאי נשק, מאבטחים, חיילים, ושוטרים, שמהווים חלק גדול באוכלוסיה.

הפוסט הנ"ל מורעל משנאת נתניהו, וקשה להגיב לרוב הטענות בו משום כך.

הדבר היחיד שבטוח מעל לכל ספק הוא ש את שיטת שתי מדינות לשני עמים ניסינו שוב ושוב והיא כשלה פעם אחר פעם, והתפוצצה לנו בפרצוף.
עצם הגישה כאמור היא הפגנת חולשה שהביאה עלינו אסונות כבדים. המסקנה המתבקשת היא שאנו צריכים לדאוג קודם כל לחיי אזרחינו ולהפגין אחדות, עוצמה והרתעה.
רעיון הסיפוח הוא רעיון צודק, אפשרי, ואין שום סיבה שלא ננסה אותו וניתן לו הזדמנות לפחות כמו שרעיון שתי המדינות קיבל. מקסימום, לא יצליח – יותר רע מכפי שאוסלו עשה לנו כנראה לא יהיה, ונחשב מסלול מחדש בעוד חמש-עשר שנים.