יהודים חיים בבחריין זה 140 שנה ● ההסכם עם ישראל משנה את חייהם, אך לא מעורר בהם מחשבות על הגירה ● חברי הקהילה מספרים על רגעי השיא והשפל שלהם במדינה הערבית הזעירה, ומגלים: "אבותינו לא מצאו את עצמם בעיראק, ולכן החליטו לנסות את מזלם בבחריין"
הדיון הקרוב בעתירות להדחת איתמר בן גביר מתפקידו כשר לביטחון לאומי, שהוגשו לפני יותר משנה וחצי, מגלם מבחן מכריע עבור בג"ץ. האם בית המשפט העליון יתערב כדי להבטיח את עצמאותם של שומרי הסף, כמרכיב הכרחי בסדר החוקתי?
השאלה בפרשת בן גביר היא, האם אין זה בלתי סביר בעליל להותיר את מינויו כשר לביטחון לאומי על כנו, כאשר הוא שוב ושוב, בשיטתיות, ניצל לרעה את כוחו הפוליטי – בכובעו כשר – כדי להתערב בעצמאות המשטרה.
פרופ׳ פרנסס רדאי, משמשת כפרופסור אמריטה בקתדרה לדיני עבודה ע"ש ליברמן, בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומשמשת כפרופסור מן המניין במסלול האקדמי המכללה למינהל, שם היא מכהנת גם כיושבת ראש תוכנית המוסמך וכנשיאה של כבוד במרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל. רדאי חברת ועדת ההיגוי במכון זולת.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
בימים אלה של הפוגה, אולי זמנית, ברצף המלחמה והשכול, בימים של פחד וחרדה מפני האובדן, יש בספר "התבוננות ביגון", שכתב קלייב סטייפלס לואיס ותורגם ביד אומן על ידי שירלי אגוזי – כדי לקחת אותנו יד ביד אל המוות החורש בתלמי התהום והכאב. בספרון בן 51 העמודים מבכה הסופר את מות רעייתו הלן ג'וי דווידמן, אותה נשא במיטת חוליה, בעשור השישי לחייו.
ק.ס. לואיס, המוכר לנו כמחבר ספרי נרניה לילדים, ביניהם "האריה המכשפה וארון הבגדים" ועוד עשרות ספרים, היה מרצה לאנגלית באוקספורד. הלן ג'וי הייתה אשת רוח, משוררת וסופרת שהתחברה לתנועה הקומוניסטית, אשר התגרשה מבעלה האלכוהוליסט לאחר שילדה שני בנים. דייווידמן האמריקאית יצרה קשר עם לואיס דרך התכתבות על כתביו התיאולוגיים. הם נישאו ב-1956 לצרכי שהייה שלה בבריטניה, אך התאהבו, ומותה מסרטן ב-1960 הוביל את לואיס לכתיבת יומן האבל הזה, לצד משבר האמונה הקשה שחווה.
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
אחד המושגים הנפוצים ביותר בישראל נוגע ל"איום הקיומי" המרחף על מדינת ישראל. השימוש בו כה נפוץ, עד שדומה כי אין מקבל החלטות – מדיני או צבאי, פרשן או האיש ברחוב – הנמנע מלנקוב בו.
התחושה המתקבלת הינה, שכמעט כל איום אשר מדינת ישראל נדרשת לו – זוכה להגדרה "קיומי". בעוד שניתן כנראה להצדיק את ההגדרה סביב שנות הקמת המדינה, ובדגש על מלחמת העצמאות, הרי מאז, טבען של המלחמות, או "מבצעים" למיניהם, השתנה ללא הכר, ובעיקר יכולותיה של מדינת ישראל.
השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/
בהחלט יש איום קיומי על מדינת ישראל. למדינת ישראל אין קיימות כלכלית כתוצאה מהגידול הדמוגרפי החרדי הבור שאינו מתאים למדינה מפותחת. היות ומצד אחד ולא נשאר טווח לשנות את מצב ההשכלה והשווי של עובד חרדי ומצד שני החילונים שנמצאים בתחום ההיטק לא יוכלו לספק את ההון הנדרש לקופת המדינה ובעיקר לא יוכלו לחיות במדינה דתית ולא דמוקרטית. זה האיום המוחלט על קיום מדינת ישראל כל השאר לכאורה ניתן לפיתרון. תהנו מהמדינה הזמנית
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
השופטים יכולים להתעלם משיקולים אלקטורליים. אם ההדחה שווה לבנגביר 2 עד 4 מנדטים, הם יבואו בעיקר מהליכוד, ומהגופה של הציונות הדתית. אף אחד לא יחצה את הקווים בשביל זה. החלשה של הליכוד ב-3 מנדטים לטובת בנגביר זה מצויין כדי לגרום שם להפיכה וחיסולי חשבונות – לכן זו תוצאה חיובית.
בנגביר לא יכול להוביל את הגוש הזה כי החרדים מתעבים אותו. בכלל, הכיפות הסרוגות בשביל החרדים האשכנזים הם גרועים יותר מהחילונים, ורק קצת מעל רפורמים.
תדיחו את בנגביר כדי שלא ישתמש במשטרה בזמן הבחירות. הכאוס ששאיבת המנדטים שלו תעשה בתוך גוש נתניהו זה בידור בחינם. הכינו את הפופקורן.
כל הדיון התיאורטי הזה כבר מאוחר מדי. הסוסים ברחו מהאורווה, אנשי שלושת הכפ'ים מכרו אותם והאשימו את השמאל. פה זה לא הונגריה. פה הבבונים הם בבונים אמיתיים, שורשיים. והטפילים מחוברים ישר לעצמות. והמשיחיים מסוממים לגמרי. אבוד לנו
אכן, בג"ץ חייב להתעמת עם הסרבנות הממשלתית. אחרת מה יקרה בשלב הבא? הממשלה עוד עלולה לסרב לפקודה של הרמטכ"ל, ואז בכלל הלכה הדמוקרטיה.
אמנם לא נהוג לבלבל משפטפטנים עם עובדות, אבל איך השב"כ – שכפוף ישירות לראש-הממשלה, ותפקידו (הרשמי לפחות) לסכל טרור, גם באמצעים שהשתיקה יפה להם – הוא "שומר סף"?
אם-כי בהתחשב בפועלם של שומרי הסף המקוריים, אולי זה יותר קרוב למציאות..?
פרופסור רדאי, ברשותך ניקח את הדיון למגרש הפוליטי: אם יורה בג"ץ לפטר את פיתמר בן זונה מתפקידו כשר המשטרה ולהעבירו לתפקיד אחר בממשלה, יקבל בן זונה בבחירות הבאות 15 מנדטים ומפלגות ממשלת השואה הזדון וההפקרה של ראש ארגון המחבלים ביבים שקרניהו יזכו לרוב של יותר מ-60 מנדטים לאחר שכל קמפיין הבחירות ייסוב על "היהודים נגד הדיפסטייט בראשות בג"ץ והיועמ"שית". שר בכיר בארגון המחבלים של ביבים שקרניהו אמר בשבוע האחרון לעתונאי בן כספית ב"מעריב" שהדחה של פיתמר בן זונה תוכל להניב למפלגת שקרניהו בלבד בין 2-4 מנדטים נוספים. השאלה היא האם שופטי בג"ץ מעדיפים להיות צודקים כחברי בית דין גבוה לצדק או חכמים? אין לי תשובה ראוייה לשאלה הזו.