"תשאלי אותה אם היא מניקה ואם התינוקת אוכלת באופן סדיר", אומר ד"ר דני שור לד"ר ביסאן תאייה. שניהם רוכנים לעבר האם הפלסטינית הצעירה, שמחזיקה פעוטה בידיים, ומנסים להבין מהו הטיפול הנכון לדלקת באוזניים. הם עוצרים כדי לערוך קונסיליום באנגלית. רופא הילדים הירושלמי משמש כסמכות מקצועית, בעוד הרופאה הצעירה מטולכרם משמשת כמתורגמנית לערבית עבור המטופלת.

ד"ר שור: "רעיונות? מה לתת לה? אם ניתן משהו מקומי זה לא יעבוד, אז השאלה אם לתת אנטיהיסטמין כדי למנוע את הגודש באוזניים או לחכות. אם הייתי יכול לבדוק אותה מחר הייתי מחכה, אבל זה לא יקרה, אז אני מעדיף לתת עכשיו כדי לאושש אותה. תגידי לאם שהסימן (לשיפור) יהיה שהתינוקת שקטה, שהחום לא יעלה ושהיא אוכלת באופן סדיר".

ד"ר תאייה מתרגמת את הדברים לאם, והיא לוקחת מרשם. זה קורה ביום שלישי השבוע, בכיתה ריקה בקומה השנייה בבית הספר היסודי של הכפר דיר אל־חטב שליד שכם. למטה, בכניסה, יש עמדה מאולתרת של בית מרקחת, והאם הצעירה תוכל לקבל את התרופות ללא תשלום. הרוקח הפלסטיני מצליח איכשהו לפענח את המרשם שכתב ד"ר שור, בכתב די קריא, בעברית דווקא.

המשתתפים הישראלים עלו להסעה בטייבה, ולאחר המעבר במחסום תאנים המיניבוס אסף את הרופאים הפלסטינים, שכיום הם הרוב כאן, והגיעו בעיקר מטולכרם ומרמאללה

בכניסה אחות לוקחת מדדים, והמטופלים מהכפר יכולים להיכנס לכיתות השונות, שבהן ממתינים להם שלל רופאים מומחים, שרובם מגיעים כיום מהרשות הפלסטינית ואחד, כאמור, הגיע מישראל. הצוות כולל רופאי ילדים, משפחה, כירורגיה, אורתופדיה, פנימאים ורופא עיניים אחד. "אנחנו מפעילים את המרפאה הניידת הזו פעמיים בשבוע", אומר סאלח חאג' יחיא.

חאג' יחיא הוא פלסטיני אזרח ישראל שמנהל את הפעילות הזו קרוב ל־40 שנה במסגרת ארגון "רופאים לזכויות אדם". המשתתפים הישראלים עלו להסעה בטייבה, ולאחר המעבר במחסום תאנים המיניבוס אסף את הרופאים הפלסטינים, שכיום הם הרוב כאן, והגיעו בעיקר מטולכרם ומרמאללה.

ד"ר דני שור וד"ר ביסאן תאייה מ"רופאים לזכויות אדם" מטפלים בתינוקת בכפר דיר אל־חטב, 24 במרץ 2026 (צילום: עומר שרביט)

לדבריו, בעבר הפעילות נערכה בימי שבת, ומתחילת המלחמה הוגברה לפעמיים בשבוע, בכל רחבי הגדה המערבית, בשל כך שמערכת הבריאות המקומית בקושי מתפקדת בתנאים הנוכחיים: "יש סגר על כל השטחים הכבושים והגבלות חופש תנועה, עם מעל 900 מחסומים, והצורך עצום, שנובע מהמשבר של הרשות הפלסטינית וממצב מערכת הבריאות שלהם.

"פה התרופות והבדיקות הן חינם, בעוד שלמרפאה המקומית חסרות רוב התרופות", הוסיף.

"יש סגר על כל השטחים הכבושים והגבלות חופש תנועה, עם מעל 900 מחסומים, והצורך (בבדיקות) עצום, שנובע מהמשבר של הרשות הפלסטינית וממצב מערכת הבריאות שלהם"

הוא מראה לי תרופות כמו ריברוקסבן לדילול דם, שעולה כ־300 שקלים, או ואלסרטן ללחץ דם, שעולה כמאה שקלים, וכן תרופות לסוכרת, ללב ולכולסטרול. בדרך כלל המרפאה מגיעה לכאן פעם בכמה חודשים ולא הייתה אמורה להגיע היום, אך הביקור נקבע בהתראה קצרה בגלל הפוגרום בכפר בתחילת השבוע.

"אנחנו רוצים להביע סולידריות ולמחות נגד הטרור היהודי של המתנחלים, של הפשיסטים הארורים. זה המסר, מעבר לסיוע הרפואי", אומר חאג' יחיא.

"זה כמו יום עבודה רגיל, אנחנו רואות פציינטים. בדרך כלל מקיימים את המרפאה הניידת בבתי ספר. בכפרים יש ירידה חדה בשירותי הבריאות, והרופאים והמורים עובדים בעבודה נוספת כדי לכפר על המשכורת הדלה ממילא, שקוצצה", אומרת ד"ר תאייה, הצעירה החדה והנמרצת בת ה־27, שטרם התחתנה, כמו שותפתה למעונות באוניברסיטת אל קודס, ד"ר רחיק עוואד, שגם היא נמצאת כאן.

אחות לוקחת מדדים ממטופלות במרפאה ניידת של "רופאים לזכויות אדם" בכפר דיר אל־חטב, 25 במרץ 2026 (צילום: עומר שרביט)

לפי ח"כ משה סעדה, השתיים האלה הן בוגרות של אוניברסיטה "חמאסית", ויש להפסיק את העסקתם של בוגריה בישראל. הרופאים שפגשתי, צעירים כמבוגרים, אמרו במפורש שהם מתנגדים לחמאס, וחלקם ציינו גם את מה שקרה ב־7 באוקטובר. ממילא, כולם מעוניינים להמשיך לעבוד ברשות ולא בישראל.

"שיטת העבודה כאן שונה. אני לא יכול לתת טיפול מתמשך בתנאים ובעומס שיש כאן. אי אפשר להפשיט את המטופל כששולחן בית הספר הופך לשולחן הבדיקה", אומר ד"ר שור, ועובר להחמיא לפרח הרפואה לצדו, שהוא שמח לסייע בהכשרתה גם אם באופן לא פורמלי, שכן היא לא מתכוונת להתמחות ברפואת ילדים.

"אני לא חושב שהיא מזוהה עם חמאס, היא ממש בעד דו־קיום ולעבוד ביחד. אני מצליח ללמד אותה הרבה ומגלה שהידע והחושים הקליניים שלה מצוינים. היא בוגרת אוניברסיטה מצטיינת לטעמי"

"אני לא חושב שהיא מזוהה עם חמאס, היא ממש בעד דו־קיום ולעבוד ביחד. אני מצליח ללמד אותה הרבה ומגלה שהידע והחושים הקליניים שלה מצוינים. היא בוגרת אוניברסיטה מצטיינת לטעמי".

תאייה, מצדה, נראית חדה ונמרצת, ואיכשהו שומרת על ארשת פנים שמחה שאינה מסגירה קורטוב של מרירות, תוך שהיא מספרת על המצב הכלכלי הקטסטרופלי, על המשכורות שקוצצו ל־60% במקרה הטוב במגזר הציבורי, כולל רופאים ומורים, על הלימודים שעברו ליומיים–שלושה בשבוע כתוצאה מכך, ועל שירותי רפואה ירודים.

עמדת בית המרקחת של המרפאה הניידת של "רופאים לזכויות אדם" בכפר דיר אל־חטב, 24 במרץ 2026 (צילום: עומר שרביט)

כמו כן, היא מזכירה את אלפי האנשים שנותרו ללא קורת גג במחנות הפליטים נור שמס וחארת אל־חמאם בטולכרם, שהתרוקנו מיושביהם לאחר שהצבא הרס את בתיהם במסגרת המבצעים האחרונים נגד ארגוני הטרור, ואת המעצרים היום־יומיים, "כולל אחד מהיום בבוקר, של שכן שלנו שהוא נכה בכיסא גלגלים וממלא את זמנו בהתנדבויות".

האם את אופטימית?
"האמת שבכלל לא", היא עונה בחיוך. "ראית את מה שראינו הבוקר. זה מדכא".

לגמרי.
"האדם שפגשנו אמר שהוא ראה בעיניים את משפחת דוואבשה וחשב שזה מה שיקרה לו ולמשפחתו. הבת שלו למדה לבחינת ההסמכה במשפטים, והספרים והמחברות שלה נשרפו. ארבע שנים ירדו לטמיון, וכך גם הבת הצעירה שלמדה לבגרות בתיכון".

"האדם שפגשנו אמר שהוא ראה בעיניים את משפחת דוואבשה וחשב שזה מה שיקרה לו ולמשפחתו. הבת שלו למדה לבחינת ההסמכה במשפטים, והספרים והמחברות שלה נשרפו"

"חשבנו שנגמור כמו משפחת דוואבשה"

אני שואב אופטימיות מזה שאתם פה, יחד עם רופא ישראלי, ומטפלים בפציינטים, וזה מראה שאפשר לעבוד ביחד.
"אולי אם יותר אנשים היו חושבים ככה הייתי יכולה להיות אופטימית, אבל רוב האנשים סביבנו לא רואים את זה ככה".

הדבר המדכא שעליו דיברה הרופאה הצעירה הוא הבתים השרופים שראינו כשהגענו לכאן בבוקר יום שלישי השבוע, בחלק הצפוני של הכפר דיר אל־חטב שליד שכם.

מימין: ד"ר רחיק עוואד, ד"ר דני שור וד"ר ביסאן תאייה במרפאה ניידת של "רופאים לזכויות אדם" בכפר דיר אל־חטב, 24 במרץ 2026 (צילום: עומר שרביט)

זה קרה ביום ראשון בערב, לאחר הלווייתו של יהודה שמואל שרמן, שנהג בריינג'ר בשטח A בשבת במסגרת "סיור ביטחון", והתנגש בטנדר פלסטיני. בתקשורת ובקרב המתנחלים מיתגו את האירוע כחשד לפיגוע, אך הוא לא התברר ככזה.

פיגוע או לא, זה כבר לא היה רלוונטי עבור האלפים שליוו את הצעיר מהמאחז למנוחות. הם הצהירו שינקמו את מותו, ולא היה צריך להיות מומחה למודיעין כדי להבין שיממשו את האיום, כפי שאכן קרה.

"הם היו רעולי פנים, שברו והציתו את הבית כשאנחנו בתוכו. עלינו לגג ונחנקנו מהעשן. ואז קיבלנו אבנים שנזרקו עלינו מלמטה. חשבתי שנגמור כמו משפחת דוואבשה בדומא"

בסביבות השעה 18:00 החל האירוע ההמוני, כאשר מאות יצאו מכיוון ההתנחלות אלון מורה אל הפאות הצפון־מזרחיות של הכפר. הבית הראשון שאליו הגענו היה מפויח, ועל הגדר נכתבה הכתובת "מוות לערבים".

"כ־60 רעולי פנים נכנסו אלינו הביתה", סיפר אב המשפחה, שביתו השרוף ריק מרהיטים. "הייתי פה עם אשתי וחמשת ילדיי. הם זרקו בקבוקי תבערה, והיו רעולי פנים עם אלות. חלק שברו, חלק הציתו. עלינו לגג ונחנקנו מהעשן. ואז קיבלנו אבנים שנזרקו עלינו מלמטה. ראיתי בעיני רוחי שאנחנו הולכים לגמור כמו משפחת דוואבשה בדומא".

כתובת נאצה בכפר דיר אל־חטב, 24 במרץ 2026 (צילום: עומר שרביט)

התקפה מכל הצדדים

"יש פה מחנה צבאי קרוב, ובעבר הצבא היה מונע מהם לעשות דברים כאלה, אבל לא כך מתחילת המלחמה". עמדנו על הגג שבו הם ניסו לתפוס מחסה מהאש ומהאבנים, ובעל הבית הצביע על מטע הזיתים שבחצר, שאותו הוא "מנוע" מלמסוק, אף שהציג לצבא אישורי בעלות פרטית על הקרקע. מהגג אפשר לראות גם את המאחז החדש שצץ מולו ואת ההתנחלות הוותיקה אלון מורה.

"הצבא הגיע בשלב מסוים וירו בקרוב משפחה שלי ברגל כשניסה לעצור את התקפת המתנחלים. במקום להגן עלינו, תקפו אותנו.

"האש התפשטה לכל עבר, וגם הצבא היה פה, כולל רחפן שצילם את האירוע. התקשרנו לכיבוי אש, והצבא מנע מהם להגיע ולכבות. הייתי מכותר כחצי שעה בלי שום עזרה"

"בת אחת לומדת לבגרות והשנייה למשפטים בא־נג'אח, והציתו את הספרים שלהן. הם המשיכו הלאה כדי להצית בתים ורכבים אחרים, כל הסיפור לקח כחצי שעה. ניצלנו בנס".

המשכנו לבית נוסף, שם פגשנו את אבי המשפחה, בורהאן עומאר, מרצה לחשבונאות, שגם הוא היה בבית עם אשתו וילדיו: "האש התפשטה לכל עבר, וגם הצבא היה פה, כולל רחפן שצילם את האירוע. התקשרנו לכיבוי אש, והצבא מנע מהם להגיע ולכבות. הייתי מכותר כחצי שעה בלי שום עזרה: אש מצד אחד, פורעים מצד שני, חיילים מצד שלישי – מתקפה מכל עבר".

ילד בביתו השרוף בכפר דיר אל־חטב. 24 במרץ 2026 (צילום: עומר שרביט)

יש מישהו שיוכל לפצות אתכם ולסייע בשיקום הבית?
"מאלוהים", ענה בחיוך והצביע לשמיים. "קודם כל תודה לאל שאנחנו בריאים".

רפואה נגד טרור

בתקופה האחרונה הרמטכ"ל אייל זמיר גינה את הטרור הלאומני, תוך שהוא שוכח שמי שאמור לסכל ולעצור את הפורעים ולהגן על התושבים הפלסטינים הוא הגוף שעליו הוא מופקד. את המשטרה לא מעניין מה שקורה בשטחי A, שבהם אין לה סמכות, וגם בשטחי C היא לא עשתה הרבה כדי לעצור את הטרור שהשתולל בשנתיים האחרונות.

על הרקע הזה, הביקור של מרפאת "רופאים לזכויות אדם" בכפר שהותקף מהווה מחאה הופכת קרביים, ובאותו זמן נוסך גם תקווה לשילוב ידיים של ריפוי ושיקום מול הטירוף.

היה משהו מעט מוזר ועצוב בכך שאיש הרשות הפלסטינית מגיע לבית ספר מושבת כדי להתרשם מפעילות התנדבותית לסיוע רפואי, שאמור להינתן על ידי הרשות עצמה

במהלך היום הגיעה לצפות בפעילות משלחת של גברים חסונים בז'קטים, ומאוחר יותר התברר שאחד מהם הוא מושל נפת שכם, עסאם דג'לס.

היה משהו מעט מוזר ועצוב בכך שאיש הרשות הפלסטינית מגיע לבית ספר מושבת כדי להתרשם מפעילות התנדבותית לסיוע רפואי, שאמור להינתן על ידי הרשות עצמה. הרופאים של העמותה עבדו באינטנסיביות עד שאחרוני המטופלים נבדקו בצוהריים.

בורהאן עומאר וילדיו אמיר ומוחמד בבית שנשרף בתקיפת מתנחלים, 24 במרץ 2026 (צילום: עומר שרביט)

"רוב החולים סובלים מהמחלות הרגילות, סוכרת ויתר לחץ דם, אבל הבעיה היא שאין תרופות זמינות במשרד הבריאות הפלסטיני, ואם יש – אז העלות שלהן גבוהה מדי עבור האנשים הפשוטים, ולכן הם צריכים שנגיע אליהם", אומר לי עבדללה אבו חאטר, רופא צעיר, בוגר אוניברסיטת וושינגטון שחזר לגור בטולכרם.

"אלא שלא נוכל לכסות 100% מהתושבים, ונגיע לכאן רק פעם בכמה חודשים ולא באופן סדיר. היינו פה בפעם האחרונה לפני חצי שנה. אני מגנה את מה שחמאס עשו, כי זה לא חוקי לתקוף אזרחים ואנחנו משלמים את המחיר, מבחינה כלכלית ומבחינת ההגבלות על התנועה", הוא מוסיף בתיאור המצב בשנתיים האחרונות.

"רוב החולים סובלים מהמחלות הרגילות, סוכרת ויתר לחץ דם, אבל הבעיה היא שאין תרופות זמינות במשרד הבריאות הפלסטיני, ואם יש – אז העלות שלהן גבוהה מדי עבור האנשים הפשוטים"

"מרגיש בטוח מאוד"

"בזמן האחרון יש התנכלויות של מחבלים יהודים לתושבים הפלסטינים, אז אנחנו יוצאים לכפרים שנפגעו", אמר ד"ר שור על הביקור. "אנחנו מגיעים למקומות שבהם יש בתים ומכוניות שרופים וכתובות נאצה – ההיפך מקריאה לדו־קיום – ומגלים תושבים שרוצים חיים שקטים ביחד", הוסיף.

בניגוד למשטרה, אי אפשר להפנות לד"ר שור את השאלה "איפה היית בחווארה?" כי גם שם הוא ביקר עם המרפאה הניידת, יום אחרי ההתפרעות הגדולה לפני שלוש שנים. הוא מתנדב ב"רופאים לזכויות אדם" יותר מ־25 שנה, ובשנתיים וחצי האחרונות הגביר הילוך לשלוש פעמים בחודש. "המטרה היא לתפוס את המקרים שלא יכולים לקבל שירות בגדה, ויש גם רבים שמבקשים 'דעה שנייה'.

ד"ר עאקל תאקז מ"רופאים לזכויות אדם" מבצע בדיקת עיניים למטופלת בכפר דיר אל־חטב. 24 במרץ 2026 (צילום: עומר שרביט)

"בהרבה מקרים הטיפול שהם מקבלים נשמע לי הגיוני ומתאים. אני מקפיד להגיע כרופא ישראלי ויהודי ומרגיש מאוד בטוח, אבל הרבה ישראלים, גם ערבים, מפחדים להגיע, ולכן חשוב שמצטרפים אלינו גם הרופאים הפלסטינים", אמר. בסוף היום, שבו מאות אנשים קיבלו אבחון, טיפול ותרופות, הוא שולח לי את סיכום הפעילות, שאותו יעביר גם לקולגות בהדסה בעברית ובאנגלית.

לדבריו, הנמענים מגיבים בזעם על התמונות של הבתים החרוכים ותיאור המצב הכללי. "הביקור בדיר אל־חטב לא היה חלק מתוכנית העבודה המקורית שלנו", הוא כותב שם, ומציין כי הוא נדרש להגיע לאחר הפרעות שנערכו בסיום הלוויה, שככל הנראה נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים, "אך הפורעים, כדרכם בקודש, לא היססו להשתמש גם בטרגדיה הזו כדי לצאת 'לנקום'.

"בזמן האחרון יש התנכלויות של מחבלים יהודים לתושבים הפלסטינים, אז אנחנו יוצאים לכפרים שנפגעו", אמר ד"ר שור על הביקור. "אנחנו מגיעים למקומות ומגלים תושבים שרוצים חיים שקטים ביחד"

"[…] המטופלים שהגיעו למרפאה שמחו בנוכחותנו. שוב ושוב, בלי ששאלנו, סיפרו שאינם מבקשים נקמה – רק שקט. כמה שונה מאשר המסרים של נבחרי הציבור שלנו ושל תומכיהם. בתקווה לשלום ולהסכם שיציל את כולנו מלעלות באש של גזענות, טירוף משיחי וקנאות דתית", סיכם.

יציאה מהכביש העוקף

בסוף היום הגענו למרכז הכפר, המשמש לאירועים ושמחות. אבני הבסיס העתיקות שומרו, ועליהן נבנה מחדש החלק העליון. בעולם סביר, הכפר הזה שבצפון השומרון היה הופך לאבן שואבת למבקרים מהארץ ומחוצה לה, עם עגלות קפה וכנאפה וחווה של ירקות "בלאדי", כמקובל, וכתבות יחסי ציבור שבהן גילוי נאות על האירוח של מזמיני הכתבה.

ד"ר עבדללה אבו חאטר וד"ר רביע נעאלווה מ"רופאים לזכויות אדם" בכפר דיר אל־חטב, 24 במרץ 2026 (צילום: עומר שרביט)

ואכן, למרות הנסיבות הזוועתיות, נהנינו מארוחת צוהריים של אורז עם שקדים (היה טעים), חמוצים, טחינה עם חציל ובלי, ממרח שום, וחלקנו אכלו גם מהעוף ומהיוגורט שהוגשו לצדם. ביציאה מהכפר היה פקק ענק של מכוניות שנבדקו בידי הצבא. לכמה רגעים יכולנו להרגיש משהו מהוויית החיים המייאשת של הפלסטינים, וכבר ראינו איך ניתקע כאן עד הערב רק כדי לחזור לישראל.

הפריבילגיה הישראלית לא הכזיבה, כך שיצאנו מהכפר דרך כביש אחר, ועשינו את הסיבוב שבסופו חלפנו על פני הכניסה הראשית וראינו את התקועים בפקק שממנו נחלצנו. לפלסטינים אסור לנסוע בכביש הזה, שנסלל לישראלים בלבד.

בדרך חזרה למחסום, המאבטח ביקש לראות את הבגאז', "לבדוק שלא הכניסו לכם משהו". הדבר היחיד שהכניסו לנו היה בוקס בבטן, מהול בזעם, בושה, עצב, החמצה וקצת תקווה – על מה שקרה ועל מה שיכול להיות אחרת

הגבעות המוריקות של השומרון הִפנטו אותנו בדרך חזרה למחסום, שם המאבטח האדיב רק ביקש לראות את הבגאז', "לבדוק שלא הכניסו לכם משהו בלי שהרגשתם". הדבר היחיד שהכניסו לנו בלי שהרגשנו היה בוקס בבטן, מהול בזעם, בושה, עצב, החמצה וקצת תקווה – על מה שקרה ועל מה שיכול להיות אחרת.

מבט על דיר אל־חטב, 24 במרץ 2026 (צילום: עומר שרביט)

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "ב־22 במרץ כוחות צה"ל ומג"ב פעלו במרחב הכפר דיר אל־חטב שבחטיבת שומרון לפיזור והרחקת עשרות אזרחים ישראלים שהגיעו למרחב, בו חלקם הציתו מבני מגורים פלסטינים, תוך שימוש באמצעים לפיזור הפגנות.

"חמישה אזרחים ישראלים נעצרו על ידי כוחות מג"ב סמוך לכפר דיר אל־חטב, והועברו לחקירת מחוז ש"י. האירוע הסתיים לאחר זמן קצר. על פי ההערכות באותו ערב נמנעו עד עשרות אירועי אלימות נוספים, ובפרט נמנע אירוע חמור יותר בדיר אל־חטב, בשל ההערכות המוקדמת של הכוחות.

"הטענה כי צה"ל מנע הגעת כבאית פלסטינית למרחב אינה נכונה. כוחות צה"ל תיאמו את הגעתם המהירה ואף אבטח את כניסתם לתוך הכפר. צה"ל מגנה בתוקף את המעשים"

"הטענה כי צה"ל מנע הגעת כבאית פלסטינית למרחב אינה נכונה. כוחות צה"ל תיאמו את הגעתם המהירה ואף אבטח את כניסתם לתוך הכפר. צה"ל מגנה בתוקף את המעשים וימשיך לפעול לאכיפת החוק והסדר במרחב".