בבוקר יום שני השבוע, לפני פתיחת המסחר בשווקים בארה"ב, הודיע הנשיא דונלד טראמפ כי ארצות הברית מקיימת שיחות "טובות מאוד ופוריות" עם גורם איראני בכיר. הוא סירב לנקוב בשם בן שיחו, ואמר רק שאינו רוצה "להביא למותו".

בתוך שעות זיהו גורמים ישראלים את הדמות כמוחמד באקר קאליבאף: יו"ר הפרלמנט האיראני, גנרל לשעבר במשמרות המהפכה, מפקד המשטרה הלאומית לשעבר, ראש עיריית טהרן לשעבר במשך 12 שנה, והדבר הקרוב ביותר למרכז כובד מתפקד שיש כיום להנהגה האיראנית המוכה.

מדינות מתווכות ניסו לכנס פגישה באסלאמאבאד שבה קאליבאף ובכירים נוספים ייצגו את טהרן, ואילו השליח סטיב ויטקוף, חתנו של טראמפ ג'ארד קושנר, ואולי גם סגן הנשיא ג'יי די ואנס, ייצגו את ארצות הברית – אולי כבר בהמשך השבוע.

הוכרזה הפוגה של חמישה ימים בתקיפות על תשתיות האנרגיה של איראן. טראמפ, בדבריו מפאלם ביץ', פלורידה, אמר שאם ההפוגה תעבור היטב, הצדדים עשויים "לסגור את זה. אחרת, פשוט נמשיך להפציץ מכל הלב".

קאליבאף, מצדו, הכחיש מכל וכל את הסיפור. בפוסט ברשת X כתב כי "לא התקיים שום משא ומתן עם ארה"ב", וכי "פייק ניוז משמש כדי לתמרן את השווקים הפיננסיים ושוקי הנפט ולהיחלץ מהבוץ שבו שקועות ארה"ב וישראל"

קאליבאף, מצדו, הכחיש מכל וכל את הסיפור. בפוסט ברשת X כתב כי "לא התקיים שום משא ומתן עם ארה"ב", וכי "פייק ניוז משמש כדי לתמרן את השווקים הפיננסיים ושוקי הנפט ולהיחלץ מהבוץ שבו שקועות ארה"ב וישראל".

2/ No negotiations have been held with the US, and fakenews is used to manipulate the financial and oil markets and escape the quagmire in which the US and Israel are trapped.

— محمدباقر قالیباف | MB Ghalibaf (@mb_ghalibaf) March 23, 2026

ובכל זאת, ההכחשות נוסחו בזהירות – לא הוא ולא משרד החוץ האיראני חלקו על כך שהועברו מסרים בין שני הצדדים באמצעות מתווכים.

יש אירוניה מסוימת במעמדו. קאליבאף התמודד לנשיאות ארבע פעמים – ב-2005, 2013, 2017 ו-2024 – ומעולם לא ניצח. הוא הובס בידי רפורמיסט, נעקף בתמרון בידי שמרנים, ופעמיים לא הצליח לרכז סביבו את תמיכת הממסד, שלפי כל היגיון מוסדי הייתה אמורה להיות בסיס התמיכה הטבעי שלו. התפקיד שאליו שאף באופן הבולט ביותר המשיך לחמוק ממנו.

אבל המלחמה – וחיסול חלק ניכר מההנהגה הבכירה של איראן – העניקו לו דבר שהקלפי מעולם לא העניק: מרכזיות אפקטיבית. בעוד המנהיג העליון החדש מוג'תבא חמינאי כמעט שלא נראה בציבור, קאליבאף הפך לקול הפעיל והבולט ביותר של המשטר.

הוא מעניק ראיונות, משמיע אזהרות, ואם האותות הנוכחיים אכן מדויקים – מנהל את הדיפלומטיה המשמעותית ביותר שניסתה איראן לקדם זה שנים. הוא הגיע למרכז הכוח האיראני לא דרך ניצחון בבחירות, אלא דרך הישרדות.

הוא מעניק ראיונות, משמיע אזהרות, ואם האותות הנוכחיים אכן מדויקים – מנהל את הדיפלומטיה המשמעותית ביותר שניסתה איראן לקדם זה שנים. הוא הגיע למרכז הכוח לא דרך ניצחון בבחירות, אלא דרך הישרדות

קאליבאף הוא, במובנים רבים, תוצר של המערכת שאפשרה את עלייתו. הוא אינו אאוטסיידר אידיאולוגי, אלא דמות שנעה בין המוסדות הצבאיים, הכלכליים והפוליטיים של איראן.

יושב ראש הפרלמנט האיראני מוחמד באקר קאליבאף, לבוש במדי משמרות המהפכה, מנהל ישיבה בטהרן. 1 בפברואר 2026 (צילום: ICANA NEWS AGENCY / AFP)

הקריירה שלו משתרעת על פני מבני הפיקוד של משמרות המהפכה בזמן מלחמה, ההתרחבות הכלכלית שלהם לאחריה, והזירות המוניציפליות והפרלמנטריות שמתרגמות את ההשפעה הזו לממשל.

כפוליטיקאי, הוא טיפח סגנון אישי שמבדיל אותו מהאליטה הדתית. קאליבאף, טייס בהכשרתו, נשען מדי פעם על דימוי של הנהגה מעשית, כמעט תיאטרלית. באוקטובר 2024 הוא הטיס בעצמו את המטוס שהביא אותו לביירות לפגישות רמות דרג עם בכירים לבנונים, נסיעה שנערכה על רקע תקיפות אוויריות של חיל האוויר הישראלי ומתיחות אזורית.

בו בזמן, הרקורד שלו בלתי נפרד משורה של האשמות בשחיתות שליוו אותו בתפקידים השונים שמילא.

בתקופת כהונתו כראש עיריית טהרן, חקירות קשרו את לשכתו להעברות רחבות היקף של נכסי עירייה, בשווי של מאות מיליוני דולרים, למוטבים בעלי קשרים פוליטיים ובמחירים מוזלים מאוד. מאמצים לקדם את הטיפול בפרשה בפרלמנט נגנזו בסופו של דבר בלחץ פוליטי.

בתקופת כהונתו כראש עיריית טהרן, חקירות קשרו את לשכתו להעברות רחבות היקף של נכסי עירייה, בשווי של מאות מיליוני דולרים, למוטבים בעלי קשרים פוליטיים ובמחירים מוזלים מאוד

כבר כעת ברור שכל איראני שיישב מעבר לשולחן המו"מ מול ארה"ב לא יהיה רפורמיסט שממתין שהדיפלומטיה האמריקאית תפתח בפניו דלתות. אם האותות בערוצים החשאיים יתבררו כנכונים, והאיראני שטראמפ רמז עליו הוא אכן קאליבאף, הרי שזה ממחיש את הנקודה בדיוק. הוא התוצר והנהנה של אותה מערכת עצמה שהביאה את שתי המדינות למלחמה.

יו"ר הפרלמנט האיראני מוחמד באקר קאליבאף מנופף לאחר ביקור באתר התקיפה האווירית הישראלית בביירות, 12 באוקטובר 2024 (צילום: AFP)

כל הסכם שיחתום עליו יעוצב בידי אותם שיקולים שהגדירו כל עסקה שביצע כראש עיר, כגנרל וכבונה האימפריה הצבאית-תעשייתית של איראן. ויתורים, אם יגיעו, יהיו מדודים, הפיכים, וייבנו כך שלא יחלישו את המוסדות שמחזיקים אותו בכיסאו.

ביניים

קאליבאף, שנולד ב-1961 ליד משהד, הגיע לבגרות בתקופה של טלטלה חברתית וכלכלית מהירה. כאשר החלה מלחמת איראן-עיראק, הוא הצטרף למשמרות המהפכה וטיפס בסולם הדרגות במהירות, כשהוא מפקד על יחידות גדולות כבר בתחילת שנות ה-20 לחייו.

כמו רבים מבני דורו, רשת הקשרים שבנה בזמן מלחמת איראן-עיראק הפכה ליסוד ההשפעה שלו לאחריה – וקשרה אותו לדמויות כמו קאסם סולימאני ומפקדים נוספים, שלימים שלטו בנוף הביטחוני והפוליטי של איראן.

כמו רבים מבני דורו, רשת הקשרים שבנה בזמן מלחמת איראן-עיראק הפכה ליסוד ההשפעה שלו לאחריה – וקשרה אותו לדמויות כמו קאסם סולימאני ומפקדים נוספים, שלימים שלטו בנוף הביטחוני והפוליטי של איראן

מינויו ב-1994 לעמוד בראש מטה הבנייה ח'אתם אל-אנביאא הציב אותו במרכז השינוי הכלכלי של משמרות המהפכה. מטה ח'אתם, שהוקם סביב 1989 בסמכותו של עלי חמינאי, הוצג בתחילה כזרוע שיקום למדינה מוכת מלחמה שפעלה תחת סנקציות.

אולם המטה התפתח במהירות לאחד הקונגלומרטים הכלכליים הגדולים במזרח התיכון, עם מאות חברות בנות, יותר מ-1,700 חוזים ממשלתיים, וכמעט בלי פיקוח חיצוני. הגוף היחיד שהוטל עליו לפקח על פעילותו היה יחידה פנימית של משמרות המהפכה, מה שלמעשה חיסל כל מתן דין וחשבון עצמאי.

מוחמד באקר קאליבאף בטהרן ב-2005 (צילום: AP Photo/Hasan Sarbakhshian)

ב-1997 מינה חמינאי את קאליבאף למפקד חיל האוויר והחלל של משמרות המהפכה. שנתיים לאחר מכן הוא הוכיח שערכו למשטר מצוי במקום אחר.

ביולי 1999, כשמחאות סטודנטים פרצו באוניברסיטאות באיראן והפכו לאתגר הגדול ביותר לרפובליקה האסלאמית מאז הקמתה, היה קאליבאף אחד מ-24 מפקדי משמרות המהפכה שחתמו על מכתב מאיים לנשיא הרפורמיסט מוחמד ח'אתמי, שבו הזהירו כי אם יתאפשר למחאות להימשך, הם ייטלו את העניינים לידיהם. המכתב נתפס בציבור הרחב כאיתות לכך שהצבא מוכן להדיח נשיא מכהן.

בהתבטאויות מאוחרות יותר הבהיר קאליבאף שמעורבותו לא הסתכמה בחתימה על מכתבים. "יש תמונות שלי רוכב על אופנוע ומכה אותם [את המפגינים] במקלות עץ", אמר לקהל של סטודנטים בבסיג' ב-2013. "הייתי בין מי שנתנו את המכות ברחוב, ואני גאה בכך".

"יש תמונות שלי רוכב על אופנוע ומכה אותם [את המפגינים] במקלות עץ", אמר לקהל של סטודנטים בבסיג' ב-2013. "הייתי בין מי שנתנו את המכות ברחוב, ואני גאה בכך"

הגמול היה מהיר ומחושב. חמינאי מינה אותו לראש המשטרה הלאומית, במקום המפקד שפוטר משום שלא הצליח לדכא את ההפגנות בעוצמה מספקת. בחירתו שידרה מסר ברור באשר למה שנדרש כעת, מבחינת המנהיג העליון, מראש אכיפת החוק באיראן.

כמפקד המשטרה, פיקח קאליבאף על הדיכוי של גל מחאות הסטודנטים המחודש ב-2003, ובהמשך טען כי הורה להשתמש בירי חי – תוך שהוא מציין כי הצליח לסיים את ההפגנות ללא הרוגים. זו הייתה הבחנה שנראה כי הציג כהוכחה לאיפוק.

נשיא איראן מוחמד ח'אתמי, מימין, מאזין למפכ"ל המשטרה האיראנית, הגנרל מוחמד באקר קאליבאף, במהלך הכינוס השנתי של מפקדי המשטרה בטהרן, 7 בנובמבר 2000 (צילום: ATTA KENARE / AFP)

ארגוני זכויות אדם פירשו את הרקורד הכולל שלו אחרת, ותיעדו את תפקידו בדיכוי מתנגדי משטר לאורך שלושה עשורים, ממחאות 1999 דרך התנועה הירוקה של 2009 ועד התסיסה הארצית שהגיעה לשיאה בינואר 2026.

ארגוני זכויות אדם פירשו את הרקורד הכולל שלו אחרת, ותיעדו את תפקידו בדיכוי מתנגדי משטר לאורך שלושה עשורים, ממחאות 1999 דרך התנועה הירוקה של 2009 ועד התסיסה הארצית שהגיעה לשיאה בינואר 2026

בשלבים המוקדמים של הקריירה שלו למד קאליבאף את ערכו של שלטון ריכוזי, של מינויים המבוססים על נאמנות, של מוסדות המוגנים מביקורת חיצונית, ושל כוח כפייה המופעל באופן סלקטיבי אך אמין נגד התנגדות מבית. את המודל הזה נשא עמו קאליבאף, בשלמותו, גם לתפקידים אזרחיים.

ביניים

קאליבאף התמודד לנשיאות כמה פעמים. לאורך ארבע מערכות בחירות לנשיאות, הוא מעולם לא אימץ זהות קוהרנטית אחת. ב-2005 הוא כיסה את רחובות טהרן בפוסטרים של עצמו במדי טייס כדי להצטייר כמועמד מסוג אחר – מוסמך ומודרני, שונה גם מהממסד הדתי וגם מהקנאים האידיאולוגיים שסביבו.

עד 2013 המדים פינו את מקומם לחליפות מחויטות, והמסרים שלו עברו לעבר טון ניהולי מפורש יותר. בסופו של דבר הוא הפסיד לחסן רוחאני.

ואז, בניסיון השלישי שלו ב-2017, פנה קאליבאף לפופוליזם כלכלי, כשהוא רוכב על גל תסכול ציבורי רחב. ב-2024 ניסה שוב לזכות בנשיאות, וסיים במקום שלישי רחוק עם כ-14% מהקולות, מאחורי הרפורמיסט מסעוד פזשכיאן, שאליו העבירה סיעתו את תמיכתה באופן מפתיע בסיבוב השני.

ששת המועמדים לנשיאות איראן – מוחמד באקר קאליבאף שני מימין ומסעוד פזשכיאן ראשון משמאל, 25 ביוני 2024 (צילום: MORTEZA FAKHRINEJAD / IRIB / AFP)

התבוסות החוזרות של קאליבאף במרוצים לנשיאות מעולם לא דחקו אותו לשולי החיים הפוליטיים, וגם לא הפחיתו את האינסטינקט שלו להישאר במרכז תשומת הלב. כראש עיריית טהרן בין 2005 ל-2017, הוא פיקח על פיתוח עירוני משמעותי, כולל הרחבת מערכת המטרו, סלילת כבישים ותשתיות ציבוריות. הפרויקטים הללו ענו על צרכים אמיתיים וחיזקו את המוניטין שלו כמנהל יעיל.

כדרכו, קאליבאף ניסה למנף את הישגיו מבית גם לתשומת לב בינלאומית רחבה יותר. כך למשל, ב-2008 הוא נסע לדאבוס כדי לנאום בפורום הכלכלי העולמי, שם העניק ראיונות לכלי תקשורת מערביים, שיבח ערים כמו ניו יורק, והציג את עצמו כחלופה בונה לסגנון הלעומתי של הנשיא דאז מחמוד אחמדינז'אד.

ב-2008 הוא נסע לדאבוס כדי לנאום בפורום הכלכלי העולמי, שם העניק ראיונות לכלי תקשורת מערביים, שיבח ערים כמו ניו יורק, והציג את עצמו כחלופה בונה לסגנון הלעומתי של הנשיא דאז מחמוד אחמדינז'אד

לאורך כהונתו כראש עיר, עיריית טהרן הפכה לצומת מרכזית ברשת פטרונות רחבה יותר שהתמקדה בקרקע, בבנייה ובמימון. נדל"ן היה המנגנון המרכזי.

נכסי עירייה הוקצו שוב ושוב לאנשים בעלי קשרים פוליטיים, לקואופרטיבים הקשורים למשמרות המהפכה, ולגופים מסונפים, במחירים הנמוכים בהרבה ממחירי השוק. בחלק מהמקרים הועברו נכסים בהנחות שהתקרבו ל-50%, לעיתים בתנאי תשלום מיטיבים. חקירות העלו מאות העברות כאלה, ובהמשך רמזו גילויים נוספים כי ייתכן שמספרן הגיע לאלפים.

זהות המוטבים כמעט תמיד לא הייתה שקופה, אבל הם היו קשורים בעקביות לרשתות מוסדיות המזוהות עם משמרות המהפכה או עם בסיס הכוח הפוליטי של קאליבאף. סגנו בעירייה, עיסא שריפי, נעצר ב-2017 ובהמשך נידון לעונש מאסר ממושך. קאליבאף עצמו מעולם לא הואשם רשמית ולא זומן להעיד.

מוחמד באקר קאליבאף בעת שהיה ראש עיריית טהרן, מגיש את מועמדותו לנשיאות איראן, 14 באפריל 2017 (צילום: AFP)

הקלטות אודיו שהודלפו ופורסמו ב-2022, ובהן נשמעו בכירים במשמרות המהפכה – ביניהם המפקד לשעבר מוחמד עלי ג'עפרי – תיארו דאגה פנימית מהיקף הפרשה ומאמצים מכוונים להכיל את הנזק הפוליטי שלה באמצעות פתרון התחייבויות פתוחות בהסכמות פנימיות שקטות, ולא באמצעות חקירה רשמית.

עלייתו לתפקיד יו"ר הפרלמנט ב-2020 לא סימנה נתק מהמסלול הזה, אלא המשך שלו.

בפרלמנט שנשלט בידי סיעות שמרניות ואשר אופיין בהשתתפות בוחרים נמוכה, קאליבאף התגלה כדמות מוסכמת בעלת קשרים מוסדיים עמוקים. תחת הנהגתו, הפרלמנט תפקד פחות כזירה של פיקוח ויותר כמנגנון לתיאום ולהענקת לגיטימציה למבני כוח קיימים, במיוחד לאלה הקשורים לשחקנים כלכליים המזוהים עם משמרות המהפכה.

ב-2022, ברגע של מצוקה כלכלית חריפה עבור איראנים מן השורה, הופיעו דיווחים שלפיהם בני משפחתו נסעו לטורקיה כדי לרכוש מוצרי יוקרה לתינוקות.

עוד נחשף כי אשתו, בתו וחתנו רכשו לכאורה שתי דירות יוקרה במתחם מפורסם באיסטנבול, במחיר כולל של כ-1.6 מיליון דולר – סכום חריג עבור איש ציבור במדינה שאזרחיה נמחצים תחת הסנקציות

עוד נחשף כי אשתו, בתו וחתנו רכשו לכאורה שתי דירות יוקרה במתחם מפורסם באיסטנבול, במחיר כולל של כ-1.6 מיליון דולר – סכום חריג עבור איש ציבור במדינה שאזרחיה נמחצים תחת הסנקציות.

יו"ר הפרלמנט של איראן מוחמד באקר קאליבאף מנופף לתומכיו במהלך קמפיין הבחירות שלו בטהרן, יומיים לפני הבחירות לנשיאות. 26 ביוני 2024 (צילום: ATTA KENARE / AFP)

בשנה שלאחר מכן הגיעה חשיפה חדה עוד יותר: בנו, אסחאק, הגיש בקשה לתושבות קבע בקנדה והצהיר במסגרתה על סכום כסף משמעותי, פרט שישב בצורה מביכה לצד שנים של הצטיירות לאומנית. אף אחד משני המקרים לא הוביל להשלכות רשמיות.

ביניים

קאליבאף הוא גם תוצר של המערכת וגם אחד המפעילים היעילים ביותר שלה.

ייתכן שהוא אחד הבודדים שמסוגלים לנהל משא ומתן ולהביא להסכם עם ארצות הברית, אבל תנאיו של כל הסכם כזה יעוצבו בידי אותו היגיון שהגדיר את הקריירה שלו: הישרדות מוסדית, חלוקה מבוקרת של משאבים, וניהול כוח באמצעות רשתות אטומות אך מובְנות היטב. כל אלה פועלים בסופו של דבר כדי להבטיח את הישרדותו ואת הישרדות המערכת.

ייתכן שהוא אחד הבודדים שמסוגלים להביא להסכם עם ארה"ב, אבל תנאיו של כל הסכם כזה יעוצבו בידי אותו היגיון שהגדיר את הקריירה שלו: הישרדות מוסדית, חלוקה של משאבים, וניהול כוח באמצעות קשרים

ואולם, ככל שהמלחמה מתקרבת לציון חודש, כשמחירי הנפט מזנקים ומספר הנפגעים האזרחים גדל, המרחק בין שני הצדדים נותר עצום.

טראמפ דרש מאיראן לנטוש לחלוטין את תוכנית הגרעין שלה ולמסור את האורניום המועשר שברשותה. איראן לא גילתה שום נכונות לקבל תנאים שנראים לטהרן פחות כמו משא ומתן ויותר כמו כניעה.

מה שהופך את המפגש האפשרי בין טראמפ לקאליבאף למוזר באמת הוא עד כמה הם דומים.

We are closely monitoring all US movements in the region, especially troop deployments.

What the generals have broke, the soldiers can't fix; instead, they will fall victim to Netanyahu's delusions.

Do not test our resolve to defend our land.

— محمدباقر قالیباف | MB Ghalibaf (@mb_ghalibaf) March 25, 2026

שניהם בנו קריירות על הפער שבין הכחשה פומבית לבין עסקה פרטית. שניהם השתמשו בתשתיות – פיזיות, פיננסיות ומוסדיות – ככלי המרכזי לצבירה ולהפצה של כוח. שניהם התמודדו עם האשמות נרחבות בשחיתות ויצאו מהן לא רק ללא פגע, אלא מחוזקים.

שניהם בנו קריירות על הפער שבין הכחשה פומבית לבין עסקה פרטית. שניהם השתמשו בתשתיות ככלי המרכזי לצבירה ולהפצה של כוח. שניהם התמודדו עם האשמות נרחבות בשחיתות ויצאו מהן ללא פגע ואף מחוזקים

טראמפ אומר שהוא רוצה לעשות עסקה. קאליבאף, לעת עתה, אומר שאין בכלל על מה לעשות עסקה. אי-שם בין שתי העמדות הללו, בערוצים החשאיים העוברים דרך אסלאמאבאד ואנקרה, קהיר, או המתווכים הרבים האחרים, כבר נשקלים התנאים של מה שיבוא בהמשך בידי שני האנשים האלה.

ניקול גרייבסקי היא מרצה בכירה במרכז למחקרים בינלאומיים של סיאנס פו ועמיתה שלא מן המניין בקרן קרנגי לשלום בינלאומי. היא מחברת הספר Russia and Iran: Partners in Defiance From Syria to Ukraine.