בדיוק בזמן הזה בשנה שעברה חגגו חובבי האומנות בטהרן אירוע יוצא דופן: יצירת מופת של פבלו פיקאסו, "הצייר והמודל שלו", הוצגה בעיר רק בפעם השנייה זה עשרות שנים.
היצירה הוצגה במוזאון טהרן לאומנות עכשווית (TMOCA), במסגרת תערוכה שכותרתה "פיקאסו בטהרן" – חשיפה נדירה של פן אחר של איראן, ובאישור נדיר לא פחות מצד המשטר האסלאמי.
הציור מ-1927 תואר בשבוע שעבר ב"בלומברג" כ"כנראה הקנבס החשוב ביותר בעולם שאי אפשר לראות". היצירה, שסייעה לעורר את ההשראה ל"גרניקה" של פיקאסו המציגה את ההרס שזרעה מלחמת האזרחים בספרד, שוכנת במה ש"בלומברג" כינה "אחת הערים המסוכנות ביותר בעולם".
הציור של פיקאסו מ-1927 תואר בשבוע שעבר ב"בלומברג" כ"כנראה הקנבס החשוב ביותר בעולם שאי אפשר לראות". היצירה שוכנת במה ש"בלומברג" כינה "אחת הערים המסוכנות ביותר בעולם"
אלא שהמלחמה הנוכחית היא רק הגורם האחרון שמונע את הנגשת היצירה לציבור, כשמעט מאוד ידוע על מצבו הנוכחי של המוזאון. אתר האינטרנט שלו, כמו אתרים רבים אחרים באיראן, הושבת, אולי בשל שיבושי אינטרנט במדינה. משתמשים אחדים ברשתות החברתיות שיתפו פוסטים שבהם נראים פריטים בכמה מוזאונים כשהם מאוחסנים או עטופים בחומרי מגן.
כמו עשרות יצירות מופת אחרות במוזאון, "הצייר והמודל שלו" בילה למעשה כמעט את כל 47 השנים שחלפו מאז המהפכה האסלאמית כשהוא נעול בכספות של המוזאון, לאחר שנחשב בעיני האיתוללות לבלתי הולם מדי לתצוגה.
כמו עשרות יצירות מופת אחרות במוזאון, "הצייר והמודל שלו" בילה למעשה כמעט את כל 47 השנים שחלפו מאז המהפכה האסלאמית כשהוא נעול בכספות של המוזאון, לאחר שנחשב בעיני האיתוללות לבלתי הולם
ליבת האוסף של המוזאון הורכבה בשנות ה-70 בידי המלכה פראח פהלווי, רעייתו של השאה דאז מוחמד רזא פהלווי. המלכה, שהייתה חדורת תשוקה עמוקה לאומנות, ניצלה את הזינוק במחירי הנפט כדי להביא לטהרן כמה מהיצירות הטובות ביותר של האומנות המודרנית והעכשווית.
היא רכשה עבודות של פיקאסו, אנדי וורהול, קלוד מונה, ג'קסון פולוק, וינסנט ואן גוך ועשרות נוספים, ובהם אמנים יהודים וישראלים כמו מארק שאגאל ויעקב אגם, וכן אמנים הומוסקסואלים כמו פרנסיס בייקון. ב-2018 הוערך שווי האוסף ב-3 מיליארד דולר.
מוזאון טהרן לאומנות עכשווית נחנך ב-1977, רק שנתיים לפני שהשאה הודח והאיתוללה רוחאללה חומייני עלה לשלטון ב-1979.
במשך כמה שנים לאחר ההפיכה נשמרו היצירות במרתף, והמבנה שימש להצגת תעמולה מהפכנית ולהנצחת "השהידים" של המהפכה. כפי שדווח בכתבה ב"בלומברג" מ-2015, התערוכה הראשונה שהציגה אומנות מערבית התקיימה רק ב-1999.
במשך כמה שנים לאחר ההפיכה נשמרו היצירות במרתף, והמבנה שימש להצגת תעמולה מהפכנית ולהנצחת "השהידים" של המהפכה. התערוכה הראשונה שהציגה אומנות מערבית התקיימה רק ב-1999
מאז, תערוכות קבע ותערוכות מיוחדות הציגו רבות מיצירות המופת, והציעו הצצה למה שאיראן יכלה להיות, ולעיתים אף ניסתה להיות, למרות המשטר הדכאני שלה.
התערוכה "פיקאסו בטהרן" ב-2025 סימנה את הפעם הראשונה שבה "הצייר והמודל שלו" הוצג בפומבי במדינה, כך לפי "בלומברג" (הציור הושאל ב-2012 לזמן קצר למוזאון קונסטהאוס ציריך בשווייץ).
כמה חודשים לאחר מכן, ביקר צלם של סוכנות הידיעות AP בתערוכה אחרת שנחנכה ביולי שעבר, "במילותיהן של נשים", שהציגה יצירות של אומניות איראניות מודרניות. בתצלומיו נראים מבקרים רבים, וגם נשים המופיעות בציורים, ללא כיסוי ראש – דבר שאינו חוקי ברפובליקה האסלאמית.
ספר ב-1,200 דולר
עבור מומחי אומנות וחובבים מחוץ לרפובליקה האסלאמית, לא היה קל לעקוב לאורך השנים אחר מצבו של המוזאון ויצירות המופת שלו. זאת לנוכח מדיניות המוזאון להסתיר חלק ניכר מהאומנות, מחסומי התקשורת הכלליים והקושי לבקר באיראן אחרי המהפכה.
תיירים מכמה מדינות מערביות, שנחשבו לפחות עוינות בעיני המשטר, יכלו לבקר באיראן, בעיקר בתקופות שקטות יותר. עם זאת, היו גם מקרים רבים שבהם זרים נעצרו והואשמו בריגול או בעבירות אחרות.
לפני כמה שנים, לעומת זאת, יצאו אוצרת אומנות וסופרת למסע מרחוק כדי להתחקות אחר כל פרט שיוכלו לדלות על האוסף, על פטרוניתו ועל סיפוריהם, במטרה להאיר בזרקור את האומנות הנסתרת.
לפני כמה שנים יצאו אוצרת וסופרת למסע מרחוק כדי להתחקות אחר כל פרט שיוכלו לדלות על האוסף, על פטרוניתו ועל סיפוריהם, במטרה להאיר בזרקור את האומנות הנסתרת
עבודתן הובילה לספר המהודר "איראן המודרנית: קיסרית האומנות", שמחירו 1,200 דולר. הספר יצא לראשונה בהוצאת ספרי היוקרה "אסולין" ב-2018, וכעת מודפס במהדורה שנייה.
"הכרתי את האוסף בזכות הרקע שלי באומנות, והסיפור תמיד ריתק אותי", אמרה אוצרת האומנות ויולה רייקל לזמן ישראל בריאיון וידאו משותף עם הסופרת מירנדה דרלינג בחודש שעבר.
"כשמירנדה ואני נפגשנו, הבנו שלשתינו יש תשוקה לנשים יוצאות דופן בהיסטוריה. שאלתי אותה אם היא חושבת שנוכל ליצור ספר טוב, וכך התחיל שיתוף הפעולה בינינו".
רייקל ודרלינג, שמחלקות את זמנן בין אוסטרליה, בריטניה ושווייץ, החלו לעבוד על הפרויקט ב-2014 והצליחו לצרף אליו את פראח פהלווי ואף להיפגש איתה.
"כשפגשנו את פהלווי, התחלנו להבין הרבה יותר את ההשפעה שהייתה לה דרך התרבות והאומנות, באופן שקט ורך. היא רצתה שהצעירים בטהרן יוכלו לראות בבית את מיטב האומנות העכשווית בעולם"
"התעניינו מאוד ברעיון של עוצמה רכה ובאופן שבו נשים מנווטות גאופוליטיקה בדרך שהיא ייחודית להן, כשהן אינן מחזיקות בעמדת כוח גלויה", אמרה דרלינג. "כשפגשנו את פהלווי, התחלנו להבין הרבה יותר את ההשפעה שהייתה לה דרך התרבות והאומנות, באופן שקט ורך. היא רצתה שהצעירים בטהרן יוכלו לראות בבית את מיטב האומנות העכשווית בעולם".
'Empress Farah Pahlavi had a sitting with Andy Warhol at Niavaran Palace. He took her Polaroid portrait on a Bigshot camera, with only one member of her entourage present.'@AzadehMoaveni on modern art in Iran:https://t.co/tJKthsMQR2 pic.twitter.com/ePLJIjXiL6
— London Review of Books (@LRB) September 9, 2021
בספר נזכרות המחברות בכמה מהרגעים האיקוניים ביותר של המלכה במפגשיה עם אמנים שונים. "היא פגשה לראשונה את אנדי וורהול בארוחת ערב ממלכתית בבית הלבן בתקופת ממשל פורד", סיפרה רייקל. "וורהול היה אחד האורחים, והיא רצתה לפגוש אותו, אבל הוא כל הזמן התחמק ממנה. הוא היה ביישן וחשב שהמלכה רוצה לרקוד איתו".
"היא פגשה לראשונה את אנדי וורהול בארוחת ערב ממלכתית בבית הלבן בתקופת ממשל פורד. וורהול היה אחד האורחים, והיא רצתה לפגוש אותו, אבל הוא כל הזמן התחמק ממנה. הוא חשב שהמלכה רוצה לרקוד איתו"
בסופו של דבר נוצר קשר בין השניים. וורהול אף ביקר בטהרן וצייר דיוקן של המלכה, אחת היצירות הבודדות שניזוקו במהלך המהפכה.
פהלווי גם סיפרה כי בפעם הראשונה שפגשה את שאגאל, הוא העניק לה במתנה שלושה ממכחוליו. "היא השאירה אותם בספרייה שלה בטהרן", אמרה רייקל. "היא סיפרה לנו שהיא מקווה שכולם פשוט יחשבו שאלה מכחולים ישנים וישאירו אותם שם".
במהלך המהפכה, אוצר המוזאון ורבים מאנשי הצוות העמידו את עצמם בסכנה כדי להגן על יצירות האומנות. בזכות מאמציהם, האוסף אוחסן בכספת המוזאון, שם הוא נותר שלם ברובו.
"האוצר נעל את עצמו בתוך הכספת, והוא לא פתח את הדלתות גם כאשר הפורעים איימו עליו", אמרה דרלינג. "אני חושבת שהוא כנראה הציל את האוסף מהדחף הראשוני להשמיד או לבזוז אותו. הוא נלחם כמו אריה כדי להגן על היצירות".
"האוצר נעל את עצמו בתוך הכספת, והוא לא פתח את הדלתות גם כאשר הפורעים איימו עליו. הוא כנראה הציל את האוסף מהדחף הראשוני להשמיד או לבזוז אותו. הוא נלחם כמו אריה כדי להגן על היצירות"
הצצה למה שאיראן יכולה הייתה להיות
בעת התחקיר לספר, ניסו שתי המחברות ללמוד ככל האפשר על מה שהתרחש במוזאון בשנים האחרונות. הן קראו כל מה שהעיתונות פרסמה על התערוכות שהוצגו בו, ובחנו תצלומים מעיתונים וממבקרים בינלאומיים שהגיעו לטהרן.
"יש מספר עבודות שלא היו נחשבות ראויות לתצוגה, אבל מדי פעם המוזאון היה פותח את הכספות ומציג משהו", אמרה רייקל. "ניסינו לפרסם את הסיכום המקיף ביותר האפשרי של האוסף".
עבודות של בייקון ושל האמן האיראני ההומוסקסואל בהמן מוחאסס הוצגו ב-2017, כך לפי דיווח ב"גארדיאן". בשנה שלאחר מכן, כ-30 יצירות היו אמורות להיות מוצגות בברלין ולאחר מכן ברומא.
רייקל ודרלינג אף תיאמו עבור פהלווי ביקור פרטי בתערוכה בגרמניה, שהיה אמור לאפשר לה לראות את היצירות לראשונה זה 30 שנה. ואולם, התערוכה בוטלה ברגע האחרון, והעבודות נותרו בטהרן.
לדברי רייקל, במהלך השנים שבהן עבדו על הספר, מוזאון טהרן לאומנות עכשווית נכלל דרך קבע במסלול הביקורים של בכירים זרים שהגיעו למדינה. "אני לא יודעת אם זה עדיין היה המצב בשנים האחרונות", היא ציינה
לדברי רייקל, במהלך השנים שבהן עבדו על הספר, מוזאון טהרן לאומנות עכשווית נכלל דרך קבע במסלול הביקורים של בכירים זרים שהגיעו למדינה. "אני לא יודעת אם זה עדיין היה המצב בשנים האחרונות", היא ציינה.
לאחרונה, מגזין ArtDependence, כלי תקשורת המגדיר את עצמו כ"מגזין בינלאומי המסקר את כל תחומי האומנות העכשווית, לצד אומנות מודרנית וקלאסית", אזכר דיווח של סוכנות הידיעות האיראנית ISNA, אשר ציטט את מנהל המוזאון, רזא דבירינג'אד, שהביע תקווה כי מוזאונים ופריטים היסטוריים לא יספגו נזק חמור במהלך העימות הצבאי.
"מירנדה ואני מתפללות לשלומם של כל מי שנמצא באיראן, ושהיצירות יישארו מוגנות ב-TMOCA ובכל המוזאונים בטהרן", מסרה רייקל לזמן ישראל בהודעה מוקדם יותר החודש.
רייקל ודרלינג הוסיפו כי במהלך העבודה המשותפת על הספר, היה חשוב לפהלווי להתמקד באומנות ולא בפוליטיקה של איראן. במקביל, היא תמיד ביטאה אופטימיות שיבוא יום טוב יותר לארצה.
"היא תמיד אומרת שהאור יגבר על החושך", סיכמה רייקל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו