הפעם לא מדובר ברשומה פוליטית לקראת הבחירות. גם בלא ברשומה משפטית. ואפילו לא ברשומה תרבותית או סוציולוגית קצרה. הפעם אתמקד בנושא היסטורי מפחיד. נושא צבאי-ביטחוני. ובעצם נושא אנושי מפחיד. לרגל שידור סדרת המופת התיעודית "לבנון" בכאן 11. סדרה שחברי המוכשר כל כך, איתי לנדסברג נבו, הוא בין יוצריה. נתחיל.
טראומה עמוקה וקולקטיבית היא כמובן פיגועי התופת בלב ת"א ובלב ירושלים בין השנים 1994-1997. אלה בוצעו בידי חמאס וג'יהאד איסלאמי בתגובה לטבח שביצע ברוך גולדשטיין בחברון בתחילת 1994, ולאחר מכן בתגובה להתנקשות הישראלית בחיי יחיא עייאש ברצועת עזה בתחילת 1996. עייאש היה מהנדס פיגועי התופת האיומים.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
בפעם הראשונה שהגעתי לברלין, הזיכרון חדל להיות פרק בספר היסטוריה שלמדתי בבית הספר. הוא נעשה מוחשי, כמעט פיזי.
באוטובוס משדה התעופה למרכז העיר ליוותה אותי מחשבה טורדנית. מי היו הוריו או סבו של נהג האוטובוס? האם היו חברים במפלגה הנאצית? חיילים בוורמאכט? איזה תפקיד מילאה משפחתו במנגנון שהביא עלינו את השואה?
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
בשנה האחרונה נחשף כי המלחמה הרב-זירתית מתנהלת לא רק באיראן, לבנון ובעזה, אלא גם בסמארטפונים של אזרחים ישראלים שהתפתו לשרת את המודיעין האיראני. אולם מאחורי המחדל המודיעיני מסתתר שבר עמוק בהרבה, א.נשים שגדלו לתוך ואקום ערכי, שבו המדינה נתפסת כספקית שירותים והנאמנות לבית הפכה למטבע עובר לסוחר. נשאלת השאלה, האם מערכת החינוך יכולה לבנות מחדש את "כיפת הברזל התודעתית"?
לאורך ההיסטוריה האנושית, ריגול ובגידה נחשבו לפשעים החמורים ביותר שחברות יכולות להעלות על הדעת, במיוחד בעתות מלחמה. המונח "קוויזלינג" (על שם וידקון קוויזלינג הנורווגי ששיתף פעולה עם הנאצים) או סיפורו של בנדיקט ארנולד – גנרל אמריקאי שערק לצד הבריטי במלחמת העצמאות האמריקאית, הפכו לשמות נרדפים לאובדן המצפן המוסרי והלאומי.
אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אתן הסבר אחר לחלוטין: אזרחים שרואים ראש ממשלה "פטריוט" מתעקש בנושאי צוללות כשיש חשד חרווח אישי עבור בן דודו ואח"כ רואים אותו חוגג את חזרתו ללשכה של עוזר קרוב, עוד "פטריוט", הנחשד בקבלת כסף מקטאר בזמן מלחמה, ואז שומעים איך מהללים את שני אלה באולפן "הפטריוטים", קצת מתבלבלים לגבי מה זה פטריוטיות. יתכן וגם לכותבת זה קרה.
ד"ר שושן רפאלי, ההסבר מאוד פשוט: כאשר הדיקטטור, הצורר, הבוגד (פרשות קטאר והצוללות) ורוצח 46 החטופים ראש ארגון המחבלים ביבים שקרניהו מתנהג מאז 2015 כאילו הכל כולל הכל מותר לו, וביתר שאת מאז 1 בינואר 2023, עת חזר לשלטון מה את רוצה שיקרה? האזרח הקטן למטה או שמתחלחל (במקרה של דמוקרטים-ליברלים), או שמצדיע למנהיג העליון (בבונים ביביסטים) או שמחליט שאם למנהיג העליון מותר הכל אז גם לו מותר הכל. המטומטם שמרגל לאוייבי המדינה הפרסינאצים לא מבין שלו, הקטן, ממש לא מותר הכל ואם ייתפס הוא ייענש בחומרה כפי שצריך וכפי שראוי לו. אבל המנהיג העליון ימשיך לשלוט כאן בקרקס האישי שלו שבו הוא מקרקס את כולם, כולל את שלושת שפוטיו בבית המשפט המחוזי.
"שאגת הארי" הייתה הפרסומת הטובה ביותר לרכב הפרטי
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מישהו חשב שהבבונים, או בשם המכובס 'בייס', ישנו את דעתם? (אם יש כזו בכלל). זה כמו שמישהו אוהד מכבי יעבור לאהוד הפועל בגלל תיקו. אולי רק כשלא תהיה מדינה יותר יזוז משהו. כל עוד אנחנו רק בדרך לאבדון 'הכל טוב ועוד יותר טוב כי הוא אבא טוב השם יתברך' וגו.
מצעד הבובות של קיסריה
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מה שנתניהו למד בקדנציות האחרונות זה שני דברים. הראשון הוא ששום דבר לא משנה. תמנה אנשים לא מתאימים, תשדוד את תקציב המדינה, או בכלל אל תעשה תקציב שנתיים וחצי, או תעשה עסקאות צוללות מאחורי גבה של מערכת הביטחון, או תביא אסון של 1200 אזרחים מתים ו- 250 חטופים, או תמשוך מלחמה על שנתיים וחצי בלי לנצח, או תחריב שני חבלי ארץ. שום דבר לא משנה – הקופים יצביעו אותו הדבר. כל אחד למפלגה של המגזר שלו, והמאזן משתנה לאט רק ע"י השרצה.
הדבר השני שלמד הוא שכדי להיות ראש ממשלה, לא משנה כמה הצביעו בשבילך, כל עוד אתה מקבל את המנדט להקמת הממשלה. מרגע שהמנדט שלך, תבטיח כל מה שצריך להבטיח, לא משנה כמה מופרך, תעביר איזה חוק שתצטרך, תמנה כמה שרים למשרדים מופרכים שתצטרך, ותשחד (בכספי הציבור) את דרכך להקמת קואליציה וללשכת ראש הממשלה.
לדעתי האמת פחות מתוחכמת. לנתניהו אין באמת זמן לג'נגל בין מיליון משימות והוא מתעדף. אין לו עוזרים שהוא יכול לסמוך עליהם אז ככל הנראה הוא מסתמך על הילד ז' שיביא לו עוד טופז לוק. מה שמעניין את נתניהו לעניות דעתי הבלתי נחשבת, איך לצאת נקי מהמשפט. כל השאר תפל, כשהביטחון קצת מעל השאר אבל לא מעל למשפט. הנאמנות העיוורת של אוהדיו, שלשכתו מאמינה שהם בבונים, היא המאפשרת לנתניהו לבצע טעויות מביכות עד קולוסאליות. אין לנו ברירה אלא לסמוך על שומרי הסף המתמעטים שילחמו עבורינו עד שיגיעו הבחירות ונעיף את חלום הבלהות הזה מחיינו.
כמו באיראן כך גם בישראל. הכוחות הדמוקרטיים ניגפים בפני כוחות הדיקטטורה האיסלאמית או היהודית שבה שולטים מנהיגים מושחתים, לוקחי שוחד, גנבים ועבריינים. ההבדל המהותי, הגדול, העצום והיחיד בין שתי הדיקטטורות שבאיראן כבר שנים ארוכות יורים למוות במפגינים ברחובות, או שממיתים אותם בתלייה או באמצעים אחרים לאחר שהם נקטפים למעצר. בישראל בסך הכל מפוצצים את המפגינים במכות, מטיחים אותם לרצפה ו/או עוצרים אותם ללא שום סיבה. תנו לדיקטטור ראש ארגון המחבלים, הצורר ורוצח 46 החטופים ביבים שקרניהו עוד כמה שנים טובות בשלטון, והוא יהפוך אותנו לאיראן על מלא. תסמכו על מי שפעם אמר שראש ממשלה לא צריך לכהן יותר משמונה שנים בתפקיד או שראש ממשלה שמסובך בחקירות פליליות צריך להתפטר. העוד יותר גרוע והגרוע ביותר עוד לפנינו.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם





















































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מבצע חומת מגן התבצע באיחור מזעזע של שנתיים בגלל קונספציה שגויה – הממשלה חשבה שחיי החיילים שתפקידם להגן על האזרחים גבוה יותר מחיי האזרחים. ישבו להם חיילים מעולים בבסיסים וחיכו בשעה שאזרחים נהרגים מידי יום ברחובות.
הרעיון של משאיות תופת לא הומצא ע"י האיראנים… כחיפאי שמתגורר בעיר התחתית, ידוע לי שהאצ"ל פוצצו משאית עם חבית נפץ בפתח מטה המשטרה והבולשת הבריטית שהיה ממוקם ברח' העצמאות 82 (Kings rd דרך המלכים) דאז.
ובכל זאת האיראנים לא המציאו את הסכסוכים במזרח התיכון, הם לא יצרו מציאות של כיבוש אכזרי שנמשך עד היום בגדה המערבית. אפשר לומר יותר נכון שהקיצוניות האיראנית היא סימפטום. פצע שיכל להופיע בכל מקום בגוף אבל בין כה ובין כה היה מופיע כך או כך. אפשר לומר שפיגועי ההתאבדות האכזריים ובכלל האכזריות שלבשה תנועת המחאה הפלסטינית היא תולדה של אכזריות הכיבוש. אם תבחן את הכלים בהם נאבקו הפלסטינים בתחילת המאבק (לצורך הדיון נסמן אותו בסוף שנות השישים) אפשר לזהות מגמה ברורה של עלייה ברף האלימות, בהתאמה כמעט מושלמת של העלייה ברף האלימות שהופנה כלפיהם.
כתבה מאוד מעניינת, וקשה מאוד באותו זמן. אובדן מאות אלפי חיים צעירים של כמה מדינות במטחנה לבנונית לבנונית הערורה ובטח פי כמה פצועים שנשארו נכים קורבנות פגועי תופת נוראים.
מזרח התיכון איזור של רצח ומוות, קיצוניות דתית ושנאה רצחנית.