אחרי שדוד אמסלם תקף את השמאלנים, את הממשלה, את היועצים המשפטיים ואת כל מי שלא דבק בנתניהו, במילים חריפות ובאיומים הזויים – מה עשה? התנצל? לא ולא. מה פתאום? הוא תקף את אלו ש"מעוותים את דבריי" ("התכוונתי במכלאות ליועצים המשפטיים, לא לכל השמאל", "מכלאות זו מטאפורה"), איים בתביעה, האשים את כולם חוץ מאת עצמו.

אחרי שאמסלם תקף את השמאלנים, את הממשלה ואת היועצים המשפטיים במילים חריפות ובאיומים הזויים – האם התנצל? לא ולא. הוא תקף את אלו ש"מעוותים את דבריי", איים בתביעה והאשים את כולם

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

האם זה מקרי?

לא. בנימין נתניהו ואנשים נוהגים, בעת ובעונה אחת, לתקוף ולהתקרבן, ממש כשיטה. מלאני קליין, הפסיכואנליטיקאית והפסיכותרפיסטית פורצת הדרך וממשיכת דרכו של פרויד, טבעה את המושג:"תוקבנות", הלחם של המילים: תוקפנות וקרבנות. המושג מתאר תוקפנות וקרבנות השזורות זו בזו, באופן בו התוקפן מאשים את הקרבן בתוקפנותו שלו, ומבקש עליה פיצוי.

לצערנו, ההתנהגות הזו מוכרת מאד אצל תוקפים ומתעללים. לא פעם מאשימים גברים מכים את האשה בכך שהכו אותה, בכך שהיא גרמה להם לעשות זאת, ומבקשים ממנה פיצוי ופינוק על זה שגרמה להם להכות, להם – רכי לבב שכמותם.

כך נוהגים גם אנשי ה"רק ביבי" בישראל. נתניהו קיבל את ראשות הממשלה האחרונה רק בזכות בגידת בני גנץ ב-33 המנדטים שבחרו בו. הקולות שקיבל נועדו למטרה אחת: להחליף את נתניהו. זה לא הפריע לנתניהו לחבור אליו ולהיות ראש ממשלה, ואחר כך להפר, כמובן, את ההסכם עמו כדי לא לתת לו רוטציה. והנה, מי הם גדולי התוקפים של בנט, על שלא מילא הבטחתו ל-7 מנדטים? כמובן, נתניהו ואנשיו. לא מתביישים לקרוא לבנט הנוכל הגדול ביותר מקום המדינה, ולהציע עדיין לגנץ לחבור אליהם עכשיו, שוב תוך בגידה בבוחריו. מתבכיינים שגנבו להם שלטון, להם – שגנבו קולות כדי לשלוט.

נתניהו הפך רה"מ בפעם האחרונה רק בזכות בגידת גנץ ב-33 המנדטים שבחרו בו להחליף את נתניהו. זה לא הפריע לנתניהו לחבור אליו. והנה, מי גדולי התוקפים של בנט על אי מילוי הבטחתו ל-7 המנדטים שלו?

נתניהו משסה ומפלג דרך קבע, שולט בתקשורת באופנים רבים, ובוכה שהתקשורת נגדו, שמחרימים את בוחריו, שלוחמים בו. בכל פעם שהוא תוקף בפראות, הוא אינו שוכח להתקרבן במקביל ולהציג עצמו כמסכן ורדוף. אשתו התעמרה בעובדות המעון? הוא והיא התלוננו שרודפים ומבזים אותה. יאיר בנו מנאץ דרך קבע ציבורים ויחידים, ואז מתלונן על היחס אליו.

גם במשפטו של נתניהו נוהגת ההגנה באותה טקטיקה. במהלך עדות ניר חפץ, עד המדינה, התבקש העד לצאת כדי שלא ישמע ויכוח בענין עדותו. בעודו קם לצאת מהאולם, זרק לעברו הפרקליט בועז בן צור הערה צינית: "תוציא אתך את מכשיר ההקלטה שלך".

קמה התובעת ליאת בן ארי והעירה להגנה על התנהגותה, בין היתר על משפט זה. מה עשתה ההגנה? פצחה בתוקבנות קולנית. "אתם סוגרים לנו את הפה" (איך? מתי? הם לא מאפשרים לחפץ להוציא שני משפטים מהפה בלי שיפסיקו אותו), "אתם עיניתם את חפץ שבועות עד שהסכים להיות עד מדינה" (מה קשור תהליך גיוס עד מדינה להתנהגות אליו בשעת המשפט?), "אתם נוהגים שלא כדין".

הסנגורים צעקו בקולות רמים, בניגוד למקובל בבית משפט ותקפו ללא אבחנה. כל זאת במקום להתנצל על תקיפתם הקודמת. התקפה במקום הגנה. נסיון לצייר את נתניהו כקרבן רדיפה אומלל, כדי לנקות אותו מההאשמה בשוחד, מרמה והפרת אמונים.

אבל הם לא הסתפקו גם בכך, אלא דרשו מליאת בן ארי להתנצל. היא לא עשתה זאת, אלא ענתה להם בחזרה: "די להתקרבנות!". אולי לא הכירה את מושג התוקבנות, שמגדיר מצוין את התנהלות צוות ההגנה של נתניהו בבבית המשפט.

הסנגורים צעקו בקולות רמים ותקפו ללא אבחנה, במקום להתנצל על תקיפתם הקודמת. התקפה במקום הגנה. אבל הם לא הסתפקו בכך, אלא דרשו מליאת בן ארי להתנצל. היא ענתה להם בחזרה: "די להתקרבנות!"

המושג מתאר את מנגנון הקרבנות והתוקפנות השזורות זו בזו, באופן בו הקרבן הפנימי יונק כוח והצדקה מהסטטוס שלו כקורבן דרך האשמת התוקפן, ובכך הופך בתורו לתוקפן.

אסתר קופמן, בת 43. מזכירה בבית ספר באזור המרכז, ואם לשבעה ילדים. השתיים הגדולות נשואות והיא כבר סבתא. אוהבת מאד לשחות, בעיקר חתירה, פעם חלמה להיות מדריכת שחיה. כנראה לא יקרה בגלגול הזה. הגדרת הזהות הראשונה שלה, בעיני עצמה, היא 'אשה'. לפני אמא, לפני חרדית. קודם כל אשה.

מלחמת שאגת הארי בין ישראל לאיראן כבר מזמן חרגה מגבולותיה הצבאיים. הפגיעה ההדדית בתשתיות האנרגיה במפרץ הפרסי אינה רק מהלך טקטי בשדה הקרב. המלחמה הפכה לאירוע כלכלי גלובלי בעל השלכות ארוכות טווח.

גם אם הפסקת האש תחזיק, הנזק כבר נעשה: שדות גז ונפט, מתקני הפקה ותשתיות שינוע שנפגעו ידרשו שנים לשיקום. המשמעות ברורה: היצע האנרגיה העולמי מצטמצם, והמחיר עולה.

ד"ר אפרים כהנא, לשעבר ראש המחלקה למדע המדינה והתוכנית לביטחון לאומי במכללה האקדמית גליל מערבי וגם מרצה לשעבר במכללה לביטחון לאומי. תחומי המחקר האקדמי שלו הם מודיעין וביטחון לאומי ותפוצת ובקרת נשק בלתי קונוונציונלי.

קיים היום ויכוח ציבורי סוער סביב תוצאות המלחמה מול איראן. מצד אחד נטען כי ישראל יצאה כשידה על העליונה, פגעה בתשתיות, החלישה את האויב, והחזירה לעצמה את ההרתעה.

מן הצד האחר נטען כי לא הושגו היעדים המוצהרים: לא חוסל האיום הגרעיני, המשטר נותר על כנו (ואולי אף הקצין), ולא חל שינוי מהותי במאזן הכוחות.

פרופ' לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן. חוקר ומפרסם בתחום היעוץ הארגוני ויועץ לחברות ולמנהלים/ת. אזרח מודאג, בזוגיות ואב לשני בנים.

רס"ן אסף דגן ז"ל הוכר כחלל צה"ל שמת לאחר שירותו כתוצאה מפציעה מוסרית ופוסט-טראומה.

תנו רגע לביטוי הזה לחלחל למעמקי המצפון שלכם. אנחנו מכירים את הביטוי "נקיפות מצפון". אבל מהי פציעה מוסרית?

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.