אומרים שאין כמו הפעם הראשונה. יש פעם ראשונה בהרבה תחומים בחיים כמובן. אז מדוע פתאום קם אדם ומחליט לצאת מאזור הנוחות ומתחיל לצעוד עם ההמונים, במיוחד אחרי שהצביע מספר פעמים עבור בנימין נתניהו? ולמה מה שביבי עושה בימים אלו באמצעות יריב לוין זה בסך הכל להמשיך בשגרה
את אופן השליטה האבסולוטי שמצב החירום שהיה פה בזמן הקורונה נתן לו?
עד 2017 חייתי חיים מיינסטרימיים ושגרתיים לחלוטין. עבודה בחברת מחשבים בהרצליה פיתוח. דירה בבת ים. נישואין טובים ורגילים. שני בנים. דואג בעיקר לעצמי ולמשפחה שלי, וממש לא אקטיביסט או יותר מדי אכפתי לאחרים או למדינה. אוהד פעיל של מכבי תל אביב בכדורגל בערך עד 2015, ואחרי כן בעיקר אוהד מהכורסה. צרכן בילויים ותרבות מתון ביותר. פעם בשנה מופע פארק של להקה מחו"ל, סרט ומסעדה עם אשתי היקרה פעם בכמה חודשים. הכי מר ישראלי.
איל זך הוא מחבר הספרים "בלפור - סיפורה של מהפכה" ו"בלפור - תמונות של מהפכה" (הוצאת ספרי ניב) המסכמים את מחאת בלפור. הספרים המקיפים כוללים ראיונות עם עשרות פעילי שטח בתקופת בלפור, מאמרים שכתבו חלקם, פוסטים מיוחדים שהתפרסמו באותה תקופה בפייסבוק, ומאות תמונות שצילמו זך וצלמים רבים במהלך ההפגנות שנערכו בבלפור ובמקומות נוספים בארץ.
בכל שנה סביב יום השואה אני נזכרת בין היתר בתפקידי כשגרירה בלטביה, ליטא ואסטוניה, בהן השואה הייתה רצחנית במיוחד. להמחשה, מתוך כשבעים אלף יהודים שהיו בלטביה כאשר הנאצים השתלטו עליה, רק כאלף שרדו, ולמקומיים היה חלק נכבד בטבח.
העבר מעורר סוגיות שמאתגרות את נציגי ישראל, ולא תמיד פשוט לדעת כיצד לנהוג. למשל, איך מגיבים לחילול אנדרטה לשואה? ברור שהמקרה ראוי לגינוי. מאידך, זו לא פעולה ממוסדת אלא של אדם או שניים עם פחית צבע ומברשת.
טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.
בפעם הראשונה שהגעתי לברלין, הזיכרון חדל להיות פרק בספר היסטוריה שלמדתי בבית הספר. הוא נעשה מוחשי, כמעט פיזי.
באוטובוס משדה התעופה למרכז העיר ליוותה אותי מחשבה טורדנית. מי היו הוריו או סבו של נהג האוטובוס? האם היו חברים במפלגה הנאצית? חיילים בוורמאכט? איזה תפקיד מילאה משפחתו במנגנון שהביא עלינו את השואה?
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
"שאגת הארי" הייתה הפרסומת הטובה ביותר לרכב הפרטי
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מישהו חשב שהבבונים, או בשם המכובס 'בייס', ישנו את דעתם? (אם יש כזו בכלל). זה כמו שמישהו אוהד מכבי יעבור לאהוד הפועל בגלל תיקו. אולי רק כשלא תהיה מדינה יותר יזוז משהו. כל עוד אנחנו רק בדרך לאבדון 'הכל טוב ועוד יותר טוב כי הוא אבא טוב השם יתברך' וגו.
מצעד הבובות של קיסריה
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מה שנתניהו למד בקדנציות האחרונות זה שני דברים. הראשון הוא ששום דבר לא משנה. תמנה אנשים לא מתאימים, תשדוד את תקציב המדינה, או בכלל אל תעשה תקציב שנתיים וחצי, או תעשה עסקאות צוללות מאחורי גבה של מערכת הביטחון, או תביא אסון של 1200 אזרחים מתים ו- 250 חטופים, או תמשוך מלחמה על שנתיים וחצי בלי לנצח, או תחריב שני חבלי ארץ. שום דבר לא משנה – הקופים יצביעו אותו הדבר. כל אחד למפלגה של המגזר שלו, והמאזן משתנה לאט רק ע"י השרצה.
הדבר השני שלמד הוא שכדי להיות ראש ממשלה, לא משנה כמה הצביעו בשבילך, כל עוד אתה מקבל את המנדט להקמת הממשלה. מרגע שהמנדט שלך, תבטיח כל מה שצריך להבטיח, לא משנה כמה מופרך, תעביר איזה חוק שתצטרך, תמנה כמה שרים למשרדים מופרכים שתצטרך, ותשחד (בכספי הציבור) את דרכך להקמת קואליציה וללשכת ראש הממשלה.
לדעתי האמת פחות מתוחכמת. לנתניהו אין באמת זמן לג'נגל בין מיליון משימות והוא מתעדף. אין לו עוזרים שהוא יכול לסמוך עליהם אז ככל הנראה הוא מסתמך על הילד ז' שיביא לו עוד טופז לוק. מה שמעניין את נתניהו לעניות דעתי הבלתי נחשבת, איך לצאת נקי מהמשפט. כל השאר תפל, כשהביטחון קצת מעל השאר אבל לא מעל למשפט. הנאמנות העיוורת של אוהדיו, שלשכתו מאמינה שהם בבונים, היא המאפשרת לנתניהו לבצע טעויות מביכות עד קולוסאליות. אין לנו ברירה אלא לסמוך על שומרי הסף המתמעטים שילחמו עבורינו עד שיגיעו הבחירות ונעיף את חלום הבלהות הזה מחיינו.
כמו באיראן כך גם בישראל. הכוחות הדמוקרטיים ניגפים בפני כוחות הדיקטטורה האיסלאמית או היהודית שבה שולטים מנהיגים מושחתים, לוקחי שוחד, גנבים ועבריינים. ההבדל המהותי, הגדול, העצום והיחיד בין שתי הדיקטטורות שבאיראן כבר שנים ארוכות יורים למוות במפגינים ברחובות, או שממיתים אותם בתלייה או באמצעים אחרים לאחר שהם נקטפים למעצר. בישראל בסך הכל מפוצצים את המפגינים במכות, מטיחים אותם לרצפה ו/או עוצרים אותם ללא שום סיבה. תנו לדיקטטור ראש ארגון המחבלים, הצורר ורוצח 46 החטופים ביבים שקרניהו עוד כמה שנים טובות בשלטון, והוא יהפוך אותנו לאיראן על מלא. תסמכו על מי שפעם אמר שראש ממשלה לא צריך לכהן יותר משמונה שנים בתפקיד או שראש ממשלה שמסובך בחקירות פליליות צריך להתפטר. העוד יותר גרוע והגרוע ביותר עוד לפנינו.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם





















































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כתבה מעניינת וחשובה, אבל אפשר (והכרחי בעיני) להפגין גם נגד שלילת הזכויות והרס הדמוקרטיה באמצעות חוק הסמכויות ושאר אמצעים ותהליכים עולמיים וגם נגד ההפיכה השלטונית שביבי וממשלתו מנסים לקדם. אין ספק שביבי ניצל בזמנו את משבר הקורונה כדי להנות ממצב חירום שבו אין עליו שום מגבלה, ושכיום הוא רוצה למסד את הקו הזה באמצעות חקיקה שתחליש את מערכת המשפט ותאפשר חופש פעולה וכוח בלתי מוגבל לממשלה. בזמן הקורונה נוכחנו לראות עד כמה כוח בלתי מוגבל בידי הממשלה/פוליטיקאים הוא מסוכן ומוביל לפגיעה בזכויות אדם. אם זה קרה גם לשרים וח"כים בממשלת השינוי, כולל מהשמאל, שאמור להיות לוחם הדמוקרטיה וזכויות אדם, אז כמובן שזה עלול לקרות לכל פוליטיקאי שמגיע לעמדת כוח (וכיום אלו פוליטיקאים שחלקם קיצוניים, משיחיים, מושחתים וגזענים, שזכויות אדם הן הדבר האחרון שמעניין אותם) –
לכן חובה להפגין ולנסות למנוע את המהלכים הללו, לפני שיהיה מאוחר מדי וגם להפגין כבר לא נוכל…