רוב הטיעונים התומכים ב"רפורמות" למערכת המשפט שמתכנן שר המשפטים יריב לוין, מבוססים על הסחת דעת במקרה הטוב וסילוף מכוון במקרה השני. תוכלו לשמוע טיעונים – שחלקם מנוסחים היטב וחלקם פחות – על "חריגה משפטית", "אקטיביזם שיפוטי", על כך שבג"ץ "לא דמוקרטי" או "אנטי-דמוקרטי", וכו'. הבעיה עם הטיעונים האלה היא לא שהם מוטעים (למרות שאני מאמין שבדרך כלל זה המצב), אלא שהם לא הנקודה.

רוב הטיעונים התומכים ב"רפורמה" שמתכנן שר המשפטים לוין, מבוססים על הסחת דעת או סילוף מכוון. הבעיה איתם היא לא שהם מוטעים (למרות שאני מאמין שזה המצב), אלא שהם לא הנקודה

פול גרוס הוא כותב ומרצה על הנושאים של ההיסטוריה והפוליטיקה הישראליות. מאמריו פורסמו במגוון כלי תקשורת בישראל, בריטניה, ארה"ב וקנדה. לפני שהוא עלה לישראל מבריטניה, עבד פול בשגרירות ישראל לבריטניה במחלקה לענייני ציבור, וככותב הנאום של השגריר. יש לו תואר שני בתחום פוליטיקת מזרח התיכון מ-SOAS, באוניברסיטה של לונדון.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

נטישת הליכוד את המסורות הליברליות, נטישה שאנו מודעים לה כבר זמן רב אבל קיבלה מימד רשמי בהסכם העודפים עם מפלגת הימין הקיצוני של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, לפחות מפשטת את העניינים עבור הבוחרים. המערכת הפוליטית בישראל מאד מורכבת, במיוחד לעולים ממדינות מערביות כמוני. אתה יכול להצביע עבור מפלגה גדולה מתוך תקווה שמנהיגה יהיה ראש הממשלה, אבל אין לך כל דרך לדעת בוודאות את מי הוא (או היא) יכניס לתוך הקואליציה.

נטישת הליכוד את המסורות הליברליות, נטישה שאנו מודעים לה כבר זמן רב, אבל קיבלה מימד רשמי בהסכם העודפים עם מפלגת הימין הקיצוני של סמוטריץ' ובן גביר, לפחות מפשטת את העניינים עבור הבוחרים

פול גרוס הוא כותב ומרצה על הנושאים של ההיסטוריה והפוליטיקה הישראליות. מאמריו פורסמו במגוון כלי תקשורת בישראל, בריטניה, ארה"ב וקנדה. לפני שהוא עלה לישראל מבריטניה, עבד פול בשגרירות ישראל לבריטניה במחלקה לענייני ציבור, וככותב הנאום של השגריר. יש לו תואר שני בתחום פוליטיקת מזרח התיכון מ-SOAS, באוניברסיטה של לונדון.

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

כמעט הגענו לרגע האמת (בפעם השנייה). מי ינצח – ביבי או בני?

התקשורת מתמקדת בסקרים ובגדלים היחסיים שלי שני ה"בלוקים", אבל העיסוק בכך עלול להוביל לחוסר הבנת חשיבות הפער האמיתי בין שני ראשי הממשלה הפוטנציאליים: שני חזונים שונים עבור המדינה.

פול גרוס הוא כותב ומרצה על הנושאים של ההיסטוריה והפוליטיקה הישראליות. מאמריו פורסמו במגוון כלי תקשורת בישראל, בריטניה, ארה"ב וקנדה. לפני שהוא עלה לישראל מבריטניה, עבד פול בשגרירות ישראל לבריטניה במחלקה לענייני ציבור, וככותב הנאום של השגריר. יש לו תואר שני בתחום פוליטיקת מזרח התיכון מ-SOAS, באוניברסיטה של לונדון.

מזרח ירושלים היא המקום שבו ישראל מודדת את ריבונותה לפי תוכניות בנייה, תקציבי חומש, נוכחות משטרתית ודגלים, ואילו המציאות מודדת אותה לפי ביוב, כיתות לימוד, היתרי בנייה, תעסוקה, עוני, תחושת ביטחון ואמון.

הפער בין שתי המדידות האלה הוא לב הסיפור. הדוח המעודכן של קבוצת המחקר "תמרור-פוליטוגרפיה" לשנת 2026 מצביע על מגמה כפולה: מצד אחד, ישראל מגבירה את מאמציה להעמיק שליטה במזרח העיר, בעיקר באמצעות בנייה יהודית, חינוך ישראלי, תמריצים כלכליים, אכיפה והרחקת סממנים פלסטיניים. מצד שני, ככל שהשליטה נעשית כוחנית, בירוקרטית וחד־צדדית יותר, כך נחשפת חולשתה.

אל"מ במיל' רון שצברג הוא מנכ"ל שותף בקרן לשיתוף פעולה כלכלי ומרכז את תחום ירושלים בקבוצת המחקר "תמרור-פוליטוגרפיה". 

אחד הדברים המתסכלים ביותר במחאה בשנתיים האחרונות הוא הפער בין מה שאנחנו רואים לבין מה שאחרים רואים. אותם אירועים, אותן הצבעות בכנסת, אותם מינויים, אותם נאומים – ובכל זאת נדמה שאזרחי ישראל חיים בעולמות שונים.

קל לייחס את הפער הזה לשקרים, לתעמולה או לערוצי תקשורת שונים. אבל חלק ממנו נובע ממשהו עמוק יותר: הדרך שבה הקוגניציה האנושית בנויה.

פרופ' ענת מריל היא חוקרת קוגניטיבית בעלת תואר דוקטור מאוניברסיטת הרווארד, חברת סגל בחוג לקוגניציה ומדעי המוח ובמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

בהיעדר מלחמה עם אויב מבחוץ, הממשלה עלולה להיתפס למלחמה מבית,  וההשתתפות הערבים בבחירות, אם האופוזיציה תתעשת ותאפשר אותה, עשויה להתברר כנקודה שממנה יתהפך השלטון. 

*  *  *

סיום המלחמה באיראן מחייב אותנו לשוב ולבחון את הפיגוע של המחבל הערבי-ישראלי בקו התפר. הסיבה פשוטה: בהיעדר מלחמות עם אויבים מבחוץ, הממשלה עלולה להיתפס למלחמה מבית – עם אזרחי ישראל הערבים. מה שראינו באותו פיגוע היה "זאב בודד", לא תא מחבלים מאורגן, אשר על רקע של חמולת פשע יצא למסע הרג על דעת עצמו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.