נמאס לי כבר לכתוב את כל זה

בנימין ושרה נתניהו מצביעים בקלפי בירושלים, היום (צילום: Atef Safadi/Pool Photo via AP)
Atef Safadi/Pool Photo via AP
בנימין ושרה נתניהו מצביעים בקלפי בירושלים, היום

אישה בינונית ואומללה של מנהיג נצחי, מתעמרת בכפופים ובכפופות לה ללא הפסקה, לפי עדויות ודיווחים רבים וגם בהתאם לקביעת בית הדין לעבודה. אף אחד לא קוטע את זה. הקורבנות שלה חיים בגיהינום. מי שמנסה לשבור את קשר השתיקה הנורא (להבדיל אלפי הבדלות ממי שסתם לועג במיזוגיניות לאישה הבינונית והמתעללת), מוגדר מיד כמי שמתעלל במתעמרת.

זהו כמובן היפוך יוצרות נורא שמאפיין את עידן נתניהו.

אישה בינונית ואומללה של מנהיג נצחי, מתעמרת בכפופים ובכפופות לה ללא הפסקה, לפי עדויות ודיווחים רבים וגם בהתאם לקביעת בית הדין לעבודה. אף אחד לא קוטע את זה

עסקן ותועמלן עילג של בלפור ממונה לתפקיד הפרשן הפוליטי ומגיש יומן הערב בתחנת שידור ציבורית, כי מפקד התחנה מרגיש חובה להתחנף למנהיג. הכתבים מדווחים על יחס מתעמר ומשפיל מצדו של העסקן הצעקן. הוא לועג לחלקם בשידור ושואל אם הם עובדים בשירות אדון כלשהו (השלכה עלובה במיוחד מעצמו).

כך למשל לעג לכתבת מדינית ושאל אותה בשידור אם היא הדוברת של שר החוץ גבי אשכנזי. הכתבת, למי שאינו יודע, היא בחורה דתיה וימנית בדעותיה, והיא גם אישה ישרה והגונה שמבינה שתפקידה הציבורי הוא לדווח על עובדות בתחום הסיקור שלה, ולעתים למסור פרשנות זהירה, ולא לדברר אף אחד או לפצוח במסע תעמולה למען שום פוליטיקאי. אני מכיר אותה אישית, כי הייתה כתבת משפט. ישרה כמו סרגל.

וכאשר ארגון העיתונאים קורא למפקד גלי צה"ל לפעול נגד התנהלותו הבריונית של אותו עסקן עילג כלפי הכתבים, מיד מופרחות האשמות בדבר סתימת פיות מטעם השמאל המצומק וחסר הכוח.

תרבות הכזב כה עמוקה, תרבות התעמולה כה רקובה, תרבות ההתקרבנות כה רחבה ("התקשורת שמאלנית" מאשימים ברדוגו ושרון גל וקובי אריאלי ואמיר איבגי ועמית סגל ואראל סג"ל וינון מגל ובועז ביסמוט בלי להבין שהם-הם התקשורת),

תרבות ההתעמרות כה מושרשת, תרבות ביזוי האמת כה מופרכת ("נתניהו הוא נציגה של ישראל השנייה ונחשב למגן היהודים בין האומות וכתב האישום נגדו הוא ניסיון אלים של האליטות האשכנזיות-שמאלניות לפגוע בייצוג של ישראל השנייה"),

תרבות פולחן האישיות כה חולנית, תהליך הפשיזציה כה מסחרר, המתקפה השקרית על שלטון החוק כה שיטתית, המינויים כה מטורפים ומושתתים אך ורק על נאמנות וחנופה (אמיר אוחנה שר משפטים וביטחון הפנים. מירי רגב ואסנת מארק בוועדה למינוי שופטים),

השירות הציבורי כה מסורס (מפכ"ל קבוע ופרקליט מדינה קבוע כבר אמרנו?), הניסיון לעקר את כוחם של שומרי הסף כה שקוף ובוטה (מבקר המדינה אנגלמן), הציניות כה עצומה ("אזרחי ישראל הערבים היקרים, אף פעם לא הסתתי נגדכם". חוק הלאום? "לא נועד לפגוע באזרחים הערבים אלא רק באנשים שהגיעו ללא אישור מאפריקה", סיפר הראיס בראיון שקרי נוסף ל"כול אל ערב"),

הגזלייטינג כה עמוק ("למה אתם אומרים שאין תקציב? יש תקציב"), הלעג לאינטיליגנציה כה בלתי נתפס ("מה פתאום גירעון של 174 מיליארד שקלים? כולה עשרות מיליארדים. ואנחנו בודקים את זה"), הנוכלות כה מובנת מאליה (מישהו באמת חשב לרגע שנתניהו יממש את הסכם הרוטציה חוץ מגנץ?),

הכנסת כה מסורסת, זריקת האשמה והאחריות בגין כשלונות כה קבועה (כשהתחלואה תעלה, יאשים נתניהו את בג"צ שהורה לאפשר לכל ישראלי שרוצה בכך לשוב למדינתו ולהצביע בבחירות. או שסתם ימצא איזו שאשה-שאשה, פקה-פקה, כיאה לנציגה של ישראל השנייה),

שלילת הזכויות ממיליונים כה מושתקת (כולה פלסטינים), העדר התקווה הכלכלית כה מושרש (מישהו יכול לקנות בעצמו דירה? בלי ההורים או הירושה מהסבתא), הליכוד הפך למפלגה כה רקובה, ש"ס ויהדות התורה מונהגות בידי אנשים שמחוללים נזק כה עצום לציבור שהם מייצגים בפרט ולציבור הישראלי בכלל, ומאמיני תורת הגזע הכי הומופובים והכי שוביניסטים והכי פשיסטים הפכו להיות כה קונזנסואליים (סמוטריץ' ונציגי מפלגת נעם שרואים בהומוסקסואליות חטא נורא) –

עד שנמאס לי כבר לכתוב את כל זה.

הגזלייטינג עמוק ("למה אתם אומרים שאין תקציב? יש תקציב"), הלעג לאינטיליגנציה בלתי נתפס ("מה פתאום? כולה עשרות מיליארדים גרעון. ואנחנו בודקים את זה"), הנוכלות צפויה (מישהו באמת חשב שנתניהו יממש את הסכם הרוטציה חוץ מגנץ?)

לכן אכתוב רק זאת:

צאו להצביע.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 576 מילים
כל הזמן // יום שישי, 26 במרץ 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

"ממשלת ריפוי לאומי": תיתכן רוטציה בין לפיד לבנט

גנץ: "ביבי הכשיר את הערבים והערבים הכשירו אחרים" ● מרב מיכאלי: "סער ואלקין - אל תהיו האוזר והנדל" ● הורוביץ: "להשתחרר מהפחד מהערבים" ● טיבי לא שולל תמיכה בבנט ● בנט דיבר עם כל המפלגות (חוץ מרע"ם והמשותפת) ● מנדלבליט: למנות שר משפטים בהקדם ● גנץ דורש להעלות מינוי שר משפטים קבוע בישיבת הממשלה ● סער: נתניהו צריך לזוז הצידה ● לפיד וליברמן נפגשו

עוד 31 עדכונים

שאולי, רק לא מלחמת אזרחים

זה לא סוד ש"ארץ נהדרת" הפכה למדורת שבט ישראלית, ובשנים האחרונות – עם סחרחורת של ראש ממשלה נאשם בשחיתות, מגפה וארבע מערכות בחירות – הסאטירה שלה הפכה לנוקבת וכואבת מאי פעם. ובכל זאת, אין ל"ארץ" הרבה מערכונים שגרמו לבטן שלי להתהפך כמו שגרם המערכון האחרון של שאולי ואירנה, ובו שאולי מביע תמיכה במלחמת אזרחים ישראלית.

"אין מה לעשות, העם הזה לא נדבק." אומר שאולי. "יש פה יותר מדי סוגים. כלום אין לעם הזה במשותף".

הוא מוסיף, ונוגע בבסיס המהות של מדינת ישראל ושל העם היהודי בכלל – הגיוון האנושי, שיכול להתקיים רק במקום שבו יש מחלוקת.

הפולמוס הוא אבן הראשה של הציוויליזציה המערבית. כשסוקרטס היה הולך ברחובות אתונה ומטיל ספק בכל דבר, אך הוא גם אבן הראשה של התרבות היהודית: יהודה ושומרון, שמאי והלל, בבל וירושלים, אשכנז וספרד. זהו המקור לעושר האדיר שיש לעם היהודי כעם (וזה עוד לפני שנדבר על הדת היהודית), עושר שמתוכו צומחת תרבות מופלאה ומגוונת.

הפולמוס הוא אבן הראשה של הציוויליזציה המערבית. כשסוקרטס היה הולך ברחובות אתונה ומטיל ספק בכל דבר, אך הוא גם אבן הראשה של התרבות היהודית: יהודה ושומרון, שמאי והלל, בבל וירושלים, אשכנז וספרד

אלא שבעיניי שאולי, אין פה "מחלוקת" – אלא שסע תהומי לגבי איך נכון לחיות. "הכול שנאה," הוא מסביר, והפתרון שלו הוא בכוח הזרוע.

אני העמקתי בתרחיש הזה עוד הרבה לפני שזה היה "קול": את "לב ארי", רומן עתידני שמתרחש ב-2028 בישראל פוסט-מלחמת האזרחים, כתבתי ב-2014. לא אתיימר להגיד שהצלחתי לזהות תהליכים, אבל ראיתי תופעות מכוערות ומסוכנות ולא יכולתי להישאר אדיש.

על פי עלילת "לב ארי", מלחמת האזרחים – שבה, כמו בחזונו של שאולי, מרימים יד זה על זה אשכנזים ומזרחים, ימנים ושמאלנים, חרדים וחילונים – נפתחת בהתנקשות ברמטכ"ל. ה"נפץ" הזה היה דמיוני בעיניי, אלא שהספר יצא לאור בדצמבר 2016, על רקע הפגנות התמיכה בחייל אלאור אזריה שבהן נשמעו הקריאות: "גדי גדי תיזהר, רבין מחפש חבר".

כששואלים אותי האם אני חושב שישראל צועדת למלחמת אזרחים, אני טוען שלא. שברגעי חירום אנחנו יודעים להתאחד, לעצום עיניים למול ההבדלים בינינו ולשתף פעולה – וזה לא חייב להיות רק מול אויב חיצוני כמו החמאס או איראן, השנה האחרונה הוכיחה זאת היטב. שנת הקורונה גם הוכיחה שלמרות פוליטיקאים ציניים וחשדנים שמפיצים שנאה, רוב הישראלים רק רוצים חיים נורמליים, כפי שתיארם היטב צ'ארלס דיקנס בסיום "בין שתי ערים": שלווים, מוצלחים, משגשגים ומאושרים.

אבל אני גם רואה איך ישראל הולכת בנתיב מפותל, מתחמקת מבעיות היסוד שלה – כאילו אם תעצום את עיניה הן ייעלמו. בין הים לירדן חיים יותר ערבים מיהודים, רובם חסרי זכויות אזרח בסיסיות (ביהודה ושומרון) או סובלים מעוני ומדוחק (ברצועת עזה).

על פי עלילת "לב ארי", מלחמת האזרחים – שבה, כמו בחזונו של שאולי, מרימים יד זה על זה אשכנזים ומזרחים, ימנים ושמאלנים, חרדים וחילונים – נפתחת בהתנקשות ברמטכ"ל

הבעיה הדמוגרפית הזו היא איום קיומי על זהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ופתרונה הוא הכרחי להמשך המפעל הציוני.

למעלה מרבע מהילדים מתחת לגיל ארבע הם חרדים. כל עוד חלק נכבד מהמגזר החרדי מדיר את רגליו מלימודי אנגלית ומתמטיקה ומשוק התעסוקה, הוא מייצר נטל כלכלי הולך וגובר על שאר המשק, במקום לתרום את חלקו לתוצר. הבעיה החברתית-כלכלית הזו היא איום קיומי על היכולת של ישראל להתקיים כמדינה משגשגת, מודרנית ומתקדמת.

כשכתבתי את "לב ארי" ניסיתי לדמיין איך תיראה המדינה אם תפתור את שני האתגרים הכבדים האלו – הסכסוך הישראלי-ערבי והסקטוריאליות החרדית – כפי שמציע שאולי, בכוח הזרוע.

במלחמת האזרחים הישראלית, היהודים החילונים מנצחים – אבל ישראל מפסידה. על חורבותיה מוקמת מדינה שבה ערביות היא פשע והדת היהודית מוצאת מחוץ לחוק. שאין בה מקום לפלורליזם או לחשיבה ביקורתית, ושיש בה איים של עושר ושגשוג מוקפים בים של עוני ונחשלות. מלחמה היא המוצא האחרון בין מדינות, אבל היא בכלל לא אופציה בתוך מדינות.

אני לא נאיבי. ברור לי שהמחלוקות הן תהומיות, שהסכסוך הישראלי-פלסטיני מסובך ומורכב ורווי דם רע ושתפיסות העולם החרדיות והחילוניות עומדות בסתירה זו לזו. אין לי אשליות שאם נתכנס כולנו – אותם אשכנזים ומזרחים, ימנים ושמאלנים, חרדים וחילונים ששאולי מסית זה נגד זה – נחזיק ידיים ונשיר שירים של ג'ון לנון, אזי נגיע אל המנוחה והנחלה.

כשכתבתי את "לב ארי" ניסיתי לדמיין איך תיראה המדינה אם תפתור את שני האתגרים הכבדים האלו – הסכסוך הישראלי-ערבי והסקטוריאליות החרדית – כפי שמציע שאולי, בכוח הזרוע

אבל שביל הזהב בין לעצום עיניים ולשיר קומבייה לבין מלחמת אזרחים ישראלית קיים, והוא ברור מאוד: דיון נוקב, חריף וביקורתי אבל ענייני ומכבד, מתוך הכרה בכך שהמגוון האנושי הוא סוד כוחה של החברה הישראלית. הדבר ידרוש מאיתנו לדעת לבקר בכבוד איש את רעהו, אבל גם לדעת להקשיב ולקבל. פשוט זה לא יהיה – אבל אין ברירה אחרת.

רותם אורג הוא חוקר, מרצה והעורך הראשי של הבלוג "וושינגטון אקספרס", בלוג שמספק פרשנות וניתוח של הפוליטיקה, האסטרטגיה ומדיניות החוץ של ארצות הברית.https://www.facebook.com/WashingtonExp

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 709 מילים
עם כיוון השעון, מצד שמאל למעלה: גלעד על קבר הנרצחים בפרהוד בבגדד (רשות הכלל); דניאל ושולמית ששון (באדיבות דניאל ששון); בית סבו של ששון (באדיבות דניאל ששון); עולים מעיראק שנוחתים בישראל (טדי בראונר, לע"מ); אנדרטה ברמת גן לזכר קורבנות הפרהוד (ד"ר אבישי טייכר, CC-BY-2.5)

הברית בין היטלר לראש הממשלה העיראקי הייתה בין הגורמים ששינו את גורל הקהילה בת ה-2,500 שנה ● היהודים נאלצו לחיות בגטו, וכ-200 מהם נרצחו בטבח הגדול, הפרהוד ● דניאל ששון, שהיה ילד בעיראק בתקופת המלחמה, מוציא ספר המגולל את הסיפור המשפחתי שלו ● הוא זוכר היטב מה עבר עליו בגטו, מי החביא את חבריו ואיך הילדים הורעבו למוות ● ואיך, למרות הכול, הביס סבו את המשטר בבגדד

עוד 1,564 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

שובם של הפקקים

הגלובוס הירוק מוענק לקרב הסרטונים המלבב על המכונית החשמלית (ולנורווגים שמובילים את התחום) ● הגלובוס השחור למפלגות שמטנפות את הרחובות בפתקים ושלטים ולא מנקות אחריהן ● וטיפ לממשלה, שצריכה להיערך בדחיפות לאסון הפקקים שדופק בדלת

עוד 465 מילים

למקרה שפיספסת

דעה זליכה התבזה, אבל אין הצדקה לשמוח לאידו

זליכה לא לקח שוחד, לא הפר אמונים ולא ביקש מתנות מאף אחד ● הוא ניהל קמפיין בחירות מגלומני, שנע לא פעם בין הזוי למביך, ובסופו של דבר התרסק ● ואף שמדובר במנהג ישראלי ידוע, השמחה לאיד על כישלונו נוגדת לכל העקרונות שדוגלים בהם דווקא אלו שלועגים לו

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
נכון ומדוייק וגם היו לו יועצי אחיתופל שלא נתנו לו סטירות לחי בזמן ! היה צריך קמפיין של להסתובב בסופרמרקטים ולהסביר בשפת העם למה בישראל יש קרטלים של צרכנים על סמים בחסות הממשלה
עוד 408 מילים ו-1 תגובות

נכנסת למטבח, יוצאת ממצרים

דודה אסתר הייתה גוערת בכולנו:"כולם לצאת מהמטבח! כולם לצאת מיד מהמטבח!"

הסדר היה מנוהל ביד רמה. מנות אינספור מוגשות אל השולחן בסרוויס ההונגרי של אמא מדוד חיים, כוסות קריסטל מנצנצות שהוצאו מהויטרינה רק בחגים, מפה מגוהצת עם רקמה ארץ ישראלית, חצילים מטוגנים בחומץ של דודה אילנה מתובלים בשירי לדינו, הגדות שפירורי מצה קבורים בהם מהסדר דאשתקד, כמה בני דודים רצים בסלון – סעודה שופעת ודשנה שהייתה משביעת רצון עבור הקיסר הממוצע שנתן השראה לליל הסדר של חז"ל.

היה לי ברור שבמטבח מתרחש כל הקסם – מרכז העצבים של האירוע רב המשתתפים השנתי. ייחלתי ליום שבו, אם אתאמץ ממש, אזכה לתואר "בלבוסטע"- ודודה אסתר תעניק לי אישור כניסה למטבח וגישה למתכון הפילאף, הביסקוצ'יקוס או הפסטל האהובים עלי.

היה לי ברור שבמטבח מתרחש כל הקסם – מרכז העצבים של האירוע רב המשתתפים השנתי. ייחלתי ליום שבו, אם אתאמץ ממש, אזכה לתואר "בלבוסטע"- ודודה אסתר תעניק לי אישור כניסה למטבח

בערך בגיל 11, אחרי שבראש השנה דודתי התענגה על לחמניות הדבש שאפיתי לחג, זכיתי לקריאה המיוחלת למטבח. היא הושיטה לי קנקן מנירוסטה וקערת תואמת לבנה, הניחה על זרועי מגבת רקומה, ופקדה עלי "לעשות נטילת ידיים לאורחים". הכרתי את ה"רחץ" של ההגדה, אותה נטילת ידיים סמלית ללא ברכה, ופניתי בהתלהבות לפי הסדר לכל היושבים.

כלומר, לכל היושבים והיושבות.

בת דודתי הושיטה ידיים מעל הקערה בהיסוס, תוך שהיא מלכסנת מבט שואל לדודה אסתר.

"גבירתי הצעירה, אצלנו נוטלים ידיים רק לגברים", אמרה דודה כשהיא מפקיעה את הקערה והקנקן מידי ומוזגת מים על ידיו של בן דוד שישב ליד, "התבלבלת".

האדמתי במבוכה וגם בכעס.

כמה אני אוהבת לארח. כמעט אמרתי – אהבתי. שהרי אני אחרי שנה כמעט ללא אירוח משמעותי. כמה התגעגעתי לבשל, להתקהל סביב השולחן, למזוג יין בכוסות, לצחוק בקול, להחליף סיפורים וחוויות, להיגרר לדיון על ענייני דיומא, להיזרק על הספה עוד לפני הקינוח.

עוד לפני שהוסמכתי לרבנות, הבנתי שאני לא מתכוונת לבחור בין שתי האפשרויות שהיו לפניי: להיות במטבח כמו בלבוסטע או לצאת ממצרים כמו גבר שמוביל את ליל הסדר המשפחתי כאילו היה בני ישראל במדבר.

עוד לפני שהוסמכתי לרבנות, הבנתי שאני לא מתכוונת לבחור בין שתי האפשרויות שהיו לפניי: להיות במטבח כמו בלבוסטע או לצאת ממצרים כמו גבר שמוביל את ליל הסדר המשפחתי כאילו היה בני ישראל במדבר

בכל שנה אני שואלת את עצמי, והשנה – יותר מתמיד לצד התפריט של הסדר שמתוכנן בקפידה ונתלה אחר כבוד על המקרר ליד רשימת הקניות, מהו התפריט הרוחני שלי השנה: איזה חמץ עלי לבער? מהי הגאולה הקטנה שלי השנה? איזו התחדשות אביבית עומדת לפתחי? מיהם האנשים שלצדי שעדיין משועבדים ומה אני יכולה לעשות כדי לשנות זאת? אילו מרכיבים של חרות ובחירה חופשית אני לוקחת כמובן מאליו ובערב הזה אני רוצה להלל ולהודות עליהם?

השנה, המובן מאליו שינה פניו – מצאתי עצמי חושבת כל יום מחדש על נושא השיעבוד – ל-500 מטר, לבית, לזום, למסכות, לילדים, ובעיקר – לפחדים.  ובתוך הפחד, האם תיתכן גאולה?

לקראת ליל הסדר השנה יתערבבו להם בסירים תכני השעבוד והגאולה. אמדוד אחרת את המסורות המשפחתיות, המצופות במעטפת בחירות ואקטואליות פריכה. השנה, יותר מתמיד, אתבל את הסיר הקהילתי בתבלין הנתינה והחסד,  את הסיר המשפחתי בהרבה הומור, ואזמין את כולם וכולן לצאת איתי למסע של קריאת ההגדה בצוותא, שבמהלכה אוכלים ושותים ומעודדים את האורחים כדי שהשיחה תמשיך לקלוח על בטן מלאה.

אני לא עושה זאת לבד. השנה במיוחד הבנו את כוחה של הקהילה. אנחנו מכינים קצת פחות אוכל וקצת יותר תוכן; מקבלים בשמחה את הצעות האורחים לקחת חלק בהכנות, ומתברכים בשותפות עם האיש לצידי, שביחד אנחנו מצמצמים את ההכנות והניקיונות הגשמיים למינימום ההכרחי ומעודדים את הדיון והשיחה סביב השולחן.

השנה, המובן מאליו שינה פניו – מצאתי עצמי חושבת כל יום מחדש על נושא השיעבוד – ל-500 מטר, לבית, לזום, למסכות, לילדים, ובעיקר – לפחדים. ובתוך הפחד, האם תיתכן גאולה?

אני לא עושה זאת לבד. השנה במיוחד הבנו את כוחה של הקהילה. אנחנו מכינים קצת פחות אוכל וקצת יותר תוכן; מקבלים בשמחה את הצעות האורחים לקחת חלק בהכנות, ומתברכים בשותפות עם האיש לצידי

אני שואפת להיכנס למטבח וגם לצאת ממצרים. אני מכינה לי צידה לדרך הארוכה, קוראת ולומדת ומתכוננת ומחפשת השראה, וגם אם בזווית העין רואה את האבק על המדף שקורא לי למלא את מצוות עונת ניקיון האביב – מזכירה לעצמי שאבק איננו חמץ, ושבזכות נשים צדקניות נגאלו בני ישראל ממצרים.

הרבה גלית קדם-כהן משמשת כרבת הקהילה הרפורמית "קודש וחול" בחולון, נשואה ואם לשלושה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 656 מילים
עודכן לפני שעה

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

אחרי שאנשי נתניהו פימפמו לציבור את האפשרות להקמת ממשלה הנשענת על רע"ם, באו שותפיו החדשים של ראש הממשלה מהציונות הדתית ושמו לסיפור סוף ● התוצאה היא נזק כפול לנתניהו: גם אין לו אפשרות להקים ממשלה, וגם במו ידיו הכשיר עבור מתנגדיו את האפשרות לשתף פעולה עם המפלגות הערביות ● הבעיה היא שאף אחד בגוש השינוי לא מעז לעשות את הצעד הראשון ● פרשנות

עוד 527 מילים ו-3 תגובות

מהמקפצה הפרות המוניות של הוראות הקורונה בשידור חי

נבחרי ציבור מצטופפים על הבמה ללא כל מסכה (העבודה) ● ריקודים בצפיפות גבוהה (הליכוד, ש"ס, הציונות הדתית) ● אי שמירת מרחק (כמעט כולם) ● החגיגות במטות המפלגות בליל הבחירות היו מפגן מתמשך של צפצוף על הנחיות הקורונה בחללים סגורים, ללא כל ריחוק חברתי ● מנכ"לית מדעת: "מדינת ישראל עדיין במהלכו של משבר הקורונה והדוגמה האישית חשובה גם עכשיו"

עוד 636 מילים

האיש הירוק נחל אכזבה

אחד הכישלונות המהדהדים של המדינה הוא הטיפול בנחלים ● במקום לזרום עם הנחל, מנסים למשטר אותו. במקום לחשוב עליו במונחים של ערך טבע, מדברים עליו במושגים של תשתיות וניקוז. במקום מומחי נחלים, מפקידים את הטיפול בו בידי מהנדסים ● נחל גלילות כמשל: בצד המזרחי של הרצליה הוסט לטובת בניית שכונה חדשה ובמערב עלול להימחק בגלל הרכבת הקלה

עוד 985 מילים ו-2 תגובות

מנסור עבאס, אדם בעל עמדות חשוכות למדי, שוביניסט והומופוב, מחולל מהפכה לנגד עינינו ● איש התנועה האסלאמית הפך לממליך המלכים, מי שיקבע את גורלה הפוליטי של המדינה ● ערביי ישראל הופכים לפתע לשותפים פוליטיים לכל דבר ועניין, חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית ● מוחמד דראושה: "פיצלתם אותנו, לקחתם לנו קולות, עכשיו תשלמו. תתחילו לספור אותנו" ● פרשנות

עוד 503 מילים ו-1 תגובות

תוצאות כמעט-סופיות: הליכוד 30, יש עתיד 17

מיכאלי ולפיד נפגשו הערב ● הליכוד: "גוש שינוי הוא מונח מכובס לגוש אנטי דמוקרטי" ● ליברמן: נחוקק חוק שימנע מנאשם להקים ממשלה ● סער: "למצות אפשרות לממשלת שינוי" ● סמוטריץ׳: "לא תקום ממשלת ימין בתמיכת עבאס - נקודה" ● איציק כהן: "רע"ם צעדו באומץ לימין ודוחפים אותם החוצה" ● חבר בצוות המו״מ של רע״ם מול לפיד: ״כרגע הוא הצד המנצח"

עוד 61 עדכונים

ההזדמנות של ריבלין

בהנחה שתוצאות הבחירות הסופיות לא ישנו את התמונה הנוכחית, יש סיכוי סביר שאף מועמד לא יקבל 61 המלצות או יותר להרכיב ממשלה ● במקרה זה, לנשיא המדינה שיקול דעת על מי להטיל את הרכבת הממשלה - והחוק אינו מפרט מהם השיקולים שעליו לקחת בחשבון ● שלושה חודשים לפני שהוא מסיים את כהונתו, ראובן ריבלין יכול לעשות היסטוריה ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
ריבלין יפשל עוד פעם הוא אידיוט חסר חוט שידרה חלק מהעסק המלוכלך של בחירות מס 4 והפסדי מיליארדים על הידיים שלו אדם חסר משמעות לחלוטין רבע עמ בויקפדיה אחרי שימות ... אחד האנשים הכי חסרי מש... המשך קריאה

ריבלין יפשל עוד פעם הוא אידיוט חסר חוט שידרה חלק מהעסק המלוכלך של בחירות מס 4 והפסדי מיליארדים על הידיים שלו אדם חסר משמעות לחלוטין רבע עמ בויקפדיה אחרי שימות … אחד האנשים הכי חסרי משמעות שחיו בישראל מאז היווסדה

עוד 713 מילים ו-1 תגובות

איך יכול להיות שאחרי ארבע מערכות בחירות בשנתיים, ערוצי הטלוויזיה לא מלווים את השעות הארוכות של ספירת הקולות עם נתונים וניתוח דאטה בזמן אמת? ● אף אחד בקשת, רשת ותאגיד השידור לא רואה סי-אן-אן או פוקס ניוז? ● ספק אם מישהו בצמרת הערוצים חשב אפילו על האפשרות להשקיע כוח אדם, זמן וכסף במלחמה על הבנת מפת ההצבעה של ישראל ● פרשנות

עוד 708 מילים

חמש הערות על ליל הבחירות‎

דבר אחד בטוח ניתן לומר לגבי תוצאות הבחירות: רוב מכריע בציבור מאס בנתניהו ● אחרי ניסיון רביעי בשנתיים כבר אפשר לומר סופית: מדגמי ערוצי הטלוויזיה בפרט, וליל השידורים (והשימורים) בכלל, יישרו קו עם עיתונות הפרינט ● בנט היה ראש המפלגה היחיד שהנאום שלו לווה בתרגום לשפת הסימנים ● לדב חנין יש לפחות יורשת אחת ● וזליכה התנהל כמו טראמפיסט מדופלם

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 848 מילים ו-1 תגובות

"העם הזה צריך מלחמת אזרחים"

מאות אלפי מילים נשפכו על מערכת הבחירות הזו, אבל בסוף, שאולי ואירנה מסכמים את המצב יותר טוב מכל הפרשנים והאסטרטגים: הפכנו מהעם הנבחר לעם הבוחר, וכבר אין שום דבר שמחבר בינינו

עוד 657 מילים ו-1 תגובות

הליכוד הגדיל את כוחו במגזר הערבי בשיעור של עד פי 10

נתניהו מימש את הבטחתו והגיע להישגים מרשימים במגזר הערבי ● מבדיקת הנתונים שפרסמה ועדת הבחירות עד כה, עולה כי שיעור ההצבעה למפלגת השלטון גדל משנה שעברה בנצרת פי ארבעה, באום אל פחם כמעט פי חמישה, בשפרעם פי שלושה ויותר, בטייבה פי ארבעה וברהט פי עשרה ● פעיל ליכוד מרהט: "אנשים רוצים להשתלב, להידחף למוקדי כוח, להשיג גישה ישירה למפלגת השלטון, זה עובד"

עוד 495 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה