מה יותר שווה, אבא טייס מת או אח שיריונאי נעדר?
במשחק הפוקר של הילדות שלי, זו היתה שאלה לגיטימית.
אספנו נקודות שכול כמו שילדים אחרים אספו קלפים של העולם המופלא או תוצאות מופלאות בריצת 60 מטר. במשחק הפוקר של השכול לא היו כללים ברורים ולא הוראות בצד הפנימי של העטיפה, ובכל זאת הוא היה מוכרע בדרך כלל בהסכמה, מבלי צורך להכביר מילים.
השאלה הראשונה שעסקנו בה מגיל מאד צעיר היתה מה יותר כואב (שפרושו מה יותר "שווה" במשחק): לאבד אב, אח, בן או בעל? ברור היה שדוד או בן-דוד הם לא קלפים שאפשר לבנות עליהם, אלו היו קלפים "פשוטים", כמעט כמו "שכן שלי" או "החבר של אחותי". אבא + דוד, לעומת זאת, זה כבר היה שילוב מוערך ובהחלט מיקם אותך גבוה למדי בסולם האבל – כמו, נגיד, זוג שביעיות עלוב שכשהוא מצטרף לשלישיה הוא הופך אותה לפול האוס מעורר כבוד.
בנוסף לדירוג המשפחתי, השפיע כמובן הגיל שלך בזמן האובדן. גיל שלוש "אוכל" גיל 12 למרות, שמגיל שלוש אתה בכלל לא זוכר שום דבר, אז זה כאילו פחות כואב.
לאבד אב כשהיית בבטן של אמך זה כמעט נצחון בלי תנאי, גורם לזליגת דמעות אפילו אצל בעלי לב של אבן.
אבל עניין הגיל נותן לך נקודות זכות בעיקר לעניין אבא חלל – במידה פחותה גם אח נחשב – אבל גילך בעת נפילת הדוד, למשל, לא נותן שום נקודות. אז לדוגמא {אבא (גיל 12) + דוד} מול {אבא (גיל 3)} – איך מכריעים יד כזו?
כאן נכנסים למשחק שיקולים נוספים ופחות טהורים, אנחנו כבר לא מדרגים מסכנות אלא מוסיפים תבלין של גבורה למערכה, הכל למען הכרעה ברורה. אם, למשל, אחד האבות היה צנחן והשני שריונאי, צנחן לוקח. טייס לוקח כמעט את כולם, אבל טייס בתאונת אימונים לא לוקח צנחן מהתעלה. אלו דקויות שרק יודעי ח"ן מודעים להן. שלא לדבר על דירוג המלחמות…
את שכולי מלחמת השחרור לא הכרנו, זה היה מזמן מבחינתנו, הרבה מהם עולים חדשים וגלמודים שלא הותירו אחריהם קרובי משפחה שיספסרו בשווי של מותם. מלחמת יום כיפור, לעומת זאת, טרפה לנו את כל הקלפים. פתאום כל העולם איבד מישהו – 3,000 איש בישראל הקטנה של אז, צירפו למעגל השכול חצי מדינה.
הזוהר של להיות יתום צה"ל עומעם משהו כשהצטרפו אליך פתאום אלפי ילדים חדשים מנפנפים באובדנם. מקבוצה אקסקלוסיבית ומוערכת נהפכנו כולנו למין נטל משעמם על החברה, היו פשוט יותר מדי מאתנו. מזכיר קצת את השחיקה במעמד עורכי הדין כשנפתחו המכללות – פתאום כל אחד יכול להיות עורך דין, אז בשביל מה זה טוב?
המאבק בפוקר השכול נהיה קשה ואכזרי מאז יום כיפור. כבר לא היה מקום לכולם. אם פעם היינו מקבלים כל חלל וחלל, פתאום התחילו להשמע מצד קבוצות קיצוניות שהרגישו שהן מאבדות גובה ומעמד, זמירות חדשות – "תראו את זו, אלמנה עאלק, הרי בעלה בכלל נפטר מהתקף לב. אז מה אם בדיוק הוא היה במילואים באותו זמן, זה הופך אותה לאלמנת צה"ל?"
המילה "נפטר" תמיד נחשבה אצלנו למילה חלשה כזו, בלי מטען רגשי, בלי נקודות זכות. נהרג זה טוב, נפל גם הולך, אבל נפטר? זה היה ממש עלבון להגיד על מישהו שהוא נפטר. זה היה גזר דין גירוש למשפחתו מהמועדון היוקרתי שלנו.
את המתחזים אף אחד לא סבל. מה יש לאשתו של רס"ר ג'ובניק שנפטר מסרטן לעשות בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל? ועוד בשורה שלוש… ממש ביזיון, שמישהו יעשה משהו.
והאלמנות שנישאו מחדש? זה היה נושא בפני עצמו. בעיני חלק מהקבוצה הן איבדו עם נישואיהן השניים לא רק את קיצבת האלמנות אלא גם את המעמד של "אלמנה אמיתית". הקרבות שהתחוללו סביב העניין הזה בארגון אלמנות צה"ל יכולים להעמיד בצל כמה מהקרבות שהשתתפו בהם הבעלים ז"ל. מי אלמנה יותר אמיתית, אלמנת גיבור מלחמה שהתחתנה מחדש או אלמנת איש מילואים שנפטר במהלך שירותו ושנשארה בבדידותה?
אני מניח שבשלב הזה חלק משלושת קוראיי חושב שלא רק שיצאתי מדעתי אלא שאני פשוט הוזה דמיונות ממוחי הקודח. ובכן, טעות עמכם יקיריי, הקרבות והדיונים האלה אכן התנהלו במציאות, בגלוי ובמפורש.
באיזה שהוא שלב, עם השתנות המצב הפוליטי והבטחוני, פתאום הצמידו לנו את נפגעי פעולות הטרור וזה כבר ממש היה מוגזם. מה לנו ולהם? כאילו, עם כל הכבוד – ויש כבוד לנפגעי הטרור – מלחמה זה מלחמה, גיבור זה גיבור. אי אפשר ככה לערבב. עשו לנו יום השואה והגבורה. זה לא אותו הדבר שואה וגבורה, על זה אנחנו כבר לא יכולים לעבור לסדר היום.
פתאום הנכד שסבתא שלו התפוצצה בקו 18 בירושלים מוזמן לבית הנשיא לטקס בר המצווה שלו כאילו היה יתום צה"ל.
שיסלח לי, אבל אצלנו בשכונה, כשהייתי ילד, הוא היה מפסיד אפילו למי שחבר של אחותו נפצע קשה בתאונת אימונים.
גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.
הכותרות הראשיות עכשיו
אחד המרשימים שבסיפורי המיתולוגיה היוונית, לטעמי, הוא הסיפור על תיבת פנדורה.
המיתולוגיה היוונית מספרת לנו שהאלים בראו את העולם ויישבו אותו בבעלי חיים ובבני אדם, כש"בני אדם" משמעו: גברים בלבד.
"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
כולנו יודעים שהמערכה העצימה נבלמה למשך שבועיים. זה היה צ'יקן גיים קלאסי, שני הצדדים איימו זה על זה, האחד בתחום האנרגיה והמב"א (מערך הבקרה האווירי) ויריבו בתחום הכלכלי.
האחד ימשיך להחזיק בשליטה במצרי הורמוז – גם אם יוסכם אחרת במסגרת המשא ומתן, היכולת של האיראנים לבלום כל תנועה במצרים האלה הרי נמצאת בידיה, וזה יישאר ככה. אפשר לפגוע בספינות גם כשנמצאים עשרה או עשרים קילומטרים מרוחקים מקו המים. הסוגיה הזאת לא קשה במיוחד לפתרון אם שני הצדדים ירצו להגיע להסדר.
חיים אסא מנהל "אימפקט" – מכון לאסטרטגיה ישראלית. היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין, וכיו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בגדול אמרת שהמלחמה הזאת לא קידמה אותנו בשום קרטריון רצוי. אז מה שצריך לעשות זה לפתור את הבעיות שיש עם הדמוקרטיה ולקבל את זה שאיראן תנכס לעצמה יכולות גרעיניות וכדאי שנושיט למשטר האייתולות הפנאטי עלה של זית?
חיים זה נשמע שאתה לא מחובר למציאות
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מישהו חשב שהבבונים, או בשם המכובס 'בייס', ישנו את דעתם? (אם יש כזו בכלל). זה כמו שמישהו אוהד מכבי יעבור לאהוד הפועל בגלל תיקו. אולי רק כשלא תהיה מדינה יותר יזוז משהו. כל עוד אנחנו רק בדרך לאבדון 'הכל טוב ועוד יותר טוב כי הוא אבא טוב השם יתברך' וגו.
מצעד הבובות של קיסריה
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מה שנתניהו למד בקדנציות האחרונות זה שני דברים. הראשון הוא ששום דבר לא משנה. תמנה אנשים לא מתאימים, תשדוד את תקציב המדינה, או בכלל אל תעשה תקציב שנתיים וחצי, או תעשה עסקאות צוללות מאחורי גבה של מערכת הביטחון, או תביא אסון של 1200 אזרחים מתים ו- 250 חטופים, או תמשוך מלחמה על שנתיים וחצי בלי לנצח, או תחריב שני חבלי ארץ. שום דבר לא משנה – הקופים יצביעו אותו הדבר. כל אחד למפלגה של המגזר שלו, והמאזן משתנה לאט רק ע"י השרצה.
הדבר השני שלמד הוא שכדי להיות ראש ממשלה, לא משנה כמה הצביעו בשבילך, כל עוד אתה מקבל את המנדט להקמת הממשלה. מרגע שהמנדט שלך, תבטיח כל מה שצריך להבטיח, לא משנה כמה מופרך, תעביר איזה חוק שתצטרך, תמנה כמה שרים למשרדים מופרכים שתצטרך, ותשחד (בכספי הציבור) את דרכך להקמת קואליציה וללשכת ראש הממשלה.
לדעתי האמת פחות מתוחכמת. לנתניהו אין באמת זמן לג'נגל בין מיליון משימות והוא מתעדף. אין לו עוזרים שהוא יכול לסמוך עליהם אז ככל הנראה הוא מסתמך על הילד ז' שיביא לו עוד טופז לוק. מה שמעניין את נתניהו לעניות דעתי הבלתי נחשבת, איך לצאת נקי מהמשפט. כל השאר תפל, כשהביטחון קצת מעל השאר אבל לא מעל למשפט. הנאמנות העיוורת של אוהדיו, שלשכתו מאמינה שהם בבונים, היא המאפשרת לנתניהו לבצע טעויות מביכות עד קולוסאליות. אין לנו ברירה אלא לסמוך על שומרי הסף המתמעטים שילחמו עבורינו עד שיגיעו הבחירות ונעיף את חלום הבלהות הזה מחיינו.
כמו באיראן כך גם בישראל. הכוחות הדמוקרטיים ניגפים בפני כוחות הדיקטטורה האיסלאמית או היהודית שבה שולטים מנהיגים מושחתים, לוקחי שוחד, גנבים ועבריינים. ההבדל המהותי, הגדול, העצום והיחיד בין שתי הדיקטטורות שבאיראן כבר שנים ארוכות יורים למוות במפגינים ברחובות, או שממיתים אותם בתלייה או באמצעים אחרים לאחר שהם נקטפים למעצר. בישראל בסך הכל מפוצצים את המפגינים במכות, מטיחים אותם לרצפה ו/או עוצרים אותם ללא שום סיבה. תנו לדיקטטור ראש ארגון המחבלים, הצורר ורוצח 46 החטופים ביבים שקרניהו עוד כמה שנים טובות בשלטון, והוא יהפוך אותנו לאיראן על מלא. תסמכו על מי שפעם אמר שראש ממשלה לא צריך לכהן יותר משמונה שנים בתפקיד או שראש ממשלה שמסובך בחקירות פליליות צריך להתפטר. העוד יותר גרוע והגרוע ביותר עוד לפנינו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אין כל חדש תחת השמש. מנהיג שלא מקשיב למומחים, מאבד את הקשר עם המציאות ומפסיד. בעניין זה, נצטט מתולדות עמנו את סיפורו של המלך רחבעם, בנו של המלך שלמה, בנו של המלך הגדול דוד, שניצב בטקס ההכתרה שלו, ומולו עומד העם – בראשות מנהיג מורד פוטנציאלי צעיר, ירבעם – וכך מתנהלים הדברים (מלכים א, פרק יב):
"…ויבאו ירבעם וכל קהל ישראל וידברו אל רחבעם לאמר {ד} אביך הקשה את עולנו! ואתה, עתה הקל מעבודת אביך הקשה, ומעולו הכבד אשר נתן עלינו, ונעבדך {ה} ויאמר אליהם: לכו עד שלושה ימים, ושובו אלי. וילכו העם {ו} ויוועץ המלך רחבעם את הזקנים, אשר היו עומדים את פני שלמה אביו בהיותו חי, לאמר: איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר? {ז} וידברו אליו לאמר: אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתם, ועניתם, ודברת אליהם דברים טובים, והיו לך עבדים כל הימים {ח} ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצהו, ויוועץ את הילדים אשר גדלו איתו, אשר העומדים לפניו {ט} ויאמר אליהם: מה אתם נועצים ונשיב דבר את העם הזה? אשר דיברו אליי לאמר: הקל מן העול אשר נתן אביך עלינו {י} וידברו אליו הילדים אשר גדלו אתו לאמר: כה תאמר לעם הזה אשר דברו אליך לאמר: "אביך הכביד את עולנו ואתה הקל מעלינו". כה תדבר אליהם: קטני עבה ממתני אבי!! {יא} ועתה אבי העמיס עליכם עול כבד – ואני אוסיף על עולכם! אבי ייסר אתכם בשוטים – ואני אייסר אתכם בעקרבים! {יב} ויבוא ירבעם וכל העם אל רחבעם ביום השלישי, כאשר דבר המלך לאמר, שובו אלי ביום השלישי {יג} ויען המלך את העם קשה. ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצהו {יד} וידבר אליהם כעצת הילדים לאמר: אבי הכביד את עולכם – ואני אסיף על עולכם! אבי ייסר אתכם בשוטים – ואני אייסר אתכם בעקרבים! …. {טז} וירא כל ישראל כי לא שמע המלך אליהם, וישבו העם את המלך דבר לאמר: מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי. לאוהליך ישראל! עתה, ראה ביתך דוד! וילך ישראל לאהליו …. {יח} וישלח המלך רחבעם את אדורם אשר על המס, וירגמו כל ישראל בו אבן, וימת. והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים {יט} ויפשעו ישראל בבית דוד עד היום הזה".
גם כאן נמצא המלך הצעיר והבלתי מנוסה בצומת דרכים. במקום לשמוע לעצת היועצים הזקנים והמנוסים, הוא מבקש את עצת הילדים אשר גדלו איתו. חברים מהבית, שאומרים לו מה שהוא מבקש לשמוע. והתוצאה הקטסטרופלית כבר ידועה מראש: המרד פורץ, שתי הממלכות מתפצלות, והמלך מוצא עצמו מושל על שני שבטים בלבד. בהמשך הסיפור הוא מנסה לצאת למלחמה להשבת שאר השבטים תחת שלטונו, ושני הצדדים נושאים נשק זה לעומת זה – אך הנביאים מרגיעים את הרוחות, וממלכת ישראל מקבלת עצמאות תחת שלטונו של אותו מורד צעיר.
והלקח: מנהיג שאינו מקשיב למומחים, מוביל את מדינתו לאסון.
הוא לא שונה ממנהיגים פופוליסטים אחרים. נוכל, נרקיסיסט, בור ועם הארץ, נצלן, פושט רגל סידרתי, מטרידן מינית, מיזוגן וגזען. סדרו אתם ילדים את התכונות לפי הסדר הנכון ותזכו למנהיג פופוליסט משלכם.
דברי הבל ושקר של ה-Mockingbird התורן.
11 שנים ב-CNN, ועכשיו העורך של Forein Policy – מגזין שנוסד ע"י מחרחר המלחמה
Samuel P. Huntington, בשיתוף חברו מהרווארד
Warren Damian Manshel – חברו מהרווארד של Heinz Kissinger,
שאחד הסטודנטים שלו בהרווארד היה Klaus Schwab.
איזה צירוף מקרים.
–Follow the Money–
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם