ביטחון אנרגיה, על-פי ה-IEA, הוא הבטחת זמינות ורציפות של מקורות אנרגיה במחיר סביר. האיחוד האירופי בכללותו וחלק ממדינות היבשת בפרט, סובלים מתלות גבוהה מאוד בייבוא אנרגיה – מרוסיה (27% מהנפט, 41% מהגז ו-47% מהדלקים המוצקים), נורווגיה (16% מהגז), עיראק, ניגריה וסעודיה (כ-8% מהנפט כ"א) וארה"ב (כ-18% מהדלקים המוצקים). דלקים אלה מהווים קרוב למחצית מהדלקים המשמשים לייצור חשמל, וחלק מרכזי מהדלקים המשמשים לחימום היבשת בבתים  בחורף.

ביטחון אנרגיה הוא הבטחת זמינות ורציפות של מקורות אנרגיה במחיר סביר. האיחוד האירופי וחלק ממדינות היבשת סובלים מתלות גבוהה בייבוא אנרגיה – מרוסיה נורווגיה עיראק, ניגריה, סעודיה וארה"ב

תמהיל ספקים ותמהיל מקורות אנרגיה בעייתי מותיר את האיחוד, ובפרט חלק מהמדינות החברות בו, נתונים ללחצים פוליטיים מצד ספקיות האנרגיה שלהן.

במקביל, פועל האיחוד למצב את עצמו בחזית המאבק בשינויי אקלים. לשם כך הציעה הנציבות יעדים שאפתניים לצמצום משמעותי של פליטת גזי חממה עד 2030 ואפס פליטות עד שנת 2050.

אולם האיחוד אינו מיקשה אחת ולא ברור אם כל המדינות המרכיבות אותו יצליחו או אפילו ירצו לעמוד ביעדים האמורים. פערים אלה מקשים עליו להציג עמדה אחידה וסדורה אל מול ספקיות האנרגיה ומרחיקות גם יעד שאפתני אחר שלו – שוק אנרגיה משותף. האמצעים להשגת יעד זה כוללים, בין היתר, חיסכון באנרגיה וצריכתה ממקורות מתחדשים. במקביל, חלק מהמדינות התחייבו להפסיק בשלבים את ייצור החשמל ממקורות מזהמים כמו פחם, ומדינות אחרות, כגרמניה, מפסיקות את פעילותם של הכורים הגרעיניים בשטחן.

המשבר מול רוסיה בעקבות המלחמה באוקראינה מציב את האיחוד וחברותיו בדילמה קשה של איזון בין יעדים אסטרטגיים לבין אתגרים מידיים.

מצד אחד, נעשות פעולות להפחית את כוח המיקוח של רוסיה על-ידי צמצום התלות בייבוא אנרגיה פוסילית (צעד שהחל במסגרת המאבק בשינויי אקלים ולאחר פרוץ המלחמה הואץ עוד יותר). מהלך שכזה לא רק שיגביר את העצמאות האירופית, אלא הוא טומן בחובו פגיעה של ממש בכלכלה הרוסית. בשנת 2021, הכנסות ממכירת אנרגיה הו קרוב למחצית מהתקציב של הפדרציה.

מאידך, הכלכלה האירופית סובלת מאינפלציה גבוהה ממילא, וסנקציות מצידה על מגזר האנרגיה הרוסי עלולות להביא לטלטלה של ממש. לשם המחשה, באפריל 2022 פרסמה הנציבות כי האינפלציה השנתית בגוש מוערכת ב-7.5%, כאשר מדד מחירי האנרגיה אחראי לחלק מרכזי מעלייה זו. זאת ללא צעדים אירופים מהותיים כנגד מגזר האנרגיה הרוסי. במציאות מורכבת זו נדרשים מקבלי ההחלטות ביבשת לאזן בעדינות בין מספר רב של משתנים.

האיחוד מנסה להפחית את כוח המיקוח הרוסי ע"י צמצום התלות בייבוא אנרגיה פוסילית, מה שיגביר עצמאות אירופית ויפגע בכלכלת רוסיה, אך הכלכלה האירופית סובלת מאינפלציה גבוהה והסנקציות יטלטלו אותה

השגת היעדים האסטרטגיים מחייבת השקעה רבה בתשתיות ופעולות להפיכת חזון שוק האנרגיה המשותף – למציאות. כך, למשל, אנרגיה מתחדשת כגון כזו המבוססת על שמש או רוח אינה מבטיחה אספקה רציפה. יתרה מכך, היא אינה זמינה באופן שווה בכל רחבי היבשת. כתוצאה, יש צורך בייצור אנרגיה במקום אחד ושינועו במערכת חשמל לאזור אחר. אנרגיית חשמל המיוצרת בדרום היבשת יכולה (וצריכה) להיות משונעת צפונה. או לחילופין, חשמל המיוצר מול חופי גרמניה בים בצפוני, על-ידי טורבינות רוח מועבר, בין היתר, לדרום המדינה שבה צריכת החשמל התעשייתי הנה רבה.

אמצעי נוסף הוא השקעה במערכות חימום המבוססות על חשמל (המיוצר ממקורות מתחדשים) או לחילופין מערכות חימום שבעצמן צורכות אנרגיה ממקורות מתחדשים. דוגמה טובה לכך היא משאבות חום שנחשבות יעילות מאוד מבחינה אנרגטית ואף יכולות לקרר בקיץ. במדינות צפון היבשת שיעור הבתים שמשתמשים במשאבות חום עלה בצורה משמעותית בשנים האחרונות. פתרון מסוג זה יכול להחליף את ההסקות הישנות המבוססות על גז או נפט.

במקביל לשינוי תמהיל מקורות האנרגיה, שהנו משימה מורכבת וארוכה, פועלים ביבשת גם לשינוי תמהיל הספקים. אמצעי מרכזי הוא בניית מתקנים נוספים לקליטת גז נוזלי בנמלי היבשת.

כיום, חלק מרכזי מהגז שאירופה צורכת מגיע בצינורות, מהמזרח. מתקנים אלו יאפשרו לסחור בקלות רבה יותר בגז, שכן בתצורתו הנוזלית הוא הופך לסחורה שניתן לשנע בקלות יחסית כמו נפט. כך תצומצם התלות בגז הרוסי.

אולם מהלך שכזה מצריך כאשר השקעה מאסיבית בתשתיות לקליטת הגז הנוזלי בנמלים, ובמתקני גיזוז. גם במקרה הזה, בדומה לתשתיות החשמל שמיוצר ממקורות מתחדשים, נדרשת אחדות פאן אירופית.

הסיבה לכך היא שככלל, המדינות שתלויות בצורה משמעותית יותר בגז הרוסי הנן מדינות המזרח, שחלקן ללא מוצא לים. הן ידרשו להסתמך על נמלים ומתקני גיזוז במדינות מערב היבשת, שהגז הנוזלי יגיע אל נמלים בשטחן ולאחר מכן יועבר מזרחה.

במקביל למשימה המורכבת של שינוי תמהיל מקורות האנרגיה, פועלים ביבשת גם לשינוי תמהיל הספקים. אמצעי מרכזי הוא בניית מתקנים נוספים לקליטת גז נוזלי בנמלי היבשת

לסיכום, שינויי אקלים מציבים בפני האנושות ואירופה ביניהם את אחד מהאתגרים הגדולים של דורנו. המלחמה בין רוסיה ואוקראינה טומנת בחובה גם כן אתגרים רבים לאירופה ולסדר העולמי שהיה נהוג בעשורים האחרונים. עצמאות אנרגטית של מדינות האיחוד וביסוסה על מקורות מתחדשים, יכולה לתת מענה לאתגרים הללו.

איתי פידלמן בעל כ-20 שנות נסיון בתפקידים שונים בתחום יחסי החוץ וביטחון אנרגיה. בשירות הציבורי ובשוק הפרטי. בעל תואר בוגר מהחוג להיסטוריה ותואר מוסמך מפורום אירופה עם התמחות ביחסי החוץ של האיחוד האירופי וביטחון אנרגיה. שניהם האוניברסיטה העברית. מתעניין בהשפעות של טכנולוגיה ואנרגיה על יחסים בין מדינות.

האם אנו עדים לשינויים ב”שדה הקרב” המודרני? ייתכן שהמלחמה באוקראינה מבשרת על שינוי באופן בו מדינות וגושים מנהלים מלחמות. השינוי בא לידי ביטוי לאו דווקא בכלים חדשים בזירה אלא באופן בו נעשה בהם שימוש ובעוצמת השימוש בהם. כך ניתן גם ללמוד מהי התכלית עבור השחקנים בזירה.

האם אנו עדים לשינויים ב”שדה הקרב” המודרני? ייתכן שהמלחמה באוקראינה מבשרת על שינוי באופן בו מדינות וגושים מנהלים מלחמות. לאו דווקא בכלים בזירה אלא באופן ובעוצמת השימוש בהם

אחת האסוציאציות הראשונות כאשר מדברים על מלחמה היא צבא. היבטים צבאיים בהחלט מהווים חלק מרכזי במלחמה המתנהלת כיום באוקראינה, אולם ברקע יש לשים לב גם לשלושה רבדים אחרים, שיש להם השפעה מכרעת על המצב הנוכחי ועל מאזן הכוחות הגלובלי. הרובד הכלכלי, המורכב מסנקציות של המערב כלפי רוסיה ומחרם וולנטרי של חברות רבות כנגדה ומהרובד הקיברנטי.

סנקציות כלכליות של המערב

סנקציות כלכליות הן כלי שכבר נעשה בו שימוש בעבר, אפילו נגד רוסיה מאז פלישתה לחצי האי קרים ב-2014. אולם הסנקציות שהופעלו כעת, בעקבות האירועים האחרונים, הן חסרות תקדים בהיקפן ובעוצמתן.

בניגוד לאירועים קודמים שבהם היו למדינות שונות (וגם לרוסיה) אמצעים לעקוף את הסנקציות ובכך להפחית מעוצמת הנזק הכלכלי, הפעם נראה כי המצב שונה. ניתוק רוסיה מהסוויפט, הקפאת נכסים רוסים שנמצאים במערב ואף החרמתם, נועדו גם למנוע ממנה לעקוף את הסנקציות ולהגביר את עוצמתן. צעדים אלו אף איינו את היתרון הרוסי שהיה ביתרות המט"ח העצומות שהיא החזיקה ברשותה טרם המלחמה וכיום הפכו לחסרות ערך.

אף שלא הוטלו סנקציות על האנרגיה הרוסית, בפרט לא ע"י מדינות שתלויות בה בצורה משמעותית, בואו של האביב באירופה ומספר חודשים שבהן צריכת הגז לחימום תהיה נמוכה יותר, מקטינות אמצעי לחץ נוסף של הרוסים. עוד מספר חודשים יגיע החורף שוב, אבל בזירה הגלובלית פרק הזמן הזה משול לתקופת חיים שלמה. בוודאי בקצב ההתפתחויות הנוכחי.

סנקציות כלכליות הן כלי שכבר נעשה בו שימוש בעבר, אפילו נגד רוסיה מאז פלישתה לחצי האי קרים ב-2014. אולם הסנקציות שהופעלו כעת בעקבות האירועים האחרונים, הן חסרות תקדים בהיקפן ובעוצמתן

גם בעניין הנפט, שעליית מחירו מיטיבה עם רוסיה, המערב נוקט אמצעים שונים כדי להמשיך בלחץ – בקשה ממדינות ערב להפיק יותר נפט, אפשרות של הסרת סנקציות על ונצואלה ועוד. יתרה מזאת, מדינות רבות מסירות מיסוי על הדלק כדי למנוע לחץ ציבורי פנימי כתוצאה מעליית מחירי הנפט הגולמי. נראה כי ברובד הזה, המערב עושה כל שביכולתו למקסם את יעילות הסנקציות כנגד רוסיה ולהגביר עליה את הלחץ.

וקטור נוסף שעלול להשפיע על היציבות הוא עליית מחירי המזון. המחסור בחיטה (שרוסיה ואוקראינה הן מייצאות מרכזיות שלה) הביא לעלייה זו, מגמה שצפויה להמשך ככל שהמצב הנוכחי יישאר על כנו.

סנקציות וולונטריות של חברות בינלאומיות

הרובד הכלכלי השני הוא הרובד הוולונטרי, שבו חברות בין לאומיות רבות מחליטות מיוזמתן להשעות את פעילותן ברוסיה. הרובד הזה הוא לטעמי גם המעניין והמשמעותי מכולם, בוודאי בטווח הארוך.

חשוב גם רגע לדון במינוח וולונטרי. הסיבה שבגינה כל חברה בוחרת להשעות את פעילותה שמור עמה. מבחינה תקשורתית היא בוודאי מציגה זאת כצעד שהיא נקטה ביוזמתה, אולם סביר להניח שלא בהכרח כך הדבר וכי ההחלטה נובעת ממספר סיבות. בהן, עמידה במשטר הסנקציות שהטיל המערב, החשש מתגובת דעת הקהל במדינות השונות בהן החברה פעילה, ויתכן שגם רצון אמיתי להביע עמדה לנוכח המתרחש באוקראינה.

העיצומים הללו הם גם המסוכנים ביותר מבחינתה של רוסיה, שכן הם אינם ניתנים לשליטה, בוודאי על-ידי המדינות שמהן הסנקציות מגיעות. גם אם המשבר יסתיים, וישקלו להסיר את הסנקציות הרשמיות כחלק מחזרה לשגרה, דבר שיעזור לכלכלה הרוסית להתאושש, הכעס הגדול בקרב דעת הקהל המערבית כנגד מעשיה עלול להותיר חלק מהעיצומים על כנם.

העיצומים הוולונטרים הם גם המסוכנים ביותר מבחינת רוסיה, שכן הם אינם ניתנים לשליטה, בוודאי ע"י המדינות שמהן הם מגיעים. גם אם המשבר יסתיים, דעת הקהל המערבית עלולה להותיר אותם על כנם

קרי, הבנקים והמוסדות הפיננסיים הרוסים יוכלו לחזור לעשות פעילות בעולם המערבי אך לא יהיה להם עם מי לעשות עסקים, ממי לרכוש סחורה ולמי למכור  כזו. כמובן שמדובר בתרחיש קיצוני ודעת הקהל ידועה בזיכרונה הקצר אבל זו התפתחות שיש לקחת בחשבון.

יתרה מכך, מסגור הנעשה באוקראינה בכלי התקשורת המערביים, באופן שעושה שימוש בנרטיב בעל משמעות היסטורית עמוקה כמו ערב מלחמת העולם השנייה, שינוי הסדר העולמי וכן הלאה – סייעו לגייס מדינות שונות לקחת חלק בסנקציות וגם רתמו את דעת הקהל.

דבר זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בעוצמת הסנקציות הוולונטריות של החברות כנגד רוסיה. ככל שהמגמה הזו תימשך, הן מסגור האירוע באופן הזה והן הקרבות, כך ייקח זמן רב יותר לחזור לשגרה. לגרמניה לקח שנים רבות והשקעות מרובות להחזרת המוניטין שלה כמדינה שראויה לחזור למשפחת העמים.

הרובד הקיברנטי

הרובד השלישי הוא הקיברנטי, שהנו גם הרובד הנסתר מהעין מבין השלושה. הוא מאפשר לצד התוקף לפגוע בצורה משמעותית ביריב שלו תוך כדי השארת חתימה נמוכה, מה שמקשה על ייחוס אחריות.

ייתכן שזה גם מה שארע במלחמה הנוכחית. אחד ההסברים האפשריים לפער העצום בין מה שנראה כיכולות הצבא הרוסי לנעשה  בפועל, הקשיים בהם הוא נתקל והאבדות אותן הוא סופג – ניתן גם לייחס למלחמת סייבר "מאחורי הקלעים". מלחמה שבה המערב, בראשות ארה"ב, סייעו לאוקראינה להתגונן ממתקפות סייבר רוסיות ואף ביצעו תקיפות כאלה בעצמן.

תקיפות אלו יכולות היו לסייע לכוחות האוקראינים לקבל מודיעין איכותי על תנועת הרוסים, ובשילוב האמל"ח המערבי שניתן להם – גם להסב לכוחות הרוסיים אבדות כבדות בכוח אדם ובציוד, ולהקשות עליהם עד מאוד להתקדם ולכבוש את אוקראינה.

הרובד השלישי הוא הקיברנטי, שהנו גם הרובד הנסתר מהעין מבין השלושה. הוא מאפשר לצד התוקף לפגוע בצורה משמעותית ביריב שלו תוך כדי השארת חתימה נמוכה, מה שמקשה על ייחוס אחריות

השימוש בכלים האמורים, בפרט בעוצמה בה נעשה בהן שימוש, מאפשר גם לנסות להבין מהי תכלית האירוע מבחינת המערב – מיקסום רווחים והפחתת עלויות. כלומר, החלשת יריב בזירה הגלובלית תוך מעורבות מועטה ככל הניתן (כאמור לפחות באופן גלוי) ואי תשלום במטבע שאותו הוא אינו רוצה לשלם – חיי אדם שלו.

ההצלחה ואחדות השורות במערב מאפשרת לו גם לשדר מסר ברור לסין, כפי שהנשיא ביידן אמר לקראת נסיעתו לכנס נאט"ו – שי (ג'ינפינג) יודע כי עתידה הכלכלי של סין תלוי במערב.

איתי פידלמן בעל כ-20 שנות נסיון בתפקידים שונים בתחום יחסי החוץ וביטחון אנרגיה. בשירות הציבורי ובשוק הפרטי. בעל תואר בוגר מהחוג להיסטוריה ותואר מוסמך מפורום אירופה עם התמחות ביחסי החוץ של האיחוד האירופי וביטחון אנרגיה. שניהם האוניברסיטה העברית. מתעניין בהשפעות של טכנולוגיה ואנרגיה על יחסים בין מדינות.

התרבות הפוליטית שלנו, השיטה הפוליטית שלנו, שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ ג'ידא רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא רק עוד ביטוי של השבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר ו"נירמל" שוחד, מירמה והפרות אמונים בכל תחום שבו נגע, כולל שיחוד פוליטיקאים כשיטה.

התרבות הפוליטית והשיטה הפוליטית שלנו שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא עוד ביטוי לשבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר

נכון שהיו דברים כאלה גם בעבר. המונח "כלנתריזם" – קניית בגידה של נבחר ציבור בבוחריו תמורת טובת הנאה – בא לעולם כבר ב-1956, המיצובישי של גולדפרב שסייעה להעברת הסכמי אוסלו זכורה היטב גם היא.

אבל נתניהו לקח את המעשים הללו כמה וכמה מדרגות הלאה, והפך אותם לכלי העבודה המרכזי שלו, לצד הקמפיינים השחורים ברשתות, והשגת כספי טייקונים למימונם ולמימונו. אלו העוגנים של השיטה הביביסטית, אלו הערובות והבטוחות להישרדותו הפוליטית, וזו תהיה מורשתו הבאושה שאתה נחייה עוד שנים ארוכות, ושאת מחיריה כולנו משלמים כבר שנים.

עכשיו, עם עריקתה המפתיעה של זועבי – חברת כנסת שלא נבחרה בבחירות פנימיות אלא שוריינה ברגע האחרון ברשימת מרצ – מן הקואליציה, אם אכן תתפזר הכנסת וישראל תלך לבחירות חמישיות רק בגלל חוסר המעצורים הטוטלי של נתניהו וחסידיו, אנחנו עלולים לשלם בעוד הידרדרות משמעותית לעברי פי פחת.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל כאן נתניהו, והוא העברת חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו של נתניהו ושל כלל הנאשמים והמורשעים האחרים מן הכנסת ומן החיים הציבוריים בכלל. הכנסת צריכה לסמן קו ברור ולקבוע נורמות חדשות לאישי ציבור.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל נתניהו: חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו וסילוק כלל הנאשמים והמורשעים מהכנסת והחיים הציבוריים

אילו היה חוק כזה מובא למשאל עם הוא היה זוכה לרוב מוחץ. אף אזרח/ית הגון/ה איננו מעוניין להפקיד על הקופה הציבורית ולהושיב בחדרי קבלת החלטות גורליות נוטלי שוחד או חשודים בנטילתו, וגם לא רמאים או מפירי אמונים.

הדיון בנושא הפך פרסונלי, ממוקד-נתניהו, אבל מדובר בנושא עקרוני וקיומי.

דמוקרטיה אכולת-שוחד לא תשרוד ככזו, וישראל בתקופת נתניהו כבר הידרדרה משמעותית בכל המדדים הבינלאומיים של שחיתות ושל דמוקרטיה. אם לא נשכיל לעצור את ההידרדרות, נצלול לחברתן של מדינות עולם שלישי, ביטחוננו הלאומי ייפגע אנושות, ומירקם חיינו כישראלים ישתנה לבלי הכר.

לחוק טוהר המידות בנוסח מורחב, שינקה את הממשלה, הכנסת והחיים הציבוריים בכלל מנאשמים/ות ועבריינים/ות, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – חוק שימנע מחבר/ת כנסת לגנוב את המנדט שהעניקו בוחריו/ה למפלגתו/ה, ולהישאר בכנסת.

המנדט צריך להיות נכס של המפלגה, ולא של הח"כ הבודד. ח"כ/ית שלא ירצה להמשיך להיות חלק מסיעתו מכל סיבה שהיא – אידאולוגית עם או בלי מרכאות, בריאותית, פסיכולוגית, תעסוקתית או כל סיבה שלא תהיה –  יחוייב להתפטר מיידית מהכנסת והמנדט שלו/ה יוחזר אחר כבוד למפלגתו/ה. לא תהיה לא שום אופציה לערוק או להתפטר רק מהמפלגה, ולהישאר בכנסת. מספיק עם השיגעון הזה.

לחוק טוהר המידות שינקה את החיים הציבוריים מנאשמים ועבריינים, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – שימנע מחכ"ים לגנוב את המנדט שהעניקו הבוחרים למפלגתם ולהשאר בכנסת

גם את החוק המאפשר פיצול של שליש מחברי סיעה מכהנת צריך לעדכן. במפלגות קטנות של מתחת ל-10 מנדטים אין לאפשר פיצול בשום אופן. במפלגות של מעל 10 מנדטים ניתן אולי לאפשר פיצול של מינימום 50% מהסיעה, וגם זה בהתניות מחמירות שצריך להגדיר במדויק.

פיצול כזה צריך להיעשות רק כאשר יש סיבה אידאולוגית מוצקה, ורק כשניתן לוודא שאין מדובר בשוחד פוליטי או מתן טובות הנאה מכל סוג. לא ברור שניתן ליצור תנאים כאלה כלל.

במצב הנוכחי, לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה והממשל הישראלי, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת ח"כ/ית בבוחריו/ה מבלי שיתפטר מהכנסת, ההצבעה שלנו בבחירות היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי.

אם כל ח"כ/ית יכול/ה לגנוב את המנדט ולערוק לצד השני, וכך קורה בפועל והופך ל"נורמלי החדש", מה משמעות ההצבעה שלנו למפלגת X או Y? אנחנו בידיים של הנוכלים/ות, של המשחדים/ות ושל המשוחדים/ות.

בנוסף, העובדה שסחר-מכר בחברי/ות כנסת, הפעלת טרור כלפיהם/ן וכלפי בני משפחותיהם/ן, מתן שוחד וטובות הנאה, כל אלה עוברים מתחת לאפן של רשויות אכיפת החוק שהפכו אסקופה נדרסת תחת ממשלות נתניהו, מוציאה עוד לבנה משמעותית מחומת ההגנה על הדמוקרטיה.

לדוגמה, בעלה של עידית סילמן והיא עצמה היו אמורים להיחקר מיידית במשטרה על סמך דבריהם-שלהם באשר להבטחות שניתנו להם. ההבטחות שניתנו לכאורה לחברי כנסת נוספים מסיעת ימינה מהוות גם הן עילה מוצקה לחקירה יסודית. אבל המשטרה והפרקליטות מעדיפות לעצום עיניים.

לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת חכ"ים בבוחריהם, הצבעתנו היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי

כך קורסות דמוקרטיות. כך קורסות מדינות. ישראל נמצאת בצומת הסטורי, והציבור חייב לאלץ את נבחריו/ותיו להניח חסמי-עורקים על הפצעים המדממים שפצע הביביזם בדמוקרטיה שלנו. מיד אחר כך, ומשתיכון ממשלה מתפקדת ויציבה, יש לגשת לשינוי יסודי של שיטת הממשל ושיטת הבחירות כולה.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

הבחירות לפרלמנט, שהתקיימו השבוע בלבנון (15 במאי), הן הראשונות מאז פריצתה של המחאה הציבורית במדינה באוקטובר 2019. התוצאות מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אולם יש בהן מספר התפתחויות מעניינות, שעשויות להשפיע על מגמות ארוכות-טווח יותר בזירה הלבנונית.

תוצאות הבחירות שהתקיימו השבוע בלבנון, לראשונה מאז פרוץ המחאה הציבורית ב-2019 מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אך עם התפתחויות מעניינות

חשוב להצביע על מספר תוצאות בעלות עניין:

• מחנה ה–8 במרץ, במילים אחרות מחנה החזבאללה ותומכיו, נחלש בהשוואה לבחירות הקודמות. הוא מונה כעת 61 חברי פרלמנט (מתוך 128), לעומת 71 בפרלמנט היוצא. המשמעות: אובדן הרוב בפרלמנט. עם זאת, היחלשותו נובעת מירידה בכוחם של בעלי בריתו של חזבאללה, ולאו דווקא של העדה השיעית (חזבאללה ואמל), ששמרה ככלל על כוחה וזכתה יחד ב–27 מנדטים.
• בעדה הנוצרית חל שינוי משמעותי למדי, לפיו מפלגת "הזרם הפטריוטי הלאומי", בהנהגת חתנו של הנשיא אעון, ג'בראן בסיל, איבדה מכוחה ואיננה המפלגה הנוצרית הגדולה ביותר. מפלגת "הכוחות הלבנוניים" בהנהגת סמיר ג'עג'ע, יריבתה המרה, חלפה על פניה עם 20 מושבים בפרלמנט על-פני 18 ליריבתה.
• "העצמאיים" – "מחנה" חדש, המונה כעת 14 חברי פרלמנט, נבחרו על בסיס מצע אזרחי, שהדגיש את ההכרח בשינוי ויצא נגד השחיתות ושליטת המשפחות הגדולות והאליטות המסורתיות. לא מדובר במחנה מגובש, ויהיה מעניין לבחון את התנהלותו או חבירתו לגורמי כוח אחרים בשבועות ובחודשים הבאים.

האם מדובר בכיוון חדש אליו צועדת לבנון? וכמובן, מהן המשמעויות לישראל?

לא מדובר, לצערם של גורמים רבים בלבנון ומחוצה לה, ב"שחר של יום חדש". למעשה, תמונת המצב הפוליטית מסובכת ומורכבת יותר, ומלאכת הרכבתה של ממשלה חדשה תהיה מאתגרת ביותר. מבחינה זו, לא מדובר בשורה תחתונה חיובית, מיידית לפחות, מבחינת הציבור הלבנוני, שכן תנאי מוקדם והכרחי להזרמתו של סיוע בינלאומי ללבנון הינו ממשלה ומוסדות מתפקדים.

Voters in Lebanon drove the Hezbollah militant group and its political allies out of a parliamentary majority, and a dozen new independents won seats, according to official results released on Tuesday. https://t.co/wWs8QmYna3

— The New York Times (@nytimes) May 18, 2022

אין בכך גם כדי לבשר על שינוי משמעותי שיבלום את כוחו והשפעתו של חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. חשוב להבהיר, כי הצרת צעדיו של הארגון, ובעיקר כוחו הצבאי, לא הייתה ואיננה על הפרק מבחינה מעשית. אולם תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שיש בידיו.

לא שחר של יום חדש, ואף לא שינוי משמעותי שיבלום את כוח והשפעת חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שלו

העדה הנוצרית מפולגת אולי יותר מתמיד, ותידרש לחשבון נפש לגבי המשך דרכה. קשה להניח שזה יקרה כך שהפילוג ישרת בהכרח את מחנה החזבאללה ותומכיו, כפי שהיה בשנים האחרונות. מדובר בתהליך היסטורי של היחלשותה של העדה הנוצרית, דמוגרפית ופוליטית, שמצליחה לשמור על מעמדה הבכיר רק מכוח החוקה (הנשיא חייב להיות נוצרי), אשר שוחקת משנה לשנה את החיבור שלה למציאות הדמוגרפית בשטח.

התופעה המרעננת ביותר הינה כאמור המועמדים העצמאיים שנבחרו לפרלמנט – 14 חברים חדשים. יש בכך ביטוי מעודד לטלטלה שעוברת על החברה הלבנונית בשנים האחרונות, ובעיקר מאז אוקטובר 2019. ההשלכות המיידיות אינן ברורות, ויש להמתין להתרוצצויות שיתקיימו במסדרונות הפוליטיים בתקופה הקרובה. אולם, יתכן שהשלכותיהן ייראו ויורגשו בטווח הארוך יותר.

Lebanon's next parliament will feature fragmented blocs including:
– A smaller share of seats for Hezbollah’s allies
– A more empowered pro-Saudi party
– A surprise showing for reform-minded first-time MPs.https://t.co/tRJ5tbbUn6

— Timour Azhari (@timourazhari) May 18, 2022

מבחינת ישראל, אין הרבה בשורות, לבטח לא בטווח הזמן המיידי-קרוב. חוסר היציבות הפוליטית בלבנון צפוי להימשך, כמו גם ההשפעה הרבה (מאד) של החזבאללה ומחנהו.

המשוכות הפוליטיות המידיות שעל הפרק: כינונה של ממשלה חדשה. והאתגר המשמעותי והמסקרן ביותר: בחירתו של נשיא חדש, שצריכה להתקיים באוקטובר השנה. סיכוייו של  ג'בראן בסיל, חתנו של הנשיא המכהן מישל אעון, הנושא עיניו לתפקיד, הסתבכו עוד יותר. לא ברור כלל ועיקר אם חזבאללה יחליטו לתמוך בו, או שהנסיבות החדשות תכתבנה כיוון אחר.

כך או כך, ולמרות שכאמור לא צפוי שינוי בכוחו של חזבאללה, אין לבטל על הסף את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בכל מה שנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושה של הישגיות, שיש לקוות שתישמר, ולא תגווע במהרה.

למרות שלא צפוי שינוי בכוח חזבאללה, אין לבטל את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושת הישגיות, שיש לקוות כי תישמר

חשוב שישראל תביט על כך באורח חיובי, אמנם זהיר ובערבון בהחלט מוגבל, אך לא תבטלה על הסף.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/