יכול להיות, ואני אומרת את הדברים בזהירות רבה, שצריך יהיה להודות לאחד עשר שופטי בג"ץ, שהכשירו כהונה של נאשם בפלילים בראשות הממשלה. יכול להיות שצריך יהיה להודות, כי הפסיקה היתה אחד מהמהלכים החכמים ביותר שביצע גוף שלטוני נגד החרב המתהפכת מעל לראשו. יכול להיות שצריך יהיה לומר שהפסיקה – לא רק שלא הביאה לנפילתו של המבצר אלא הביאה לביצורו. יכול להיות. ואם כך הדבר, אהיה הראשונה להכות על חטא ולהודות, שלולא פסיקת בג"ץ לא היינו רואים אלפי אזרחים ברחובות.
צריך לומר שהפסיקה – לא רק שלא הביאה לנפילתו של המבצר, אלא הביאה לביצורו. ואם כך הדבר, אהיה הראשונה להכות על חטא ולהודות, שלולא פסיקת בג"ץ לא היינו רואים אלפי אזרחים ברחובות
דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
בימים אלה של הפוגה, אולי זמנית, ברצף המלחמה והשכול, בימים של פחד וחרדה מפני האובדן, יש בספר "התבוננות ביגון", שכתב קלייב סטייפלס לואיס ותורגם ביד אומן על ידי שירלי אגוזי – כדי לקחת אותנו יד ביד אל המוות החורש בתלמי התהום והכאב. בספרון בן 51 העמודים מבכה הסופר את מות רעייתו הלן ג'וי דווידמן, אותה נשא במיטת חוליה, בעשור השישי לחייו.
ק.ס. לואיס, המוכר לנו כמחבר ספרי נרניה לילדים, ביניהם "האריה המכשפה וארון הבגדים" ועוד עשרות ספרים, היה מרצה לאנגלית באוקספורד. הלן ג'וי הייתה אשת רוח, משוררת וסופרת שהתחברה לתנועה הקומוניסטית, אשר התגרשה מבעלה האלכוהוליסט לאחר שילדה שני בנים. דייווידמן האמריקאית יצרה קשר עם לואיס דרך התכתבות על כתביו התיאולוגיים. הם נישאו ב-1956 לצרכי שהייה שלה בבריטניה, אך התאהבו, ומותה מסרטן ב-1960 הוביל את לואיס לכתיבת יומן האבל הזה, לצד משבר האמונה הקשה שחווה.
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.
אחד המושגים הנפוצים ביותר בישראל נוגע ל"איום הקיומי" המרחף על מדינת ישראל. השימוש בו כה נפוץ, עד שדומה כי אין מקבל החלטות – מדיני או צבאי, פרשן או האיש ברחוב – הנמנע מלנקוב בו.
התחושה המתקבלת הינה, שכמעט כל איום אשר מדינת ישראל נדרשת לו – זוכה להגדרה "קיומי". בעוד שניתן כנראה להצדיק את ההגדרה סביב שנות הקמת המדינה, ובדגש על מלחמת העצמאות, הרי מאז, טבען של המלחמות, או "מבצעים" למיניהם, השתנה ללא הכר, ובעיקר יכולותיה של מדינת ישראל.
השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בהחלט יש איום קיומי על מדינת ישראל. למדינת ישראל אין קיימות כלכלית כתוצאה מהגידול הדמוגרפי החרדי הבור שאינו מתאים למדינה מפותחת. היות ומצד אחד ולא נשאר טווח לשנות את מצב ההשכלה והשווי של עובד חרדי ומצד שני החילונים שנמצאים בתחום ההיטק לא יוכלו לספק את ההון הנדרש לקופת המדינה ובעיקר לא יוכלו לחיות במדינה דתית ולא דמוקרטית. זה האיום המוחלט על קיום מדינת ישראל כל השאר לכאורה ניתן לפיתרון. תהנו מהמדינה הזמנית
"שאגת הארי" הייתה הפרסומת הטובה ביותר לרכב הפרטי
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם





























































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
המאמר מייחס לבג"ץ מה שנהוג לקרוא בלשון העם "לבוא בהפוכה" .הלוואי והדבר נכון .אלא מאי , אני חושש שכל זה נכון לגבי שליט שהוא חצי נורמלי ולא לשליט רודן ומושחת שאיבד את הרסן לחלוטין כנתניהו . אני רואה את כותבת המאמר הנכבדה מייחסת לבג"ץ רכיבה על גב נמר .וכולנו יודעים שהנמר ברוב הפעמים איננו צפוי .הלוואי ואני טועה -אשמח אפילו להווכח בכך, ובלבד שנזכה להיפטר כולנו מהאדם המושחת והמנוול הזה .
מעניין… ועכשיו לעובדות:
1. מספר האזרחים שיצאו לרחובות הוא די עלוב בהשוואה למספר האזרחים ששמו מחל בקלפי, אחרי שידעו על שלושת האישומים כנגד נתניהו.
2. זכות החפות עומדת לכל אזרח, גדול כקטן, כולל לכותבת מאמר זה, גם אם יחליטו יום אחד להגיש נגדה כתב אישום מופרך לחלוטין ויגייסו עדים תוך רמיסת כל זכות של עצורים ונחקרים וסילוף תמלילים תוך היתממות מעושה.
3. בג"ץ לא הגן על עצמו. בג"ץ עשה מה שהיה חייב לעשות על מנת לשמר מעט מהדמוקרטיה שבמו ידיו החריב במשך תקופה ארוכה.
גילוי נאות: אינני מצביע נתניהו ומעולם לא הצבעתי ליכוד. הצבעתי לבית היהודי ואני חושב שנתניהו מיצה את תפקידו ההיסטורי וטובת המדינה דורשת ימין חזק כפי שרוב העם הזה שם בקלפי. כרגע, זה פשוט בלתי אפשרי בגנון הפוליטי הנוכחי.
1. הזהירות והפחדנות של נתניהו הם אך ורק מול הערבים. בפוליטיקה הפנימית הוא תמיד נהג בשחצנות וזלזול.
2. נניח שכל הנאמר בכתבה נכון, זה בהחלט נשמע הגיוני, השאלה המשמעותית היא איך יפסוק בגצ אם סוגיה זו תובא בפניו שוב. במיוחד שיש באויר ריח של בחירות נוספות. האם כל הגורמים יבינו שאי אפשר להיצמד לפירוש הצר והפשוט של החוק? מה יעשו?