נאום אחד של נשיא ארה"ב ג'ון קנדי גרם למדענים, חוקרים וחברות מסחריות להשלים את המשימה ולהנחית אדם על הירח לפני 50 שנה ● ישראל נמצאת היום, מבחינת הגנה על הסביבה, היכן שארה"ב הייתה קודם לכן ביחס למסע בחלל ● ראש הממשלה הבא צריך לנהוג כמו קנדי ולהכריז על העשור הבא "העשור של הסביבה"

* * *

אנחנו רגילים לחשוב על הנחיתה ההיסטורית על הירח, השבוע לפני 50 שנה, כהישג מדהים, שבראשו עמדו באופן סמלי שני האסטרונאוטים שהלכו על הירח, ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין.

באופן אינסטינקטיבי אנחנו גם נותנים קרדיט על ההישג לאלפי הגברים והנשים שעבדו בנאס"א באותו זמן. אבל ספר חדש, One Giant Leap, מאת צ'רלס פישמן, המרפרר למשפט הידוע של ארמסטרונג כשהניח את רגלו על הירח, מגלה עד כמה המאמץ להשיג את ההישג הבלתי נתפס הזה בשעתו, הקיף את ארה"ב כולה, דרך תעשיות רבות ומגוונות.

למעלה מ-400,000 איש ואישה, ב-20,000 חברות, עבדו על הצלחת הפרויקט הזה שהיה המאמץ האנושי הלא-מלחמתי הרחב ביותר שנעשה אי פעם. המספר הזה כולל אנשים בכל התעשיות הנלוות שנדרשו להצלחת המשימה, כולל עשרות נשים שתפרו ביד מצנחים, חליפות חלל ואפילו את החיווט של המחשבים.

היה דרוש כזה מאמץ קולקטיבי עצום, מפני שכשהנשיא קנדי הכריז במאי 1961 שעד סוף העשור ארה"ב תציב אדם על הירח, ארה"ב הייתה רחוקה מרחק שנות אור מהשלמת המשימה הזאת. מדעני נאס"א לא ידעו איך לבנות טיל או חללית חזקים מספיק כדי להגיע לירח, או מחשב קטן וחזק מספיק כדי לשלוט בנסיעה לשם. אמריקה צברה בסך הכול 15 דקות בחלל, כשרק חמש מתוכן היו מחוץ לאטמוספירה.

יותר מזה, ארה"ב הייתה בעיצומו של הפסד מתמשך לברית המועצות במרוץ לחלל. הסובייטים כבר שלחו אדם לחלל והחזירו אותו בשלום, ואף הצליחו לצלם תמונות של הצד האפל של הירח. אבל הנאום של נשיא ארה"ב דאז ג'ון קנדי, והכספים שהגיעו בעקבותיו, דרבנו מדענים, חוקרים וחברות מסחריות לנסות לפתור את הבעיות הבלתי נגמרות בדרך להשלמת המשימה – 10,000 לפי הספר של פישמן – בדרך להישג ההיסטורי.

היום, מדינות ברחבי העולם, מאירופה, דרך סין ועד לאמריקה הלטינית, מתייחסים לאתגרי הגנת כדור הארץ העומדים בפני האנושות באותה דרגה של רצינות ודחיפות שבה ארה"ב התייחסה למרוץ לחלל בשנות ה-60. הן הכירו מזמן בבעיות כמו החרפת שינוי האקלים הגלובליים, משבר הפסולת הגובר, והאיומים על בתי גידול ומינים שבסכנת הכחדה.

כדי להילחם באתגרים אלה ואחרים, מדינות ברחבי העולם נוקטות בצעדים דרסטיים. אצל חלק יש הפחתות משמעותיות מחייבות בפליטת גזי חממה, שהן עומדות בהן בין השאר על ידי שיטות ייצור אנרגיה נקיות יותר. אחרות אסרו על שימוש בפלסטיק חד פעמי החל מ-2021, ולאחרות יש חוקים נוקשים נגד זיהום אוויר המציבים סטנדרטים גבוהים יותר למכוניות ומפעלים.

ממשלות בעולם גם משתמשות במגוון של כלים לקדם התנהגות ידידותית לסביבה של האזרחים, מסובסידיות, דרך קנסות ועד חינוך מתמשך לילדים ומבוגרים להגנה על הסביבה.

ישראל, לעומת זאת, נמצאת מבחינת הגנה על הסביבה בערך היכן שארה"ב הייתה במאי 1961 ביחס למסע בחלל. הרחק מאחור.

בין השאר, אנחנו רחוקים מלעמוד ביעדים הצנועים שהצבנו לעצמנו ביחס להפחתת פליטות גזי חממה וייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים. אנחנו מייצרים יותר פסולת מעבר, במיוחד של פלסטיק לשימוש חד-פעמי, בזמן ששיעור השימוש החוזר והמיחזור לא גדלים.

איכות האוויר באזור חיפה, ביתם של מאות אלפי תושבים, לא עומדת בתקנים בריאותיים בשל זיהום אוויר של מפעלים, למרות שנים של דרישות תושבים והתרעות של משרד הבריאות בנושא. למשרד להגנת הסביבה אחד התקציבים הנמוכים מבין כל משרדי הממשלה, והוא בקושי יכול למלא את משימותיו.

על ישראל להתעשת, לשנות כיוון, ולהפוך את העשור הבא ל"עשור של הסביבה". זמן קצר לאחר הקמת הממשלה החדשה בסתיו, צריך ראש הממשלה הבא, מי שלא יהיה, להכריז על דרכים אמיצות לעמידה באתגרים הסביבתיים העומדים בפני ישראל, הן אלה הייחודיים לה והן אלה שהיא חולקת עם שאר העולם. עליו להכריז על מטרות שאפתניות בכמה תחומים סביבתיים, ולהתחייב לתמיכה ממשלתית אמיתית ביזמים ובחברות שיתגייסו לקדם אותן.

הארץ לא חסרה מומחים באקדמיה ובשרות המדינה שיסבירו לראש הממשלה בדיוק מה נדרש. זה לא רק נכון לבריאות התושבים והטבע אלא גם חכם כלכלית, מכיוון שמשרות ה"כלכלה הירוקה" הן כאלה שיהיו פה גם בעתיד והן יכולות להחליף את משרות התעשייה המתמעטות בארץ.

אם ארה"ב הצליחה לעבור מכישלונות מביכים בתחום חקר החלל, לשליחת אדם לירח, בתוך פחות מעשור, תוך התגייסות לאומית כוללת, גם ישראל יכולה בזמן כזה להתאפס על כיוון סביבתי חדש, לטפח את המוחות המדעיים והיזמיים הרבים שיש לה בתחום, לשים את הגנת הסביבה כאתגר לאומי ולהוות מגדלור ואור לגויים בנושא.

ניר שוהם הוא יועץ בנושאי אחריות חברתית וסביבתית וניהול סיכוני סביבה. בנוסף, הוא עוסק בפיתוח וכתיבת תוכן לחברות וארגונים שונים וחובב היסטוריה מושבע.

כולנו יודעים שהמערכה העצימה נבלמה למשך שבועיים. זה היה צ'יקן גיים קלאסי, שני הצדדים איימו זה על זה, האחד בתחום האנרגיה והמב"א (מערך הבקרה האווירי) ויריבו בתחום הכלכלי.

האחד ימשיך להחזיק בשליטה במצרי הורמוז – גם אם יוסכם אחרת במסגרת המשא ומתן, היכולת של האיראנים לבלום כל תנועה במצרים האלה הרי נמצאת בידיה, וזה יישאר ככה. אפשר לפגוע בספינות גם כשנמצאים עשרה או עשרים קילומטרים מרוחקים מקו המים. הסוגיה הזאת לא קשה במיוחד לפתרון אם שני הצדדים ירצו להגיע להסדר.

חיים אסא מנהל "אימפקט" – מכון לאסטרטגיה ישראלית. היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין, וכיו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב

בימים אלה אמורות להיפתח באסלמבאד שבפקיסטן השיחות על ההסכם שיסיים את משבר איראן. מיקומה של פקיסטן כמתווכת מציבה את סין כמעצמה שמאחורי הקלעים, ולמעשה השיחות האמיתיות הן בין ארצות הברית לסין, לקראת ביקורו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בבייג'ין בקרוב.

יהא ההסדר אשר יהא, כאשר סין היא בצד שמביא את ההסדר, לסין יהיה מעמד טוב יותר במפרץ. אם זה יבוא בשיתוף פעולה עם פקיסטן, יתחזק הקשר בין סין לפקיסטן, וזה יחזק את הקשר של פקיסטן עם איראן.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

הפסקת האש במלחמה מתקבלת במדינות המפרץ בתחושה אמביוולנטית. אומנם ישנה הקלה משום שההתקפות עליהן פסקו, השיט דרך הורמוז צפוי להתחדש בהדרגה והחשש מהסלמה רחבה פחת. אולם, מאחורי ההקלה מסתתרת תחושת החמצה עמוקה.

מנקודת מבטן של מדינות המפרץ, הן נכנסו למלחמה הזו בעל כורחן – והן אף יוצאות ממנה במצב אסטרטגי גרוע יותר מזה שבו היו לפניה.

ד״ר יואל גוז׳נסקי הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אונ׳ תל אביב. מומחה למדינות המפרץ ולסוגיות אסטרטגיות כגון תפוצה גרעינית ויציבות משטרים. לשעבר איש משרד רה״מ וחוקר אורח באונ׳ סטנפורד. באפריל 2020 יצא לאור ספר פרי עטו בנושא יחסי ישראל ומדינות המפרץ בהוצאת אונ׳ אוקספורד. אב לבן ולבת וטייל חובב