ביום ראשון הקרוב המזרח התיכון ייעצר. יקפא על מקומו בשמש היוקדת של מכת החום. מגפת הקורונה תפסיק להדביק. אנשים יחבשו מסכות וירימו עיניהם אל המסכים. חזירי הבר בחיפה ישוטטו כהרגלם אמנם, אך איש לא ישים לב. ביום ראשון 24 במאי 2020 בשעה אחת בצהרי היום, המדינה כולה תעמוד מלכת.

מלחמה לא תפרוץ. תאונות לא יתרחשו. נשים לא תירצחנה. הכיבוש ירחף מעל האדמה ואיש לא ישים לב. משרדי הממשלה החדשים יתרוקנו. המולת הלובי וצלצול הביורוקרטיה ישותקו לחלוטין. כלום לא יקרה. צוללות לא ימכרו. מנהרות לא ייחפרו ואסדות הגז לא יבערו תחת ישבנו של מקבל התספורות.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

אחד המושגים הנפוצים ביותר בישראל נוגע ל"איום הקיומי" המרחף על מדינת ישראל. השימוש בו כה נפוץ, עד שדומה כי אין מקבל החלטות – מדיני או צבאי, פרשן או האיש ברחוב – הנמנע מלנקוב בו.

התחושה המתקבלת הינה, שכמעט כל איום אשר מדינת ישראל נדרשת לו – זוכה להגדרה "קיומי". בעוד שניתן כנראה להצדיק את ההגדרה סביב שנות הקמת המדינה, ובדגש על מלחמת העצמאות, הרי מאז, טבען של המלחמות, או "מבצעים" למיניהם, השתנה ללא הכר, ובעיקר יכולותיה של מדינת ישראל.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/

בכל שנה סביב יום השואה אני נזכרת בין היתר בתפקידי כשגרירה בלטביה, ליטא ואסטוניה, בהן השואה הייתה רצחנית במיוחד. להמחשה, מתוך כשבעים אלף יהודים שהיו בלטביה כאשר הנאצים השתלטו עליה, רק כאלף שרדו, ולמקומיים היה חלק נכבד בטבח.

העבר מעורר סוגיות שמאתגרות את נציגי ישראל, ולא תמיד פשוט לדעת כיצד לנהוג. למשל, איך מגיבים לחילול אנדרטה לשואה? ברור שהמקרה ראוי לגינוי. מאידך, זו לא פעולה ממוסדת אלא של אדם או שניים עם פחית צבע ומברשת.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.